הזמן טס כשנקרעים מצחוק. רק "העובד הכללי" ראמזי עבד ראמזי (אמיר שורוש), שלעולם אינו שוכח דבר, אולי זוכר שהפעם הראשונה שבה הלקוח מהגיהינום אמנון טיטינסקי (דב נבון) כמעט הלך מכות עם הקופאית העצבנית כוכבה שביט (קרן מור) היתה כבר לפני יותר משמונה שנים, בפרק הבכורה ששודר בטלוויזיה החינוכית (לפני שהסדרה עברה לכאן 11), ב־21 בפברואר 2018.
גם הצופים שמחוץ לסניף המוטרף של רשת המרכולים "שפע יששכר" לא בהכרח יודעים לומר היום, לאחר העונה החמישית של "קופה ראשית", על מה בדיוק זה היה (אמנון סירב לשלם על חטיף שלטענתו הביא מהבית). בכל זאת, השניים כמעט רצחו זה את זה עשרות פעמים מאז, פרק אחר פרק - ומי שצפה באחד היה חייב לצפות גם בשאר, כך שכל מה שקורה שם בטח מעורבב אצלו בראש, בדומה למה שקורה במהלך יום טיפוסי בסניף.
הצצה לספיישל של "קופה ראשית" ליום העצמאות // צילום: באדיבות כאן 11, יולי אוגוסט הפקות
"קופה ראשית" היא קומדיה משוגעת עם דמויות מופרכות ומוקצנות. הצלחתה צברה תאוצה מעונה לעונה, מיליוני צופים נסחפו אל תוך ההווי של הסופרמרקט התזזיתי ביקום, והיום "קופה ראשית" (מבית יולי אוגוסט הפקות) כבר מתהדרת במעמד של אבן דרך טלוויזיונית, קלאסיקה ישראלית ברמה של "קרובים קרובים".
במציאות לא פשוטה של מגפה עולמית, שסע חברתי ורצף קשוח של מלחמות, הצוות של שירה שטיינבוך (נועה קולר), מנהלת הסניף, היה אמון, שלא בידיעתו, על ייצוב המורל הלאומי באמצעות בריחה אל מקום הזוי אפילו יותר מהעולם המתערער שבחוץ.
יוצרי הסדרה, יניב זוהר ונדב פרישמן, לצד הבמאים אורן שקדי וקובי חביה, הרכיבו קומדיית מצבים מעולם אחר, ויחד עם כתיבה הומוריסטית מבריקה זה הפך לסופר־סיטקום, תרתי משמע. העונה הקודמת של "קופה ראשית", החמישית, הפכה לתוכנית הנצפית ביותר בתאגיד מאז 2017, עם מאות מיליוני צפיות בכל פלטפורמות "כאן".
הסדרה, למי שאיכשהו לא יודע, מציגה בדרך מוקומנטרית את המתרחש ב"שפע יששכר", סניף של רשת מרכולים בדיונית עם עובדים נרגנים ומשעשעים, בעלי תודעת שירות איומה וקהל לקוחות מוזר במיוחד. פרקי הסדרה נעים בין התרחשויות יומיומיות ומוכרות שכל מי שמבקר תדיר בסופר יזדהה איתן, לרפרור לאירועים אקטואליים עדכניים - ועושים זאת באמצעות נוסחה שמשלבת בין תחכום לעממיות. כל זה מולבש על קאסט מפואר, פלוס תפקידי אורח של האמנים והסלבס הכי גדולים במדינה. התוצאה: יצירה הומוריסטית מתוקתקת שכובשת קהל צעיר ובוגר כאחד.
בסתיו הקרוב הסדרה תחזור למסך בעונתה השישית, ובדרך צפוי גם לעלות "קופה ראשית - הסרט", שיעתיק את המתרחש בסופר למסך הגדול. עוד קודם לכן ישודר פרק ספיישל מיוחד ליום העצמאות ה־78 למדינה, בסימן חגיגות 90 שנה לשידור הציבורי, שישודר בכאן 11 ובכאן BOX ב־22.4 (יום העצמאות עצמו), מייד אחרי החדשות.
