מה הקשר בין טילים לגיוס חרדים?

בקיץ 2011 התכנסו חברי הקואליציה, הם, בני זוגם ובנות זוגם, לגיבוש סופ"ש בצפת. היתה זו שבת בלתי נשכחת. הקואליציה דאז היתה איתנה ויציבה סביב ראש הממשלה נתניהו. בכיריה היו אהוד ברק ואביגדור ליברמן, והשלושה תפקדו היטב בחברות אמיצה, מי היה מאמין. אני מכיר כל פרט באירוע הזה, מפני שהיה לי הכבוד להשתתף בו, בחלק האמנותי. בליל שבת, לאחר הארוחה, הופעתי והצחקתי את מחוקקי ישראל. וזה אפילו היה מוצלח וזכור לטוב.

היו עוד כמה תוכניות בשבת ההיא. אחת מהן אני זוכר היטב. היתה זו הרצאה מפי שר המדע דאז ונציב שירות המדינה בהווה, הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, בנושא העלום "התורה המדעית של היציבות". צריך לומר שזו היתה הרצאה פנומנלית. אני נוצר אותה היטב עד היום, גם כי היא היתה צוהר לעולם הנסתר מבחינתי של מבנים ומטריצות מתמטיות, וגם משום שהיתה מרתקת וחרגה בהרבה מסתם עוד הרצאה מדעית, בשל הרלוונטיות שלה לאינספור סוגיות וסיטואציות ועולמות ותחומים.

"מה הדבר הכי חשוב שאנחנו צריכים", פתח שר המדע, "כשאנחנו רוצים לייצר טיל?" ואני, שמכיר הומור של פוליטיקאים, צעקתי: "תקציב!" וכולם צחקו בחוסר פרופורציה. נדלג לסוף ונגלה שהתשובה לשאלה הקודמת היא: הכנפונים הקטנים שבצידי הטיל. הם אלו שהכי קריטיים למעופו. כי לולא הם, הוא יזנק בעוצמה מהמשגר, אבל יסתחרר וינוע לכל עבר כבלון מלא אוויר שמשוחרר בחלל החדר. נסו את זה. אז למה בלון שעף מכוח הדחף מסתחרר ונע כשיכור, וטיל שנע מכוח דחף משייט ביציבות ממשגרו ליעדו? גם בגלל הכנפונים.

• • •

מה עושים הכנפונים? בפשטות, על פי ההרצאה: הם מאיטים את מעופו של הטיל. ההאטה הזו יודעת, באופן מפתיע, לייצר יציבות. זה מתחיל בכלל באזורים מדעיים אחרים לגמרי, בתחומי הכלכלה. אלפרד לוטקה וויטו וולטרה היו שני מתמטיקאים־פיזיקאים גאונים, האחראים ל"משוואות לוטקה-וולטרה" - מודלים התנהגותיים של טורף־נטרף שמהווים יסוד לאינספור הרחבות בתחומים מגוונים. אחת ההרחבות מתארת משולש, שבמסגרתו גורם שלישי שנכנס למשוואה, אך פועל באופן המנוגד למגמה - גורם ליציבות.

החוקרים עקבו אחרי אוכלוסיית נחשים באיזה חור, וגילו שהם ניזונים מאוכלוסיית עכברים המצויים במקום. אז איך זה שאוכלוסיית העכברים לא נכחדת? במודל הבסיסי התהליך הוא פשוט: כשאין מספיק עכברים יש לנחשים פחות אוכל, ואז אוכלוסיית הנחשים מידלדלת. כשאוכלוסיית הנחשים מידלדלת - מתחזקת אוכלוסיית העכברים, וכך נוצר איזון. אבל המחקר המורחב גילה עוד יסוד, שיצר מודל עוד יותר מעניין: במקום היתה גם אוכלוסיית תנשמות, שניזונו מה...נחשים. וכך גורם חיצוני מאט - גרם ליציבות של התהליך. הבנתם? אז כנפונים. אותו דבר.

• • •

מדי יום־יומיים אני עובר בצומת מרכזי בשכונתנו שבמרכז העיר. יש שם כביש ראשי ממש סואן וכבישי רוחב חוצים אותו. בשעות העומס כביש הרוחב עמוס מכוניות שממתינות לתורן להשתלב בכביש הראשי, אבל אין כמעט שום סיכוי להשתלבות כזו. הכביש ממש עמוס מכוניות, שנוסעות לאיטן פגוש אל פגוש. איך אפשר לחדור את החומה הבצורה הזו? יום אחד, לפני כמה שנים, התקינו רמזור בצומת, וראו זה פלא: לפני שהותקן הרמזור, התנועה זרמה בצורה טובה הרבה יותר!

