מיירון גיינס לא חיכה הרבה. יום אחרי שעלה הסרט הדוקומנטרי "לואי ת'רו: בעומק המנוספרה" בנטפליקס, והגיע בתוך כמה שעות לראש רשימת הסרטים הנצפים בפלטפורמה העולמית, גיינס כבר פתח מיקרופון. בשידור לייב מרתוני של שבע שעות ברשת X, אחד מכוכבי הדוקו של ת'רו פתח ושלהב את מאות אלפי עוקביו, תוך שהוא מכנה את נטפליקס "זבל פרוגרסיבי" ומאשים את ת'רו עצמו בעריכה סלקטיבית שנועדה להציג אותו באור שלילי.
גיינס חשף כי במהלך הצילומים התנהל בינו לבין ת'רו דיון בנושא אנטישמיות ואדולף היטלר, שבו הוא "ניצח", ולכן הקטע הושמט מהגרסה ששודרה ("עיתונאי שמאלני פחדן"), וחזר שוב ושוב על התפיסה המיזוגינית שהציג בסרט עצמו: נשים צריכות להיות כפופות לגברים והן ראויות לפחות. "התקשורת הממסדית יודעת את האמת", טען, "והיא מנסה להשתיק את המסרים הללו".
אליל הגבריות הרעילה אנדרו טייט מואשם באונס בפעם השנייה // היום פלוס
גיינס, או בשמו המקורי עמרו פודל (Fudl), היה בעברו סוכן מיוחד של המחלקה לביטחון המולדת, והוא בעל תואר בקרימינולוגיה מאוניברסיטת נורת'איסטרן בבוסטון. לפני שש שנים הוא נטש את הקריירה הביטחונית כדי להגשים את חלומו של כל גבר צעיר: להיות פודקאסטר, משפיען פיננסי וגורו כושר. גבר שמציג את החלום האמריקני המעודכן. לא להיות חלק מהמכונה - אלא לנצח את המכונה.
בשנים האחרונות הוא הפך להיות כוכב ברשתות הסושיאל השונות, אף שהוא מושעה מהן שוב ושוב בשל דעותיו הקיצוניות. מלבד המיזוגיניה המתפרצת (הוא פרסם ספר שנקרא "מדוע לנשים מגיע פחות"), הוא גם מכחיש שואה ידוע, מעריץ של היטלר ("מנהיג מהפכני") ומאמין שאין זו בעיה שלגבר יהיו כמה נשים. את דעותיו הוא מרבה להפיץ בפלטפורמות שונות, תוך שהוא מקדם מטבעות קריפטו, מסחר במניות ותוכניות כושר.
"לואי ת'רו: בעומק המנוספרה" - הטריילר הרשמי
גיינס, שדמותו נחשפה לקהלים חדשים בתוכנית של ת'רו, הוא אחת הדוגמאות הקיצוניות בקהילה הזו, והיה יכול להישכח כתופעת רשת שולית - אלמלא היתה לו ולחבריו השפעה משמעותית על דור שלם של גברים צעירים, בודדים ומבולבלים.
זו הכלכלה, טמבל
הביטוי "מנוספרה" (Manosphere), משחק מילים על המושג "בלוגוספרה", הופיע לראשונה באתר "בלוגספוט" בשנת 2009, ותיאר מרחב דיגיטלי שכולל רשת רופפת של קהילות מקוונות, אתרים, פודקאסטים ופורומים בנושא של גבריות, זכויות גברים ומיניות. בשנת 2013 הוא הופיע בדפוס: הספר של איאן איירונווד "The Manosphere: A New Hope for Masculinity" תיאר איך המרחב החברתי-דיגיטלי התפתח כדי להתקיים כצומת אידיאולוגי לקבוצות מגוונות.
מי נמצא שם? מי לא - פעילי זכויות גברים, אינסלים, אמני פיתוי ומקדמי תיאוריות קונספירציה. מה שמחבר בין כל אלה הוא התנגדות לפמיניזם ואימוץ פילוסופיית "הגלולה האדומה" - מונח פופולרי שלקוח מסרט הקאלט "מטריקס" (1999). "הגלולה האדומה" היא הבחירה לצאת אל מחוץ למערכת, להתעורר. להבין שהחברה המודרנית מוטה באופן מערכתי נגד גברים, ושהדרך היחידה להחזיר לעצמם את הכוח היא לשבור אותה.