טיזר קטן: שירה וכוכבה מתכננות יחד מסיבת עצמאות בסופר - תוכנית שהופכת מייד לקרב איגרוף בין השתיים. ובעוד הן מנהלות את מאבקי הכוח התמידיים שלהן, אמנון מסתכסך עם בית עסק חדש במתחם הסופר שמאיים עליו ועל הסביבה - דוכן פטל של ילדה בת 7. עוד טיזר קטן: נועם בתן, נציג ישראל לאירוויזיון, קופץ שם לביקור בתפקיד אורח.
רגע לפני שכל זה קורה, כינסנו את השחקנים והשחקניות של "קופה ראשית" לשיחה על עצמאות, על חברות, על חלומות, וגם קצת על מה שקורה מאחורי הקלעים בסופר, ובימים כתיקונם נשאר שם, על פי מדיניות הרשת. רגע, יש הודעה מהכרוז: כוכבה שביט, שירה שטיינבוך, אמנון טיטינסקי, ראמזי עבד ראמזי, ניסים שמעוני (יניב סויסה), אביחי גרציאן (יגאל עדיקא), אנטולי קירילנקו (דניאל סטיופין), נתן פרנקו (רודי סעדה), מרדכי צ'יבוטרו (יעקב בודו), נעמי לוי (מיה לנדסמן), שוני וייס־סטרטינר (דורית לב ארי) ואסתי צגאי (אביבה נגוסה) לקופה ראשית בבקשה. זריז אם אפשר, פרנקו ממהר. תודה.
מה הדמות שלכם בסדרה מאחלת לעצמה להמשך הסדרה, ואולי גם לסרט שמתקרב?
דורית: "שוני, הדמות שלי, היתה מאחלת לעצמה הרבה ימי צילום, אבל בגדול זה 'שוני לראשות הממשלה', כדי שהיא תוכל להשפיע קצת יותר מעבר לסניף ביבנה. לגבי הסרט, ספוילר - שוני לא בסרט, ואני מצפה שצבא האמת של שוני ייצא למחות על זה ברחובות".
דב נבון: "אני מאחל לאמנון שימצא לו חיים, כולל זוגיות ואהבה. חלל שהוא שלו". נועה קולר: "כמו למדינה, גם לגבי שירה - מה אפשר לאחל לבחורה שיש לה כבר הכל?" קרן מור: "אולי מודעות, שירה?"
יגאל: "שיהיו לה עוד הרבה עונות, ושיעלו לי את המשכורת".
דניאל: "וזה המנכ"ל של הרשת אומר, אז מה יגידו אזובי הקיר? הדמות שלי מאחלת שמאשה כבר תלד, כי המחירים רק עולים!"
יניב: "זה לא היריון, זה גזים! הדמות שלי מאחלת עוד הרבה עונות, ושגרה משעממת".
מיה: "להתחיל להבין בגידול ירקות אורגניים, או כמו שנעמי אומרת 'ירקות אורגינל'".
יעקב: "אני שומר על הסופר, אז אני מאחל לעצמי שאמשיך לשמור על הסופר וששום דבר רע לא יקרה".
רודי: "שיהיה לה יותר זמן לכהנה וכהנה".
אביבה: "לצאת מהסופר, כמובן, ולפתוח את העסק שהוא חלום חייה".
אמיר: "ראמזי היה מאחל לעצמו שהכל ימשיך כמו עכשיו, רק ביותר טוב, ולקראת הסרט והעונות הבאות אני מאחל לעצמי שזה רק ימשיך כך, ושלא יחליפו אותי במשמרת".
דב: "שימצא את החלל שלו. הוא חי עם אמא שלו, אז שייצא משם וימצא לו חיים משל עצמו, כולל זוגיות ואהבה. חלל שהוא שלו".
נועה: "כמו למדינה, גם לגביי - מה אפשר לאחל לבחורה שיש לה כבר הכל?"
