כשהבכור לבית משפחת גדעון, היום דוקטור לפילוסופיה של החינוך, עשה בלגן בתיכון, ההורים סיכמו איתו על סכום שיקבל בכל פעם שיוציא ציון מעל 90 בבחינת בגרות. בשם השוויון, הסידור נמשך גם עם הבן האמצעי, והלאה, עם הקטנה שכמעט רוששה אותם.
קורין גדעון פורצת בבכי כשהיא רואה עם הוריה את השלט שלה באיילון // האינסטגרם של קורין גדעון
ביסודי ובמגמת התיאטרון בתלמה ילין קורין גדעון היתה תלמידה מצטיינת. היא אומרת שכבר בתיכון היא הבינה שמשחק זה לא הקטע שלה. שהיא רוצה לדבר את עצמה, בקולה, ולא לגלם דמויות של אחרים. קול שעוד יישמע, ועוד איך.
היא שירתה בגלי צה"ל. עורכת חדשות וכתבת לענייני משפט, ילדה בת 18 שצללה לתוך הקלסרים של פרשת הולילנד, נחשפה לכתבי אישום מהחצרות הכי קשוחות של עולם הפשע. לכולם סביבה היה ברור שהיא תמשיך הלאה במסלול האקטואליה, אבל הגל"צניקית המשוחררת הצטרפה למערכת של גיא פינס. שטופת אדרנלין, היא התרוצצה עם מיקרופון לצוד סלבס ואייטמים, ובמקביל למדה משפטים באוניברסיטת תל אביב.
כשלירון ויצמן יצאה לחופשת לידה, קורין החליפה אותה. ושם, כשהיא רק בת 23, בכיסא המנחה לצד פינס, הגיע הטלפון מארז טל שהציע לה לחבור אליו בהנחיית "האח הגדול". חמושה בחוזה טאלנט, היא נשארה בקשת גם אחרי שהתוכנית עברה לרשת, והחל מבול הקריירה שלה, זה שהצמיח אותה והרטיב אותה עד לשד עצמותיה. היא הנחתה את "אנשים" לצד חיים אתגר, את "דייט ראשון", את העונה השנייה של "בייק אוף ישראל", וב־2019 הנחתה לצד ארז טל את "2025", תוכנית הריאליטי שהיתה היקרה בתולדות הטלוויזיה הישראלית והפלופ הצורב בתולדות הזכיינית.
אחרי זה הגיעה הקורונה, תוכניות ירדו מהמסך, והגיעה הפגישה ההיא עם מנכ"ל קשת חיליק שריר, שבה נאמר לה שהם מאוד אוהבים אותה, אבל הם לא מאריכים את החוזה שנגמר. "הייתי בת 28, בהיריון ראשון, והייתי בטוחה שנגמרו לי החיים. חשבתי אולי לחזור לעשות התמחות, ובלי טיפת אגו פניתי לכל הערוצים, שייתנו לי להנחות משהו".
2020 לקחה ו־2020 נתנה
כשהיתה בבידוד אחרי שחזרה מחופשה באיטליה עם אמא שלה, התחילו להגיע הצעות לשת"פים באינסטגרם. היו לה אז 100 אלף עוקבים, אבל היא לא העלתה על דעתה שאפשר יהיה להתפרנס מזה. איזו עצמאות מחכה לה ברשתות. לא במאי ולא עורך, רק היא הקובעת. היא התוכנית, היא המנחה והיא קוטפת את כל ההכנסות.
כשאני שואלת כמה עוקבים נדרשו כדי למחות את צריבת העלבון, היא אומרת שזה קרה כששריר זימן אותה שוב, הפעם כדי להציע לה משהו. היא שאלה אותו מה בעצם קרה שם כשלא חידשו לה את החוזה. הוא ענה שנגמר. "שם הרפיתי", היא אומרת, "כי זה כבר לא משנה, וברגע שאת מרפה דברים מתחילים לקרות. קשת נתנו לי הזדמנות מטורפת. בגיל ממש צעיר הימרו עלי בגדול.
