לוחם המילואים דניאל אדרי, ששם קץ לחייו בסוף השבוע לאחר שלקה בפוסט טראומה, יובא הערב (שני) למנוחות. אדרי, בן 24 במותו, שירת כשנה וחצי במילואים במלחמת חרבות ברזל, במשרד הביטחון סירבו להכיר בו כחלל צה"ל, והוא ייקבר כאזרח. הוא הותיר אחריו אם ושלושה אחים, שזועקים – הכתובת היתה על הקיר.
מגזין "ישראל היום": כל הכתבות
רק בחודש מאי האחרון התראיינה אמו של אדרי, סיגל, למוסף "שישבת" של "ישראל היום", וסיפרה בכאב על המאבק שלו: "הוא ראה וחווה זוועות עולם. לפני המלחמה הוא עבד ושכר דירה, סיים שירות צבאי מלא, אבל כשהוא חזר מהמילואים בפעם האחרונה הוא היה במצב ממש לא טוב".
לדבריה, למותו של בנה קדמו ניסיונות אובדניים, שלא טופלו כמו שצריך. "היו לו התפרצויות זעם, והוא אמר שהוא רוצה לגמור עם החיים שלו. הוא עושה מוזיקה, ויש לו בבית אולפן שהוא השקיע בו. לילה אחד הוא קם עם סיוטים, שבר את כל האולפן ונפצע בידיים. הוא בעצם קם לתוך המלחמה".
לפני המלחמה היו לו התפרצויות זעם?
"לא. הוא כעס לפעמים, אבל לא ברמה כזאת, ובטח לא הזיק לעצמו. לא מזמן הוא התקשר אלי ב-3 לפנות בוקר, אבל ישנתי ולא ראיתי. בבוקר קמתי וראיתי שהוא התקשר, אז ניסיתי להתקשר אליו והוא לא ענה. הייתי במצוקה נוראית. חיפשנו אותו, ובסוף מצאנו. הוא סיפר שבלילה הוא לקח דלק מתחנת דלק כדי להצית את עצמו, אבל הוא לא מסוגל היה לעשות את זה.
"חיבקתי אותו ואמרתי לו: 'תקשיב, אתה חייב לעזור לעצמך. עכשיו אתה מתקשר לצבא'. הוא התחיל לבכות, וזאת היתה הפעם הראשונה שבה הוא הושיט יד. היום, כשזה טוב, זה טוב ממש. יש קשר, מדברים, צוחקים, הולכים יחד לסופר, אבל עדיין יש לו התפרצויות זעם, כמו בערב שבת האחרון, שהוא שבר לי דברים בבית. אמרתי לו שיילך מהבית, הוא יצא ובכיתי. אני מרגישה שאני צריכה כלים להתמודד, כי זה לא פשוט".
"לא באמת ראו אותו"
אדרי היה בתהליך הכרה במשרד הביטחון, אבל לדברי שירה פרץ, חברת המשפחה, זה היה מעט מדי, מאוחר מדי. "לא נתנו לו מענה, לא נתנו לו טיפול נכון. לא ראו אותו ממש. הוא לא קיבל הכרה עד הסוף בחייו כהלום קרב, ואחרי מותו הוא לא מקבל הכרה כחלל צה"ל".
פרץ מתייחסת לניסיון להביא את אדרי לקבורה צבאית. "התשובה שקיבלנו היא שהוא לא קיבל צו גיוס למילואים. אבל הוא התנדב!", אומרת פרץ ומוסיפה: "השתמשתם בו שנה וחצי, נתתם לו נשק, נתתם לו רכב, הכנסתם אותו לעזה, ללבנון, השתמשתם בו שנה וחצי – ועכשיו אתם מתנערים מאחריות?"
האם, סיגל, מוסיפה בבכי: "היה לי חשוב שהבן של ייקבר בקבורה צבאית, כגיבור. אני חושבת שזה מה שהוא היה. הוא גם תמיד זעק את זעקתם של הלומי הקרב".
מספרים בלתי נתפסים
אדרי לא היה היחיד שהתמודד עם פצעי נפש קשים. ערב פרוץ המלחמה טיפלו באגף השיקום בכ־60 אלף נכי צה"ל, מתוכם כ־8,500 עם פוסט טראומה. אבל הגל שהגיע אחרי 7 באוקטובר היכה את כולם בתדהמה. על פי נתוני האגף שפורסמו בחודש מארס האחרון, מספר הפצועים והפצועות בקרב צה"ל וכוחות הביטחון הגיע ליותר מ־78 אלף, כשאחד מכל שני פצועים שמטופלים באגף מתמודד עם תגובות נפשיות. באגף, כמו גם בצה"ל, מבינים שתחום בריאות הנפש הוא בעל חשיבות עילאית בימים אלה.
אולם בתקופה האחרונה, בעיצומה של המלחמה, מסתמן משבר כוח אדם אקוטי באגף השיקום של משרד הביטחון: שורה של בכירים עזבו, מחלקת השיקום פועלת כבר חמישה חודשים בלי ראש, ונראה שאיש לא מעוניין בתפקיד. נוסף על ראש יחידת השיקום, עזבו את האגף ראש יחידת התעסוקה, הרופא הראשי (ראש יחידת הרפואה) ועשרה עובדים סוציאליים, ובקרוב צפויה לעזוב גם ראש יחידת אפיוני רפואה.