קרן: "אולי מודעות, שירה".
ספרו לי על חוויה מצחיקה שהיתה לכם על הסט.
קרן ונועה: "מצחיק? 'קופה ראשית' זה פרויקט מאוד רציני!"
דורית: "הסט הזה הוא חגיגה אחת גדולה באופן כללי, והשחקן שהכי מצחיק אותי זה יגאל. קשה לי להחזיק מעמד בסצנות איתו".
יגאל: "זה באמת סט קשה. היו לנו סצנות שממש קשה היה לצלם, ויש רגעים מצחיקים שרק אנחנו צוחקים בהם, הרבה הומור פנימי".
דב נבון: "אני צוחק מכל הסצנות שלי שמגיעות למקום פיזי. כל דבר שבסוף אני מגיע בו למקום ילדותי ומתבטא במגע עם כל הגוף, זה חגיגה. המקומות האלה של להיות תינוק שחוטף ומחטיף, אבל בעיקר חוטף
יניב: "יש לי הרבה חוויות כאלה, בעיקר עם חברי הטוב אנטולי, שנכנס למונולוגים שאף אחד לא מבין מה הוא אומר בהם. בעונה החדשה יש קטע שבו באים לשירה בתלונה והוא פותח במונולוג קצר, ובכל פעם שהוא פתח את הפה, אני, נועה, הבמאי והצלמים התחלנו לצחוק ולא יכולנו להמשיך, אז חזרנו על זה המון פעמים. גם נועה, כשהיא מתחילה לשיר לניסים שירי אייטיז, הדמות שלי מקבלת עצבים וזה נורא מצחיק אותי".
דניאל: "בסרט יש לנו קטע שיגאל עולה עם מסוק לאוויר, ורק לראות את הפרצוף שלו כשהוא באוויר, במסוק שנראה כמו משהו מפלסטיק - זה היה מאוד מצחיק".
יגאל: "זה היה מסוק מלגו!"
מיה: "כל סצנת מכות של נעמי עם אמנון טיטינסקי (דב נבון) זה הפורקן האגרסיבי הכי מתוק ומצחיק שיש".
יעקב בודו: "בצילומים אני עומד בשער של הסופר, סוגר ופותח אותו, ולפעמים יש כל מיני אנשים שחושבים שזה סופר אמיתי, ורוצים להיכנס ולקנות - וכשאני סוגר הם דופקים על החלון. זה תמיד מאוד מצחיק אותי"
אביבה: "אני מצטרפת למיה. באופן כללי אני מאוד אוהבת את הסצנות שלי עם טיטינסקי. כל סצנה איתו היא סצנה מנצחת. חוץ מזה שנעמי הבוצ'ה ואני זה סיפור אהבה".
רודי: "בעונה הבאה יש לפרנקו סצנה עם קבצנים, ואיפרו והלבישו אותם כל כך טוב, שחשבתי באמת שאחד מהם הוא קבצן אמיתי שהגיע לסט".
דב: "כל הסצנות שלי שמגיעות בסוף למקום פיזי, כל דבר שבסוף אני מגיע בו למקום ילדותי ומתבטא במגע עם כל הגוף, זה חגיגה. המקומות האלה של להיות תינוק בן שנה וחצי שחוטף ומחטיף, אבל בעיקר חוטף".
יעקב: "אני עומד בשער של הסופר, סוגר ופותח אותו, ולפעמים בימי צילום יש אנשים שחושבים שזה סופר אמיתי, ורוצים להיכנס ולקנות, וכשאני סוגר הם דופקים על החלון. זה תמיד מאוד מצחיק אותי".
מי מבין השחקנים האורחים שהיו בסדרה הותיר בכם את הרושם הכי גדול?
נועה: "היו הרבה מאוד אורחים מגניבים ומצחיקים, אבל הופעת האורח הכי משמעותית היתה של החטוף המשוחרר נמרוד כהן, שבא עם משפחתו. יניב זוהר, היוצר של הסדרה, הביא למשפחה של נמרוד חולצת 'שפע יששכר' כשהוא היה בשבי, כי הוא אוהב את 'קופה ראשית', והוא הבטיח לאמא שלו שכשנמרוד יחזור, הוא ישתתף בסדרה. וככה היה. כמו בסרט לא נורמלי, זה באמת קרה והתממש. הוא בא עם המשפחה שלו. קרן היתה אמורה ללכת כי יום הצילום שלה נגמר, אבל היא נשארה".
קרן: "חיכינו לו 738 ימים - לא אחכה לו עוד שעה? ואני גם רוצה להזכיר את חברתי מרים זוהר, שמגיעה בקביעות בכל עונה. לדאבוני, היא עדיין לא היתה בקופה שלי, ואני מעלה כאן את תשוקתנו לשחק יחד בסדרה, לתשומת ליבם של הכותבים".
נועה קולר: "יניב זוהר, היוצר, הביא למשפחה של נמרוד כהן חולצת 'שפע יששכר' כשהוא היה בשבי, כי הוא אהב את הסדרה, והבטיח לאמא שלו שהוא ישתתף בה כשישתחרר. כמו בסרט לא נורמלי, זה באמת קרה
דורית: "אחד הפרקים שאני הכי אוהבת זה אנטולי באירוויזיון, וההופעה של נטע ברזילי בסוף היתה מאוד מצחיקה ומפתיעה. אהבתי אותה" .
דניאל: "צודקת, נטע ברזילי!"
יגאל: "נכון, נטע!"
יניב: "גם נטע, אבל גם קטורזה. הבנאדם גאון".
רודי: "אוראל צברי. כל משפט שלו קרע אותי מצחוק".
מיה: "חיים משה, שבא לתת הופעת אורח. נעמי כמעט התאבדה מהתרגשות, וחיים משה בעצמו לא הבין את ההבדל בין מיה לנעמי".
יעקב: "כמעט בכל עונה היה שחקן אורח, וקשה לי לבחור אחד, אבל אני זוכר שנטע ברזילי היתה נהדרת, וגם נועה קירל. אני חושב שכמעט כל מי שהגיע לתפקיד אורח היה נהדר ושמח מאוד להשתתף בסדרה".
אביבה: "הייתי על הסט לאחרונה בצילומים עם טל פרידמן, וזה היה פשוט תענוג צרוף" .
דב: "כל מי שהגיע להתארח אצלנו זו היתה חגיגה. כל אחד נותן זווית משלו וצבע משלו. היו הבלחות מעולות, וקשה לי לבחור אחד".
מי השחקן או השחקנית שחייבים להתארח ב"קופה ראשית", ועדיין לא הפנימו?
קרן: "מגי סמית', בגלל האנדרסטייטמנט והאיפוק".
נועה: "מה מתאים לה לעשות בסופר? אני רואה אותה במעדנייה".
דורית: "שני השמות הראשונים שחשבתי עליהם היו אילן פלד וטל פרידמן, ואז נזכרתי שהם כן משתתפים בעונה 6, אז הייתי שמחה שתיקי דיין תצטרף. שחקנית על־חלל".
יניב: "מבחינתי, יש רק תשובה אחת לזה - אסי כהן".
דניאל: "אסי כהן הוא נאמבר וואן. אנחנו מחכים לו".
רודי: "אסי כהן, מתבקש".
יגאל: "אני לא יודע. כל קומיקאי טוב היה מוסיף. לא נעים לי לבחור מישהו אחד, אבל אם צריך אני אבחר בשלום אסייג. אנחנו משחקים ביחד 25 שנה וב'קופה ראשית' בא לי שהוא יהיה ת"פ שלי, פועל או שליח".
מיה: "אני חושבת שלעונה אחת צריך להביא עובדי סופר ולקוחות אמיתיים, ולעשות דוקו, לראות את הדבר האמיתי, לתת במה לנון־אקטרס שנותנים לנו השראה".
בודו: "הייתי שמח מאוד שגדי יגיל, שהיתה לנו שותפות נהדרת ושיחקנו ביחד בהרבה הצגות לאורך השנים, יבוא אלינו. הוא חבר נהדר, ואני מאוד אוהב אותו".
אביבה: "הייתי מביאה את אופק אדנק. הוא בחור מגניב, מצחיק, זורם, עם אחלה קצב, והייתי מביאה אותו לגוון. קצת צבע על המסך חוץ מאסתי לא יזיק".
דב: "טרנטינו. הוא כבר פה! אני אשמח, האמת, להגיע איתו למקום פיזי", הוא צוחק.
מה, לדעתכם, הפך את הסדרה לתופעה?
יגאל: "אם הייתי יודע הייתי מיליונר".
דורית: "האמת היא שאני תמיד אומרת שיש בעשייה שלנו על הסט הרבה מאוד אהבה אחד לשני, לדמויות, לצוות. אני חושבת שזה יוצא החוצה לקהל דרך המסך, הקהל מחזיר את זה בחזרה, וזה נהיה מעגל של חיוביות - מעבר לזה שהכתיבה מבריקה".
יניב: "אני חושב שלעשות קומדיה ולגרום לסדרה להצליח זה מאוד קשה. המטרה של היוצרים היא להצחיק, והם באמת עושים את זה, עם ההתמקדות בחיי היום־יום, במה שעובר על כולנו".
דניאל סטיופין: "לעשות קומדיה ולגרום לסדרה להצליח זה מאוד־מאוד קשה. המטרה של היוצרים בסדרה הזאת היא להצחיק - והם באמת עושים את זה, עם ההתמקדות בחיי היום־יום, במה שעובר על כולנו"
יגאל (לאחר שחשב על תשובה): "כל יצירה ספרותית, קולנועית או טלוויזיונית מתחילה בכתיבה טובה - ויש פה כתיבה גאונית, לא טובה. לא נתקלתי בטקסטים כאלה. בהתחלה לא רציתי להשתתף, לא הבנתי, ורק בקריאה הראשונה עם כולם הבנתי את גודל האירוע. גם שני הבמאים המעולים שלנו, קובי ואורן, הם חלק גדול מ'קופה ראשית', בעבודה שלהם ובהדרכת השחקנים".
רודי: "האהבה של השחקנים והיוצרים ביחד לעשות את הטוב ביותר. מאחורי הקלעים אנחנו ממש כמו משפחה שאוהבת אחד את השני ומוכנה לוותר, להתפשר, להעניק ולתת".
דניאל: "אני חושב שזה שילוב של קאסט שכולם בו שחקנים מקצועיים וקומיקאים שהתאהבו בדבר בגלל הכתיבה הטובה, רצו שזה יימשך ובאו לזה מאהבה גדולה".
מיה: "הסופר הוא בית המקדש המכיל את האנושות כולה, הגילטי פלז'ר, הרוגע וההזנה קשורים בכולם. שם אנחנו נפגשים. בבמבה, בקולה ובכוסברה".
יעקב: "זו סדרה שמדברת לכולם, מילדים קטנים ועד מבוגרים. היא עממית, ובגלל זה הקהל אוהב אותה מאוד".
אביבה: "זו הסדרה הכי ישראלית בעולם, הדמויות הכי ישראליות ומגוונות. הסיטואציות, ככל שהן יותר מציאותיות, ככה זה מדליק יותר את הסדרה והופך אותה לרלוונטית ומצחיקה. היא מראה טובה לנו, כחברה, ויש בה משהו פשוט - זה סופר!"
אמיר: "זה החיים עצמם. כל אחד היה בסופר, כל אחד מכיר את הדמויות. אנחנו לא ממציאים כלום, אנחנו רק מסדרים את זה יפה במדפים".
דב: "הבסיס שלה זה הכתיבה, שהיא נהדרת. חומר הגלם שאנחנו מקבלים, שפשוט רק צריך לבלוע אותו, לעכל ולהוציא אותו החוצה. לזה מצטרף הבימוי, שנותן לנו להשתגע כמו ילדים בארגז חול - וכמובן, הקאסט הנדיב. יש בסט המון אהבה, שמחה, פרגון ונדיבות. זה משחק נורא קבוצתי, ולכולם יש אותה מטרה - שהמוצר הזה יהיה מצוין. כולם נהנים להיות שם, וזה בא לידי ביטוי גם כלפי חוץ".
קרן: "כמובן שהכתיבה והבימוי והצילום, וכמו שדב'לה אומר - יש חומר גלם מצוין. כולנו, ההפקה והשחקנים, חשופים מאוד אחד בפני השני. מספרים על פחדינו, על רצונותינו ועל בעיותינו. זה סט עם הרבה ויתור וכוונה. אף בעיה לא עוברת לסדר היום בלי שננסה לפתור אותה. זה חשוב לכולם".
נועה: "לסט הזה, באופן פלאי, מגיעים המון אנשים מוכשרים בלי האגו שלהם".
מי יגלם את הדמויות שלכם בגרסה הבינלאומית של "קופה ראשית"?
אביבה: "אני מקווה שאני את עצמי, אבל אם צריך לבחור בכל זאת, אז איסה ריי".
דורית: "אצלי אין שאלה - גל גדות. גם בגלל הדמיון הפיזי, כי אנחנו דומות מאוד, וגם כי שוני היא וונדרוומן".
מיה: "אצלי זה גל גדות הבן. נעמי היא לגמרי וונדרוומן. יש לה כוח פיזי וגם נפשי, היא עברה הרבה בחיים, היא פרויקט הפרח של הסופר. אם ניקח את גל גדות, נשים לה ג'ל, נעשה לה קוקו בוצ'ה ונשים לה אבטיח על הכתף, היא לגמרי יכולה להיות נעמי. היא בטוח יכולה למצוא את הצד הזכרי שלה לעבודה לתפקיד".
יגאל: "ג'ו פשי או בראד פיט, כי אנחנו מאוד דומים".
רודי: "דוויין ג'ונסון, ווין דיזל או כל קירח רנדומלי".
יניב: "ריקי ג'רוויס".
דניאל: "ג'וני דפ".
אמיר: "רונלדו. הוא מהיר, מדויק, ויש לו נוכחות. ואם הוא לא יודע לעבוד בקופה, אני אלמד אותו".
יעקב: "ג'רי לואיס, שמאוד אהבתי אותו".
דב: "שון פן, האחד והיחיד. אני חושב שהוא חיקוי זול שלי", הוא צוחק. "סתם, סתם, אנחנו תאומים מאותה האמא, חה חה חה".
קרן: "ליידי מגי סמית' בגלל כל מה שמניתי לעיל ותואר האצולה המתבקש".
נועה: "שטיינבוך בגרסה הבינלאומית היא אוליביה קולמן".
איזה סוד הדמות שלכם מסתירה משאר הדמויות בסדרה?
דורית: "לשוני אין סודות. וואט יו סי איז ווט יו גט".
מיה: "היא גרה בסופרמרקט. מתחת לירקות יש דלת קטנה, האורות נסגרים ונעמי פותחת את הדלת ומתגלה עולם כמו של גברת פלפלת. הכל שם מעוצב בפלפלים בכל מיני צבעים".
דניאל: "שאני מרוויח שקל שמונים לשעה יותר מניסים".
יניב: "שהילד של אנטולי הוא לא מאנטולי".
יגאל: "שיש לי בעוד כמה סניפים כל מיני 'אסתיות', ושמחלקן יש לי ילדים".
דניאל: "יגאל, ביקשו משהו אמין".
אביבה: "יגאל, בשום מצב וצורה בעולם שום אסתי לא היתה מביאה עם אביחי ילדים בעד שום הון שבעולם, אז לא לדבר שטויות", היא צוחקת. "הסוד של אסתי הוא שהיא על פניו כאילו רוצה לצאת מהסופר, אבל היא גם יודעת שלא תצא משם בחיים".