קיבלתי המון מהקריירה הזאת, כל המנחים שחלקתי איתם מרקע התייחסו אלי בגובה העיניים, למרות הגיל". היא מוסיפה שהיתה "ילדה צעירה בלי מספיק בשלות רגשית, בלי שלד מספיק חזק כדי לשאת עליו את כל ההצלחה".
בין שני עולמות
מכל עשיית הפריים שלה, היא אומרת שעד היום הכי זוכרים לה את "החתונה החרדית שלי", דוקו שיצרה וששודר בתחילת 2019, שמתעד את שנת האירוסים שלה לחילי סורצקין. היא חילונית, הוא בן למשפחה חרדית, האחיין של האדמו"ר מפיטסבורג, תשיעי מבין 14 ילדים של זוג עולים מארה"ב, שנולד וגדל בקריית טלזסטון.
היא הכירה אותו במועדון "אלפא" בתל אביב. היא היתה כמה שבועות לפני הגמר של "האח הגדול", הוא ניהל אז עסק לחליפות גברים בניו יורק. לא היה לו מושג מי היא, וגם היא לא הבינה בדיוק מה אומר הייחוס שהגבר הזה מביא איתו, אבל בסוף הערב היה לה ברור שהיא תינשא לו.
רקמת החיים שיצרו השניים, זו המתקיימת בין שני עולמות, היא מלאכת תבונה והכלה יוצאת דופן. כמו חילי, גם היא קוראת להורים שלו אבו וממי. "המשפחה שלו מדהימה", היא אומרת. "הם שגרמו לי להרגיש כמו הבת שלהם. אני מכבדת אותם והם אותי. הגיסות שלי נראות כמו דוגמניות אחת־אחת, הן לימדו אותי מה זה 'דוס שיק'. הן חברות שלי, ואני מתייעצת איתן בפתיחות גמורה. אני יכולה לדבר איתן על הכל. אני מרגישה שהרווחתי אחיות, ממש ככה", היא אומרת, ומתרגש במילים הלחן. יותר מאוחר, כשאחטט קצת יותר, היא תגיד שהיא מניחה שההורים מכירים את כל העשייה שלה, אבל חלק מהתבונה זה גם לדעת מתי לא לדבר ולשאול.
"כל הדברים שלקחתי על עצמי, למשל להפוך את הבית לכשר או להתנתק מהטלפון בשבת, קרו בלי שחילי ביקש. אלה דברים שאני ביקשתי לעצמי. כל זוגיות מכילה הבדלים, פערים שדורשים ויתור. ככה אני רואה את זה. אני כל כך סומכת על חילי, על בן האדם שהוא ועל הזוגיות שלנו, על הזרימה שהיא מזמנת".
לא על הוואן הכל התנגן לה בקלות. בפעם הראשונה שהיא הגיעה לעשות שבת אצל המשפחה של חילי, היא פתחה את ברז המים במטבח וחזרה רועדת לשולחן, כי לרגע היא חשבה שדין ברז הוא כדין מתג חשמל. והיתה גם הפעם ההיא שהם נסעו לבקר חברים, נצר למשפחת הבאבא סאלי. היא שאלה מה ללבוש. חגיגי, חילי ענה לה, אז היא הופיעה בסקיני ג'ינס וחולצה. "דמייני אותי הולכת ברחובות בני ברק עם המארחים המיוחסים האלה, בסקיני", היא צוחקת. היא אומרת שאיש לא נזף בה, לא במילים ולא במבטים.
הפעם הבאה שבה נדרשה לעסוק בקוד לבוש היתה בפרשת המכנסונים, שהתפוצצה ב־2020 בעקבות הפרסום על סירוב להכניס לכיתות תלמידות ברעננה שלבשו "מכנסיים קצרים מדי". נשות תקשורת כמו רותם סלע ואופירה אסייג תמכו במחאה שהתפשטה בתיכונים. "היי, זאת שוב אני עם דעה לא פופולרית", פרסמה גדעון בחשבון האינסטגרם שלה, ומשם המשיכה, במילים ארוכות ומנומקות, להגן על החלטת בית הספר, והקימה עליה קול צעקה גדולה.
