דני קרמן הוא אחד האמנים הרב־תכליתיים והפוריים ביותר בתרבות הישראלית. לאורך יותר מחמישה עשורים הוא פעל בתחומים מקבילים - איור ספרי ילדים, קריקטורה פוליטית, עיצוב גרפי ויצירה ספרותית, תוך שהוא מטביע חותם מזוהה ומובהק בכל אחד מהם.
הוא אייר קרוב ל־500 ספרים, ובהם יצירות קנוניות של הספרות העברית לילדים, והפך לשם מוכר בקרב דורות שלמים של ישראלים שגדלו על איוריו. אבל "גלויות לניצה", ספרו החדש, שיצא בינואר 2026, הוא יצירה מסוג אחר לגמרי - אישית, שובבה ומלאת אהבה. הספר מורכב מגלויות שיצר קרמן לאורך כמעט שנה, בין אוגוסט 1988 למאי 1989, עבור בת זוגו דאז - המתרגמת, העורכת וחוקרת הספרות והתרגום באוניברסיטת תל אביב ניצה בן־ארי.
בן־ארי עצמה היא דמות בולטת בעולם התרבות הישראלי, שתרגמה יצירות ספרות גרמנית קלאסית לעברית, ובהן "ברלין, אלכסנדרפלאץ" מאת אלפרד דבלין ו"הרמן ודורותיאה" של גתה. נוסף על כך, היא תרגמה את "ציד הסנרק" של לואיס קרול, בשיתוף פעולה עם קרמן עצמו, שאייר את הגרסה העברית.
דני קרמן ואפרים סידון לילדים // מרכז ענב לתרבות (ארכיון)
קרמן ובן־ארי חלקו, אם כן, לא רק אהבה רומנטית אלא גם עולמות ספרותיים ואמנותיים עמוקים. בכל יום כמעט, לאחר שנפגשו, היתה ניצה מקבלת גלויה חדשה עם בול, שגם אותו צייר קרמן. בימים שלא נפגשו היא קיבלה למחרת שתיים.
כשנפרדו, הגלויות נשארו אצל ניצה ונותרו שם שנים בלתי ידועות. רק לפני זמן לא רב, לאחר שדודי הלפרין, איש עסקים אוהב תרבות, ביקש מקרמן לספר לו על חלומות שטרם הגשים, עלה הנושא שוב.
הרעיון לספר החדש נולד מספר שבן־ארי הביאה לקרמן מגרמניה - אוסף חילופי גלויות בין המשוררת אלזה לסקר־שילר לבין הצייר פרנץ מארק. קרמן, המספר שהוא פותח אותו ספר עד היום כמעט מדי שבוע, מצא בו מודל שהתאים לו במיוחד: תקשורת אמנותית אינטימית, ללא הדרישות של גלריה או הוצאה לאור, שאמצעי הביטוי שלה הוא הצנוע והישיר מכולם.
דרור למחשבות מטורפות
הגלויה הראשונה נולדה בעקבות התרגום של בן־ארי ל"ברלין, אלכסנדרפלאץ" - רומן אפי שמתאר את חייו של פרנץ ביברקופף ברחובות ברלין של שנות ה־20, ואחת מיצירות המופת של הספרות הגרמנית. קרמן בחר דמות מתוך הרומן, צייר אותה וגילה, לדבריו, שזה פשוט כיף עבורו.
הגלויות - רגישות אך לא סנטימנטליות, הומוריסטיות אך לא שטחיות - ספוגות במבטו המיוחד של קרמן על העולם. אחד הקולות הייחודיים שקרמן טיפח לאורך הקריירה הוא עולם הנונסנס, ז'אנר שמשלב היגיון מדוקדק עם אבסורד מוחלט, ומשגשג דווקא בתוך מסגרת של כללים קפדניים.
עם השנים הפך הנונסנס לאחת מחותמות היצירה של קרמן בציור, בכתיבה הסאטירית ובאיורים שמטשטשים תמיד בין המציאותי לבין הבלתי ייאמן. ב"גלויות לניצה" אפשר לראות את זה בבירור: בכולן בולט אותו הומור שובב שלא בא לרצות איש. כך קרמן חושב, וכך הוא מצייר.