"למנוספרה יש כמה מקורות שונים. כמו כל תחום תרבותי, קשה להצביע על מקור אחד", אומרת ד"ר יפעת מור, מומחית לאסטרטגיית תוכן ומרצה במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית. "זה שילוב של תגובת נגד לתפיסות משתנות של גבריות ונשיות, ערעור כללי על הסדר העולמי, מה שמכונה 'הגלולה האדומה', תחושת בדידות שהיא פועל יוצא של מגפת הקורונה, וקשיים חברתיים וחרדות חברתיות המאפיינים הרבה צעירים בדור ה-Z".
ממה זה נובע?
"יש פה קבוצה גדולה מאוד של גברים ונשים שמרגישים שהעולם לא עובד בשבילם. אם
נסתכל על השנים האחרונות, צעירים שעבורם אלו היו השנים המעצבות בתפיסת העולם
ובגיבוש האישיות צמחו בתוך עולם מאוד לא יציב. הקורונה, עולם התעסוקה שעובר טלטלה
עם המהפכה הטכנולוגית, חוסר יציבות פוליטית עם עליית הפופוליזם. כל זה יוצר מצב של
חוסר ביטחון עמוק במערכת. במצב כזה, אנשים חוששים לגבי היכולת שלהם להצליח. בתפיסה
שלי, המנוספרה היא תולדה של אנשים שהמציאות התאכזרה אליהם, והם צריכים את ההבטחה הזו שזה לא הם שדפוקים - אלא המערכת".
העולם מחורבן, אין ספק. בטח בשנים האחרונות. הקורונה והסגרים שבעקבותיה עקרו דור
שלם מההבטחות של העולם הישן ושברו בריתות בינלאומיות, והחלום לשיפור כלכלי נגוז. מחקרים מאוניברסיטת וושינגטון (WashU) מ-2026 מראים כי כמעט מחצית מהבוגרים הצעירים (24-18) מדווחים גם היום על תחושת בדידות תמידית - שיעור גבוה משמעותית מאשר בקרב בני 55 ומעלה (30%).
ד"ר יפעת מור: "יש קבוצה גדולה של אנשים שחוששים לגבי היכולת שלהם להצליח. בתפיסה שלי, המנוספרה היא תולדה של כאלו שהמציאות התאכזרה אליהם, והם צריכים את ההבטחה הזו שאלה לא הם שדפוקים - אלא המערכת"
הבידוד החברתי, מתוחזק על ידי תשתיות אלגוריתמיות מתוחכמות של רשתות חברתיות, רק העמיק את תחושת התלישות ואי-האונות הכללית, וכמו תמיד בקפיטליזם - זה תמיד מתחיל בכסף.
"מדד המנוספרה" (The Manosphere Index), שהתפרסם בדצמבר האחרון על ידי חברות הייעוץ והנתונים Precision ו-Tunnl בארה"ב, התיימר להיות המחקר העדכני ביותר בנוגע לגבריות מודרנית, זהות, תרבות וצריכת מדיה. המחקר - הפתעה, הפתעה - גילה שלחץ כלכלי, ולא אידיאולוגיה, הוא הכוח המרכזי המעצב את הגבריות המודרנית. מה שנראה לעיתים כהקצנה פוליטית הוא למעשה תגובה של גברים לתחושות של חוסר יציבות וחוסר ביטחון תעסוקתי.
כ-41% מהגברים במחקר דיווחו על קושי במציאת עבודה עם שכר הולם, בשל אינפלציה גבוהה ודרישות השכלה מופרזות גם למשרות פשוטות. מתברר שהדור הכי משכיל בהיסטוריה טובע בהלוואות סטודנטים, שכר שנשחק ועולם בודה ללא יציבות או קביעות. לא פלא שכמחצית מהם מסתמכים על "כלכלת החלטורה" כדי לשרוד.
הכניסה המאסיבית של כלי בינה מלאכותית לשוק העבודה גם פוגעת בתחושת הערך של דור ה-Z. מקצועות שנחשבו הכנסה בטוחה הופכים להיות לא רלוונטיים עם יציאת עוד ועוד מודלים חדשים מבוססי LLMs. "משבר הג'וניורים", הקושי של עובדים צעירים להתקבל למשרות כניסה בתעשיות הטק, כבר הפך מאנקדוטה בעיתונים כלכליים לבעיה גלובלית. בעוד חלק קטן מדור ה-Z פונה למקצועות צווארון כחול (שרברבים, חשמלאים, רתכים) - רבים מתבצרים בתחושת ייאוש וחוסר אונים. בקרב גברים, תחושת חוסר המסוגלות מתנגשת בתפיסה המגדרית שהוטמעה בהם בגיל צעיר. איך הם יכולים להבטיח פרנסה ולהקים בית, כשהמציאות הכלכלית מונעת מהם לממש את התפקיד הזה?
