"השארתי במערת המכפלה בקשה שרומי תחזור. בתאריך שכתבתי בפתק היא חזרה"

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?

"בגיל 5 היינו בים בנתניה עם ההורים שלי. כשיצאנו מהים בדרך לאוטובוס גיליתי שאיבדתי את בובת הגדי שלי, זו עם ריח וניל מיוחד. בכיתי המון כי ההורים לא הסכימו לחזור לחפש אותה. זה זיכרון כל כך חזק, ממש הרגשתי את האובדן של הגדי הקטן הזה. בובות כאלה כבר לא קיימות כיום לדעתי".

2. תכונה אחת שלקחת מההורים?

"אהבת השפה העברית והדיוק שלה. אבא שלי, גיורא לשם, היה משורר, ממש מעורב בספרות. הוא השפיע עלי בזה מאוד. כשהייתי צעירה דווקא התנגדתי לדבר עברית יפה, כי לא רציתי להיות כמו אבא שלי. אבל אחרי שהוא נפטר פתאום נפתח לי מעיין השפה והתחלתי לאהוב ולדבר עברית בצורה מדויקת יותר".

3. דבר אחד שלא לקחת מאחרים והוא רק שלך?

"וויי, שאלה קשה! אני חושבת שהאימהות שלי והחיבור שלי לשכינה, להדרכה הפנימית שלי. זה משהו שתמיד היה שלי, גם כשהיה חסום מפחד. היכולת להתחבר למשהו גדול יותר - זה מאוד שלי".

4. מי האדם שהכי השפיע עלייך בחיים?

"הילדים שלי. כל אחד מהם הוא מורה שלי לחיים, כל אחד מלמד אותי שיעור אחר. יש לי חמישה כאלה, והם ממש משפיעים עלי באופן מהותי".

5. מהו הרגע שבו הבנת מה השליחות שלך בחיים?

"זה היה בין חודש מארס לחודש מאי בשנה שעברה, אחרי שרומי נחטפה. התחלתי להבין שיש לי אחריות עצומה בתוך עם ישראל. כשאסף אמר לי 'את לא פה כדי לנהל את המצב - את פה כדי להחזיר את רומי', הבנתי שהתפקיד שלי הוא לדבר עם אנשים, להקשיב, להכיל, לראות את המורכבות. כשדיברתי עם קהלים, הרגשתי שאני בשליחות. המילים פשוט זרמו ממני".

6. מתי הרגשת שאת באמת מצליחה להשפיע?

"זה היה כששמעתי אנשים מצטטים אותי בתקשורת, או כשראיתי שאנשים מקשיבים ומשתנים בגלל המילים שלי. זה היה בסוף 2024, כשהבנתי שהאנרגיה סביבי משתנה, שיש יותר אנשים שמקשיבים. זה היה רגע של קסם. בנר שמיני של חנוכה, במערת המכפלה, כתבתי פתק והשארתי אותו מתחת לחנוכייה. ביקשתי בושרומי תחזור. כתבתי שזה יקרה בין יום ההולדת של ירדן לזה של שחף, והיא באמת חזרהיום אחרי התאריך שציינתי. זה היה כאילו היקום נענה".

7. רגע של כישלון שבו הרגשת שאולי את נשברת?

"ב־31 באוגוסט, בעצרת בגן סאקר, שמעתי שמועות עלשש גופות, ורומי הופיעה ברשימות. הרגשתי כאילו חטפתי אגרוף בבטן. לא יכולתי לנשום, הרגשתי שאנחנו נכשלים. זה היה הרגע הכי קשה, עד שהשמות האמיתייםיצאווהבנתי שרומי בחיים".

8. מהו הרגע המכונן בחייך?

"היו שניים. הראשון היה כשבני, אדם, חלה בסרטן בגיל 4, לפני 14 שנה. לילה לפני הניתוח שלו החלטתי להפסיק לפחד ולהתמקד בכך שהוא יחיה. זה שינה אותי.

"השני היה ב־7 באוקטובר,כשרומי נחטפה. הרגשתי כאילו זרקו אותי ליקום אחר, שבו הכל זר חוץ מהמשפחה שלי".

9. מי שבר לך את הלב?

"אני לא חושבת שמישהו ממש שבר לי את הלב. היו רגעים של אכזבה או עצב, אבל שיברון לב? זה לא מושג שאני מתחברת אליו".

10. מה תרצי להשאיר אחרייך בעולם הזה?

"דרך רוחנית יהודית שנותנת מקום, אוויר ותקווה. מרחב שבו אנשים יכולים להתחבר לרוחניות, ליהדות, ולהבין מה אנחנו עושים פה ואיך אפשר לצמוח".

11. מה התפקיד שלך בעולם?

"להיות חלק מהאנשים שמקדמים ריפוי ומחזירים את עם ישראל לשליחות שלו. אני חלק מפאזל שנותן לאנשים מצע לגדילה, כדי שנקבל אחריות על התפקיד שלנו כעם: להיות הראשונים, להתמודד עם האתגרים ולתת דוגמה לעולם".

12. ספר, סרט או הצגה שאת הכי אוהבת?

"הסרט 'לאכול, להתפלל, לאהוב'. ראיתי אותו המון פעמים, ובכל פעם גיליתי בו משהו חדש. הוא מדבר על יציבות פנימית, על לדעת מי אתה ומה התפקיד שלך, וזה משנה את המרקם של העולם".

13. מה היחס שלך לאלוהים?

"אני לא מתחברת למושג אלוהים כפי שהדת מתייחסת אליו. אני רואה את זה יותר כמו ביהדות - ישות שמורכבת מהרבה ישויות, השמיים שבהם נמצא הידע, והארץ שבה אנחנו חווים את השיעורים שלנו. השכינה היא החיבור הקהילתי, הכוח של ההתקדמות יחד".

14. חפץ שלעולם לא תוותרי עליו?

"אני לא ממש אדם של חפצים. הבית שלי הוא המקום שבו האנשים שאני אוהבת. זה הכי חשוב".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?

"אולי מאבא שלי. לא הבנתי את התפקיד שלו בחיי כשהיה בחיים, וחשבתי שהוא הזוי כשדיבר עם מלאכים. לא ביקשתי ממנו סליחה על זה, ואולי הייתי צריכה".

כמה קטנות

אם לא ישראל - איפה?

"ישראל. לא הייתי ממציאה שום מדינה אחרת".

"אם לא עברית, איזו שפה?עברית, לגמרי. זו השפה שלי, בזכות אבא שלי, גיורא לשם".

אם לא מירב, איזה שם?

"אני ממש אוהבת את השם מירב, במיוחד עם היו"ד. הוא ממש מתאים לי".

דבר אחד שלא תצאי מהביתבלעדיו?

"סיפור. אני תמיד נושאת איתי סיפור, משהו לספר או לשתף".

מדד האושר האישי?

"אם אני משנה את זה למדד של 'מלאת משמעות' לעומת 'חסרת כיוון', אני נותנת לעצמי 10. לאורך החיים, המגמה היא עלייה מתמדת, וכיום אני מרגישה מלאת משמעות".

goldenshai@gmail.com | Avishag.sy@gmail.com