למה? זה הולך כך: המכוניות בכביש הראשי אמנם הגיעו בשיירה בלתי נגמרת, ולאומללים שהגיעו מכביש הרוחב לא היה שום סיכוי להשתלב. אז איך הן בכל זאת הצליחו, בסופו של דבר? מפני שמטר לפני ההצטלבות היה מעבר חציה להולכי רגל, שלהם זכות קדימה. הולכי הרגל כפו על המכוניות עצירה, ובכך האטו את התנועה בכביש הראשי - מה שאפשר לבאים מכביש הרוחב להשתלב. וכך נוצר תהליך יציב. זה הכל.

ובכן, הנוסחה הזו, התברר לנו אז בהרצאה, משמשת כמעט בכל תחום מחקר. בכלכלה היא קשורה ל"סינדרום השנה השנייה" - זה שגורם לחברות שמנפיקות מוצר יקר להוציא אחריו לשוק מוצר פשוט יותר, כדי להאט מגמה ולגרום ליציבות שיווקית. היא משמשת בחינוך (הפסקה בין השיעורים בנויה בעקיפין על הנוסחה הזו), בפיזיקה, במתמטיקה, בחברה.

• • •

בכל פעם שצף מחדש פולמוס הגיוס החרדי, אני עובר את אותה טלטלה שאני עובר כבר שנים ארוכות, בעצם - כמעט מיום עומדי על דעתי. אני מכיר היטב ובעומק ליבי בבעייתיות שבאי־הגיוס, ומנגד משתגע לגמרי מהאופן הפשטני והתוקפני שבו מתייחסים לעניין חלק ממבקרי החרדים ומי שמניעים את השיח בנושא.

נניח עכשיו לסוגיה הגדולה. אעמיד כאן לבירור רק שאלה אחת שמטרידה אותי: אני מאמין באמונה שלמה שסיפור הגיוס החרדי הוא דבר שתלוי בתהליכים בתוך הציבור החרדי. התהליכים האלה מתרחשים בעומק החברה, קשורים לשאלות שחורגות בהרבה משאלת הגיוס כן־או־לא. הן קשורות, בראש ובראשונה, לזהות. הן קשורות לשאלה אם תהיה אפשרות להנחיל אתוס צבאי למי שלא גדלו עליו, ועוד כהנה וכהנה.

והנה, התהליכים האלה מתרחשים כל העת. עקרונית הם מתרחשים בכיוון אחד: בתוך הציבור החרדי יש כוחות חזקים מאוד שמקדמים גיוס למתאימים, שפועלים בצורה יפה ויעילה מאוד עם צה"ל ועם רשויות נוספות. במקביל - יש בין הצעירים החרדים רבים מאוד, שמתייחסים לגיוס כאופציה רלוונטית במסגרות מסוימות. יותר ויותר צעירים חרדים, בעיקר אלה שפחות מוצאים את עצמם שקועים בלימוד תורה, מבינים, כאמור, שהצבא הוא אופציה, ואפילו מתאהבים באופציה הזאת - שחוץ מזה שהיא מחויבת וכדאית, גם נושאת מטען ערכי רב. אז איך זה שאין מפץ, שמגדיל את מספרי המתגייסים באופן ניכר? איך זה שאפילו חורף תשפ"ד לא התסיס את הכוחות הפנימיים האלה והביא אותם לאיזושהי נקודת רתיחה? מדוע הכל פועל טיפין־טיפין?

התשובה: תנשמות. נחזור למודל שבו פתחנו: יש גורם נוסף, אחר, חיצוני, שנכנס לתוך התהליך ומאט אותו. בכך הוא מייצב ומנציח את המצב הקיים. הגורם הוא אופיו של המאבק למען הגיוס והזהות המוחלטת שלו עם הצד שנתפס כשונא חרדים. כשהמאבק מובל ומנוהל בידי הצד הפוליטי הנגדי, במיוחד במצב הדיכוטומי דהיום, הוא גורם בהכרח ובאופן טבעי לחרדים רבים שכבר נמצאים על מסלול תומך גיוס - לחזק את זהותם החרדית. הפעולה הזו יוצרת האטה הכרחית של התהליך וגורמת לו לקפוא. זאת פחות או יותר כל התורה על רגל אחת. אותו כוח קסם שמעיף את הטיל ביציבות, מכלכל בבטחה את הנחשים ומנהל היטב את התנועה ברחובות ירושלים, גורם, במקרה הזה, ליציבות מיותרת, שמנציחה מצב קיים, ובכל מקרה מאיטה אותו מאוד.

• • •

זה מורכב, אני יודע. הדרישה מהגורמים שמובילים את המאבק באי־הגיוס לשתוק ולתת לתהליכים להתרחש מעצמם היא מוגזמת. גם כי הם פוליטיקאים שהשתיקה זרה להם, וגם כי מי אומר שאני צודק בניתוח הגאוני שלי? ובכל זאת, הלוא דבר הוא. חייבים למצוא את הדרך לקיים בנושא המסובך הזה שיח שלא ייצור בעצם קיומו את ההפך ממה שהוא מבקש להשיג.