יש את השיר הידוע שאומר "תיזהר ממנה, כמו דבורה מייד עוקצת", נכון? אז המקרה של ניר דבורי אחר לגמרי. הוא כבר מזמן איבד את העוקץ. מה שנשאר זה רק הזמזום - וזה זמזום מעצבן, מביך ועצוב.
זו לא היתה המלחמה של דבורי, שפעם אחר פעם נחשף בה בעליבותו וברדידותו. בתחילה הביא לשידור הפרשן הצבאי "תיעוד של התקיפות בטהרן", שהתברר בתור סרטון מבושל עם אפקטים מוגזמים שנוספו ב־AI. חלפו ימים בודדים, והוא גם סיפק לצופיו תיעוד בלעדי של "מפציצי B2 בשמי איראן", שבכלל נלקח ממשחק מחשב, מה שהפך אותו מייד לבדיחה של הרשתות החברתיות.
דבורי הוא מהטאלנטים הכי מוכרים ומשפיעים של חדשות 12. דיווחיו לרוב פותחים מהדורות, הוא זוכה לחיקוי קבוע ב"ארץ נהדרת", ורק לאחרונה, לפני כחצי שנה, השיק ספר שכתב על סיקור המלחמה בעזה. אירוע ההשקה נערך בחצר ביתה של אופירה אסייג, בנוכחות כל בכירי הערוץ, ואף זכה לסיקור מפרגן בתוכניתו של גיא פינס. הוא לא סתם פרשן - הוא אייקון תרבות.
הזמר משה כורסיה שר בהשקה של ניר דבורי
אלא שגל הפדיחות שלו הציף תהיות מדאיגות: איך יכול להיות שהפרשן הצבאי של הערוץ המוביל במדינה לא בודק את המידע שהוא משדר?
כזכור, פרשת קטארגייט והעדויות של אלי פלדשטיין כבר לימדו אותנו כי לפני שנתיים פרסם דבורי בפתח המהדורה המרכזית לפחות שני אייטמים שקריים, שהסתמכו על תדרוכים מפוברקים שהאכילו אותו מקורבי ראש הממשלה, פלדשטיין ושרוליק איינהורן. וזה מה שנחשף בפומבי. כנראה לעולם לא נדע כמה חארטות והמצאות מצאו את דרכן לשידור.
כי דבורי, לכאורה, מחרטט את הציבור על בסיס קבוע, והוא לא היחיד. "גורם במערכת הביטחון אמר לי את הדבר הבא", דיווח בדרמטיות אלמוג בוקר במהדורה ב־10 במארס. "בתוך ימים נוכל לקחת מהאיראנים 95% מיכולת השיגור, ולצמצם דרמטית את היקף הירי. זה לא יקרה בתוך יומיים, כן בטווח של ימים - ולא שבועות". חלפו שבועיים, ובאותו הערוץ שאלו בשידור מדוע היקף השיגורים לא השתנה לאורך שבועות.
שיח שטחי ומפוזר
הכלי העיתונאי של ציטוט בעילום שם, שראוי להשתמש בו רק לעיתים נדירות, הפך איכשהו לשיטה שבעזרתה מרכיבים היום את החדשות. הגורמים המסוקרים מחדירים לדיווחים של חדשות 12, תחת הכינוי "גורם בכיר", כל נרטיב שהם רוצים. ובהיעדר חשיפת זהות הדובר, אפשר לומר הכל ואף אחד לא צריך לשאת בהשלכות של השקרים הללו. העיתונאים בטלוויזיה, מצידם, כל כך גרועים בעבודתם, שהם פשוט משדרים מה שנותנים להם - גם כשזה שקר, ספין או סרטון ממשחק מחשב.
ככה אנחנו מקבלים מהדורה שברובה מהדהדת מסרים, כשהתוכן המשודר מושפע מספינים, מתעמולה, מהדלפות מניפולטיביות, מתדריכים חד־צדדיים ומציטוטים עלומים של "גורמים". לפני כשבועיים סיפרה דנה ויס בהתרגשות, בפתח המהדורה, כי יש לה סקופ: גורם ישראלי בכיר אמר לה ש"הלחימה תימשך לפחות עוד חודש". "אם זה אכן נכון", סייגה יונית לוי בסוף הדיווח, כי היום אפילו מגישת המהדורה המרכזית מטילה ספק באמינות הדיווחים שמשודרים בה.
