כותרת הסרטון בטיקטוק היא "תכונות של אישה שגברים מתאהבים בה". המנטור מציין את התכונה הראשונה בטון בטוח שמשרה אמון: "לא מתעקשת להיות מובנת ולא מסבירה את עצמה". אני בוהה במסך במבט תוהה, והוא ממשיך ומסביר: "זה עניין של ערך עצמי נמוך כשאת רוצה שכל כך יבינו אותך... זה לא צריך לעניין אותך. אדם עם ערך עצמי - לא אכפת לו שלא יבינו אותו!"
הקביעה מותירה אותי בעיקר עם התהייה מה בכלל מותר לאישה לעשות בפתח מערכת יחסים. כלומר, אפשר להניח, בהסתייגות קלה, שנשימה עצמונית עדיין מותרת - אבל רצוי מאוד לא להגזים עם סימני החיים, כדי לא לשדר נואשות.
"בעלי יוצא עלי לפעמים כשהוא במצב רוח לא טוב מהעבודה, ואני לא יודעת איך לדבר איתו על זה", נשאל יועץ זוגיות אחר בטיקטוק על ידי אחת העוקבות, והשיב: "מה שאת צריכה לעשות זה ברגע שהוא מתחיל להתעצבן - להתפשט ולחבק אותו. מה שיקרה זה שהמוח שלו יקבל קצר, והוא לא יוכל לעשות שום פעולה חוץ מלהיות ברגע, ואז הוא פשוט לא יתעצבן". 30 שניות, משפט אחד, פתרון מיידי.
בשנים האחרונות המדיה החברתית הפכה למרחב שבו אנשים מחפשים - ומוצאים - תשובות לשאלות הגדולות של החיים. התחום הזוגי תופס נפח מרכזי במרחב הזה, ומציע בין השאר טיפים למציאת אהבה, אבחונים של בני זוג "רעילים" ו"מדריכים" לתיקון הזוגיות. כן, אם תבלו מספיק זמן בחברתם, גם אתם כנראה תתחילו לחשוד בכך שאדם וחוה גורשו מגן עדן כי היא העזה לשלוח לו הודעת ווטסאפ לפני שהוא שלח.
במדיה החברתית ההתייחסות לתחילתה של מערכת יחסים היא כאל משחק מניפולציות, שבו לאישה אסור להפגין שמץ של עניין או מחויבות - לא להיקשר ראשונה, לא לומר "התגעגעתי", לא להסביר את עצמה, ובשום אופן לא לשלוח "בוקר טוב" לפני שהצד השני הראה סימני חיים. כל ביטוי ספונטני של חיבה הוא טעות טקטית, כל רגש הוא חולשה, וכל חולשה - חורבן. אחרת, תואשמי בחטא הנורא מכל - "רדפת" אחרי גבר ובכך גרמת לו לאבד עניין.
במדיה החברתית ההתייחסות לתחילתה של מערכת יחסים היא כמו למשחק מניפולציות, שבו אסור לאישה להיקשר ראשונה או לומר דברים כמו "התגעגעתי". כל ביטוי ספונטני של חיבה הוא טעות טקטית, כל רגש הוא חולשה, וכל חולשה - חורבן
מי הם כוהני הזוגיות שממלאים את הפיד? היכן עובר הגבול בין הנגשה מבורכת לפשטנות שעלולה להזיק? מה אנחנו יכולים לקחת מהם בדרכנו לדייט, וממה כדאי להיזהר? מה בעצם ההבדל בין העצות שהם נותנים לבין ייעוץ מקצועי פרטני - והאם הניסיון שלנו למצוא פתרונות מהירים וקלים לקשרים מורכבים ברשתות החברתיות לא עושה לנו בסופו של דבר יותר נזק מתועלת?
מורכבות אאוט
"איך הוא עבר מ־100 ל־0 בתוך שבועיים?" שואלת הכתובית בסרטון של נדב שר (תיאור פרופיל: "למה הוא מתקרר אחרי שהיה בטירוף עלייך, ואיך לגרום לו לרדוף שוב"). התשובה: "זה לא קשור למזל, אלא לערך שלך מולו. ברגע שגבר מרגיש שהוא השיג אותך לפני שהתפתח אצלו מספיק רגש, כל המשיכה שלו יורדת". מי שמעוניינת להעמיק מוזמנת לעוד סרטונים, שכותרותיהם: "הודעות שמורידות לו את המשיכה אלייך", "הטעות שגורמת לו להרגיש שאת קלה להשגה", ועוד.
