ילדי המסכים: איך מתחילים את השנה באיזון נכון?

כמעט כל ילד בגיל הרך נחשף למסכים - בין אם זה הטלפון של ההורה, הטאבלט בסלון או הטלוויזיה בחדר. המסכים הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, אך לצד היתרונות - כמו נגישות למידע או הנאה - הם גם מציבים אתגרים גדולים.

עם פתיחת שנת הלימודים החדשה, מומחים מזהירים שהרגלי שימוש לא נכונים עלולים לפגוע בהתפתחות השפה, ביכולות החברתיות ואפילו במצב הרגשי של הילדים.

תחילת שנה היא נקודת זמן מצוינת להציב גבולות חדשים, להגדיר כללים ברורים לשימוש במסכים, ובעיקר ליצור לילדים סביבה מאוזנת שמאפשרת להם לגדול בריא יותר.

השפה כראי לעולם הפנימי של הילד

ההתפתחות השפתית של ילדים בגיל הרך היא לא רק אמצעי תקשורת, היא גם משקפת את עולמם הרגשי והחברתי. מחקרים שנעשו על ידי סטודנטים בסמינר הקיבוצים מראים כי ככל שאוצר המילים של הילד עשיר יותר, כך גם יכולות החשיבה שלו מתקדמות יותר. ילד שמכיר לא רק את הפועל "לראות", אלא גם "להתבונן", "להבחין" או "להסתכל" - מסוגל לחשוב על פעולת הראייה בצורה עמוקה ומגוונת יותר.

מעבר לכך, נמצא קשר מובהק בין שימוש באוצר מילים מופשט, בעיקר מילים המתארות רגשות ומחשבות, לבין יכולתו של הילד ליצור חברויות. ילדים שמסוגלים לבטא את מה שהם מרגישים, מבינים טוב יותר את עצמם ואת האחר, ויודעים להשתלב בצורה טבעית בקבוצת השווים.

כשהמסכים מחליפים את הספרים

אחת התופעות המדאיגות ביותר שזוהו במחקרים היא שככל שהילדים גדלים, כך ההורים קוראים להם פחות ספרים - ובמקביל, זמן המסך שלהם הולך ועולה. במילים אחרות, ככל שהמסכים משתלטים, כך נחלשת השפה.

מחקר בינלאומי שנערך במהלך מגפת הקורונה וכלל יותר מ־1,700 הורים מ־13 מדינות הראה כי ילדים שנחשפו למסכים שעתיים ביום או יותר, התקדמו בקצב איטי בהרבה ברכישת שפה, לעומת ילדים שנחשפו פחות. הממצאים החד משמעיים הראו: הילדים שהתפתחו בקצב המהיר ביותר היו אלה שכמעט ולא נחשפו למסכים כלל, ושזמנם הוקדש בעיקר לקריאת ספרים, משחקים משותפים ושיחות עם ההורים.

טראומה, מלחמה והשפה של הילדים

למציאות הביטחונית בישראל יש גם היא השפעה ישירה על עולמם השפתי והרגשי של הילדים. מחקרים שנערכו בסמינר הקיבוצים לאחרונה הראו כי ילדים שחוו אזעקות או נאלצו להתמודד עם פרידות ממושכות מהורים שגויסו למילואים השתמשו בפחות מילים המתארות רגשות. תופעה זו עשויה להצביע על סוג של "אטימות" או קושי רגשי להתמודד עם מה שהם חווים.

במחקר אחר נמצא כי ילדים שהוריהם חוו טראומה נוטים להשתמש במילים בעלות גוון של איום או אזהרה, כמו "להזהיר", בעוד ילדים שהוריהם לא עברו חוויות טראומטיות משתמשים יותר במילים חיוביות כמו "לגלות", "להסביר" או "לפנק". גם כאן, השפה מתגלה ככלי אבחוני משמעותי להבנת מצבם הרגשי של הילדים.

איך יוצרים סביבה בריאה ומאוזנת?