הסיבה העיקרית שאנחנו מקבלים הפגזה של שטויות, נעוצה בצורך של הערוצים להחזיק רצף שידורי חדשות בלתי נגמר. 20 שעות שידור ביממה, מחסור במידע מהימן, שפע של אינפורמציה בלתי מאומתת והרבה עיתונאים בינוניים מובילים ליצירת חדשות גולמיות, שמטרתן האמיתית היא למשוך זמן בין הפסקת פרסומת אחת לאחרת.
הצדדים הלא מדוברים של המלחמה | צפו בפודקאסט "על זה"
אז יושב אחד כמו דבורי באולפן, בעת שיגורים על ישראל, ומדווח לצופיו שהטיל יורט, אולי יורט, בעצם נפל בשטח פתוח, ועוטף את דבריו במאצ'ואיזם ובביטחון, כאילו הוא יודע הכל, גם אם בתכלס הוא לא יודע כלום. ככה זה כשחייבים לדבר, אבל אין מה לומר.
סיקור המלחמה הנוכחית רווי בשיח שטחי ומפוזר. אנשי החדשות, המאופיינים בחשיבות עצמית מופרזת, מקפידים לעשות רושם של אנשים בעלי ידע בלתי מוגבל, אבל המלחמה גילתה שהם איבדו את מה שמכונה "כיסא ליד שולחן הממשלה". הם התנתקו מזרם המידע, ובשל כך יורים לכל הכיוונים. ובהיעדר מקורות אמינים, כל מה שנותר להם זה ליצור אשליה של "אני מבין מה קורה".
"בסוף, בשורה התחתונה, אנחנו נכנסים לשבוע הרביעי. זה יהיה שבוע מרכזי, שיוביל אותנו אולי בסופו אל תחילת ההתלבטות כיצד להמשיך את הדרך", אמר בתחילת השבוע מי אם לא ניר דבורי. משפט בומבסטי וחסר משמעות, שנועד לתאר מציאות שאין לו מושג מה באמת קורה בה. איכשהו, הפומפוזיות בדיווח, יחד עם הטון הסמכותי, גרמו אפילו לשטות הזו להישמע כאמירה רצינית - אבל זה רציני כמו ליצן בחליפה שצונח עם מטרייה ממטוס B2 בשמי איראן.
באישור הצנזורה
כשהחדשות מבאסות, האם האשמה היא בערוצי הטלוויזיה או במי שמייצר את החדשות? "אתם מורידים את המורל הלאומי", "אתם ערוצי תבהלה", "אתם מפיצים עלילת דם כנגד חיילי צה"ל", האשימו אותם המתחרים מ־14 והטוקבקיסטים האלימים - וכנראה זה חלחל, כי בערוץ 12 כל כך אובססיביים כעת לרצות את הצופים, שכתוצאה מכך העלימו את גיא פלג, צמצמו ביקורת והתכופפו בפני ערכי עיתונות בסיסיים.
כמעט על כל סרטון מהשטח שמוצג על המסך, מוסיפים ב־12 את הכיתוב "משודר באישור הצנזורה". אבל מדוע יש לערוץ צורך להדגיש בפני הציבור כי הוא אינו עובר על החוק, ולא פוגע בביטחון המדינה? האם זה לא מובן מאליו? זה הרי מקביל לאדם שמסתובב ברחוב עם שלט "אני לא פדופיל ומעולם לא רצחתי אף אחד".
בכל רגע נתון יושב באולפן איש במדים, מסביר מטעם פיקוד העורף, שחוזר על אותן ההוראות כבר חודש. אז או שבחדשות 12 משוכנעים שהקהל שלהם מטומטם וצריך בייביסיטר במדים שיסביר בפעם ה־200 מה עושים כשמופעלת אזעקה, או שהם נחושים ליצור מראית עין שלפיה הצבא הוא חלק בלתי נפרד מהשידור, ולפיכך הערוץ כולו הוא חלק מהעם. הוא של ישראל.