"זה לא רק ללמד משחק של לא להתמסר בקלות, אני לא מתחבר לזה", מסביר שר. "משחק לא יעבוד במיליון אחוז. מה אני כן אומר? תבני חיים מספיק מלאים ומספיק מעניינים, כדי שהוא יהפוך להיות רק אחוזים מסוימים בתוך החיים שלך, ולא כל החיים. כי ברגע שהוא נהפך להיות רוב החיים שלך - את רוצה אותו 24/7. והוא לא ירצה אותך 24/7 - יש לו עוד תחומי עניין, עוד חיים.
"רוב הנשים היום מאוד ממוקדות החוצה. הן שואלות 'איך רואים אותי?', ולא 'איך אני רואה את עצמי?'. ואז, כשאותה אחת נכנסת לזוגיות, היא מאבדת את עצמה בתוך הקשר ומוצאת את עצמה רגשנית, אובססיבית, נתפסת כמובנת מאליה, ולא מבינה למה זה קורה. המהות שלי היא קודם כל לחזק אותה, שתהיה לה מערכת יחסים יותר טובה עם עצמה, והשלב השני זה להבין את המין השני. כי אנחנו מאוד הפוכים, גבר ואישה, באיך המערכת הרגשית שלנו עובדת".
שר מעיד על עצמו שהחל לחקור את התחום באופן עצמאי, לאחר שהרגיש חוסר הבנה מוחלט ביחסים עם נשים. "עברתי הכשרות באימון, ב־NLP (אימון מנטלי קצר מועד, ק"מ) ובדיבור מול קהל, אבל הרבה מהדברים למדתי באופן עצמאי, והרבה מהכלים שאני מלמד היום הם דברים שפיתחתי עם עצמי. בכל פעם אתה רואה איך זה משפיע על אנשים, אתה מבין שיש לך כאן משהו שבאמת משנה חיים, ואפילו מציל חיים".
תייעץ למישהי שנמצאת במערכת יחסים אלימה?
"היו לי מקרים כאלה. בשלב הראשון אני גורם לה לחזק את הערך העצמי שלה ואת הזהות שלה, ופתאום היא לא רוצה להיות שם".
תמי אלשוילי, מומחית לפסיכותרפיה הוליסטית: "אנשים נמשכים למילה 'נרקיסיזם', כי זה נותן להם תשובות והם יכולים להזדהות עם מה שקורה להם. תכלס, נרקיסיזם יש לאחוז אחד מהאוכלוסייה - השאר הם פשוט אנשים עם דפוסים רעילים"
לא מפחיד אותך לעסוק בנושאים כאלו?
"לא, בכלל לא. להפך, מבחינתי זו זכות. וגם ידעתי שאני יכול לקחת אותה למקום פי מיליון יותר טוב מאיפה שהיא נמצאת".
מה שכן מטריד את שר הוא דווקא השימוש שאחרים בתחומו עושים ברשת. "אנשים מעלים דברים שעושים יותר נזק מאשר תועלת", הוא אומר. "למשל, 'מה הגבר צריך לעשות, ואם הוא לא עושה את זה - אז זה לא הגבר הנכון בשבילך'. דברים כאלה גורמים לאישה להתחבר יותר לאנרגיה הזכרית, וזה רק מרחיק אותה מהזוגיות שהיא חולמת עליה".
סליחה על הבורות, אבל מה זאת אומרת "גורם לה להתחבר יותר לאנרגיה הזכרית"?
"'אנרגיה זכרית' זה אומר שאת חייבת לאחוז בכל, לעשות הכל, להילחם כדי להשיג את מה שאת רוצה, וזה בדיוק הפוך מהמציאות. ברגע שאישה תטיח בגבר את הדברים שהוא לא עושה - זה לא מה שיגרום לו לעשות אותם, להפך".
גם את זה למדת בעצמך?