חלק מהגלויות הן נונסנס של המצאת מיתולוגיות עתיקות. ״מיתולוגיות, כולל התנ"ך שלנו, הן המצאה הזויה של כל מיני אנשים שחיו פעם ושרצו לתת דרור לכל מיני מחשבות מטורפות שלהם, אז אני רוצה להמשיך את המסורת הזאת", מסביר קרמן. שתיים מהגלויות מתייחסות למיתולוגיה הפינית, כולל שימוש בשמות אמיתיים של דמויות ממיתולוגיה זו, ובאחת אחרת לוקח קרמן את הביטוי השגור "להרוג טורקי ולנוח" והופך אותו לחלק מההיסטוריה היהודית.
בימים אלה קרמן עובד על "חידון משפחתי". ביום הולדתו האחרון נתנו לו בני משפחתו ערימת בלוקים לציור וביקשו שיצייר בכל יום ציור. הציור היומי הפך לחידה על אירוע שהתרחש בתאריך מסוים, בעוד קבוצת בני המשפחה מנסה לנחש על מה מדובר.
אז כן, גם בגיל 86 הוא ממשיך ליצור במרץ, וכעת, עם "גלויות לניצה", מגיעה אחת מיצירותיו האינטימיות ביותר אל הציבור הרחב, כמעט ארבעה עשורים לאחר שנוצרה. הספר הוא הצצה נדירה אל מה שלרוב נשמר מאחורי דלתות - יצירה שנעשתה לאדם אחד, ללא קהל וללא כל ציפייה שתוצג לציבור אי־פעם.
בחרנו כמה גלויות מרגשות ויפות מתוך הספר - ציור ולצידו הטקסט שנכתב על גבו. הטקסט שמאחורי הגלויה אינו מוצג בספר עצמו. רק בכתבה זו.
7.9.88 | האפיפיור והשדים
"בביקורו הראשון של האפיפיור מנשה השלישי בטרינידד הבריטית הוא דיבר בפני קהל מאמינים על היחס של הכנסייה לדמונולוגיה. הפופ אמר שהשדים הם ירוקים עם נקודות לבנות וזנב אדום, וזאת בניגוד לכנסייה הפרסביטריאנית והאנגליקנית, הרואה בשדים סובלימציה אוונגליסטית, המתריסה כלפי שמיא. מקומם של השדים הוא בתוך סירים קבורים בקרקע, כפי שאמר האפיפיור, ומשם, באופן טבעי, הוא הגיע לנושא העיקרי של דרשתו - "אגס או בננה".
30.9.1988 | יוקרה ובר סלטים
"הבאתי לך הצעה אדריכלית לתסביך מבנים, הכולל בתוכו בית כנסת, בית מרחץ, שק״מ, בריכה מוגזת וארבעה כיווני אוויר מקיר לקיר. הגנים יעלו לגג, ואת הכיכר נרצף ברעפים. זהו פרויקט המשלב בתוכו יוקרה ואיכות סביבה, וכן בר סלטים חופשי. אני מקווה שהוועדה תמצא את הפרויקט מתאים לציפיותיה. אם לא, נשמח לבקש מהעוזרת להחליף את הציפיות".
14.11.1988 | חסיד של חסידות
"גלויה זו מיוחדת לציפורים, ולמעשה עמדתי לפרוש לפנייך את רשימת כל הציפורים המקננות בארצנו, ולא לדלג גם על אלו החולפות בשמינו. כוונתי היתה לא להסתפק בשמות כוללים של זנים. כבר מזמן חשתי שלא בנוח בקוראי ש'להקה של חסידות הגיעה ארצה'. למה אין שמות? אם, בעזרת השם, יבוא ארצה הרבי מלובביץ', למשל, עם כמה מחסידיו - כלום גם אז יכתבו בעיתונים 'להקה של חסידות באה ארצה'? לא ולא! כתוב יכתבו: 'מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מלובביץ', בא ארצה'״.
20.12.88 | ירק מקודש
"ציור של 12 החודשים, חלק מוויטראז׳ של יהודי ניסן - שרידי ה'פרושים' של ימי הבית השני, שמאמינים שניסן הוא האחראי על הצמחת הגזר. והיות שהגזר הוא ירק מקודש אצלם, הוא מוחזק בחזקת בעל חיים ולא ירק".
22.12.1988 | התורכי והעוף
"סב סבי, שהיה קצב שסיפק עופות לחג ההודיה ולחג המולד, נהג לומר: 'אם אינך רוצה ליפול מהכוחות, עליך להרוג תורכי ולנוח. ואכן, לאחר שקטל את התורכי הראשון שלו, מנוחתו עדן, הלך לנוח על מי מנוחות, ונהיה ספן באונייה שיצאה לציד לווייתנים. כשחזר אחרי כמה חודשים, ראה שהגוזלים שגידל גדלו והיו לפרגיים, והללו, שראו שאין בעל הבית בבית, גרמו בבית ובחצר למהפכה גדולה, שלימים נודעה כמהפכה של התורכים הצעירים, אותה הנהיג אתא־תורק, עליו נאמר 'ואתא טורק והרג לחוטרא'".
5.1.1989 | די לאלימות
"זו קריאה נואשת נגד אלימות על כל סוגיה, שעושה חורים של ממש באוזון המתוק והתמים. אני יודע שעד שלא רואים את זה בעיניים זה לא מדבר אליכם. אז הנה, כך נראה אוזון עם חור. וכעת, אני רוצה לראות אותך נוגעת בספריי".
14.1.1989 | קורס בכורסה
"כעת, כשאני מסתכל על הגלויה שציירתי, נראה לי שיש כאן השפעה של הכורסה, או ליתר דיוק, נוכחותה של הכורסה: אני עוד קצת מפחד להשתמש בה. זה ייקח קצת זמן. אולי אני צריך לקחת איזה קורס בכורסה, או לפחות לחכות שיהיה איזה עניין מסוים לשבת עליו, ואז זה יהיה טבעי לעשות את זה על הכורסה. בין הכורסאות המצוירות את יכולה להבחין בכמה מקטרות. נשאלת השאלה למה? ובכן התשובה היא: לשם מילוי מקום! שנאמר: ממלא מקום ממלא מזל".
18.1.1989 | מסביב לשעון
"המחוגים, מחוגי השעון, הם נושא הגלויה הפעם. אדם שרואה את מחוג השעון, נדמה לו שתמיד היו מחוגים ותמיד גם יהיו, אך לא כן הדבר. ראי את מס׳ 1 למשל, זהו אבי אבות המחוג. מס׳ 2 הוא השעון הראשון, בעל 2 מחוגים, ואילו מס׳ 3 היה ניסיון (בצרפת) לחלק את לוח השעון לשני חלקים, ולסובב אותם על ציר המחוג. ההמצאה - מיותר להגיד - נחלה כישלון. מס׳ 4 הוא דוגמה טובה לניסיון לסובב את מחוגי השעון, כל אחד על ציר נפרד. זהו זה, אזל החול בשעון הזמן".
״הנונסנס בנוי מזה שאתה לוקח משהו שיש לו אחיזה מדעית ברורה - מחוג זה דבר ברור וידוע - ומדבר עליו באופן פואטי", מסביר קרמן. ״זה אחד משני הצדדים של הנונסנס. החלק השני, שגם הוא מופיע בגלויות, הוא בדיוק ההפך: לקחת משהו שלא ממש קיים, כמו מפלצת אגדית, ולתאר אותה באופן מאוד־מאוד ריאליסטי".
21.1.1989 | ברבור עם שכל
"קראתי לצורה שמעבר לגלויה בשם "הברבור מים המוח הוורוד", וזאת על פי האגדה הסינית על הברבור שנידון לשאת על גבו את השוטה הגדול ביותר שיפגוש, ובכל פעם שיפגוש בכסיל גדול יותר מזה שעל גבו, יחליפו בקודם - עד שיעבור את אוקיינוס הטיפשות כולו. לבסוף, הציל אותו פוחיולה, איש לפלנד, שהתחפש למקצרת דשא חשמלית, אלא שמאז מקורו של הברבור ירוק".
12.2.1989 | הגזבר במילואים
"איור לאגדה הסרבית על הזאב שאכל את החסידה והיא נתקעה לו בגרון, ואז הוא ביקש מהנחש שיעזור לו. כשביקש הנחש את גמולו, אמר לו הזאב 'תבוא בעוד חודש, הגזבר במילואים'. לקח הנחש עלה תאנה, ובמסווה של רב־סרן שחרר את הגזבר מהמילואים, ואחר כך ישב שנים בבית סוהר".
27.2.1989 | ג'קוזי בחלל
"חמשת החותמים על הבול הם נציגי חמש הפלנטות השולטות בגלקסיה שלנו. אל תבקשי ממני להסביר לך את מבנה השלטון ואת הכוחות הפועלים, כי הדבר מעבר לכוחותיי. מצד שני, אל תחשבי שקל לי להסביר איך פועל הג׳קוזי, שמספק איזון לאמבטיה. הדבר הטוב ביותר שמצאתי בו הוא שיש בו רק שלושה כפתורים ללחיצה, להבדיל מהמחשב למשל, וכך החלטתי לתת לו את הצ׳אנס המגיע לו, ועוד הערב נעמיד אותו במבחן המציאות. הערב נעשה את החורים באוזון במו ידינו".
1.3.1989 | סקיצות לספר
"ציירתי את הקצב, וניסיתי להעניק לו מבט מטומטם, אבל כזה שהייתי מפחד ממנו. נראה לי שהאיורים יהיו רישומים שרק פה ושם כוללים פרצופים או פרטים חשובים אחרים מודגשים. אני חושב שזה יהיה ספר יפה, אז כעת ילך המאייר של הסנארק להתגלח. יצרתי בגלויה סקיצה ראשונה ל'כרוז'. בניתי אותו קצת דומה לי, קצת איש צבא בדימוס, וקצת שוער של בית מלון. אני רוצה לעשות לו אותות הצטיינות וסמל פעמון על הכובע. אולי אפילו אעשה למגפיים מעין 'שלייקעס'. כרוז זה שם נפלא, והוא מחייב שנשנה גם שניים או שלושה משמות האחרים. נדבר כשתבואי".
"זו הגלויה היחידה מכל הגלויות שהיא רצינית לגמרי ולא מלאה בנונסנס", אומר קרמן, ״כל מילה מכוונת ומשמעותית״.
22.3.89 | ברווז פיני
"המעשייה היא פינית, כמדומני, או בכל אופן צפונית, ולפיה צריך להופיע פעם אחת בכל 1,000 שנה ברווז שחור, וכל מי שנפגש איתו הופך מייד לברבור ירוק. פעם אחת, יומיים לפני שהברווז היה צריך להתגלות, הופיע באחד הכפרים חתול אדום, נכנס אל פונדק הפיל הצהוב וביקש בירה כחולה. עד כאן לשון האגדה. סופה של האגדה אינו ידוע, ולכן פרסם הנסיך השחור, מלכה של אותה ארץ, הודעה שבה הוא מבקש שמי שיודע את סוף הסיפור שיבוא ויספר".
28.9.1989 | הבוטנים הכחולים
"זוהי תשובה למכתבך וכן למכתביהם של רבים ששאלו בעניין הבוטנים הכחולים - מי הם ולאיזה גזע הם משתייכים, וכן, אם מותר להתחתן איתם, ועד כמה ניתן לסמוך עליהם בעסקים ובשליחויות שונות. ובכן (...) לראשונה דווח על קיומם לפני כ־300 שנה, כשנזירה צעירה במנזר ליד קסטלנואובו סיפרה כי כשיצאה למסוק שקדים, ראתה מולה משהו שהיא תיארה כ'מעין חומה כחולה שהזדחלה מסביב למטע'. מאז הם התקבלו כמעט בכל מדינה ועל ידי כל לשון, ועל פי מידע שבידי אין בהם כל פגם".
