כן, הסקס חזר לפריים טיים הישראלי. לא, זה לא סקסי

לייקי ותומר, זוג שהקרינג'יות זועקת ממנו למרחקים, עשו את המין באחד מפרקי השבוע של "חתונה ממבט ראשון". למחרת בבוקר התיישבה הצ'לנית, חב"דניקית לשעבר, מול המצלמה, וסיפרה כי האקט לא הרגיש טבעי או מהנה. ווק אוף שיים. "חזרנו הביתה, שכבנו, אבל זה היה (סקס) כזה של שיכורים", היא פירטה על התאונה.

זה לא הגיע משום מקום. לאורך כמה פרקים ניסתה לייקי ליזום מגע מיני עם החתן המופנם ששודך לה, אך הוא דחה אותה בתירוצים נדושים כמו "אני עייף" או "אני רוצה שהפעם הראשונה תהיה מיוחדת". כשהיא לא שהתה בחדר, הוא סיפר למצלמת הריאליטי כי אינו נמשך אליה מינית. "תסביך המדונה־זונה" הוא כינה את המלכוד שלו, והמשיך לגעת בה ולשדר מסרים סותרים.

אז הם הלכו לפסיכולוג של התוכנית, גלעד הורוביץ, ופתחו בפניו את הכל - והוא, כמובן, נכנס להם לתחתונים, הציע שיתגברו על מחסומים ועודד אותם להיכנס למיטה בהקדם. "אין ברירה, בסוף צריך לבדוק איך זה מרגיש כשנכנסים יותר לעומק", אמר וחייך.

"זה היה אמיץ מצידך לדבר על סקס מול כולם בטלוויזיה", לחש במבוכה החנון הביישן לכלתו הטלוויזיונית כשהם יצאו משם והלכו להשתכר. בלילה, מחוץ למצלמות, הם שכבו, וכדי להסביר את המין הגרוע, אחר כך הוא אמר לה שהוא "חסום מינית". כך, בבת אחת, הזוגיות שלהם הפכה למפגע בטיחותי מעורר דאגה.

בלי תשוקה

רגע, מה ראינו פה עכשיו? מין ב"חתונמי"? הייתכן שאחרי שמונה עונות פוריטניות, הריאליטי הטהור ששידך זוגות, הוליד ילדים והתעסק במערכות יחסים מבלי לערב את חדר המיטות בעלילה - פתאום התבגר? האם ההצלחה של המתחרה השובבה מהערוץ האחר, "אהבה חדשה", גרמה ל"חתונמי" להפיק לקחים, להוריד בגדים ולערער את הטאבו הטלוויזיוני של הפריים־טיים?

העונה הפרועה והמשוחררת שמתפתחת בינתיים מרמזת ש"חתונמי" מתאמצת להרחיב את חתך הצופים שלה - וכדי לצוד קהל צעיר, היא הוסיפה קו עלילה שבוחן מה קורה כשמכריחים שני זרים שנפגשו לפני כמה ימים לשכב ולספר על זה לכל המדינה.

אבל אין מה להתרשם - הרי קל יותר לספר על מין כשהאישה היא היוזמת, בעוד הצד האחר מהורהר ומעורער וניכר שאינו מרגיש מוכן לקפוץ שלב. מה היה קורה אם המגדרים היו הפוכים, והגבר היה מי שלוחץ על האישה להיכנס למיטה, נעזר באיש מקצוע, ובסוף משכר אותה ונכנס איתה למיטה אף שברור שמאוד לא נוח לה בסיטואציה? האם גם את זה היו מאשרים לשדר בפריים־טיים? ולמה תמיד כשמראים מין בטלוויזיה, הוא מלווה בחוסר נוחות, השלכות, סליזיות, חוסר תשוקה, היעדר הנאה או ביקורת חברתית?

מה קרה בבוקר שאחרי? מתוך "חתונמי"

כשמשווים את מה שמראים בישראל לתוכניות ריאליטי של מדינות מערביות, ההבדלים בלתי נתפסים. באנגליה, לדוגמה, משודרת בערוץ MTV מין תוכנית שמזכירה את פורמט "האח הגדול", אך בעירום מלא ("Dating Naked"), ובכלל, בשנים האחרונות נוצרו בעולם שלל תוכניות ריאליטי ושעשועוני שידוכים ללא בגדים וגבולות. "חם, לוהט, רותח!", מההצלחות הגדולות של נטפליקס, היא פורמט ריאליטי שבו נשיקות ומגע מיני מקזזים סכומים מהפרס הכספי למנצח - ועדיין המתחרים לא מצליחים להוריד את הידיים זה מזו.