"כשהתחלתי, לא היה איפה ללמוד מה זה 'אנרגיה זכרית' ו'אנרגיה נקבית'. אלה דברים שהמוח שלי פשוט חיבר מכל מיני דברים. אני רואה כל כך הרבה נשים שמגיעות אלי עם תפיסות מאוד מוזרות, משפטים כמו 'מי שירצה אותך - ירצה אותך איך שאת, את לא צריכה להשתנות'. הרבה פעמים נשים מקשיבות לדברים האלה, ומוצאות את עצמן עדיין רווקות בגיל 50-40".
אני מאמינה במשפט הזה.
"בסדר, אבל זה לא ככה. רוב האנשים מפוצצים בטריגרים, בדפוסים מסוימים, בטראומות. בלי לשים לב, אותו אדם שמגיע מהמקומות האלה מרחיק ממנו אנשים, הורס לעצמו את הזוגיות. או שיש אנשים שרוצים זוגיות ברמה שהיא גבוהה יותר מהנוכחית שלהם, ואז או שתתפשרי על המקום שאת נמצאת בו, על מה שאת מצליחה למשוך היום, או שתשדרגי את עצמך. זה כמו כל דבר בחיים: את רוצה עבודה יותר טובה, משרה יותר טובה - תלמדי, תשקיעי, תנקי טריגרים ששמים אותך ברמה יותר נמוכה, תלמדי את הדינמיקה של מה זה גבר, מה מרחיק, מה מקרב".
האם המנטורים ברשת באמת יודעים "מה זה גבר"? הרי, איך נגיד - איש מהם לא כתב תזה על הנושא. למה בכל זאת כל כך הרבה מחפשי אהבה קונים את זה? "המדיה נותנת קול ומילים לחוויות מושתקות בכל מה שנוגע לזוגיות, לאהבה וליחסים אינטימיים", מסבירה ענבר שנהר, מרצה בתחום מגדר ומיניות בתקשורת בביה"ס לתקשורת במכללה למנהל.
"אנשים חיים בתוך נורמות ותפיסות שאין להן מספיק ייצוג. למשל, העובדה שנשים רבות חוות יחסי מין בזוגיות כעוד מטלה בבית. גם אם התוכן בסושיאל לא בהכרח מציע פתרון מוצלח עבור הצופה, עצם העיסוק בנושא נותן קול לבעיה בלי שם. ההשפעה החיובית של זה יכולה להיות משמעותית - מרכישת ידע, דרך חיזוק זהות והעצמה זוגית ועד להפחתת תחושת הבדידות.
נדב שר, יועץ זוגיות: "'אנרגיה זכרית' זה אומר שאת אוחזת בכל ונלחמת כדי להשיג את מה שאת רוצה, וזה בדיוק הפוך מהמציאות. ברגע שאישה תטיח בגבר את הדברים שהוא לא עושה - זה לא מה שיגרום לו לעשות אותם, להפך"
"מחקרים מראים שספקי התוכן הטיפולי ברשת מתחלקים לשלוש קבוצות מרכזיות. הראשונה היא ארגונים מקצועיים, שהם מקור אמין למידע מבוסס מחקר, אבל הם נוטים להיות איטיים יותר באימוץ של פלטפורמות סושיאל, וכמובן, אין בהם את הממד האישי והאותנטי שמושך קהל. השנייה - אנשי מקצוע אינדיבידואליים, מטפלים מוסמכים, פסיכולוגים, קואוצ'רים, מנטורים רוחניים וכו'. הם, כמובן, זוכים להצלחה גדולה יותר ולקהל עוקבים נרחב, מכיוון שהם משלבים בין ידע מקצועי לבין פרסונה אישית ונגישה. הסוג השלישי הוא יועצים מטעם עצמם, אנשים מהשורה שמשתפים בחוויותיהם האישיות.
"הבעיה מתחילה כשהשיח הטיפולי עובר השטחה. כשמורכבות של יחסים מצטמצמת לטיפים, לדגלים אדומים, לאבחונים מהירים או למשפטי העצמה שמייצרים ודאות במקום שבו יש בעצם מורכבות. למשל, מסרים כמו 'אם הוא רק מדבר על עצמו, הוא נרקיסיסט', או 'אם היא בקשר עם האקס, זה דגל אדום'. יחסים הם דבר מורכב, וכשהרשת מתרגמת אותם לטיפים חד־משמעיים, היא עלולה לייצר ודאות מדומה במקום שבו נדרשות זהירות, עדינות והבנה פסיכולוגית עמוקה יותר. ועדיין, לא נכון לפסול את המרחבים האלה מראש. נכון יותר לשאול מי מדבר, מאיזה ידע הוא מדבר, ומה קורה לידע הטיפולי כשהוא הופך לתוכן ויראלי".