התסכול העמוק מהפער בין הציפיות למצב בשטח יוצר מצד אחד תמיכה באידיאולוגיות המציעות שעיר לעזאזל (הפמיניזם, "אליטות גלובליות"), ומהצד השני ניסיון להחזיר את הזמן לאחור, לפחות מבחינה אופטית. "תראי את הגברים שמראים בסדרה של ת'רו", אומר תמיר אשמן, מרצה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב ומנכ"ל שותף של עמותת "שבת אחים - נותנים גב לגברים
בישראל". "זו גבריות דו-ממדית, בלי ספקטרומים של מגדר. יש גבר, יש אישה. אין בין לבין. המגדר נוקשה, וזה מתבטא בפסאדה של כוח, של שרירים. ארכיטיפים של גבריות ישנה, של פעם. כמו קומיקס. אין מגוון, יש רק דרך אחת להיות גבר מבחינתם. הם עוטים חליפות נוצצות שבאות לידי ביטוי במאפיינים חיצוניים: האוטו היקר, אימוני הכושר, חשבון הבנק. מבחינתם זו מעטפת של עליונות, שבעצם מסתירה פגיעות גדולה, עוצמה של רגשות. בין הצללים, בין השורות, את תראי שאלו גברים שנפצעו בעברם, שחוו אלימות".
אחי, תעשה שריר
קחו בני נוער וגברים צעירים בתקופה הכי מעצבת של חייהם. סגרו אותם בבית, נתקו אותם מקבוצת השווים שלהם, מבתי הספר, מתנועות הנוער, מהמפגשים על הגג של הסנטר, מפעילויות ספורטיביות משותפות וממקומות העבודה. במקום זה, תנו להם סמארטפון ורשתות חברתיות ללא הגבלה. בדיוק שם צמחה המנוספרה. היא היתה שם כדי להעניק לצעירים הללו תחושת "שייכות רדיקלית". קהילה אלטרנטיבית שנותנת אישור והדרכה.
אשמן מחדד: "זה דור שגדל ללא יציבות מבנית כמו ללכת לבית הספר, להתבסס חברתית בתוך הכיתה. הם היו הרבה בבית, סגורים מול מחשבים, מול תקשורת דיגיטלית, כשהרשתות החברתיות מספקות להם ארכיטיפים מוגזמים של גבריות ונשיות. אם הדורות הקודמים למדו דרך התחככות, מפגשים אישיים - ה'רול מודל' שלהם הוא האלגוריתמים של הרשתות, שהופכים לוויראלי את מה שגורם למשתמשים להישאר שם. זה יוצר דברים מוגזמים, דיכוטומיים, נטולי צבעים. כל הזמן הם מחפשים לצאת נגד משהו כדי להגדיר את עצמך - הומופוביה, מיזוגיניה, שמנופוביה, יודופוביה".
תמיר אשמן: "הם עוטים חליפות נוצצות - האוטו היקר, אימוני הכושר, חשבון הבנק. מבחינתם זו מעטפת של עליונות, שבעצם מסתירה פגיעות גדולה, עוצמה של רגשות. בין הצללים, בין השורות, את תראי שאלו גברים שנפצעו בעברם, שחוו אלימות"
בזמן הזה הרשתות החברתיות שכללו את האלגוריתמים, התקבעו על חולשות אנוש וניצלו היטב את התרסקות המודל המסורתי של צריכת חדשות. התלכדות כל הגורמים הללו יצרה מעמד חדש: משפיענים. וספציפית, משפיעני מנוספרה.
על פי המחקר של Precision ו-Tunnl, 86% מהגברים משתמשים ביוטיוב מדי שבוע, ויוצרים (Creators) הפכו למעין "מנטורים" המעניקים הדרכה לחיים ופרשנות תרבותית. כ-%57 מהגברים דיווחו שהאלגוריתמים מציעים להם תוכן שהופך לקיצוני יותר עם הזמן.
"הסיפור של הרשתות החברתיות והדור הזה הוא במידה רבה המאיץ של המנוספרה", מסבירה ד"ר מור. "הרשתות מייצרות תיבות תהודה ונותנות עדיפות לתוכן קיצוני יותר, פרובוקטיבי, ובפרט תוכן שנוגע באלימות ובסקס. יוצרי התוכן מתוגמלים על יצירה של תוכן מהסוג הזה. כשמודל הרווח שלהם קשור ביכולת שלהם להשיג יותר צפיות ויותר מעורבות - יש להם אינטרס ליצור תוכן קיצוני, אלים ומיני. זה מה שמביא תוצאות בסושיאל".
