התסכול הכי גדול הוא שאנחנו צודקים, אבל בעולם רואים בנו את הרשע המוחלט. והכל בגלל הרשתות החברתיות, שבהן אויבינו שולטים שליטה מוחלטת, אחרי ששקדו והשקיעו מיליארדים במשך שנים ביצירת תכנים ובהכשרת משפיענים, ההולמים בנו עתה בשלל סרטוניהם השקריים ומכריעים את המערכה על דעת הקהל לרעתנו.
כמו תחומים רבים כל כך שהוזנחו במשך שנים - שלא אפרט את כולם כי אז אצטרך להשתלט גם על העמוד האחרון של העיתון - גם תחום ההסברה הופקר לחלוטין. היה נדמה שהכל בסדר, ביבי יודע לדבר אנגלית וזה מספיק. הוא יסביר כבר. והנה עכשיו, כשהמערכה מתנהלת על ידי ילדים ובני נוער בסרטונים בני כמה שניות, עם כל מיני המצאות שנראות מהצד מטופשות אבל הן קובעות את התודעה - אנחנו פשוט לא במשחק.
שדה המערכה העיקרי היום הוא טיקטוק. דור שלם נמצא בטיקטוק, משם הוא שואב את השקפת עולמו, את המידע שלו, את ההשתייכות הרעיונית שלו. ועכשיו, במלחמה המרה הזאת, אויבינו עושים לנו בית ספר להיפוך תודעה. הם מצליחים להפוך את העניין הפלשתיני לסקסי, אופנתי, העניין הנכון לתמוך בו. כל משתמש ומשתמשת יכולים להתקין פילטר של מסיכה פלשתינית, ולהופיע ברשתות כעוטים דגל פלשתין על הפרצוף. ומיליונים עושים את זה, בלי לדעת בכלל מה זה אומר.
ומשעה שיש לאדם מסיכה אדום־שחור־ירוק על הפנים, הוא כבר לא איתנו. ובבחירות בארצו הוא יצביע למפלגה שלא תומכת בנו, וממשלות יתנכרו לנו, וכבר מתנכרות. והו, כמה קשה היא הבדידות בעידן הדיגיטלי הזה.
כשיתחלף השלטון הכושל הזה, המזניח הזה, הממנה חנפני צמרת כאחראים לתחומי חיים קריטיים לקיומנו במקום אנשים מצוינים (זוכרים את דודי אמסלם כשר הדיגיטל?), חייב לקום משרד הסברה אמיתי ולגייס מומחי רשתות חברתיות עולמיים, להשקיע כספי עתק, מיליארדים, כדי להתכונן למערכה הבאה עלינו לרעה. אנחנו אומת ההייטק. לא יכול להיות שאומות שלא הביאו לעולם שום חידוש, שכוחן רק בכספן, יביסו אותנו בקרב על חיינו בזכות תכנים שטובים מהם יכולים להיווצר פה, לו רק יהיה מי שיוביל את המהלך.
צעירינו המעולים חייבים להתגייס לצבא הטיקטוק, שיכבוש את הרשתות בעולם בהמצאות מפתיעות, מצחיקות, מרגשות, שהעם שלנו בעל הלב הענק יודע לייצר. אחרי מיטוט חמאס, המערכה הכי גדולה שלנו היא על האלגוריתם של הרשתות. ומי שלא מבין מה זה אלגוריתם, ולמה זה חשוב לפחות כמו מערכת נשק חדשה - חי בעולם שכבר לא קיים.
גולה
יהודי הגולה, שלום עליכם. לא מקנא בכם. חשבתם שאתם בחו"ל - התברר שאתם בגיהינום. חשבתם שאתם מעורים באומות העולם, והתברר שכמו תמיד - בסוף היהודי נשאר לבד. המוסלמים הקיצונים, שטפטפו לתוך ארצותיכם דרך דלתות הרב־תרבותיות שפתחו עבורם, נדלקו בבת אחת והראו מי הם באמת, ואש הטירוף שאחזה בהם הדליקה את האנטישמיות הרדומה למחצה באוכלוסייה הנוצרית הכללית - ואשר יגורנו ואשר התרענו שיקרה, קורה בענק. שוב מסוכן להיות יהודים בגולה כמעט בכל המדינות בעולם, בעיקר באלה ששיעור המוסלמים בהן עולה על עשרה אחוזים, והם כוח פוליטי שבו יש להתחשב.
קומו, אחינו הגולים, ועשו מעשים. אני לא מדבר בהכרח על עלייה לארץ. לא בטוח שכרגע מצבנו מאפשר קליטה טובה ומהירה של המוני עולים. אבל אתם חייבים להתארגן מחדש, לקחת את גורלכם בידיכם. אף אחד לא יגן עליכם, לא באוניברסיטאות, לא ברחובות, לא בבתי הכנסת. מציבור מפוחד המסיר סימני זהות יהודיים, המתחנן בפני השלטונות להכרה, למילה טובה, לשמירה - אתם חייבים להפוך לכוח עצמאי, חזק, מפחיד. אתם חייבים להיות אלה שלא מתעסקים איתם - ומי שיעז, ישלם בגדול.