רודי: "שהוא בוגד בשפע יששכר עם סופרים אחרים".
יעקב: "אין לי סודות. זו דמות שאני בניתי, היא שלי לגמרי. לקחתי עבורה השראה ודוגמאות מאנשים שאני מכיר באופן אישי".
אמיר: "שאני מבין יותר ממה שחושבים. אני פשוט נותן לאחרים להרגיש שהם מבינים. זה חלק מהשירות".
דב: "אולי כולם חושבים שכשאמנון מגיע לסופר הוא סובל, אבל אני חושב שזה מקום הבילוי שלו, שם הוא מקבל את כל מה שהוא רוצה לקבל. אחרת הוא לא היה מגיע לשם".
קרן: "אני פתוחה כמו ספר פתוח או כמו קופה סגורה. אין דבר שלא יודעים עלי".
נועה: "שיש לי חבר".
מה אתם מאחלים למדינת ישראל לרגל יום הולדתה?
קרן ונועה (מתלחשות, מתאמות ועונות סימולטנית): "מה אפשר לאחל למדינה שיש לה כבר הכל? עד 120".
דורית: "בחזרה לנורמליות, שיהיה משעמם, קיבלנו מספיק פרקים של סדרת האימה 'מלחמה', ואני מאחלת לנו פרקים חדשים של קומדיה רומנטית".
יגאל: "נברך אותה באהבה, בשלום, ובאחדות - זה הכי חשוב".
יניב: "אני מצטרף ליגאל. קודם כל שתהיה אחדות, והשאר יבוא לבד".
רודי: "שבפארק הירקון, אחרי העל האש, אנשים ינקו את מה שנשאר מהמנגל".
דניאל: "שהתחתית הזאת שהגענו אליה - מפה רק נצמח ונגדל. שכל מה שעברנו בשנתיים האלה יוביל לפתיחת דף חדש, בשביל הילדים שלנו. שנחיה פה ונשמח, ולא רק נילחם".
מיה: "שלום, שלום, שלום, ועוד פעם שלום".
יעקב: "את שואלת בן אדם שהוא מעל 90, כן? לא ילד. אז הילדים פה מדברים על שלום, אבל אני אומר לך שהמתנה היא שנמשיך, ושכל מי שיבוא אחרינו ימשיך את מה שאנחנו התחלנו".
אביבה: "שהמדינה תמשיך לגדול ולהתפתח, ושהאנשים בתוכה יימסו כמו שוקולד אחד על השני".
דב: "קודם כל נברך בשלום בית, ואז שהמדינה תהיה חלק מהסביבה, חלק מהמזרח התיכון, שתהיה מקובלת ואהודה בסביבה הקשוחה הזאת".
אמיר: "אני רוצה להגיד למדינת ישראל ולעם הנפלא שלנו פשוט שאפו בומבו בומבו קומבו על זה שאנחנו עם סופר־חזק, שיודע לעמוד בכל מצב, גם בלחץ, וגם בתור ארוך. עם אמונה גדולה, ואמן שנמשיך תמיד ככה, רק עם פחות מלחמות ויותר מבצעים. של הסופר, כמובן".
לו הייתם יכולים לתת מתנה למדינה, מה זה היה?
מיה: "למדינה, וגם לעצמי ולכולם - מדיטציה בכל בוקר לפני גילול בפלאפון המטרגר".
דורית: "בוודאות חופשה בתאילנד. ריזורט מפנק עם הרבה קוקטיילים ומסאז'ים, אולי גם ריטריט מיינדפולנס קצר, שתחזור כמו חדשה".
יגאל: "זו שאלה שמעצבנת אותי. אני בן 66, ומגיל 4 אני רק נותן ותורם למדינה".
דניאל: "יגאל, זו לא שיחת ביטוח לאומי...".