בצל המלחמה עם איראן, חדשות 12 השלימו מהפך: מגוף חדשות רציני ומכובד הם נהיו גרסה טלוויזיונית של ערוץ טלגרם. הם זנחו עקרונות יסוד כמו בדיקת עובדות, סינון וקידוש האמת, והחלו להתנהל כפי שמתנהלים ברשתות חברתיות - שם לא זוכרים טעויות, אין השלכות לשקרים, ולא משלמים מחיר על פייק. על היתרון היחיד שהיה להם - האמינות - הם ויתרו מרצון כדי לרצות צופים ולהתמודד עם ערוץ 14. יש לי חדשות בשבילכם: זה כבר לא חדשות.
שאגת הממיר
רייטינג מהדורות החדשות בישראל בזמן מבצע "עם כלביא":
כאן 11 - 4.5%
קשת 12 - 21%
רשת 13 - 8%
ערוץ 14 - 9.2%
ערוץ 24 ניוז - 2.3%
מבצע "שאגת הארי":
כאן 11 - 4.7%
קשת 12 - 18.3%
רשת 13 - 6.7%
ערוץ 14 - 9.3%
ערוץ 24 ניוז - 2%
משפחת סופר־על
סופרמרקט, פתח תקווה, יום הצילומים האחרון בעונה 6 של "קופה ראשית", השבוע. פתאום נשמעת אזעקה. "רבותיי, טילים יצאו מאיראן, בואו למקלט, ואחר כך נסגור את הסצנה". רק בישראל במאי של סדרה קומית יכול להוציא מפיו משפט כזה.
100 ניצבים ועשרות שחקנים רצו למקלט, ואז חזרו, ואז רצו שוב. כך נראה יום הצילומים האחרון של אחת הסדרות הכי מצליחות בתולדות הטלוויזיה הישראלית, העוגן היחיד במדינה שבה הכל זז. היוצרים נדב פרישמן ויניב זוהר, יחד עם הבמאי אורן שקדי, הצליחו לזקק את מהות הישראליות דרך הקומדיה הקטנה שלהם, ובנו ממנה אימפריה. כל דמות מוגזמת, מטורפת, מקסימה - היא מראה. והצחוק שהיא מעוררת הוא לא בריחה מהמציאות, אלא הדרך היחידה לשרוד אותה.
הפרדוקס הישראלי בשיאו: כשהשמיים רועדים, דווקא הצחוק המשותף הוא הקורה שמחזיקה את התקרה. וכשטייסים מגינים על המדינה מלמעלה, שני יוצרים מגינים עליה מבפנים, סצנה אחר סצנה, אזעקה אחר אזעקה, בדיוק שרק מי שבנה עולם שלם מתוך מדף של מוצרים בסופר יודע לייצר.
להתמכר/לוותר
השעשועון של גבע אהרון (כאן הסכתים ויוטיוב)
דווקא בתקופה שבה בחדשות מגישים לנו ברווז עיתונאי, מדהים לראות את עבודת התחקיר המדהימה שנעשית בשעשועון האזוטרי של אהרון גבע - מעין פודקאסט מצולם בחרוזים, שבמהלכו נבחנים סלבריטאי ארצנו על פרטי מידע ביזאריים מעברם. השבוע עלה פרק בהשתתפות נועה קולר, ששוב הוכיח שאפשר ליצור את השעשועון הכי טוב במדינה באמצעות השקעה מינימלית, כישרון ומקוריות.
נשים לא מושלמות (אפל טיוי+)
יש סדרות שכדאי להתרחק מהן. למשל, "נשים לא מושלמות" ("Imperfect Women"), שמבטיחה לנו דרמת מתח לנשים על נשים, ומשתמשת בתעלומת רצח, בפלאשבקים, בדיאלוגים בנאליים ובשחקניות גדולות כמו אליזבת מוס ("סיפורה של שפחה"), קארי וושינגטון ("סקנדל") וקייט מארה ("בית הקלפים"). סדרה כל כך קלישאתית, תבניתית ומשעממת, שנדמה כאילו יצאה מבית חרושת לסדרות חסרות משמעות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