קל יותר לספר על מין כשהאישה היא היוזמת, בעוד הצד האחר מהורהר, וניכר שאינו מוכן לקפוץ שלב. מה היה קורה אם הגבר היה מי שלוחץ על האישה להיכנס למיטה?

בינתיים, בארץ הקודש, השמרנות ייבשה את החתול (וגם המשפט הזה היה נשמע מחרמן יותר באנגלית). למעט מה שליהיא גרינר עשתה במקלחת של "האח הגדול" לפני 16 שנה, לא זכורה כאן שערוריית שיגולים אמיתית בריאליטי.

בואו נציץ לרגע על הזוג של העונה, עומר ושלי, שמחזיקים ידיים, מתנשקים, ישנים צמוד ומדברים על חתונה וילדים. הם ממשיכים לשמור את עצמם לחתונה - או לכיבוי המצלמות, מה שיבוא קודם.

ענבל אלדן, שהודחה מ"האח" בשבוע שעבר, סיפרה לפודקאסט "לכאורה" מבית הפודיום על עוצמות החרמנות שחוותה בבית הסגור, והודתה כי כשמישהו חווה שם יצר מיני - הדיירים האחרים מכבים אותו. "לא נעים לי לומר, אבל עוד שנייה התחככתי עם גבעול", היא סיכמה את חוויותיה שהסתכמו בנשיקה עם דייר אחר, שעליה היא לא הפסיקה להתחרט עד הדחתה, שכן גם היא יודעת שבסוף הציבור קובע מי ינצח בתוכנית - ולכן צריך להתנהג בהתאם.

בחישוב לא גס

לא תמיד היינו כאלה. הייתי מצפה מהמדינה שהשפריצה מתוכה את "אסקימו לימון", "מציצים", "אלכס חולה אהבה" ו"דיזנגוף 99" להיות יותר פתוחה למיניות בטלוויזיה - אבל רגעי הקאלט הארוטיים בתרבות הישראלית הולכים ומתיישנים. לכו תמצאו היום מין פרוע ומשוחרר כמו השלישייה של "דיזנגוף" או התחת של יודל'ה. כשנותנים מין בסדרות דרמה, לרוב זה קורה בלוקיישן אפל, בצילום שלא חושף טפח, עם דיאלוגים נקיים ותנוחות מוסתרות תחת שמיכה. ייצוג מאוד שמרני ומבוהל. ואף אחד לא מדבר על כך שסקס חד־מיני בכלל לא מקבל ייצוג בפריים־טיים.

ב־4 בנובמבר 1993, ערב השידורים הראשון של הטלוויזיה המסחרית בישראל, לוח השידורים של ערוץ 2 סיפק הצהרה: בשעה 22:30, בקצה הפריים־טיים ומייד בתום ראיון של אילנה דיין ורפי רשף עם רה"מ יצחק רבין, שודר סרט הדוקו "עגיל בזין". כפי שרומז השם, זה היה דוקו שעקב אחר חייו של נער ליווי אילתי עם עגיל באיבר, והראה כיצד הוא מתחיל עם תיירות ואיך הן גומרות במיטתו. בסוף הסרט נתנו פרק בכורה של "החמישיה הקאמרית", שכידוע, הכילה מערכונים גסים מהזן שלא היה מאושר היום לשידור בטלוויזיה.

בימי הבתולים של הטלוויזיה המסחרית, לפני 30 שנה, קשת שידרה את הסדרה המצליחה "הפוך" (שכתב שמואל חיימוביץ') - דרמה על צעירים תל־אביביים שמפיקים את הסרט הכחול העברי הראשון. המיניות הוצגה שם באופן ישיר ולא מתנצל, לרבות דיאלוגים על איך זין גדול הוא סיבה לצאת לדייט עם בחור חדש. היום, קצת מדברים על סקס ב"חתונמי" - והאדמה רועדת.

