ההמתנה הכי ארוכה בחייו של הדוס לימדה אותי לקח חשוב

נו, כבר יצא לכם לשאול השבוע איפה אתם בחופש? כבר יצא לכם לגלול סרטוני תיירות והמלצות על חופשה? בואו נדבר על אנשים שכבר יודעים מה הם יעשו בחופש, או שכבר עושים את זה. אני מתכוון למוסד המוכר והידוע המכונה: ההמתנה לחופש.

אני מדבר על כל הילדים שהולכים לישון בימים אלה בציפייה לאיזו נסיעה או חופשה או טיול שמצפים להם במהלך החודשיים הקרובים. על המיית הבטן והתמונות הרצות בדמיון והריגוש המסעיר של ההמתנה. במידה מסוימת, הוא עולה על העניין בעצמו. לכל אחד מאיתנו יש החבר הזה שמחנוכה ועד אוגוסט מתכנן ומדבר על הטיסה השנתית שלו, ומאוגוסט ועד חנוכה מספר עליה. עליו אני רוצה לדבר.

לאדם הדתי, כמוני, יש הרבה רגעי המתנה בחיים. הרבה יותר מאשר לאחיו החילוני. זה לא נגמר רק בהמתנה בתורים ובהמתנה לרכבת או לסוף השבוע. אנחנו ממתינים לצאת הכוכבים כדי שאפשר יהיה להתפלל ערבית, אנחנו ממתינים שעשרה מתפללים יסיימו את תפילת העמידה כדי שהחזן יתחיל בחזרת הש"ץ, אנחנו ממתינים לשלושה כוכבים וממתינים להנץ החמה.

ההמתנה הכי ארוכה בחייו של הדוס היא, כמובן, למעלית שבת. מכירים מעלית שבת? המעלית שפועלת אוטומטית בבתי מלון ובבניינים גבוהים? שלושה תארים הייתי יכול לסיים בזמן המצטבר שהמתנתי בחיי למעליות שבת, ובזמן שביליתי בתוכן. שוהה לו הנופש הדתי בחדר בקומה תשע, וצריך להגיע לחדר האוכל. הוא יוצא אל רחבת המעליות וממתין. ממתין וממתין. אם הוטב מזלו, המעלית נמצאת בדיוק בקומה שמתחתיו, והופ! בתוך 20 שניות היא מגיעה והוא נכנס, מתמקם מאחורי עורפו העבה של דוס אחר ופוצח בנסיעה איטית, שבמהלכה תעצור המעלית בכל קומה, והוא ייכנס לפאניקה כל אימת שילד קטן יתחוב את רגלו פנימה והדלתות תתחלנה להיסגר.

אם הורע מזלו, זה יכול לקחת גם שבע ועשר דקות, ובינתיים בזמן הזה הוא לא עושה כלום. בזמן הזה הוא דתי. שיחשוב על זה. זה תמיד הצחיק אותי ותמיד שעשע אותי, עד שלאחרונה ביקרתי בבית מלון ירושלמי כלשהו, ושמתי לב לחידוש מרענן: בכל קומה יש מסך שמציג את מצב ההתקדמות של כל המעליות! פשוט רואים במסך באיזו קומה נמצאת כל מעלית שמתקדמת לאיטה, ומתי היא עתידה להגיע לקומה הנוכחית!

והחידוש הזה העמיד אותי פתאום בפני אחת מחולשות האנוש הגדולות, והפיל עלי עצבות. מצאתי את עצמי עומד ובוהה כמו אידיוט בחיצים העולים והיורדים במסך, וכך, אפילו מעט דקות ההכרה נגזלו ממני. אם סתם כך, בהמתנה למעלית, הייתי יכול לחשוב ‏על אהבה, על פרח, על הרוטב הירוק של "פיצה אורי" שכבר הפסיקו לייצר, על סיפור ישן, על אמא שלי, על ביף בורגיניון, על פרשת השבוע, על זכייה בלוטו - עכשיו גם זה נלקח ממני. פשוט המתנה לשם המתנה. בהייה בחיצים.

למחוק את הזמן

בכל פעם שאני מוצא את עצמי ממתין במודע, כלומר ממתין וחושב על כך שאני ממתין, זה, כאמור, מפיל עלי עצבות. אולי זה חינוך ישן מוסרני על אודות ניצול הזמן, ואולי זו באמת תחושת אובדן של פיסות חיים. לא ייתכן, אני אומר לעצמי, שכל מה שעשיתי בשש הדקות האחרונות היה להמתין שהן תעבורנה. זה משוגע לגמרי. אי אפשר שיהיה כל כך הרבה זמן מיותר וחסר כל משמעות.

תאמרו: מתי חשבת על זה בדיוק, בבינג' האחרון שלך בנטפליקס? בחצאי הלילות של בהייה בסרטוני ניקוי שטיחים? ובכן, די עם זה. זה לא אותו דבר. אני לא מדבר על בזבוז הזמן על דברים לא חשובים. אני מדבר על מחיקה מוחלטת שלו.

 איזו מין שנה זו אם כל הזמן ממתינים לחופש הגדול, לנסיעה, לטיסה, לטיול? ומה עם כל שאר הזמן? האם הוא באמת לא קיים אלא בזכות זה שבסופו, ממש בסופו, יש איזו ביקורת דרכונים?

הדוגמה שנתתי היא קיצונית, כי היא מתארת באמת המתנה שאין בה דבר מלבד המתנה, אבל בעצם, התחושה הזו כשלעצמה נכונה לשלל חוויות החיים שקשורות בהמתנה למשהו שיקרה. יש לכך דוגמה יפה במקורות - ספירת העומר, כמובן. הצורך הוא לחגוג את חג השבועות בעבור שבעה שבועות מיום שאחרי חג הפסח. אז למה לספור כל יום, היום ככה והיום ככה? ולמה לספור כמה עבר ולא לספור כמה נשאר? בגלל המעלית. כדי ליתן תוקף ומשמעות גם לימים הנספרים. כדי שזו לא תהיה ספירה מתה, שכל כולה אינו אלא ההמתנה למשהו שיקרה בסוף. איזה מין חיים אלה אם אנחנו כל הזמן ממתינים לסופי שבוע? איזה מין שנה זו אם כל הזמן ממתינים לחופש הגדול, לנסיעה, לטיסה, לטיול? ומה עם כל שאר הזמן? האם הוא באמת לא קיים אלא בזכות זה שבסופו, ממש בסופו, יש איזו ביקורת דרכונים?

לחכות כי כולם מחכים. מעלית שבת

מעודי בירכתי את עצמי ואת ילדיי בחיים כאלה שבהם לא מחכים למשהו, אלא חיים את המשהו. נכון שיש שיאים ויש הפוגות ויש ימים טובים יותר וטובים קצת פחות - אבל חייבים, פשוט חייבים, להכניס לשגרה משהו מהחומר הזה של שבירת השגרה. אחרת אנחנו הופכים את רוב החיים לבהייה ממושכת במסך, שבו חיצים עולים ויורדים בדרך אל הג'חנון והרסק המיוחלים בחדר האוכל שבקומה מינוס 1.