שוברי קופות: יוצרי קופה ראשית עושים היסטוריה בסופר

סופרמרקט

בעשור שעבר נדב פרישמן ויניב זוהר היו יוצרי טלוויזיה מתוסכלים שהציעו לערוצים ולחברות הפקות רעיונות מגוונים לסדרות ותוכניות, אבל פעם אחר פעם גולגלו מכל המדרגות. מכיוון שלשניהם חיבה עזה לביקורים בסופרמרקט, אחד מהרעיונות הללו כלל תוכנית מערכונים בסופר.

"קראנו לזה 'סופר וומן', אבל בדיעבד שום דבר מהרעיון המקורי שהגשנו בזמנו לחינוכית לא קיים ב'קופה ראשית'", נזכר פרישמן, ומזכיר את מפיק הסדרה, עמית סטרטינר, ש"היה הראשון שזיהה את הפוטנציאל. הוא הצלע השלישית שלנו".

"אולי חוץ מהמנהלת הלוזרית של הסופר, שצריכה להתמודד עם הבלאגן סביבה", מוסיף זוהר. "בהתחלה חשבנו ללכת לכיוון גרסת סופרמרקט של (הסדרה הקומית) 'Little Britain' וכתבנו מערכון על עובדת מאפייה בדיאטה שהמאפים מדברים אליה. 'תאכלי אותי, תאכלי אותי'. החינוכית אהבו את זה, אבל לא היה לנו מושג איך נעשה 20 פרקים של בורקסים מדברים".

פרישמן: "ואז חשבנו על הרעיון של 'הפרלמנט' בסופר, ומשם זה התגלגל והמצאנו דמויות. בשלב מוקדם מאוד היו לנו כבר שטיינבוך וראמזי.

"התחלנו להעביר ימים שלמים בסופרים. תיאמנו עם המנהלת של הסופר, היינו הולכים אחריה שלוש שעות והיא היתה מראה לנו איך המקום עובד ומסבירה לנו הכל. אחר כך ישבנו ודיברנו עם העובדים, והיה שם בחור שקראו לו מקס שעבד בגבינות הצהובות. הוא היה מאבטח עד שבוע לפני שפגשנו אותו.

"מקס כל כך אהב את הגבינות ונורא הצחיק אותנו כמה הוא מתרגש מכל גבינה צהובה, וכמה הוא לא מעוניין לחזור לתפקיד הקודם שלו. הוא נלהב לספר לנו שעוד מעט הוא יעבור הכשרה בנקניקים. ככה נולדה הדמות של ראמזי עם התשוקה שלו למקצוע הכל כך לא זוהר הזה בסופר".

העליבות האנושית

עובדי הסופר הם הגיבורים הראשיים ומהות עבודתם היא האינטראקציה היומיומית שלהם עם לקוחות הסניף. "גם את אמנון טיטינסקי מצאנו באותו הסופר", משחזר זוהר. "ביקשנו מכל העובדים שפגשנו לתת דוגמה ללקוח בלתי נשכח".

פרישמן: "וכולם אמרו לנו: יש פה איזה פרופסור אחד מאוניברסיטת תל אביב שמגיע כל יום ב־־8:30 בבוקר, אחרי שכבר היה בשלושה סופרים בשכונה. והוא מנסה להתמקח עם העובדים כאילו שזו החנות שלהם, מראה להם הוכחות שבסופר המתחרה מוכרים אותו מוצר בזול יותר, ומנסה להוריד כמה שקלים במחיר. וכשהוא מגיע לסניף - כולם מתחבאים מפניו. ממנו נולד אמנון".

זוהר: "העובדה שהוא פרופסור היא קונפליקט פנימי מרהיב. בזה אתה מתעסק? אתה פאקינג פרופסור. מבחינתנו, אמנון מייצג את העליבות האנושית".

פרישמן: "כשהתחלנו לכתוב את הדמות, חשבנו על דב נבון. בפרק הראשון שכתבנו אמנון קנה תחתונים בסופר אבל רצה למדוד אותם לפני, כי לא ידע מה הגודל. לא הרשו לו למדוד, ואחרי שהוא קנה הוא מגלה שהם גדולים מדי ורוצה להחזיר, אבל כוכבה לא מרשה לו כי הוא כבר לבש את התחתונים. ידענו שזה תפור על דב נבון, אבל לא חשבנו שיש סיכוי שהוא יבוא לשחק, כי זו היתה אמורה להיות סדרה קטנה ואינסטרומנטלית.

