"מינימום ראש ממשלה": החשש של נתניהו מעופר וינטר

הבטיחו לנו שאלה הבחירות של דור הניצחון. שכל ה-120 יילכו הביתה. הגיעו הבחירות, ובמקום פוליטיקה חדשה, יש מקסימום פוליטיקה כחדשה. איזנקוט וגולן כבר כיהנו כחברי כנסת, בנט ולפיד בוודאי. ארדן ואדלשטיין כנ"ל, גם טרופר והנדל. והנה, רק השבוע, בזמן הפציעות שלפני סגירת הרשימות, התייצבה מפלגה חדשה מהניילונים עם מנהיג שלא היה בפוליטיקה בשנים שלפני הטבח.

על זה בונה עופר וינטר. על אותה קבוצה גדולה בציבור שרוצה את עמדות הימין אבל לא את הנהגת הימין. הניתוח שלו הוא שלא אכפת להם אם וינטר יילך עם נתניהו, כל עוד יהיה שינוי בקואליציית נתניהו. אפשר לשבור כמה שיותר ימינה בעמדות בלי חשש מאובדן קולות.

הבעיה של וינטר היא שתי טראומות עבר ימניות, אחת ישנה ואחת חדשה. גאולה כהן ונפתלי בנט. גאולה והתחיה ב-1992 שרפו קולות לימין ובמקום שהבחירות יסתיימו בתיקו 60, רבין זכה למנדט ה-61 שעל חודו הושג הסכם אוסלו ורחובות ישראל התמלאו במחבלים מתאבדים. בנט, כמו וינטר עכשיו, סירב להתחייב עד הסוף לשבת עם נתניהו וסופו שערק לצד השני והפיל את שלטון הימין.

חלקים שניתן להרכיב? האתגר בהקמת ממשלת שינוי נוספת | צפו בפודקאסט "על זה"

אם וינטר רוצה להגיע בשלום לבחירות הוא יצטרך לצבור תאוצה מהר מאוד, ואם הוא לא רוצה לאבד קולות בימין, הוא יצטרך להתחייב במהרה לשבת רק עם נתניהו. הבעיה היא שיש סתירה מסוימת בין שני המהלכים, כי על מנת להחזיר קולות שכבר חצו את הקווים, לא בטוח שהצהרת נאמנות לנתניהו היא מה שיועיל.

לנוגע בדבר עצמו זה בטח לא יעזור. נתן אשל, יהודי לא צעיר שכל עילת קיומו היא טפטוף רעל ושמועות בגידה, שכנע את ראש הממשלה שוינטר סגור עם ליברמן. לחשד הצטרפה ראיה נסיבתית: וינטר דחה הצעה מפורשת לשריון ברשימת הליכוד. הסיבה היא, כמובן, שהוא רואה בעצמו מינימום ראש ממשלה. נתניהו יכול לראות בוינטר הבטחה. כרגע, בניגוד לעמדת חלק מיועציו, הוא רואה בו סכנה ברורה ומיידית.

חי מטפטוף רעל ושמועות על בגידה. נאום "השנאה היא מה שמאחד את המחנה" של נתן אשל

מה יעשה נתניהו אם גם עוד שבוע יתברר שסמוטריץ׳ לא עובר ו-וינטר כן? איחוד בין הליכוד והציונות הדתית נשקל, על מחיריו הכבדים, אבל החשש שם הוא שזה רק יזניק את וינטר. בלוק טכני בין סמוטריץ' ובן גביר לא עומד על הפרק בשל התיעוב ההדדי בין השניים. ויש אפשרות שלישית: ריצה עד הסוף, בשני ראשים, בחזית פתוחה לחלוטין. זה נגמר לנתניהו בבכי ב-2019, וליריביו באותו אופן ב-2022. מה הסיכוי שהפעם יסתיים אחרת?

הטור המלא של עמית סגל - מחר באתר וביום שישי ב"ישראל השבוע"