פופאי אישר? הטעות שכולם עושים עם תרד, והמתכון שיתקן אותה

השמיים היו שבורים באותו אחר הצהריים. צרחו גשם בלי הפסקה, כשפתאום היא דפקה בדלת, ועל הוואן אפשר היה לראות שהחיים נשכו אותה. האיש שלה, מאמן כושר ודוגמן, הודיע לה שהוא עוזב את הבית, והיא, מהקריזה, לא מצאה את הטלפון אז פשוט באה ככה, בלי התראה.

חיבקתי אותה, וכמעט אמרתי משהו על זה שבכל השנתיים שהם יחד היא מקטרת עליו ועל איך שרק את הגוף שלו הוא טורח להכיר. במקום זה, אמרתי לה שהוא עוד ישוב והתפללתי בשביל שניהם שהיא תגיד לו חלאס. היא ביקשה שאמזוג לה וודקה, ומייד עוד אחת, לשתות את המילים לפני שתיחנק מהן.

לפעמים, כשבכי מתעצל לטפס עד לעיניים, הוא יורד במערות האף, ויקירתי המרוסקת לא הפסיקה להתעטש, וכשנרגעה קצת, אמרה שתכלס, ראתה את זה מגיע. סיפרה איך כמה חודשים קודם, בחג האהבה, השתדלה בשבילו כשחזר מאימון. הכינה לו פסטה עם לבבות עוף, כי במשטר התזונה שלו כאלה משוקולד לא באים בחשבון.

תיארה איך הכניסה גם מלא תרד ומנגולד, שתמיד החזיק במקרר כי במרוצת השנים הופיעו מחקרים שלפיהם 300 גרם תרד ביום מומלצים בזכות חומרים שמפחיתים את כמות החמצן הנדרשת לשרירים כדי לפעול ביעילות, במיוחד באימון כאסח. וגם כי, כמוה, הוא מת על המרירות הזו שבאה עם כלורופיל.

אבל הכל נשרף לה כשהלכה רגע לתלות כביסה ולא הנמיכה את האש, אפילו שאלף פעם אמרתי לה שזה לא לעניין לאבד קשר עין־אף עם אוכל מתבשל. "באותו הרגע ידעתי שהלך עלינו", השתדלה לצחוק את המילים, "מי ששורפת לבבות בט"ו באב, ברור שיישרף לה הלב".

טוב לזוגיות

בכוסית הרביעית היכתה בה ההארה שאולי הוא פשוט עלה על אחת ההתכתבויות שלה עליו, ופתאום צצו בה עליצות ורעב, והצעתי לה שננסה להכין את פסטת הלבבות שלה. באותו היום, אצלי במטבח, נוצרה מנה לראשית החורף - תרד טורקי, לבבות שבורים, צנון ושקדים.

עלי התרד הטורקי, שנקרא גם תרד בר או ערבי או פרסי, עדינים ורכים עכשיו. מוצאם ממיני סלק הבר שגדל בסביבה כבר אלפי שנים. התרד שנמכר בקופסאות הפלסטיק, זה שהעלים הבשרניים שלו הם בירוק כהה וטעמם גס, הוא ממשפחה אחרת ונקרא תרד ניו־זילנדי.

הגידול הראשון של התרד הטורקי מיוחס לפרסים, לפני 3,000 שנה. בימי הביניים הביאו אותו סוחרים ערבים לממלכת ונציה, שסוחריה המשיכו בהפצתו לשאר חלקי איטליה ודרום צרפת.

אירופה התאהבה בעלים, שכבר בעולם הישן דיברו בשבחי סגולות המרפא שלהם. אבל מי שבגללם הכריחו את ילדי כל העולם לאכול רביכות ירוקות מתרד, קמח, מרגרינה או חמאה, לכאלה שנולדו עם מזל, הם מלח דמיוני ומחקר מקיף, שאותו פרסם ב־1870 ד"ר אריך פון וולף, שמדד ערכים תזונתיים בירקות.

יכול להיות ששכח לציין שבחן עלים יבשים של התרד, מה שמסביר את הנתונים חסרי השחר הנוגעים לכמות הברזל. או, כשהגיע לתיעוד הממצאים, שטעה במיקום הנקודה העשרונית ובמקום 3.5 מ"ג ל־100 גרם עלים, פרסם הדוקטור 35 מ"ג. טעות שעברה מספר לספר עוד הרבה עשורים אחרי, ורק בשנות ה־80 של המאה ה־20 היא נחשפה.