"כשהתחלנו לעבוד על ליהוק הצענו לדב נבון להשתתף. לא היה לו כוח לקרוא תסריט אז שלחנו סצנה. אחרי יומיים הוא אמר 'מאוד אהבתי, תביאו עוד'. הוא קרא כמה פרקים ומייד אמר: 'לא מעניין אותי כסף, לא מעניין אותי כלום. אני בפנים".

תחמנות

התחמנות של הדמויות הראשיות, שעסוקות לאורך רוב הפרקים בניסיונות לתחמן זו את זו, היא מהנרטיבים המרכזיים של "קופה ראשית". במרכזה נמצאת אולי הדמות הכי צבעונית וקולנית ומיוחדת בסדרה - הקופאית כוכבה שביט.

"בסופר של ויקטורי ברחוב לינקולן יש קופאית מיתולוגית בשם פורטונה, שכל הזמן עושה שטויות ומצב רוח טוב. זאת כוכבה", חושף פרישמן.

"לפעמים כוכבה אולי שלילית ורעה, אבל היא בן אדם גאון. אם לא היתה קופאית היא היתה יכולה לעבוד במוסד מבחינת רמת התחכום ותכנון צעדים מראש. למשל, היא תיכנס לפרטי־פרטים ותבנה תוכנית מורכבת רק כדי להרוויח בסוף לעצמה שעת מנוחה. הרבה פעמים, כשאנחנו מנסים לחשוב איך לכתוב את כוכבה ומה היא תעשה בסצנה, אנחנו חושבים: מה אריק קרטמן היה עושה במצב הזה?"

"בכלל לא חשבנו על קרן מור לתפקיד", מודה פרישמן. "הרעיון היחיד היה אילן פלד. הבמאי הכיר אותו אז הוא שלח לו פרק, ואילן אמר 'לא'. אבל אילן חבר טוב של קרן מור. הוא סיפר לה על הרעיון, אמר לה שזה תפקיד של קופאית שכתוב מגניב. ופתאום, משומקום, הסוכנת של קרן מור מתקשרת אלינו ואומרת: קרן קראה את התסריט ורוצה להיות כוכבה".

לצד התחמנות של כוכבה בקופות, יש את התחמנות העממית במחלקת הבשר. זו של הקצבים ניסים ואנטולי.

פרישמן: "התחלנו מקצב ועובדת במעדניית הגבינות, שיש ביניהם סיפור רומיאו ויוליה ובאמצע מפריד משגיח כשרות שלא מוכן לקשר הזה. אבל אז היינו צריכים לצמצם, כי שני לוקיישנים שונים היה גדול עלינו. לכן חשבנו על רפרנס של הגבר הישראלי והרוסי שמעריץ אותו. הרוסי שלנו לא כמו לובה. אנטולי מרגיש מאוד ישראלי, ואפילו חושב שהוא יותר ישראלי ממה שהוא באמת".

זוהר: "בגלל זה אנטולי כל כך מעריץ את ניסים ורוצה להיות ישראלי כמוהו".

פרישמן: "שניהם גברים חזקים. הם כמו שמשון ויובב - תמיד מתחמנים ביחד".

ריאליזם

צמד היוצרים מודה כי 80% מהפרקים שכתבו עם צוות התסריטאים של הסדרה מבוססים על מקרים שקרו להם במציאות.

"ליניב יש איזה עניין. הוא קצת שטיינבוך בכל מיני מצבים, למשל, הוא נהיה חבר בהגזמה של כל המנקים אצלנו במשרד", מספר פרישמן. "זה בסדר להיות נחמד, אבל יניב מסתכל על התמונות של הילדים שלהם, שומע סיפורים על המשפחה, נקשר ומתחבר לכולם. יום אחד המנקה האריתראי כאבדה לא הגיע לעבודה".

זוהר: "אני שואל 'איפה כאבדה?', ואומרים לי: 'הוא במתקן חולות, הקבלן מנסה להוציא אותו משם'".