בכיר לשעבר באגף השיקום אמר ל"שישבת" כי האגף עומד בפני קריסה. "רוב התקנים שהתקבלו ורוב המשאבים שהוקצו הולכים לתשלומים עבור שירותים חיצוניים - תנו להם כסף ותייצרו שקט תעשייתי. לנו יש כ־30 עובדים סוציאליים, וכל אחד מהם מטפל ב־800-700 תיקים. זה לא סביר. אי אפשר לטפל ככה ואי אפשר לשקם.
הקצינים הבכירים שסגרו מעגל: "ראינו את הארון של גולדין, וידענו שעשינו את זה"
"הסטרס לא נשאר רק בנפש": הבעיה הרפואית שזינקה ב-70% מפרוץ המלחמה
פרסומת | למה כולם מדברים על בריאות העין?
"בדיחה רעה": משפחות המילואימניקים מנסות לרפא את הפצעים - ללא הצלחה
מדינת הפנטזיה המופקרת: הפלשתינים מעולם לא רצו מדינה לצד ישראל
"אנשים עם פוסט טראומה הם לא פצועים שנותנים להם פרוטזה ושולחים אותם לפיזיותרפיה. אלה אנשים שצריכים ליווי, הכוונה, סיוע צמוד. חבר'ה שמתמודדים עם תסמינים מאוד מורכבים. הם נעים על רצף, וכל אחד צריך התאמה אישית.
לאחרונה התקיים דיון דחוף בוועדת הבריאות של הכנסת, בהשתתפות נציגי החברה האזרחית, מתמודדי נפש ובני משפחותיהם, שהתריעו מפני עלייה במספר מקרי הקצה והחירום, והביעו חשש אמיתי כי הגל המשמעותי של מקרי התאבדות עוד לפנינו.
על פי נתוני משרד הבריאות, כ־500-400 אנשים מתים כתוצאה מאובדנות מדי שנה בישראל, וכ־7,000 ניסיונות התאבדות מדווחים בשנה. אבל כפי שהודה פרופ' גיל זלצמן, יו"ר המועצה הלאומית למניעת אובדנות במשרד הבריאות, הנתונים הם באיחור של שנתיים. "אנחנו בעצם לא יודעים מספר אמיתי. אנחנו יודעים על מספר דו-ספרתי של אנשי מילואים".
נדב וירש, ששירת כמילואימניק בשריון במבצע צוק איתן, מגדיר את עצמו "הלום קרב גאה". ובמסגרת פורום "יהלומי קרב", שהקים לפני כמה שנים, הוא מסייע ללוחמים רבים שמתמודדים עם פוסט־טראומה בדרגות שונות.
"הם חוזרים מהקרב עם הטירוף הזה, הריגוש שזורם בדם, אבל בבית הם לא חווים את זה והדופמין יורד", הוא מסביר. "התחושה שלהם היא שהם נתנו הכל למדינה, ועכשיו נדרש מהם לחזור לחיים, לעבודה, לטיפול בילדים - ורבים מהם לא מצליחים להסתגל למצב החדש. גם אני הייתי ככה. רציתי להוכיח שחזרתי לעצמי, ודפקתי את עצמי".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי "צה"ל ומשרד הביטחון משתתפים בצער משפחתו של דניאל אדרי ז"ל. על פי החוק, חלל צה"ל הוא רק מי שנפל בעת שירותו הצבאי, בסדיר או בשירות מילואים פעיל. דניאל אדרי ז"ל לא היה בשירות סדיר או בשירות מילואים פעיל ומשכך, לא ניתן להכיר בדניאל ז"ל כחלל צה"ל והוא אינו זכאי לקבורה צבאית".
מאגף השיקום נמסר בתגובה: "האגף מטפל ביותר מ־17 אלף פצועי 'חרבות ברזל', וכ־50% מהם מתמודדים עם תגובות נפשיות.
"האגף פועל בכל דרך ליצירת מענים חדשים והגדלת הקיימים, מתוך הבנה שהושטת סיוע בזמן עשויה לצמצם מצבי קיצון ואובדנות, ובהם שמונה חוות שיקומיות וצוות חירום שמגיע לבית הפצוע במקרי קיצון נפשיים. אגף השיקום ימשיך לעשות מאמץ מתמיד לשפר ולהרחיב את המענה עבור פצועי צה"ל וכוחות הביטחון, ושל מתמודדי הנפש בפרט".
ממשרד הבריאות נמסר: "המשרד עוסק כל העת במתן מענים בנושא מניעת אובדנות ומנגיש מידע עדכני באמצעות התוכנית הלאומית למניעת אובדנות, הפועלת בשיתוף פעולה עם משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, אקדמיה וארגוני חברה אזרחית".
אם אתה או בן משפחתך מתמודדים עם מצוקה נפשית עקב שירות צבאי, קו הסיוע "נפש אחת" של אגף השיקום זמין 24/7 ב-8944*
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו