אהבתי את טראמפ כמו שהביביסטים אוהבים את ביבי. מביך

אוף, אני שונא להיות טועה. אוף, אני אוהב להיות צודק. אני אוהב להגיד "אמרתי לכם". אני אוהב להגיד "אני ראיתי ראשון". אבל במקרה של טראמפ אני לא יכול להגיד שום דבר. נסחפתי לאהוב אותו כמו שאוהבים פה הביביסטים את ביבי. הייתי טראמפיסט. מביך. חשבתי לרגע, או אולי שניים, שמדובר באדם גדול באמת, ושלמגלומניה החולנית שלו לפחות יש על מה להסתמך. שהוא באמת ענק ועצום מכל בני דורו. הילד הקטן שבי, שעדיין רוצה להאמין שיש אנשים יותר גדולים מהמציאות, שיש מנהיגים שאפשר ללכת אחריהם בעיניים עצומות - הילד הזה נשבה. נשבה בקסמו של המגלומן הגדול ביותר שהיה אי־פעם בעולם מאז נירון קיסר.
באמת חשבתי שקיבלנו את המתנה הכי טובה שאי־פעם קיבלנו, ושמהמצר שבו אנחנו נמצאים הוא יעזור לנו לצאת. חשבתי שהברית הלא קדושה בינו לבין בנימין נתניהו תניב פירות מתוקים שיספיקו לילדים ולנכדים שלנו. לא הפעלתי מנגנוני ביקורת, ביטלתי אחרים שהתריעו בפניי שמדובר במצג שווא. חשבתי שהם חמוצים, שמאלנים, עכורי נפש.

והנה - יצאתי טמבל פורטה. יכולות הניתוח והניבוי שלי הוכחו כחלשות ביותר. כמה עצוב בשבילי, כמה עצוב בשביל מדינת ישראל, כמה עצוב בשביל העולם. לרגע אחד קטן, היה נדמה שהטוב המוחלט הולך לנצח את הרע השחור. והרע ניצח. והטוב נדפק.

הפסדנו במלחמה. לא כי אנחנו לא נהדרים במלחמות, אלא כי שיחקנו את הקלפים שלנו גרוע. עכשיו אין לנו ברירה - חייבים לפתוח במלחמה על סיום המלחמה בתוכנו. הישועה כבר לא תבוא מבחוץ, בניצחון חיצוני. רק ניצחון פנימי יבטיח את קיומנו כאן. ומהו אותו ניצחון פנימי?

קודם כל, גיזום עמוק של השוליים משמאל ומימין והתקבצות סביב מרכז שיש לו מטרות דומות. שמוכן להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד במקום לקשקש.
חייבים לבער את הפשע מתוכנו, את השחיתות, את הבינוניות. חייבים להשתלט על מה שקורה לנוער, על המשמעת בצבא, על שמירת החוק במרחב הציבורי ובמרחב הפרטי. לבער את הפרוטקשן, לאסוף את הנשקים, לטפל בעצמנו. אנחנו חולים מאוד, ואם לא נטפל במחלה - לא נגיע לשנת המאה. אולי אפילו לא ל־90.

אנחנו צריכים להיכנס עכשיו לחדר ניתוח, בלי הרדמה, ובאומץ לב לנתח את עצמנו ולהוציא מתוכנו את הגידולים שהשתלטו עלינו. משיח לא בא, כי זה לא משיח, זה ליצן, וכשהוא מטלפן אלה רק חדשות רעות, אז שגם לא יטלפן.

קורס עמק

אשר יגורתי בא לי. כשפתחתי את תיבת הדואר כדי להוציא משם עוד ערימה של מכתבי סרק מהבנק, המודיעים לי שהריבית שנגבתה ממני החודש עומדת על שלושה שקלים ושש אגורות, ובשביל זה נעו מכונות דפוס, והודבקו מעטפות, והוטרדו דוורים ממנוחתם - מצאתי שם את המכתב שלא רציתי לקבל. משרד התחבורה. זימון לקורס נהיגה נכונה, הידוע גם בשמו האמיתי: פצצת השיעמום הקטלנית - פש"ק.

משהו בי צפה את ההתפתחות הנוראה הזאת בחיי, כי כבר הודיעוני שבשתי הזדמנויות שונות צדו אותי נוסע מהר מהמותר, ולא שמו לב שזה אני, ואני ממש ממהר, והכביש ריק מפאת מלחמה, ואם אסע לאט איזה טיל איראני יעשה ממני סלט, ועד מקבץ תירוצים טובים. שמונה נקודות לכל הפרה, ביחד 16, כלומר - הגורל נחרץ. שני שיעורים של ארבע שעות, בישיבה בבני ברק, יחד עם אנשים שחלקם מתקשים בהבנת חומר לא מורכב מדי, והתחושה הזאת שלוקחים לי את המוח ומגררים אותו בפומפייה - אין רחמים בעולם? אין חנינה בדיעבד לכל עברייני התנועה של שעת המלחמה?

אני מריר, אבל אומר לעצמי - לך לקורס, לוזר. תכיר אנשים שלא היית מכיר בשום מקום אחר. קבל אחריות על מעשיך הנלוזים. תפסיק ליילל כאילו שפטו אותך לעשר שנים בפנים

וזה קורה דווקא עכשיו, בשבוע שבו הכריזה שרת התחבורה שבדעתה להעלות את המהירות המקסימלית בכבישים שיש בהם תנאים לנסיעה מהירה יותר מ־90 קמ"ש ל־110. תודה רבה. עכשיו מעלים? אחרי שנסעתי 110 וצולמתי מכל הזוויות? אין חנינה בדיעבד? כבוד הנשיא, אני מודה ומתחרט - זרוק עצם.ורק תהיתי אם העלאת המהירות הזאת קשורה איכשהו ללחץ פוליטי או לבחירות המתקרבות, או אולי לפריימריז. כי אני זוכר שקראתי שהאכיפה בנת"צים צומצמה אחרי שגורמים שלטוניים פנו אל שרת התחבורה ואמרו לה - הלו, בשביל שאנחנו נשלם קנסות שלחנו אותך לכנסת? מאז אין כמעט אכיפה בנת"צים בין־עירוניים. שמתם לב?

אז אני מריר, ואוגר סבלנות בשקיות רב־פעמיות לשימוש בשיעורים המייבשים - שהם מנגנון ענישה לכל דבר, וראוי שהצלב האדום ייתן דעתו עליהם. ומצד שני, אני אומר לעצמי - לך לקורס, לוזר. תכיר אנשים שלא היית מכיר בשום מקום אחר. קבל אחריות על מעשיך הנלוזים. תפסיק ליילל על שני שיעורים בבני ברק כאילו שפטו אותך לעשר שנים בפנים.

תרגיע, אני אומר לעצמי. סע בדיוק לפי המהירות שכתובה בשלט, מה יש לך למהר? מה מחכה לך? מה אין כאן שיש שם? דוח תנועה? בשביל זה להסתכן?ואולי במקום לאסור עבריינים, יש לשלוח אותם לשיעורים משעממים במיוחד. תקנות מכס בנוגע לטובין שלא נדרשו יותר מ־60 יום, למשל. ככה מחסלים פשיעה.

רובוטיש

בביתי חלונות בלתי נגישים. כדי לנקותם יש לפרקם, והם כבדים מאוד וגדולים. לכן, כשראיתי בדיוטי רובוט לניקוי חלונות ב־200 דולר, רכשתי מייד. חששתי שהוא יצטרף לשאר ההמצאות שכבר יש לי לניקוי חלונות בעייתיים, מגנטים לסוגיהם שנופלים לחצר, ובאמת לא ציפיתי לכלום, אבל - הוא עובד כמו גדול. נצמד לחלון מבחוץ, נוסע עצמונית, לא נופל, מנקה כמעט ללא פסים, מכסה את רוב שטח החלון. מושלם? לא. אחלה? ממש כן. שווה הכסף? בטח. עכשיו תנו לי אחד כזה לאוטו, כולל ג'נטים, ואני מרגיש שהקִדמה מפנקת אותי עד הסוף, או לפחות עד המלחמה הבאה.