פרישמן: "יום שלם יניב הסתובב עצוב, חיפש אנשים שאולי יוכלו לעזור לשחרר את כאבדה מחולות".

זוהר: "למחרת הגיעה למשרד מנקה אחרת".

פרישמן: "לא הרשיתי לו להתחבר איתה, ומה אם גם היא תלך מחר למתקן חולות? שוב הוא לא יעבוד. בקיצור, לא הרשתי לו להיות חבר של המנקים יותר".

זוהר: "אבל אני גם איתה התחברתי. היא סיפרה לי על המשפחה שלה בגאנה, התקרבנו. ואז אני מגיע יום אחד והיא לא שם. עוד פעם נשברתי מזה. החלטתי שמעכשיו אהיה הכי סנוב איתם. זה הצחיק אותנו, אז אמרנו 'נלביש את הסיפור על ראמזי'. זה מאוד ראמזי להתחבר למנקים. ובעונה הראשונה יש פרק כזה שכאבדה עזב וראמזי מחליט לא להיקשר יותר רגשית למנקים של הסופר".

"המציאות לפעמים פשוט כותבת את עצמה", ממשיך פרישמן. "חיפשנו דמות ממעמד סוציו־אקונומי גבוה ומתנשא, לא ידענו בדיוק מה יהיה הצבע המדויק שלה, עד שיום אחד שמענו מהמשרד ליד מישהי שהיא ממש הדמות של שוני סטרטינר (דורית לב־ארי)".

זוהר: "איזו עורכת דין שאני לא יודע מה היא עשתה שם בדיוק. רק דיברה בקול רם, הלכה מצד לצד עם העקבים, ועשתה רעש כמו תרנגולת".

פרישמן: "היא נכנסה אלינו לחדר. 'מה אתם עושים?'. 'אנחנו כותבים סדרה על סופר'. 'אוי, אני אוהבת סופר. תדעו לכם...', ופתאום היא התחילה לשלוף לנו סיפורים מוכנים. היא אמרה, 'אני האחרונה שאתלונן' - ואז הלכה והתלוננה וגרמה לפיטורי ההוא או סיבכה קופאית שלא עמדה בצפירה. בקיצור, מישהו שמסבכת אנשים, קטנונית ומלשינה.

"למחרת היא הגיעה למשרד עם הבן שלה, והיה לה חשוב לציין שהוא מחונן, בזמן שהוא מאחוריה שובר את המשרד".

זוהר: "זה ממש כתב את עצמו. היא היתה דמות שקיבלנו במתנה".

סוריאליזם

הפופולריות של "קופה ראשית" נובעת מהיותה תוכנית שמגישה מציאות גרוטסקית של ההוויה הישראלית. הדמויות והעלילות קיצוניות, אך בו בזמן נורמליות ואותנטיות. אם תרצו, כשראמזי הסתבך עם ארגון "לה פמיליה" ונאלץ להקריב את גופו כדי שיוכל לשמר את חברותו עם אוהד בית"ר - זאת מציאות סוריאליסטית כזו שרק קהל ישראלי יצליח להבין.

זוהר: "מה שהפתיע אותנו בפרק על לה פמיליה זה שגם אוהדי בית"ר נעלבו וגם חלק מהציבור הערבי נעלב. הצלחנו להעליב את שני הצדדים, למרות שלא התכוונו לפגוע באף אחד. הצחיק אותנו הקונפליקט של ראמזי שרוצה להיות חבר של כולם, אבל כנראה נגענו באיזשהו משהו בצורה מדויקת מבלי לתפוס צד".

העונה הראשונה צולמה בסופר אמיתי ברעננה שפתיחתו נדחתה עד סיום הצילומים. "תושבי השכונה לא ידעו זאת, ובאמצע סצנה, בומים באוויר, מצלמות על הכתפיים, נכנסת איזו אישה, לוקחת עגלה ומתחילה ללכת באמצע הסט", משחזר זוהר. "ניסינו להסביר לה, 'גברתי, זה לא סופר אמיתי כאן', אבל היא לא האמינה. עד שהראינו לה שקרן מור היא הקופאית".