כמו בשנות ה־50
"גברים מפחדים משני סוגים של נשים: או מאישה לחוצה - 'לחוצת חתונה', מה שנקרא, שיושבת עליהם - או מנשים שהן זכריות, שתלטניות, לוקחות את המושכות, מזיזות דברים. תבינו, גברים היום - הפחד הכי גדול שלהם זה שליטה נשית שתבלע אותם" (מתוך סרטון "ייעוץ" בטיקטוק).
לו הייתי מקבלת שקל על כל אזכור של המושגים "אנרגיה נשית/נקבית" או "אנרגיה גברית/זכרית" במדיה החברתית, הייתי יכולה לצאת לפנסיה מוקדמת בכבוד. מה המושגים הללו בכלל אומרים? המילון הניו־אייג'י הממוצע יספר לנו ש"אנרגיה נשית" היא רכות, אינטואיציה, הכלה וחיבור לרגש. לעומתה, "אנרגיה גברית" תתואר כפעולה, מנהיגות, הגנה, יוזמה, כוח ועוד.
ענבר שנהר, מומחית למגדר ולמיניות: "גם אם הסושיאל לא בהכרח מציע פתרון מוצלח, עצם העיסוק בנושא נותן קול לבעיה. ההשפעה החיובית של זה יכולה להיות מרכישת ידע, דרך חיזוק זהות והעצמה זוגית ועד להפחתת תחושת הבדידות
אם תחליפו את המילה "אנרגיה" בכל משפט שבו פגשתם את המושגים האלה, ותכניסו במקומה את המילים "תפקיד מסורתי של אישה" ו"תפקיד מסורתי של גבר", תגלו שההחלפה עוברת בהצלחה - אבל כשדוחפים פנימה את המילה "אנרגיה", הפוליטיקה המגדרית של שנות ה־50 נשמעת פתאום כמו תובנה עמוקה.
טיפ מסרטון אחר, ברוח דומה, מציע לנשים להעמיד את בן הזוג במבחן: "כדי לבדוק אם הוא גבר או ילד, פשוט תגידי לו בסיטואציה קשה משפט אחד, והתגובה שלו תראה לך את העתיד איתו. והמשפט הוא כזה: 'אני לא רוצה להחליט כלום - אני אישה'. גבר חלש ישתגע מזה. הוא יפתח בנאום על שותפות, ועל זה שאת אישה בוגרת, ויקרא לך 'ילדותית', כי הוא צריך את אמא שלו שתפתור את כל הבעיות בשבילו. גבר יציב וחזק פשוט יחייך, יחבק אותך ויגיד: 'אל תדאגי, אני אפתור הכל בעצמי', כי בשבילו החולשה שלך זו ההזדמנות להראות לך את הכוח שלו".
נדמה שיועצי הזוגיות של טיקטוק עלו על נוסחת הקסם: הבעיה במערכות יחסים מודרניות היא פשוטה - נשים הן לא מספיק נשיות, וגברים הם לא מספיק גבריים. הנוסחה, כמובן, פשטנית להפליא: האישה צריכה להפסיק "לרדוף" ולעבור למצב "קבלה", הגבר חייב להוביל ולתת ביטחון, ואם הזוגיות שלכם מקרטעת - ובכן, מישהו מכם כנראה פישל בתפקידו. כך, רעיונות שדורות של פמיניסטיות נלחמו כדי לקבור, קמים לתחייה כחוכמת חיים.
סימפטום נוסף של השיטוט ברשתות החברתיות הוא התחושה שתחת שרביטם של מומחי מערכות יחסים למיניהם, כל עולם היחסים האנושי התכווץ למילים "נרקיסיסט", "גזלייטינג" ו"רעילות". רבתם על מי שוטף כלים? גזלייטינג קלאסי. בן הזוג דיבר קצת יותר מדי על היום שלו בעבודה? הוא נרקיסיסט פתולוגי שזומם את חורבנך. סרטונים בסגנון "שלושה סימנים שאת בזוגיות רעילה" מספקים לצופים הקלה מיידית, מצפון נקי ותחושת קורבנות מוצדקת.