היום, כשיש לך בת, היית משמיעה דעה אחרת?
"בואי נתחיל מזה שהיום הייתי נשארת מחוץ לדיון. דעתי לא חייבת להישמע בכל עניין ופרשה. לגופו של עניין, אני יצאתי נגד לבישת מכנסונים בהקשר של קוד לבוש בבית ספר, כזה שצריך להיאכף בצורה שווה בין הבנים לבנות. אני לא מתלבשת לעבודה כמו שאני מתלבשת כשאני יוצאת לבלות עם בעלי. על זה דיברתי".
את לא חושבת שיש משהו מקטין בכך שמכתיבים לבנות מה ללבוש, שמשליכים עליהן את כל האחריות לתגובת הבנים?
"אני כנראה לא אגיד לבת שלי מה ללבוש. אני מניחה שאדע לכוון אותה, כמו שאדע לכוון את הבנים שלי להכיל ולכבד את האישה שלנגד עיניהם. בדיוק כמו אבא שלהם. כבר חמש שנים אני פרזנטורית של הלבשה תחתונה. האם זה מה שהייתי ממליצה לילדה בת 12 לעשות? הכלים שיש לי בגיל 30 כדי להגן על עצמי, להתמודד עם כל המורכבויות, הם שונים מאלה שיש לה".
הסערות שבדרך
הפה שהקים סביבה סערה באותו הקיץ שב והבעיר את האש בחורף. 12 שעות אחרי הלידה של אלונה, היום בת 4 וחצי, שהיתה "חוויה שקטה וטובה", כמו שקורין מסכמת, היא העלתה סטורי שפתח חלון בקריירה שלה. "ממש עצוב לי שבזה אני מתעסקת ביום המאושר בחיי", התחילה בזעם, והמשיכה בין היתר כך: "חדרי הלידה מדהימים, וכוח האדם שם מהמם, אבל במחלקות זה עולם אחר. מהבוקר אני בחדר פנימי, בלי חלון אפילו, בלי חמצן, בלי לדעת אם אור או חושך בחוץ...". בתגובה העלה בית החולים צילומים של החדר שבו קורין שהתה, מלווה במילים חריפות של פרופ' יריב יוגב, מנהל ביה"ח ליס.
קמה מהומת עולם ברשתות בין הנגד ובין הבעד, שהסתיימה בסולחה מצולמת שלה עם פרופ' יוגב, אבל את רפאל (3) ואת לוי (תכף שנה) היא כבר ילדה בתל השומר, אפילו שאיכילוב נמצא מרחק נגיעה מהבית שלה.
"ברור שאני מצטערת", היא אומרת, ומוסיפה שלו היתה יכולה לחזור בזמן, היא היתה שומעת בקולו של חילי ולא מעלה את הסטורי. "הייתי 12 שעות אחרי לידה ראשונה, מטורללת מהורמונים, אחרי לילה בלי שינה. מאז אני לא מגיעה עם טלפון לחדרי לידה", היא מחייכת.
"כל החיים שילמתי על האימפולסיביות הזו שלי. עכשיו אני צוחקת, אבל זה היה לא פשוט. הניסוח שלי באמת היה נורא, והרשתות, את יודעת, הן מקום מאוד מרושע. ספגתי הרבה אש. זה בא ביחד עם סיום ההעסקה שלי בטלוויזיה. הרגשתי שאני אויבת העם, שכולם שונאים אותי. אני זוכרת אותי קמה להניק בלילה ופשוט בוכה ובוכה. זאת היתה כאפה, אבל כנראה הייתי צריכה אותה. זה היה שיעור מרוכז. נרגעתי".
בדרך לפגישה איתך ניסיתי להבין מראיונות ומחשבון האינסטגרם שלך מה באמת מסקרן אותך. אני לא בטוחה שהצלחתי.