בהמשך עברה הסדרה להצטלם בסופר נטוש, האנגר של רשת חצי חינם בצומת ירקונים. "זה כאילו הסופר התרחב, הרשת גדלה, ו'שפע יששכר' חווה הצלחה מסחרית. בעונה הקרובה יהיה סיפור עונתי", חושף פרישמן. "יש דיבור שהולך להיבחר סמנכ"ל חדש לרשת, כנראה אביחי (יגאל עדיקא) או גדי לייפר (תמיר בר), והם מתחרים ביניהם על התפקיד.

"ואגב, יגאל הוא קומיקאי־על. יש משהו במפגש של אביחי עם שטיינבוך שהורג אותנו מצחוק. הפרק הכי נצפה שלנו ביוטיוב, 'שירותי הנהלה', זה הפרק שבסופו הוא אומר לה: 'את חירבנת לי בשירותים'. זה רגע אייקוני של יגאל עדיקא".

זוהר: "העונה גם יש פרק שלם בבית קברות. צילמנו אותו במשך שלושה ימים, ובשלב מסוים אתה כבר שוכח שזה בית קברות. פתאום נכנסה לשם הלוויה אמיתית. תחשוב - אתה מגיע להלוויה, שם כיפה, ופתאום רואה מולך את ראמזי. זה היה מאוד סוריאליסטי. אנשים הסתכלו עלינו בהלם. ואז, אחרי שקברו את המת, באו להצטלם עם הדמויות.

"ברמה הדרמטית - העונה הקרובה היא זו שבה הגענו הכי רחוק. אני לא אתן ספוילרים, אבל לעונה יש סוף דרמטי. חכו ותראו".

הומור

"בעונה הראשונה יש פרק שבו מנסים למתוח את אנטולי", אומר פרישמן. "אנטולי מפחד שיפטרו אותו, אוכל שלושה קילו קיווי, וניסים נלחץ וחושב שאנטולי הולך למות כי הוא אלרגי לקיווי. אחר כך מגלים שאנטולי וכוכבה בעצם מתחו את ניסים.

"בסוף הפרק, כשמעמתים אותו עם זה שהוא בעצם 'דקר את ניסים בגב' כחלק מהמתיחה, למרות שהם עובדים ביחד אנטולי אומר: 'אני עובד רק אצל מצחיק'. זאת האג'נדה שלנו - אנחנו עובדים אצל מצחיק. מה שמצחיק זה מה שמנחה אותנו. אנחנו באים מהמצחיק אל הסיפור.

"פעם אחת גנזנו פרק אחרי שסיימנו לכתוב אותו רק כי גילינו שהיה ב'צומת מילר' פרק דומה. מייד זרקנו אותו לפח. יש לנו תסריטאי שכמעט התאבד בגלל זה".

זוהר: "היו טענות שאת העלילה על ההשתתפות של אנטולי באירוויזיון לקחנו מ'איך פגשתי את אמא', אבל אף אחד מאיתנו לא ראה את הסדרה הזו".

"בתהליך הכתיבה שלנו אנחנו מחפשים להביא משהו מצחיק, או משהו מקורי או משהו מסיינפלד", מסכם פרישמן.

הקסם של "קופה ראשית" הפך את הקאסט כולו לכוכבים בסדר גודל לאומי. אם בעונה הראשונה מור, נבון ועדיקא היו מפורסמים יותר מהאחרים, הרי כעת המצב התאזן. נועה קולר, אמיר שורוש, דניאל סטיופין, יניב סויסה ואחרים לא יכולים ללכת ברחוב מבלי שיזהו אותם כדמויות מהסדרה.
"יש משהו לא רגיל בקאסט הזה. נהיינו משפחה", מספר פרישמן. "יש לנו קבוצה בווטסאפ 'שפע יששכר סניף יבנה', וזו הקבוצה הכי פעילה שיש. כל היום צחוקים, מנסים להצחיק אחד את השני, מעלים סרטון. וכולם כל הזמן בתוך הדמויות. אם השחקנים יוצאים מהעונה מבסוטים, אז אנחנו רגועים".