בלי לייפות מציאות
"אנשים נמשכים למילה 'נרקיסיזם', כי זה נותן להם תשובות למה שקורה להם בפנים", מסבירה תמי אלשוילי, מומחית לפסיכותרפיה הוליסטית ויוצרת השיטה "כל האמת בפרצוף" (זיהוי דפוסים באמצעות קריאת תווי פנים, ק"מ). "יש להם הגדרה למערכת היחסים שהם חווים, וסוף־סוף הם יכולים לאחוז ולגעת בה, להירגע לרגע מהמצב ולהזדהות עם מה שקורה. תכלס, נרקיסיזם יש לאחוז אחד מהאוכלוסייה. השאר הם פשוט אנשים שיש להם דפוסים רעילים, שכל אחד פשוט שם אותם בתיבה של 'נרקיסיזם', אז זה לא אמיתי".
אבל את מדברת הרבה על נרקיסיזם בסרטונים שלך.
"אני מדברת על נרקיסיזם כדי להגיע למצב שאנשים נמשכים לתכנים שלי ושומעים את מה שיש להגיד. 90 אחוז מגיעים אלי ולא קשורים לנרקיסיזם בכלל. זה מושך אותם, הם מנהלים איתי שיחה, אני מסבירה להם את הסיטואציה, ורובם מקבלים ממני תשובה שהצד השני הוא לא נרקיסיסט. אז הם קצת מתבאסים על הסיטואציה, אבל עדיין רוצים להבין מאיפה זה מגיע, למה הם במערכות יחסים כאלה".
ומה את עושה כמטפלת?
"אני מעבירה תהליכי ריפוי פרטניים, זוגיים וקבוצתיים, ותהליכי התפתחות אישית. אני מטפלת בשיטות של מוח ביואורגונומי, דמיון מודרך וקריאת תווי פנים. יש לי גם קורס הכשרת מטפלים לאנשים שרוצים לקחת את זה צעד קדימה".
מה זה בעצם טיפול בקריאת תווי פנים?
"זו שיטה שפיתחתי בעצמי, ואיתה אני מגיעה לנפש האדם ויוצרת התפתחות אישית. דרך קריאת תווי הפנים אני לומדת דפוסי התנהגות של אנשים. ככה את יכולה להכיר את עצמך, ולעבור שינוי מתוך ההיכרות. רוב האנשים שלא עושים שינוי לא מכירים את עצמם, וגם לא את הצד השני. את הגרוש שלי הצלחתי לשחרר רק אחרי שהבנתי מי הוא באמת. לא ממקום רע, אלא מהם הדפוסים שלו, מה הוא יכול לתת ומה לא. הבנתי שזה לא קשור אלי - וכל זה דרך קריאת תווי פנים".
יש מקרים שלא תטפלי בהם?
"לא אטפל באנשים שמחפשים תחליף לטיפול פסיכיאטרי. אין לי גם מה לעשות עם אנשים שמגיעים ולא רוצים לעשות שינוי, אלא רק להתלונן על העולם. הכל אצלי מאוד ישיר, ולפעמים גם מאוד כואב, כי אני נוגעת בפצע במקום המדויק שלו, ואני לא מייפה אותו, לא מלטפת ולא מחבקת.
"הסגנון שלי זה להגיד את כל האמת בפרצוף. בוא נסתכל על האמת כמו שהיא, ואחרי שהסתכלנו עליה - בוא נקום ונעשה שינוי. הסתכלנו על האמת ולא עשית שינוי? יש פה בעיה שאני לא יכולה לטפל בה".
מורן לי קוגן היא יועצת זוגית, מינית, ומאמנת מנטלית בהכשרתה. לפני חמש שנים היא החליטה להיכנס למדיה החברתית עם הידע שצברה, ולהנגיש אותו לעוקבים באמצעות סרטונים קצרים וקולעים.
"הרגשתי שאני טובה במה שאני עושה, ורציתי למלא את הקליניקה שלי בלקוחות", היא מסבירה. "לקח לי זמן להבין מה עובד. הרעיון הוא לא לדבר על משהו כללי, אלא לשים 'הוקים' (אלמנטים שלוכדים את תשומת הלב של הצופה, ק"מ) שמדברים על כאב ספציפי, משהו שגורם לאנשים להגיד: 'וואלה, זה בדיוק מה שקורה לי'. הרבה פעמים נשים כותבות לי: 'סוף־סוף נתת מילים למשהו שאני מרגישה ולא ידעתי איך להגיד את זה'".