"עכשיו זה שוק ההון. לקחתי קורס במכללת BDO. ההורים שלי הם אנשים שתמיד היו שכירים, חסכו שקל לשקל. בכל מוצאי שבת הייתי רואה אותם יושבים עם מחברת ועושים חשבונות. זה גידל אותי לנהוג באחריות עם כסף. אבא שלי, שהיה סמנכ"ל משאבי אנוש בדיסקונט, תמיד עזר לי עם כל ניהול החשבונות. פתאום הבנתי שאני לא יודעת מהן מניות, מה זה פנסיה או ביטוח מנהלים. אמרתי לעצמי שאני אמא לילדים, ורציתי לקבל אחריות לדבר הזה. הוצאתי להם את הפיקדונות, שיניתי את החסכונות והעברתי מסלולים.
"מה שהכי עצוב זה שבכיתה היינו רק שלוש נשים. אני מדברת עם חברות בגילי שאפילו לא יודעות מה הסיסמה לחשבון הבנק שלהן. עד היום מתקיים ברשתות שיח על ציד בעלים עשירים, והנחיות איך להסתיר מבעלך את הבזבוזים. כאילו לא עברו 100 שנה. אני מאוד גאה להיות בתחום שהמשתכרות העיקריות בו הן נשים. בכל תחום אחר יש פערי שכר מטורפים, אבל לא בתחום של יצירת תוכן ברשת".
כשאני מנסה לברר אצלה אם עצם המודל הכלכלי ברשתות לא מצמיח זהירות בהתבטאות, מהפחד לאבד עוקבים, היא עונה: "העוקבים לא רואים בי איזה פלקט. התמתנתי כי זה לא משרת אותי להיכנס למלחמות מיותרות, לא מהחשש של אובדן עוקבים. בדברים שהם חשובים ובוערים בי, כמו שאמרנו, אף פעם לא אפחד להביע דעה".
היא מרבה להתבטא סביב נושא החטופים, "שצריכים לחזור ובכל מחיר. שמישהו שהילד שלו היה נמק שם ועובר שואה יגיד אחרת. זו האחריות של המדינה. אי אפשר לוותר על החיים שלהם. אחר כך נתמודד עם ההשלכות". היא מתבטאת בלי סוף סביב שוויון השתכרות וקידום נשים, ומצדדת בגיוס חרדים. "אני בעד לימוד תורה. אין בעיה, יישב קומץ שילמד תורה, אני לא מזלזלת. אבל זה איבד פרופורציה. מי שלא לומד, שילך לצבא".
מה אנחנו מפספסים לגבי החרדים?
"החילונים לא מבינים שחלק גדול מהחברה החרדית הוא נורמטיבי. עובד, משלם משכנתא, יש לו את אותן הדאגות. הבעיה של החברה החרדית היא הפוליטיקאים שלה, שמשניאים את המגזר הזה על הציבור. לפני שהכרתי את המשפחה של חילי, גם מבחינתי החרדים היו פרזיטים. כי ככה מחנכים אותנו. במשפחה שלנו הדור הצעיר כבר מתגייס לצבא. האחיינית של חילי התגייסה להיות חובשת קרבית, ואח של חילי הוא בכיר במודיעין. יש לו אחים שעשו צבא ומשרתים במילואים. הבעיה היא שבין החברות אין שום אינטראקציה. חיים שלמים אני לא הכרתי בן אדם חרדי. כל מה שאת לא מכירה, את מפחדת ממנו. אז הבורות זו הבעיה, משני הצדדים. החרדים בטוחים שאם הם ישלחו את הילדים שלהם לצבא, הם יחזרו מקועקעים ועל סמים".
חוק מספר 1: אותנטיות
ככל שמתארכת הישיבה מול קורין, כך משהו ביופי שלה הולך ומעמיק. הציבור הישראלי, שמגלה סלחנות בלתי נתפסת להעלמת קמטי המציאות, לפילטרים המבקשים להחליק אותה במהדורות החדשות, הרבה יותר מוטרד כשזה מגיע לעיסוק בעור הפנים שלה.
מעבר ל־440 אלף העוקבות שלה שמכירות את אורח חייה, כשקמפיין של "טריומף" להלבשה תחתונה עלה בכיכובה, היו מי שטענו שלא יכול להיות שכך נראה גופה אחרי שלוש לידות, והאשימו את קורין בכך שהיא מסתירה שימוש בפוטושופ.