זוהר: "יש את האמירה המפורסמת 'תסריטאי על הסט זה כמו זונה שנשארת לארוחת בוקר'. נועה לקחה את המשפט לסדרה שלה 'חזרות'. מכיוון שיש להם גם במאי על הראש והם מכירים את הנטייה שלנו להעיר אחרי סצנות, אז נועה אמרה לנו בתחילת העונה: 'הפעם יש לכם כרטיסייה'".

פרישמן: "עשרים ניקובים".

זוהר: "לי היא אמרה עשרה. זאת אומרת, תבררו את ההערות שלכם כי אי אפשר להגיד סתם דברים".

פרישמן: "קרן אמרה לנו: 'אצלי יש לכם כרטיסייה עם ניקוב אחד'".

זוהר: "אז החלטתי לא להעיר להם יותר. ופתאום הם היו באים אלי ושואלים: נו, איך הייתי?"

הצלחה

"קופה ראשית" משודרת מאז 2018, ובמוצאי יום העצמאות תושק ב"כאן 11" העונה הרביעית שלה עם שני פרקים חדשים שישודרו ב־21:15. רעיונות לעונה חמישית כבר החלו להיערם.

היום קל לשכוח שאת העונה הראשונה ראו מעטים. היא שודרה בחינוכית, שנסגרה זמן קצר לאחר מכן. כשחיפשה בית חדש גם קשת וגם רשת אמרו לא. ערוץ 10 דווקא זרם, ושידר אצלו את העונה השנייה. כעבור חודש וחמישה פרקים המסך ירד גם על ערוץ 10.

אחרי שתאגיד השידור הציבורי התרצה לאמץ לשורותיו את הסדרה, פתאום הגיעה הקורונה. המדינה נכנסה לסגר ומספרי הצפיות בפרקי הסדרה ביוטיוב גדלו למיליונים. זמן קצר לאחר מכן הגיעה מועמדות לפרס האמי הבינלאומי, שידור בנטפליקס, תחפושות בפורים, קבוצות מעריצים בפייסבוק, סלפיז וביקורים בלתי פוסקים של פונקציונרים על הסט. "קופה ראשית" היום היא הצלחה עם קבלות.

יותר מכך, העובדה שהיא פונה לקהל משפחתי הפכה את שחקניה לכוכבי ילדים. ולא אצל כולם זה עניין טריוויאלי. למשל, יעקב בודו - מרדכי צ'יבוטרו בשבילכם. בודו הוא אחד מגדולי שחקני התיאטרון הישראלי, מראשוני הקומדיאנטים של המדינה, אבל איכשהו בגיל 92, הודות לתפקיד המאבטח הישנוני והקשיש של "שפע יששכר", צ'יבוטרו לא יכול ללכת ברחוב בלי שיעצרו אותו.

"סיפור אמיתי: בודו מתגורר ליד בית ספר, וכל היום ילדים דופקים לו בדלת - 'צ'יבוטרו תצטלם איתי'", מעדכן זוהר, ופרישמן מוסיף: "כשכל שחקן מסיים לצלם את הסצנה האחרונה שלו בעונה הוא נותן איזה משפט או נאום קצרצר. זאת כבר עונה שלישית שבמילות הפרידה שלו בודו אמר לנו כמה הוא נהנה להצטלם וכמה הוא מקווה לפגוש את כל הקאסט בעונה הבאה. לשמוע את זה מבן אדם בן 92 זה גורם לך לחשוב".

פרישמן: "מרים זוהר משחקת בעונה החדשה והיא בת 91. רבקה גור, ששיחקה את אמא של אמנון טיטינסקי, בת 88. תקווה עזיז, שתשחק בעונה החדשה, בת 85. זה מדהים לפגוש קומיקאי בגיל 92, ובודו קומיקאי מדהים. הוא זוכר טקסטים ומאלתר".

זוהר: "בסופו של דבר מבטא זה דבר מצחיק. והאמת, זה מה שמדהים בסופר - כל המארג החברתי כולו מתכנס שם. אומרים לנו רוסי, ערבי, אתיופית, מזרחי, אשכנזייה - זה מאוד סטריאוטיפי. אולי, אבל לכו לסופר, תסתכלו מסביב ותראו שהמציאות מאוד סטריאוטיפית".

nirw@israelhayom.co.il