ד"ר ערן סגיב, פסיכולוג קליני: "האלגוריתם מדבר ב'עכשיו, מהר, ברור', לצרוך עוד ועוד אמיתות פשוטות ובהירות שמספקות לנו תחושה של ודאות וסדר. הריקוד הזוגי, לעומת זאת, הרבה פעמים ינוע בחוסר ודאות, בלחקור ביחד לאן זה הולך"
כמו מה, למשל?
"הרבה נשים הגיבו למסרים על כך שהגבר שלהם נוגע בהן רק כשהוא רוצה סקס, או על זה שסקס עבור נשים בזוגיות מרגיש כמו מטלה, כי אין התקרבות במהלך היום. כמו כן, אנשים מזהים את עצמם בדוגמאות שנתתי על סוגי תגובות של בני זוג בוויכוח, ומשם הם מגיעים אלי, ואני עוזרת להם לפתור את הבעיה".
האם השפה בסרטונים לא מייצרת אשליה שהפתרונות פשוטים יותר ממה שהם במפגש עם היום־יום?
"תראי, אני מקבלת לא מעט הודעות של אנשים שאומרים שהם קיבלו ערך מהסרטונים, עשו מה שאמרתי בסרטון - וזה השפיע".
מזון מהיר
"אני חושב שהפעילות במדיה החברתית היא הזמנה לחשוב על משהו כמו שלא חשבתי עליו, וזה לא דבר רע במהותו", אומר ד"ר ערן סגיב, פסיכולוג קליני ומנהל משותף במכון "זוגות" לטיפול בנושאי יחסים וזוגיות. "לשמוע משהו בצורה שלא חשבתי עליה יכול לעורר אצלי מוטיבציה לשינוי, לגעת שוב, לבדוק. בכלל, אם הסרטונים האלה היו משמשים התחלה ולא סיום של משהו - זה בסדר גמור, אבל אם אתה בוחר לחיות רק על החומר הזה שבמדיה החברתית, זה קצת כמו מזון מהיר: זה מפתה, זמין, אפשר לצרוך את זה בקליק ובזול, אבל זה אף פעם לא מזין באמת, ולפעמים זה יכול גם להשאיר אותך עם כאב בטן ואיזושהי ריקנות.
"זה נותן לי תחושה של 'הנה הפתרון שלי', ואני אמור עכשיו לחזור הביתה, לזהות 'דגל אדום' ולשים לבן הזוג שלי גבול - אבל זה לא בדיוק עובד ככה. אולי כי אני לא יודע איך לשים גבולות, או לא יודע מה אני אפגוש ברגע שאשים את הגבול. בן הזוג שלי אולי ייתן לי קונטרה ויפגיש אותי עם דברים בעצמי. זה ממלא אותי לרגע, אבל ברגע שאני פוגש את המורכבות - יש שם התנפצות, התפכחות מאשליה.
"עוד בעיה היא שהרבה פעמים יש שם הגדרות כמו 'נרקיסיזם' ו'דגל אדום', וזה מרגיע, עושה סדר ויוצר תחושה של אמת, שיושבת גם על הצורך לדעת מי האשם. אבל במקום להתעסק באיפה הצד השני דופק אותי - אני בעצם צריך להיות בהתבוננות, ולקחת בעלות על המקומות שבהם אני מפספס, לא שם לב ומגיב כמו שאני מגיב".
שינויים אמיתיים גם לא תמיד קורים מהר.
"נכון. הקצב של האלגוריתם של טיקטוק הוא לא הקצב של הריקוד הזוגי. האלגוריתם מדבר ב'עכשיו, מהר, ברור' - לצרוך עוד ועוד ועוד אמיתות פשוטות ובהירות שמספקות לנו תחושה של ודאות וסדר. הריקוד הזוגי, לעומת זאת, הרבה פעמים ינוע בחוסר ודאות, בלחקור ביחד לאן זה הולך ולאפשר משחק ובדיקה. המקומות שבהם אנחנו יודעים מהר מדי, חזק מדי וברור מדי הם מקומות משעממים, הם לא מקומות שמפתחים אותנו".