האנטישמים אומרים עלינו שאנחנו שולטים בעולם. אנחנו יודעים שזאת שטות מוחלטת, אבל הם לא. לכן חייבים לעשות מעשים שיחזקו את התחושה שיש כוח יהודי חזק, על־לאומי, ששומר על כל היהודים באשר הם. זה הזמן להתאחד ולפעול יחד בכמה מישורים. קודם כל - להתאמן, ללמוד קרב מגע ושימוש בנשק, ליצור חוליות התערבות קטנות חזקות וחכמות שמגיעות למוקדי חיכוך, להפגנות, לאירועי אנטישמיות, משיבות מלחמה ונעלמות. שיפחדו.
פעם היתה הליגה להגנה יהודית של הרב כהנא, שפעולתה הביאה להכרזה עליה כארגון טרור. לא כך. צריך לעבוד חכם ובמסגרת החוק, ולהציב קיר ברזל יהודי מול האלימות המוסלמית הגואה. וחוץ מזה, הרי אנחנו, אתם, מובילים בכלכלה, באקדמיה, בתעסוקה. יש להקים את גוף המעקב אחרי אנטישמים באמצעים טכנולוגיים, ולפגוע בהם באמצעות פיטורי בזק ממקומות העבודה, תביעות משפטיות, שיימינג ברשתות. יידע כל תולש מודעות חטופים שזה יכול להיגמר גם באובדן פרנסה ובהעמדה לדין.
יהודי הגולה, יש לכם בחירה: או לעלות ארצה, או להתנכר לישראל כפי שעושים יהודים מסוימים, או להתחזק, להתחמש, להיות אגרוף מאוחד שלא סומך על אף אחד לצורכי הגנה. מהמשבר הזה אתם יכולים לצאת חזקים, בכל הרמות. יאללה, לאימונים.
אופנועי טרור
אנחנו עומדים ברמזור, לידנו אופנוע־פשע, סוחט את מצערת הגז שלו ומשמיע קולות שמאוד דומים לאזעקה. בתי הקטנה אומרת: אבא, אני שונאת אותו. אני אומר: גם אני. אני מסתכל על האופנוע ורואה שגם לוחית הרישוי שלו מקופלת, כמו אצל עברייני דו־גלגלי סדרתיים, כדי שלא יהיה אפשר לצלם. אני מבין - מדובר בטיפוס א־סוציאלי. אדם שנהנה לזרוע אימה בליבות אחרים, ובייחוד כשהכל כל כך מתוח. אני מתחרט שאישרתי שגם אני שונא אותו, ולא תיקנתי למסר של חמלה על החלשים שלא יודעים איך ליצור לעצמם מקום בעולם ובוחרים להציק כדי שישימו לב אליהם. אני אומר לעצמי - אל תהיה כזה צדיק. מותר לפעמים לשנוא שנאה עיוורת את מי שמקפיץ לך את הלב בכוונה עם אגזוז חתוך.
כמו הרבה בעיות שהוזנחו, הוכלו, הודחקו ונדחו, גם בעיית השתוללות האופנועים התפוצצה לנו באוזניים, וממשיכה לעשות כך מדי לילה מאז היום הנורא ההוא. כבר לפני הטראומה השתוללות האופנועים בלילות היתה בעייתית מאוד, וגם בימים הם לא טמנו את אגזוזיהם בצלחת. אבל עכשיו חייבים לטפל.
ראיתי בשמחה שהמשטרה החרימה מערבים, שהקפיצו בכוונה את שכניהם היהודים, כמות נכבדה של אופנועי טרור כאלה. הייתי שמח לארגן את טקס השמדתם במכונת גריסה ענקית באצטדיון דוחא לעיני הבעלים. אבל ברור שהתופעה לא נבלמה, ויעידו בנות ביתי המנתרות מדי לילה מיצועיהן לכיוון הממ"ד, עד שמתברר שמדובר בעוד יצור דו־רגלי על דו־גלגלי, שמסיבות לאומניות או פסיכולוגיות נהנה לפתוח את המצערת עד הסוף, בייחוד כשאנשים מנסים לנוח אחרי עוד יום של מתח וצער.
כמו שבזמנו בניו יורק רודי ג'וליאני, אז ראש העיר והיום בדיחה עצובה, השתלט על הפשע בשיטת החלונות השבורים, כלומר טיפול בפשע הקטן קודם כל, ומשם זה הקרין למעלה - כך גם כאן, חייבים לטפל בצינורות המפלט השבורים של האופנועים, המחרידים כל לב. ולא רק בהם. אופנועים, טרקטורונים ומכוניות משופרות הפכו להיות כלי נשק, וכך יש לנהוג בהם. בתחילת החודש הופיעו רוכבי טרקטורונים, ערבים עם דגלי פלשתין, במושב גמזו שבשפלה, ואילצו את התושבים לצאת ולהגן על בתיהם. הם ברחו בסוף. ומה יקרה כשישובו?
המשטרה נמצאת בקצה היכולת שלה, מתוחה לגמרי, ועדיין, זה הזמן להוריד מהכביש אופנועים רועמים, טרקטורונים מפחידים ומכוניות משופרות לרעה. המלחמה היא הזדמנות לנקות בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. הביטחון האישי מתחיל בכבישים. כביש שקט - ראשית גאולתנו.
avrigilad@gmail.com
