השעה 12:13 בלילה. נכנסתי הביתה לפני 25 דקות אבל רק עכשיו אני מתיישבת. עד כה מילאתי מים בכלוב של האוגרים, הפעלתי מדיח, אספתי גרביים מהשטיח, ארזתי והכנסתי אוכל למקרר. הקציצות האלו חיכו בחוץ כל כך הרבה זמן כאילו הן בתור לאייפון החדש. על השיש המטונף נחה מברשת השיניים של הקטן, שופטת אותי בדממה, כי כנראה גם היום הבן שלי הלך לישון בלי לצחצח שיניים. ובכן, אני חשה שבשלה העת לדבר על סוגי בייביסיטרים.
- השכנה המבוגרת:
הילדים לא כזה שמחים שהיא באה, אבל את כן. היא מכריחה אותם לאסוף את הצעצועים מהסלון, ללבוש פיג׳מה, לסיים את שיעורי הבית. כשאת חוזרת, הבית יותר מסודר מאיך שהוא היה כשיצאת, הכיור ריק והכביסה שלך מקופלת. היא תעביר ביקורת על האוכל שאת מבשלת או על המצב של הרצפה, היא תגיד לך שהשמנת ושאת עובדת יותר מדי, היא יכולה מחר להעלות את המחיר ב־150 אחוז, היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, ואת עדיין תסמסי לה. רוב הזמן היא תגיד לך שהיא קצת עייפה, או שאין לה זמן, וכשהיא תגיד כן, תמיד תרגישי כאילו היא עושה לך טובה ענקית, כי זו באמת טובה ענקית. אני אוהבת אותך ריקי, אז מה אם חזרתי, אל תלכי. אני גם צריכה שמישהו יטפל בי.
- הכיפית:
למי שתהו, ככה נשמעים ילדים כשהם שמחים מדי. היא טוענת שהילדים שלך באמת יוצאי דופן, שהיא באמת אוהבת אותם ומתגעגעת אליהם אם הם לא מתראים, כשהיא מגיעה היא משחקת איתם שעות על גבי שעות. את גם חושבת שהילדים שלך הם אחלה והכל, אבל לא צריך להגזים.
תגיעי תמיד חמש דקות לפני. גם ככה לאמא שלהם יש רגשות אשם על זה שהיא רוצה או צריכה לצאת, לעבוד, לבלות, לחיות, להתקיים כאדם עצמוני בעולם
כשהיית אמא צעירה חשבת שאולי גם את צריכה להתחיל לשחק איתם ככה: להלביש את הברביות, לבנות עיר בלגו, לעשות מרוץ מכוניות על שלט והאמת היא שזה יכול היה להיות כיף לשחק בצעצועים שלהם, אלמלא הם היו מפריעים כל הזמן (הקטן מתעקש להמשיך את כל דפי הצביעה שאת מתחילה והגדולה לא רואה ששמלת הנשף הוורודה לא הולכת עם העקבים הירוקים). כשהבייביסיטרית הכיפית הולכת, הבית נראה כמו קוסובו 1999, אבל בסדר, נו, את משלמת לה לעייף אותם.
- התיכוניסטית:
היחידה שיש לה לימודים מחר, היחידה שלא שולחת הודעה לשאול מתי תגיעו, היחידה שבאמת לא אכפת לה מתי אתם חוזרים. אם ממילא בשעה כזאת היא יושבת על הספה וגוללת בטלפון, אצלך היא גם מקבלת על זה כסף. היא ילדה ממש חמודה אבל את לא לגמרי משוכנעת שהיא תדע מה לעשות במקרה של שריפה. למעשה, לא בטוח שהיא תשים לב אם פרצה אחת, כי שון מי״א 2 בדיוק עשה לה לייק לסטורי ואז הוריד אותו.
הסטודנטית לחינוך לגיל הרך:
הילדים מחבבים אותה, אבל באופן מסויג משהו, כי היא אמנם עושה איתם דברים כיפיים, אבל גם תמיד מתעקשת שזה יהיה חינוכי. הרי כל משחק הוא גם הזדמנות ללמוד! היא כל כך רגילה להסביר דברים, שלפעמים מתפלק לה בטעות להסביר לך על תהליכים התפתחותיים בגילים 5-2 וכמה זה חשוב להקפיד על שעת שינה קבועה, תזונה דלת סוכר והגבלת זמני מסך למינימום. גם לך לפעמים מתפלק בטעות להגיד לה "חחחחחחחח חכי שיהיו לך ילדים".
- כך תהיי הבייביסיטר הכי מבוקשת בשכונה:
תשטפי את הכלים. את אפילו לא חייבת לשטוף אותם כל פעם! רק בפעמיים הראשונות ואז מדי פעם רנדומלית, אבל ככה תקבעי את עצמך תודעתית כבייביסיטר שעושה את זה.
אין באמת צורך להגזים עם כביסות וספונג׳ה, רק תדאגי שהבית לא יהיה יותר מבולגן ממה שהוא היה כשהם חוזרים.
תשכחי ממתנות ומחנופה, הדרך להגיע לליבם של הילדים במהירות האור, זה לעשות איתם בדיוק את כל מה שהם חייבים לעשות ממילא, רק אחרת: לאכול ארוחת ערב במקלחת, להתקלח במרפסת, להחליף מיטות עם האחים שלהם. הבנתם את הקטע. באותו האופן אפשר לאכול סנדוויץ׳ עם שתי פרוסות גבינה, לקרוא ספר מהסוף להתחלה וכולי. זה מפוצץ להם את המוח.
תגיעי תמיד חמש דקות לפני. אמא שלהם תמיד מבקשת שתגיעי בדקה הספציפית שבה היא כבר צריכה לצאת מהבית, כי יש לה רגשות אשם על זה שהיא רוצה או צריכה לצאת, לעבוד, לבלות, לחיות, להתקיים כאדם עצמוני בעולם. לכן היא קובעת איתך מאוחר מדי, לכן היא אף פעם לא מוכנה בזמן ואף פעם לא מוצאת את המפתחות שלה. אם תגיעי חמש דקות לפני, היא אולי אפילו תספיק להסתרק.
זה בסדר אם נתת להם לאכול בפלות לארוחת ערב, רק תשמידי ראיות. מה שאנחנו לא יודעים לא מכאיב לנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)
![[object Object]](/wp-content/uploads/2025/08/20/21/מובייל.png)