יגאל: "אתה יודע כמה עשרות גרושים שמתי בקופה לקק"ל? עד היום לא קיבלתי כלום. אתה היית באוקראינה, אני פה. אתה יודע כמה עצים נטעתי? לא קיבלתי כלום מקק"ל - אני רוצה לתבוע אותה".
דניאל: "תתבייש, אתה עושה להם קמפיין! אני חושב שהמתנה הכי טובה למדינה זה אנחנו, האנשים שחיים פה, שלא מוותרים לא עליה ולא על עצמנו".
יניב: "אני עושה קופי־פייסט למה שדניאל אמר".
דניאל: "רק תזכרי לציין מי הקצב הבכיר".
יגאל: "שתדעי שהם זוג, הם עדיין לא יצאו מהארון אבל הם זוג, אולי את תוציאי אותם...."
יעקב: "המתנה שלי היא החיים שלי כנראה. כל מה שעברתי פה במדינה, שבע מלחמות, והקהל שצברתי, שהולך איתי שנים. זו המתנה".
רודי: "המדינה צריכה מודעות, ואולי גם קורס ויפאסנה".
אביבה: "אני הייתי נותנת לה דבק שידביק את האנשים האחד לשני".
דב: "נכון, והייתי נותן לה כמויות של אהבה, גם בחוץ וגם בפנים. חסרה פה אהבה".
נועה וקרן (שוב ביחד, לאחר תיאום עמדות): "שלום, דמוקרטיה וממ"ד".
אמיר: "רחפן חדש! עכשיו קניתי לעצמי אחד, וזה הדבר הכי טוב שעשיתי. הייתי מביא לכל המדינה רחפן. ככה אפשר לראות אם יש עומס לפני שיוצאים מהבית. חוסך עצבים, חוסך תורים".
אם מדינת ישראל היתה סופר - איזה מוצר הייתם משמידים בו, ממה הייתם שמחים להיפטר?
קרן: "נתחיל עם שאלונים משעשעים לחג".
דורית: "יש פה הרבה מוצרים פגי תוקף, אבל אם אני צריכה לבחור אחד, זה יהיה שנאת חינם, שפג התוקף שלה מזמן. הייתי מבקשת פתק החלפה ומחליפה לחמלה".
מיה: "את השנאה".
יגאל: "גם אני חושב שאת השנאה, וגם את הגזענות".
נועה: "פעם ראשונה שאביחי מדבר לעניין!"
יניב: "כמו שיש מדבקה ששמים על מוצרים כדי שיידעו מה יש בהם ואם לאכול או לא, ככה הייתי שם מדבקה ירוקה על המיסים, שמתארת מה יש בהם, במטרה להפחית אותם".
רודי: "הייתי משמיד את שיחות הטלפון המוקלטות האלה, שתמיד מגיעות בשעה הכי לא נוחה".
דניאל: "בתקופות המלחמות השונות והמשונות שהיו פה הבנתי שהמדינה שלנו כל כך קטנה וכיפית לנהוג בה, ואם היא היתה סופר הייתי זורק את הפקקים בכביש".
יעקב: "אני אוהב את המדינה כל כך, וכל מה שיש בסופר הזה אני אוהב, אז לא הייתי נפטר משום דבר".
אמיר שורוש: "אני מציע לקנות למדינה רחפנים. עכשיו קניתי לעצמי אחד, וזה הדבר הכי טוב שעשיתי. כל אזרח יקבל רחפן, וככה יהיה אפשר לראות אם יש עומס לפני שיוצאים מהבית. חוסך עצבים, חוסך תורים"
אביבה: "אני הייתי משמידה את התורים. באופן כללי זה מרגיש כאילו כל הזמן עומדים פה בתור".
דב: "וגם מכל הפייק צריך להיפטר, כמו הממתקים האלה מפלסטיק, מגומי. זה פייק, זה כלום, פייק אחד גדול. במדינה הזאת יש המון פייק, דברים לא אותנטיים ולא אמיתיים, אז הייתי נפטר מכל זה".