מחקר אלגוריתמי מ-2025 מצא כי בתוך חמישה ימי צפייה בתוכן גברי "ניטרלי", המערכת מגיעה לרוויה ומתחילה להציע תכנים קיצוניים של "הגלולה האדומה" או שנאת נשים. תוכן מיזוגיני מוצג לעיתים קרובות במעטפת של "בידור" או "הומור" (ובכך לעקוף ביקורת) כדי להפוך לחלק מהשפה היומיומית. המחקר סבר שגברים לא מחפשים באופן פעיל תוכן קיצוני, אלא מובלים אליו על ידי מערכות אלגוריתמיות שנועדו למקסם מעורבות ולהשיג את תשומת הלב של העוקבים הללו. הם, בתמורה, נלכדים בתוך "בועות פילטר" שמחזקות תגובות רגשיות של כעס, פחד או עליונות.
משפיעני המנוספרה משתמשים בתשתית הזו כדי להתפרנס ולהתפרנס טוב. הדוקו של ת'רו, שחודר לעומק המנוספרה ושמבקש להכיר את הגברים הצעירים הבולטים בסצנה הזו, חושף מנגנון הונאה מתוחכם שמגלגל מיליארדי דולרים על חשבון "המאמינים" ו"המזדהים", לפעמים בסתירה לערכים שמשפיעני המנוספרה מטיפים אליהם. הם מוכרים גישה לקהילות סגורות ומינויים שמבטיחים "קיצורי דרך" להצלחה פיננסית דרך אפליקציות מסחר וקריפטו; הם מוכרים תוכניות כושר מקוונות ומשקאות חלבון כדי להיראות כמו "גבר אמיתי"; וכמובן - אין עליונות גברית בלי ניצול נשי.
רבים מהמשפיענים שהתראיינו לסרט של ת'רו פועלים בעולם מוסרי דואלי. מצד אחד הם מגנים את פלטפורמת "אונלי פאנס", ומהצד השני הם בעלי סוכנויות שמנהלות יוצרות תוכן באפליקציה; הם מקדמים חשבונות ספציפיים והופכים לסרסורים דיגיטליים, ועוטפים הכל בתוכן מיזוגיני, אנטישמי ואלים כדי לייצר מעורבות גבוהה; הם משכנעים גברים צעירים שהם "נולדו ללא ערך", ואז מוכרים להם את הפתרון: קורסים, תוספי תזונה ומטבעות מם. הנראות בסושיאל היא כמובן חזקה מהכל. אורח חיים שכולל נשים בבגדי ים זעירים, דירות פאר במיאמי או בדובאי ואשליית אושר לקהל שבוי. הכל בהישג יד - אם רק תשקיעו דרך האפליקציה, כמובן.
"הסיפור של המנוספרה הוא של אנשים שמנסים לתאר תמונה של הצלחה", מסכמת ד"ר מור, "ושלכאורה נותנים למאזינים ולעוקבים את הכלים להשיג בעצמם את ההצלחה הזאת, דרך מוצרים שהם קונים וקורסים דיגיטליים. על הדרך, הם פונים בין היתר לקהלים מאוד צעירים: בני נוער, ואפילו ילדים, שמקבלים בראש ובראשונה את התפיסה העקרונית שהמערכת שבורה, ואחר כך - במידה רבה בגלל האלגוריתם - מקבלים תפיסות סקסיסטיות ומיזוגיניות, תפיסות שמעודדות אלימות מילולית ופיזית, ותפיסות שמעודדות גזענות ואנטישמיות".
הבעיה היהודית
התכנים הללו, שהולכים ומתגברים ברשתות החברתיות, כבר מובילים לשינוי תפיסתי וערכי אצל בני דור ה-Z .מחקר גלובלי של Ipsos ו-King's College London חשף כי גברים צעירים (29-18) מחזיקים בעמדות שמרניות ונוקשות יותר כלפי מגדר מאשר דורות קודמים, כולל הבייבי בומרס.
כמעט שליש (31%) מגברי דור ה-Z מסכימים עם האמירה כי "על האישה לציית תמיד לבעלה". נתון זה כפול משיעור ההסכמה אצל גברי דור הבייבי-בומרס (13%). נוסף על כך, 33% מגברי דור ה-Z מאמינים כי לבעל צריכה להיות המילה האחרונה בהחלטות חשובות בבית, 24% סוברים שאישה לא צריכה להיות עצמאית מדי, ו-21% בטוחים שאישה לא צריכה ליזום סקס. 59% (!) חיים בתחושה כי "מצופה מהם ליותר מדי בשם השוויון המגדרי".