"מה שאני עושה אני אומרת", היא צוחקת. "מעולם לא השתמשתי בפילטרים, לא עשיתי בוטוקוס או הזרקות. יום אחד אולי עוד אעשה, אבל לעשות ולא להגיד זה קו אדום עבורי. מציאות מדומה היא חוסר אחריות בעיניי, ובסוף מי שבאמת מצליחה ברשתות היא מי שמביאה אותנטיות. כבר חמש שנים אני מובילה את הקמפיין הזה, ומצטלמת אליו בכל מצב - בתחילת היריון, עם בטן, מייד לאחר היריון. דווקא עכשיו, כשאני נראית ככה, להאשים אותי בזה שאני מסתירה פוטושופ זו צביעות".
היא אומרת שבחיים לא תצלם את הילדים בוכים, או גם אם סתם לא בא להם להצטלם, ושיש לה הרבה שאלות לעצמה בעניין החשיפה שלהם. אחד הרילס שהעלתה קורין במאי האחרון מתעד שיחת סלון בבית המשפחה. "השם נמצא בכל מקום", שומעים את חילי מסביר לאלונה כשרפאל מקשיב מהצד. "מה? גם בעזה?" היא מקשה, ומתיקות הקול לא מצליחה לאלחש את שריטת המילים. "בעזה. בכל מקום", עונה לה חילי. "מה, רק לא במקום של הרעים?" היא ממשיכה. "השם נמצא בכל מקום", הוא עונה.
"אבל אם הוא מגיע למקום של הרעים?" אלונה מנסה בשלישית. "השם הוא אבא של כולם", הוא חוזר ועונה בסבלנות שאין כמוה להוליד את השאלה הבאה. "הוא באמת האבא של כולם. אבל איך הוא מצליח לטפל בכולנו?" שואלת אלונה יותר מפעם אחת, ובא לצעוק שבאמת לא תמיד הוא מצליח. "הוא האבא של כולנו", שומעים את החיוך במילים של חילי. "גם אתה אבא שלי", צוחקת הקטנה. "נכון, אבל הוא האבא שלנו בשמיים", חותם חילי שיעור באמונה, שבתוכו מקופל שיעור בהומניזם ובשוויון בין בני אדם.
אבא של קורין, אמנון גדעון, סא"ל במילואים, היה מחותמי מכתב הקצינים של שלום עכשיו שפורסם במארס 1978, שבו קראו לרה"מ מנחם בגין לשאוף לשלום עם מצרים ולהימנע מתפיסה של ארץ ישראל השלמה.
"אני הייתי בהפגנה שרבין נרצח בה", היא מספרת, ולרגע אני מצליחה לדמיין אותה בתוך קהל עצום. "ילדה בת 3 על הכתפיים של אבא. יש לי צמרמורת כשאני מדברת על זה עכשיו. גדלתי על הברכיים של השלום, ואני חייבת להגיד לך שמאז 7 באוקטובר אני מרגישה שהתבדיתי.
"את מאמינה שעוד יהיה פה שלום?" היא מכדררת אלי את השיחה. "אני לא רואה ברירה אחרת", אני עונה, והיא אומרת שאני נורא תמימה. "את מבינה מה מניע אותם?" היא שואלת. "מי זה אותם?" אני מקשה, ומוסיפה שאני לא רואה בכל הפלשתינים מקשה אחת, ושבכל מקרה העולם לא יאפשר לנו לחיות לנצח על החרב, אפילו אם כולנו פה אחד נגיע למסקנה שזוהי הברירה היחידה.
"מציאות מורכבת", היא נאנחת את המחשבה. "שנים קשות. הם לעולם לא ירצו לחיות איתנו בשלום. הם ירצו את הכיסא שאת יושבת עליו", היא חותמת. "בצדק", אני עונה, "הוא ממש נוח". נפגשנו בבר הספרייה של מלון נורמן, בינינו יופי של כבד קצוץ ופיצה שעליה חצילים, וחלמון ביצה שזולג יפה על הכל. היא משוגעת על ביצים. אחד הסרטונים הכי מגרים בחשבון שלה הוא זה שבו היא מדגימה איך מכינים בוריק, ומתחשק להיכנס לתוך המסך כשהיא נועצת בו שיניים ופורץ החלמון מתוך הבצק לצלילי הקראנץ', זולג על האצבעות ועל השפתיים.