אז מה כן?
"אני מאמין בטיפול פסיכולוגי. זה יכול לחולל נפלאות בקשרים זוגיים, אבל זו לא בהכרח הדרך היחידה. יש כל מיני דרכים לטפל בעצמנו, אבל זה קשור לאיזשהו מגע, ולא להביא משהו, לזרוק אותו על הצד השני ולקוות שהוא פשוט יאכל אותו כמו שהוא, וגם לא להבטיח דברים. התהליכים האלה, שרבים מהם נעשים בלי רגולציה ובלי בקרה, מבטיחים דברים בנחרצות ובבהירות, והאמת היא שזה פחות ככה. אני לא יכול להבטיח למטופל שיהיה לו יותר טוב. אני יכול להבטיח שאשתדל לעשות את זה איתו".
זה קשור גם בשיטת הטיפול?
"יש אנשים שהם מטפלים בכל רמ"ח איבריהם. להיות מטפל זה 'אקס פקטור' שלא קשור רק למה שלמדת. יש מסאז'יסטים שיודעים לגעת בגוף ולרפא, ויש קואוצ'רים שעושים עבודה מאוד טובה. אני לא טוטאלי בלסווג אוכלוסיות שלמות כראויות או לא ראויות, אבל אני כן חושב שיש בעיה בהתבוננות הממוסדת שלנו כחברה, ובהחלטה אילו דברים אנחנו מציעים לעצמנו לעשות כדי לחולל שינויים משמעותיים בחיים.
"לנסוע לחו"ל ולנוע במדינה זרה עם ווייז זה נוח ונפלא, אבל זה לא אומר שאני באמת מכיר את המדינה. אני נעזר במשהו שנותן לי אשליה. לפעמים חייבים לעבוד בשביל דברים כדי להבין אותם. יש משהו בשהייה ובסבלנות ובעומק, שמאוד חסר".
יש משהו שעולם הטיפול הקלאסי קצת מפספס? מה אפשר ללמוד מהדרך שבה היועצים/מנטורים הללו מדברים לקהל?
"מאז ומעולם עולם הטיפול הקלאסי דאג לבדל את עצמו משאר החברה ולשמור על עמדת סמכות וכוח. זה יוצר זהירות, חשדנות, ריכוזיות של המידע ותחימה שלו באופן נוקשה מדי לחדרי הקליניקה הסגורים האלה. ככל שאנחנו דווקא יותר פתוחים כדיסציפלינה - כך העולם מרוויח, והשיח יכול להיות עמוק יותר ומעשיר יותר. כשאנחנו עושים את זה פחות, הוואקום הזה מתמלא בכל מיני דיסציפלינות אחרות, אנשים אחרים וגחמות אחרות. חלק מהסיפור פה הוא גם האחריות שלנו, כאנשי מקצוע, להביא את העמדה שלנו גם במקומות שלא נוח לנו תמיד להביא אותה בהם".
מחפשים אישור
"זה נכון שאנשים שמחפשים עבודת עומק לא ימצאו אותה במדיה", מסכימה מורן לי קוגן. "אנשים מחפשים במדיה בעיקר אישור, להרגיש שיש עוד אנשים שחווים את אותה בעיה. עם זאת, הסרטונים יכולים לפתוח דלת לעבודה מעמיקה יותר.
"אם אדם מרגיש שאותו מסר נגע בו, הוא ירצה עוד וייצור קשר. הוא יחשוב: 'אם בדקה של סרטון הרגשתי שהיועץ מבין אותי - מה עשוי לקרות ב־15 מפגשים?'. אני דווקא חושבת שיותר מטפלים צריכים להביא את עצמם לפרונט במדיה החברתית, גם פסיכולוגים. יש להם מסרים חשובים להעביר - ואנשים יכולים להפיק מהם תועלת".
אם את חווה אלימות במערכת יחסים או חוששת לביטחונך, ניתן לפנות באופן אנונימי למוקד משרד הרווחה בטלפון 118, או בהודעת ווטסאפ למספר 050-2270118 (מענה 24/7). כמו כן, קו הסיוע של עמותת "ל.א. לאלימות נגד נשים" זמין במספר 6724* לשיחת ייעוץ ותמיכה דיסקרטית.