התחושות הללו גם יצרו שינויים בדפוסי ההצבעה בארה"ב. בבחירות 2024, כ-56% מהגברים הצעירים (29-18) הצביעו לטראמפ - עלייה של 15 נקודות בארבע שנים (בבחירות 2020, שיעור זהה בחר בביידן). בקרב גברים לבנים מדור ה-Z ללא תואר אקדמי, שיעור התמיכה בטראמפ היה גבוה יותר – 67%. גראב דם ביי דה פוסי, כמו שנאמר.
בשלב זה, אי אפשר להתעלם מהקשר ההדוק בין המנוספרה לבין עלייתן של תנועות הימין הקיצוני ותיאוריות קונספירציה. או כמו שאשמן קורא לזה - "תרבות הנהגה גברית, ממשלת ימין על מלא מלא שמביאה פתרונות מאוד כוחניים לבעיות מורכבות, ותמיד יש מישהו, לרוב מישהי, שאשמים בכך שזה לא מצליח".
ואם בארץ המנוספרה עסוקה בפצ"רית או ביועמ"שית או ב"דיפסטייט" - משפיעני המנוספרה בעולם משתמשים במטאפורת ה"מטריקס" כהסבר קונספירטיבי לדיכוי גברים על ידי "אליטות גלובליות". בסדרתו של ת'רו נחשף כיצד אידיאולוגיית "הגלולה האדומה" גולשת במהירות לאנטישמיות גלויה. משפיענים כמו האריסון סאליבן ומיירון גיינס משלבים בשידורים שלהם טענות על שליטה יהודית במדיה ובמערכת הפיננסית, תוך הצגת דמותו של ת'רו עצמו - הלא-יהודי - כמי ש"נשלט על ידי בוסים יהודים".
"הבוסים היהודים שולטים בו". האריסון סאליבן נגד לואי ת'רו
גיינס מתגאה בכך שהוא מפעיל את הפלטפורמה הגדולה ביותר העוסקת ב-JQ - השאלה היהודית. הוא טוען שוב ושוב כי היהודים "הם אלו שדחפו את הפמיניזם וההומוסקסואליות", במטרה להחליש את הגברים ואת המבנה החברתי המערבי. הוא מתועד כשהוא מחופש לחרדי ולועג לסטריאוטיפים יהודיים על כסף והלוואות בריבית גבוהה, והוא ומשפיען נוסף, סניקו, דוחפים נרטיב שלפיו משפחת רוטשילד שולטת בעולם.
בחלק מהשידורים החיים, סאליבן תועד כשהוא לועג לת'רו וטוען שהוא "יושב שם עם אצבעות היהודי שלו", תוך שימוש בביטויים כמו "Jew Fingers"ו"Dirty J-E-W" ."גם הסכסוך הישראלי-פלסטיני עלה בסדרה, כמבחן נאמנות לנרטיב ודרישה מת'רו לגנות את ישראל. האנטישמיות משתמשת במנוספרה כדבק אידיאולוגי, המחבר בין תחושת הקיפוח האישית של הגברים לבין אויב חיצוני מוגדר - מה שהופך את המרחב הזה לקרקע פורייה לתנועות ימין קיצוני ורדיקלי.
"בעומק המנוספרה", כאמור, הגיע למקום הראשון בנטפליקס בתוך כמה שעות ועורר דיון ציבורי נרחב. בעוד רבים טענו כי ת'רו הגיע למסיבה מאוחר מדי - אחרים נחרדו מההווה ומהעתיד הקרוב וביקשו להעלות את הנושא מחדש לתודעה. חלק מהמשתתפים בסרט יצאו נגד ת'רו ברשתות החברתיות הפופולריות שלהם, ושחררו חומרים "אותנטיים" שצילמו במהלך הסדרה. צופים רבים חלקו את הפחדים ואת החששות שלהם מהעתיד ומהשפעת המנוספרה על היחסים לנשים ולמיעוטים.
אשמן דווקא מבקש לשמור על אופטימיות. "המנוספרה לא מייצגת את כל דור ה-Z, ובטח לא את כל הגברים. אני רואה במעגלי הגברים שאני יוזם את הרצון לייצר שיח מורכב, לעבור תהליך של התפתחות. כן, זה קשור גם לגיל ולבגרות, אבל גם בניסיון להבין איך חשיפה וחיבור יכולים לשנות אותך. דווקא בישראל, בגלל הצבא, המלחמה ומבנה הקהילה כאן, אני מזהה רצון לייצר חברות עמוקה ואינטימיות עמוקה עם גברים אחרים. אנחנו לומדים לדבר את הפגיעות שלנו. אני אופטימי".
הילה רגב היא מרצה לתרבות פופולרית וחוקרת דור ה־Z