הגבלת זמן מסך - ההמלצה המקובלת היא לאפשר לילדים בגיל הרך עד כשעה אחת של מסכים ביום - לא יותר. חשוב לקבוע זמן מסך קבוע וברור, כך שהילד יבין מתי מותר ומתי מסתיים הזמן המוקצב. כאשר אין כללים ברורים, המסכים עלולים להפוך למקור למאבקי כוח אינסופיים מול ההורים. בנוסף, מחקרים מראים שכמות גדולה יותר של מסכים קשורה לעיכוב בהתפתחות השפה, ירידה בסבלנות והיחלשות היכולת להתרכז.

קריאת ספרים מדי יום - קריאת ספרים מעניקה לילדים חשיפה לעולם רחב של מילים, מושגים וסיפורים שהם לא פוגשים בחיי היומיום. ההורים יכולים להפוך את הקריאה לחלק משגרת הערב, פעולה שמשרה תחושת ביטחון ורוגע. לא פחות חשוב מהקריאה עצמה היא השיחה שאחריה - לשאול את הילד מה הבין, איך הדמות הרגישה, או איך הוא היה פועל במצב דומה. שיח כזה לא רק מעשיר את אוצר המילים, אלא גם מחזק את היכולות הרגשיות והחברתיות.

שיחות מעשירות - שיח יומיומי עם הילד לא חייב להסתכם ב"מה אכלת?" או "איך היה בגן?". כדאי להרחיב את השיחה לנושאים שמעבר ל"כאן ועכשיו": על חלומות, על רגשות, או על תופעות טבע שראו יחד בחוץ.

כאשר הורה מקשיב באמת לשאלות של הילד, גם אם הן פשוטות, ומחזיר בשאלות נוספות שמעודדות חשיבה, הילד מרגיש שהעולם שלו מעניין ושווה חקירה. שיחות כאלה הן בסיס מצוין לפיתוח חשיבה ביקורתית, דמיון וסקרנות טבעית.

פעילויות חקר ויצירה - זמן איכות ללא מסכים יכול להפוך להזדמנות לחקירה משותפת ולעשייה יצירתית. בנייה בלגו, ציור, משחקי תפקידים או אפילו חקר של נושא שמעניין את הילד - מחיות ועד חלל - מאפשרים לו להתנסות, לטעות ולגלות דברים חדשים. פעילויות כאלה תורמות גם לפיתוח מוטוריקה עדינה, גם ליכולות פתרון בעיות, וגם לדמיון. כאשר הילד חווה הצלחות קטנות בדרך החקר, הוא מפתח תחושת מסוגלות שמלווה אותו גם במצבים אחרים בחיים.

היענות ליוזמות של הילד - אחת הדרכים החשובות לעודד עצמאות וביטוי עצמי היא לתת לילד להוביל חלק מהפעילויות. אם הילד מציע רעיון למשחק או לשיחה - חשוב לתת לכך מקום ולתמוך בו. היענות כזו מחזקת את תחושת הערך של הילד, ומלמדת אותו שהרעיונות והמחשבות שלו חשובים.

מעבר לכך, כשההורה מתמסר ליוזמות של הילד, נוצרת חוויה משותפת שמחזקת את הקשר ביניהם ומעניקה לילד ביטחון רגשי. הדבר מאפשר לילד להתפתח לא רק מבחינה שפתית, אלא גם רגשית וחברתית.

התחלה חדשה עם תחילת השנה

תחילת שנת הלימודים בגן או בבית הספר היא נקודת ציון טבעית, שבה ניתן לא רק לרכוש ציוד חדש אלא גם לשנות הרגלים ישנים. זו הזדמנות פז להגדיר מחדש את מקומם של המסכים בבית, ולשלב אותם בצורה מאוזנת לצד פעילויות שמקדמות שפה, דמיון ויכולות חברתיות.

המסכים כאן כדי להישאר - אבל הבחירה איך להשתמש בהם נמצאת בידיים שלנו. אם נדע להציב גבולות ברורים וליצור עבור הילדים סביבה עשירה בשפה ובחוויות אנושיות, נוכל להעניק להם התחלה חדשה ובריאה לשנה החדשה - ולחיים בכלל.

ד"ר הילה גנדלר שלו היא מומחית להתפתחות שפה מסמינר הקיבוצים