קלות ההכנה היא נר לרגליה. היא מקפידה לתת קרדיטים כשהיא מעלה מתכון שלמדה מקולגות. היא מתה על חגית ביליה, היא "לייזה פאנלים", ואומרת שהיא חייבת לה הרבה מהמטבח שלה. היא התחילה לבשל מאז שהיא זוכרת את עצמה, אחות קטנה שהיתה מבשלת לשני האחים הגדולים שלה, מדפיסה מתכונים ומגישה לשולחן. סקרנית לטעום מזה ומזה.
כבד קצוץ, מישהו?
כמו כל זוג צעיר בתחילת רומן, היא לקחה אותו למסעדות שלה והוא לאלה שהוא מכיר. לבתי האוכל בבני ברק ובמאה שערים, שבערבי חמישי, בין שעת שקיעה לבין אחרי חצות, מתמלאים בתלמידי ישיבה הבאים לשמח את הבטן ב־50 גוונים של חום. טשולנט, קוגל או קיגל, תלוי את מי שואלים, כבד קצוץ, מי ביקש קישקע ולא קיבל?
קורין אומרת שבתי האוכל האלה וסצנות מ"שטיסל" הם שהסתובבו אצלה בראש כשהיא חיפשה עשייה שתשלב בין העולמות שלה ושל חילי, שבתקופת הקורונה פרש מעסקי הביגוד. הם ו"שטיסל" הולידו את הרעיון לפתוח מעדנייה שתביא לתל אביב את האוכל החרדי. חילי אמר שזה לא יעבוד, שאת אף אחד מהחילונים של תל אביב זה לא יעניין. "אתה עוד תראה", קורין התעקשה. בשבוע הראשון היו ארבע הזמנות, "כולן של חברים", היא מחייכת את זיכרון הרגעים שבהם חשבה שאולי הוא צדק, ואת היום שבו נסעו בעצמם להביא משלוח לרמת השרון, ושילמו לשליח של סופר כדי שיכניס את ההזמנה לכתובת.
בסייעתא דקורונה הם התמקדו במשלוחים, וככה עובדת מעדניית סורוצקין עד היום. את הידיים המבשלות של בני המשפחה מחליפים היום מגוון בתי אוכל שמהם הם אוספים את מרכולתם. אורזים ומשווקים מפתח תקווה לכל חלקי הארץ. "לוקחים מכל מקום את הכי טוב שהוא יודע", קורין אומרת. אם תזמינו משם פעם, אל תוותרו על קציצות ברוטב, ולא על כבד קצוץ מרוח בכמות נדיבה על פרוסת חלה של מאפיית "הצבי".
והטלוויזיה? קורין מקבלת בלי סוף הצעות לחזור אליה, ובינתיים היא דוחה את כולן. היא אומרת שטוב לה איפה שהיא נמצאת, ושהעבודה מהבית מאפשרת לה לממש את האימהות שעליה היא חלמה מאז שהיא זוכרת את עצמה.
הפעם היחידה שבה היא נענתה לטלוויזיה היתה ב־2021, כשהשתתפה בעונת ה־VIP של "המטבח המנצח" לצד אמה, ורדה. "זה לא שהקשר עם אמא שלי תמיד היה ככה, ממש לא. התקרבנו ככה רק בשנים האחרונות", היא אומרת. "אני מאחלת לכל אמא ובת קשר כזה. היא אף פעם לא שפטה אותי, לא ביקרה, גידלה אותי ככה שארגיש טוב עם עצמי בתוך הגוף והראש. עברתי משברים כל כך גדולים, שספק אם הייתי צולחת אותם בלי המעטפת של המשפחה שלי ובלי חילי. אלה אנשים שאני סומכת עליהם בכל האופנים ובכל דבר. זו מתנה גדולה".