המיינסטרים צורך בעיקר סדרות על צבא, פשע, דוסים וסקס גרוע. כשנותנים מין בעברית, זה נועד לרוב כדי לשרת מטרה, לייצר פרובוקציה או להפעיל דמות כלשהי. פעם בדור מגיעה סדרה כמו "קורדרוי", שהרימה סצנת שלישייה מטפטפת חושים בהשתתפות דני רופ, דר זוזובסקי וניבר מדר - אבל באופן גורף, הטלוויזיה שלנו שומרת נגיעה.

בסופו של דבר, פני העם כפני הטלוויזיה שלו, ולהפך. הערוצים המסחריים משקפים יותר מכל את השינוי האמוני שחל בציבור ואת הנטייה לשמרנות יתר. יותר תוכניות של נטלי דדון מרצה על צניעות ושמירת נידה, ופחות לייט־נייטים פרועים עם ישבנים חשופים. לפחות במובן הזה, הלכנו אחורה. סטלה לא מגמרת כאן יותר. מצד שני, מה עדיף - לדבר כל היום על מוות ועל מלחמות?

שלא תתקררו

בשעשועון השידוכים הבריטי "Naked Attraction" המשתתפים מתמודדים בעירום - ולא מקבלים על כך תשלום. מי שכן מתוגמלים אלה דווקא מתמודדי הרזרבה: 75 ליש"ט מקבל כל מי שהגיע ליום הצילום והמתין מאחורי הקלעים, אך לבסוף לא הצטלם. בקיצור - משלמים לך רק אם נשארת עם הבגדים.

התעמרות קרקע

טיירה בנקס, פעם דוגמנית־על והיום תובעת סדרתית, הגישה השבוע תביעה נגד נטפליקס והצמד הישראלי דניאל סיון ומור לושי. סלע המחלוקת: "קרקע המציאות", סדרת דוקו שחיטטה בפצעים המוגלתיים של "הטופ מודל הבאה של אמריקה" וחשפה מה באמת קרה מתחת לשכבות האיפור והמייק־אפ.

בין דוגמניות מושפלות למפיקים זועמים, ברור למה בנקס רותחת. המרואיינים פתחו עליה ב־200 קמ"ש, לכלכו והאשימו, בזמן שהיא בחרה לנפנף מעליה כל פירור של אחריות. היא אפילו גלגלה אשמה לכיוון הקהל בבית - כי הרי אתם רציתם את הטראש וההשפלות, לא?

בנקס טוענת שדיברה שלוש שעות וחצי, אבל למסך הגיעו רק 16 דקות מניפולטיביות ש"הורכבו מחדש לתמיכה בנרטיב שקרי ודיבתי". לטענתה, כל רגע של חרטה או קבלת אחריות נשאר על רצפת העריכה, רק כדי להוציא אותה הרעה בסיפור.

אבל בנקס, כדרכה, מנסה לשכתב את ההיסטוריה. ריאליטי היה ונשאר חרא מזוקק, ומי שבוחר מרצונו לטבול בביצה הטלוויזיונית - שלא יתפלא אם בסוף הוא ייצא ממנה מסריח.

להתמכר/לוותר

מפרץ האלמנות (אפל טי.וי)

הסדרה "מפרץ האלמנות" (Widow's Bay), שהסתיימה השבוע באפל טי.וי, היא קצת "טווין פיקס", קצת סטיבן קינג וקצת וואט דה פאק. מת'יו ריס מגלם ראש עיר של אי מנומנם, שהסודות, האמונות התפלות והתעלומות העל־טבעיות ששוררות בו יוצאות מכלל שליטה. האימה מתערבבת עם קומדיה, וזה עובד. אלוהים יודע איך, אבל זה עובד.

יריבים - עונה 2 (דיסני+)

העונה הראשונה של "יריבים" (Rivals), עיבוד סוחף ומענג לרומן מאת ג'ילי קופר, היתה חוויה כיפית על תככים וזימה בתוככי הטלוויזיה האנגלית של שנות ה־80. הניסיון להתעלות על ההצלחה המוקדמת החזיר אותה לעונה מפוזרת ומיותרת. עוד עירום, עוד אינטריגות, עוד סצנות סקס נוטפות תשוקה - אבל הפעם קלילות פחות, מצופות בייאוש, בצער ובמאבקי אגו בלתי נגמרים. בשבוע שעבר הסתיים החלק הראשון של העונה, שתשוב בעוד כחצי שנה. לא בטוח ששווה לחכות.