עלי התרד הטורקי עדינים ורכים עכשיו. מוצאם מסלק הבר שגדל בסביבה כבר אלפי שנים. התרד בקופסאות הפלסטיק, שעליו הבשרניים ירוקים וטעמם גס, הוא ממשפחה אחרת

טרפת הברזל שבתרד הגיעה גם לעיירה קטנה, משהו כמו 100 ק"מ מסנט לואיס, ארה"ב, שבה חי לו בריון קצר רוח בשם פרנק פיגל שתום העין שעישן מקטרת והלך מכות. לא רחוק ממנו חי הקומיקאי אלזי סגר, שב־17.1.1929 פרסם חוברת קומיקס בשם "Thimble Theater", שבה הופיע לראשונה פופאי המלח שנולד בהשראת פיגל הבריון והפך לכוכב סדרת החוברות שהופיעו בהמשך. מלח עם קעקוע על זרוע אחת ואישה דקיקה תלויה על השנייה, שסוד כוחו היה בשימורי תרד. בכל פעם שבה היה נדמה שזהו זה, הפעם ברוטוס הרשע יגמור עליו, פופאי שאב אל גופו תרד ו־בום! נמלא כוחות מטורפים.

לכבוד עלים נהדרים, לכבוד אוליב ופופאי שהשכילו לשמר זוגיות נגד כל הסיכויים, לכבוד לבבות שבורים ולכבוד ראשית החורף, היא עונת הכלורופיל, אני מקדישה את המדור לתרד הטורקי שיש הקוראים לו תרד בר או פרסי. אם לא השגתם אותו אתם מוזמנים להחליף אותו בעלים של מנגולד, הם עלי הסלק שבעונה הזו אפשר למצוא גם אותם בבר.

דרך פשוטה ונהדרת לאכול אותם היא לחמם במחבת שמן זית בגובה של כחצי ס"מ, שבתוכו מטגנים שן שום ופלפל חריף יבש. כשהשניים משחימים, מסלקים אותם מהמחבת ומכניסים פנימה את עלי הסלק, כשהם שטופים היטב וקצוצים גס, מטגנים כשבע דקות, מוציאים לכלי הגשה, זורים מלח, סוחטים מעט מיץ לימון, מערבבים ומגישים - עם או בלי פרמזן מעל.

קציצות תרד ועוף

איך בא לי מאלה עכשיו, כשאני כותבת לכם את הקציצות האלה, שפונות למכנה המשותף של בני הבית. הכמות יפה ל־6 סועדים.

המצרכים:

• צרור עלי תרד/מנגולד במשקל כ־1 ק"ג
• 500 גרם כרעיים טחונות, אלה שכולם קוראים להן פרגיות
• 1 ביצה
• 4 כפות גדושות סולת
• קליפה מגוררת מ־1 לימון
  מלח
• ½ כפית מחוקה פלפל לבן
• 3 ס"מ שורש ג'ינג'ר קלוף
• 1 כף רכז רימונים או מיץ לימון סחוט טרי
• שמן זית לטיגון

אופן ההכנה:

• חותכים את הגבעול מהעלים, ובתוך מסננת שוטפים אותם. מעבירים למחבת גדולה ויבשה, שאותה חיממתם על אש בינונית.
• המים שעל העלים מספיקים לפעולת האידוי. אתם רוצים אותם רכים, אבל בלי הרבה נוזלים.
• מוציאים את העלים, מצננים, קוצצים דק וסוחטים היטב.
• מערבבים את עלי המנגולד עם כל החומרים לקציצות, למעט רכז הרימונים, יוצרים קציצות ומשטחים אותן.
• מחממים שמן באותה המחבת שבה השתמשתם לאידוי, ומטגנים את הקציצות עד להשחמה מכל צד.
• מוציאים לצלחת עם נייר סופג ויוצקים מעל זרזיף דק של רכז רימונים או מיץ לימון סחוט טרי.

פסטה עם לב של תרד

מנה פשוטה מחומרים זולים, שלא דומה לאף אחת אחרת. אפשר לוותר על הלבבות ולהמיר אותם בפטריות. הכמות יפה ל־5-4 סועדים.

המצרכים:

• 500 גרם לבבות עוף
• 700 גרם עלי תרד טורקי
• שמן זית
• מלח
• פלפל שחור גרוס
• 1 צנון גדול ורענן
• 2 פלפלים חריפים טריים, חפים מזרעים, קצוצים דק
• 3 שיני שום קצוצות דק
• 400 גרם ספגטי או לינגוויני
• ½ כוס יין לבן יבש
• מיץ סחוט טרי מ־½ לימון
• 70 גרם שקדים קלויים קצוצים גס

אופן ההכנה:

• מסירים את בסיס הלבבות ומשאירים קצת עטרה לבנה, מסירים את הקרום ומייבשים במגבת נייר. חוצים לאורך ואז שוב, לרבעים. שוטפים היטב את עלי התרד, מסירים מהם את הגבעול התחתון ומניחים במסננת לייבוש.
• במחבת גדולה מאוד מחממים שמן זית בגובה של כחצי ס"מ. משחימים את הלבבות החצויים משני צידיהם, ממליחים ומפלפלים. מוציאים מהמחבת.
• מוסיפים את הצנון הקצוץ, מנמיכים לאש קטנה ומטגנים על אש קטנה, עד שיתחיל להזהיב. מוסיפים את הפלפל החריף והשום ומטגנים על אש קטנה במשך כשבע דקות נוספות.
• מבשלים את הפסטה לפי הוראות היצרן, ובמקביל מוסיפים את עלי התרד למחבת, שיאבדו נפח, כמו יתעלפו בתוכו. יוצקים למחבת את היין, ומגבירים את הלהבה עד שהנוזלים מתאדים מעט. מוסיפים את הלבבות הצרובים, את מיץ הלימון, טועמים ומוסיפים מלח אם צריך. מסננים את הפסטה במחבת או בסיר, מאחדים בינה לבין חבורת המחבת, מוסיפים את השקדים, מערבבים ומגישים מייד.

רביולי ממחטות עם תרד טורקי

רביולי דקיקים לא אחידים במילוי עלים בדבש ובחמאה.

המצרכים:

• 1 כפית מלח
• 1 כוס מים רותחים
• 3 כוסות קמח
• 2 חלמונים
• 1 כף שמן זית

למילוי: 

• 2 כפות שמן זית
• 300 גרם עלי ארוגולה קצוצים דק
• 500 גרם עלי תרד טורקי, ללא הגבעולים, קצוצים דק מאוד
• 2 פלפלים חריפים חפים מזרעים קצוצים דק
• 1 כף עלי זעתר
• 1 בצל סגול קצוץ דק
  מיץ מ־½ לימון
• ½1 כפיות מלח או פחות, תלוי במידת המליחות של הגבינה
• 100 גרם ג'יבנה או ברינזה כבשים מגוררת דק

להגשה: 

• 100 גרם חמאה נמסה
  דבש
• פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה:

• ממיסים כפית מלח בכוס אחת של מים רותחים ומעבירים לקערה.
• מוסיפים פנימה, באחת, 2 כוסות קמח ומערבבים היטב.
• מעבירים למשטח עבודה, מוסיפים כוס קמח ומתחילים ללוש במרץ. מוסיפים שני חלמונים וכף שמן זית, וממשיכים ללוש עד שמתקבל בצק רך וגמיש.
• כשהוא מכוסה, מניחים לו שינוח במקרר בין שעתיים לשמונה שעות, וממשיכים להכנת המילוי.
• במחבת גדולה או בסיר נמוך מחממים את שמן הזית ומטגנים את כל חומרי המילוי, למעט הגבינה, עד שיימסו לתוך עצמם ויאבדו חצי מהנפח שלהם.
• מעבירים למסננת ומניחים שיגירו נוזלים. משיבשו המים והצטננה התערובת מוסיפים את הגבינה, מערבבים היטב, טועמים ומתקנים תיבול.
• במכונת פסטה או בעזרת מערוך מרדדים את הבצק לעלה דקיק וחותכים רצועות ברוחב כ־10 ס"מ.
• מניחים על רצועת הבצק 2 כפיות גדושות מהמילוי, במרחק 7 ס"מ זו מזו. מניחים עוד מהמילוי לאורך כל הרצועה.
• מברישים מעט מים בשולי הרצועה ובין התלוליות, להקל את מלאכת ההדבקה של שתי השכבות. מניחים מעל הבצק עם המילוי רצועה נוספת, מהדקים סביב המילוי להוצאת בועות אוויר ובעזרת סכין חדה חותכים לריבועים.
• מתקבלים רביולים גדולים, שבמרכז כל אחד מהם תלולית מילוי. ממש לא דחוף שיהיו אחידים במראה. מהדקים היטב את השוליים.
• מבשלים במים רותחים עם מלח, בקבוצות, שלא יהיה צפוף ושלא תרד הטמפרטורה. נותנים להם לצוף, ממשיכים בבישול עוד דקה וזהו.
• ממיסים חמאה, יוצקים מעל הרביולי, מזלפים מעט דבש וזורים פלפל שחור גרוס. מגישים מייד.