לרב סרן (מיל') ע', נווטת קרב בטייסת 105 בבסיס חיל האוויר ברמת דוד וסטודנטית לרפואה, יש טקס קבוע לפני העלייה למטוס ה־F-16. היא מקיפה את הכלי האימתני, בוחנת את הגלגלים, הפצצות והחיבורים, ותוך כדי קולעת את שערה האדמוני לצמה ארוכה. רק אחר כך היא מטפסת על סולם המתכת, מתיישבת במושב שמאחורי הטייס ומכניסה את הצמה לתוך הסרבל.
ככה התנהלה גם ב־7 באוקטובר, כשהגיעה לטייסת ביום הטבח שהתבצע ביישובי עוטף עזה ובמוצבי צה"ל. בבוקר היא ובן זוגה, סרן ר', הספיקו לרדת למקלט רגע לפני שאחת מרקטות חמאס נחתה לא רחוק מדירתם. מייד אחר כך עלו שניהם על סרבלי הטיסה ומיהרו לרמת דוד - הוא כטייס F-16 פעיל והיא כמתנדבת למילואים, שלא המתינה לצו 8. בעוד רבים מהאזרחים ישבו מול מסכי הטלוויזיה כשהם מכווצים מכאב, מנסים לעכל את מעשי הזוועה, ע' כבר היתה באוויר עם מטוס חמוש בפצצות חכמות.
"אף אחד במשפחה שלי לא יודע שבדיוק לפני המלחמה, ביום בשישי, הספקנו לסגור גן אירועים לחתונה שלנו, שתתקיים בעוד כחצי שנה", היא מחייכת במבוכה. "נראה כאילו עברו מאז כמה שנים, לא שלושה שבועות. כל החיים התהפכו. רגע אחד אני עסוקה עם החתונה והאוניברסיטה, ושנייה אחר כך אני מעל עזה, מכוונת פצצות למבנים אסטרטגיים של חמאס".
מאז החלה המלחמה ביצעה ע' עשרות גיחות, כמה פעמים ביום, מרביתן בלילות. היא לקחה חלק בהריסת תשתיות טרור ובחיסולים של בכירי חמאס. הטייסת שבה היא משרתת, 105, השמידה עשרות סמלי שלטון של חמאס, ובהם "מגדל פלשתין" שהיה ממוקם בשכונת א־רימאל היוקרתית.
על מאות ההפגזות שביצעה הטייסת, אחת הוותיקות בחיל האוויר, מפקד סא"ל ת' (36) שמכין את טייסיו לשתי זירות מלחמה - בעזה ובלבנון. "לצד הכאב והאובדן, יש תחושה של עוצמה", הוא מבהיר. "צוותי האוויר מבינים את המשימה ויש להם אמונה חזקה שאנחנו ננצח. זו מלחמת קיום של ישראל, אבל אף אחד לא הולך לכבוש את המדינה. חשוב לשים את הדברים בפרופורציה. עשו לנו הפתעה, יתחקרו את מה שקרה וזו אחריות של כולנו, אבל עכשיו המצב הוא אחר.
"עשרות אלפי לוחמי נמצאים על הגבולות, ואנחנו צריכים להזכיר לעצמנו מי המדינה הכי חזקה במזרח התיכון. אם המערכה בצפון תתפתח למלחמה יהיו טילים והרוגים, אבל אין להשוות את יחסי הכוחות. בכל יום מחדש אני מעדיף להיות בצד שלנו. אין לי ספק שאנחנו הולכים לנצח. נסיים את האירוע הזה בשביל הילדים שלנו, נשנה את המצב במזרח התיכון ונחזיר את תושבי הדרום לבתים שלהם. זו המטרה".
"צריכה להיות ממוקדת"
אינספור מילים נשפכו על המתקפה המפתיעה שארגן חמאס ועל גבורת כיתות הכוננות ואזרחי העוטף, לעומת ההתמהמהות בתגובת צה"ל. בסיס רמת דוד היה בין הראשונים שהזניק לגבול מטוסי קרב כדי להפציץ מטרות של חמאס ולנסות לעצור את שטף המחבלים שהגיעו. רס"ן ע' וסרן ר' התייצבו בטייסת כבר ב־08:30 בבוקר. חצי שעה אחר כך היא ישבה ב־F-16 ובתוך דקות ספורות היתה מעל עזה, כנווטת במטוס מוביל במבנה של רביעייה.
הראיון איתה מתקיים זמן קצר לאחר שחרורן של שתי תושבות נחל עוז, נורית קופר ויוכבד ליפשיץ. "זה נדרש ומשמח", היא אומרת, "חבל לי שרק שתיהן שוחררו עכשיו. אני מאמינה שנעשים כל המאמצים, בצירים המדיניים והצבאיים, כדי להוציא את שאר החטופים מעזה".
את חושבת עליהם בזמן התקיפות מעל עזה?
"בטיסה הראשונה שלי במלחמה עשיתי טעות והתרכזתי בשלומם של בני משפחה מהדרום. במשימה אני צריכה להיות ממוקדת. זו הסיבה שבשבוע הראשון המעטתי להסתכל בטלוויזיה. סדר היום שלי הוא תדריך, טיסה, אכילה, שינה. קשה לי לשמוע את הסיפורים, ניתקתי את עצמי. במסגרת קורס הטיס עשיתי הכנה לקראת נפילה בשבי, וזה מייסר לדמיין סיטואציות כאלה על אזרחים וילדים.
"באותה שבת, כמו רוב אנשי הצבא שתפקידם להגן על המדינה, הרגשתי שלא עמדנו בהסכם עם אזרחי ישראל. מאז, בכל עלייה למטוס לקראת תקיפה, יש לי את התחושה שאני מקדמת, עוזרת ומחזירה את מה שהיה צריך להיות מבחינת ההגנה".
באיזה סוג של תקיפות את משתתפת?
"אנחנו תוקפים כל מה שצריך. פוגעים במבנים, בבכירי חמאס, בתשתיות, במוצבים, באמל"ח".
איך התחושה להטיל פצצה על בכירי חמאס?
"זו מלחמה גזרתית שיש לה מטרות שקבעה המדינה, והם האנשים שאחראים למה שקרה ב־7 באוקטובר. מי שאחראי לטבח ישלם על זה. פגיעה באמל"ח, בתשתיות ובמבנים זה חשוב, אבל בסופו של דבר מקבלי ההחלטות ביצעו את הטבח וזו סגירת חשבונות".
אפשר לראות מלמעלה את מצבה של עזה?
"ביום אפשר לראות בלי מכשירי המטוס את המבנים, את ההרס שנעשה ואת העשן והאבק שאחרי ההפצצה. בלילה אנחנו רואים מתחתינו את השיגורים והיירוטים ואת הפיצוץ של המפגש ביניהם. פעם אפשר היה לראות את תאורת הבתים של עזה, אבל עכשיו היא די חשוכה. בהשוואה לסבבים קודמים, כמו צוק איתן ושומר חומות, אנחנו יותר אגרסיביים. מוחקים כל מה ששייך לחמאס, תוך הקפדה על פינוי אזרחים. אותם לא תוקפים, אלא את ארגוני הטרור. אני מרוצה שהעקרונות האלה נשמרים, למרות המעשים המזעזעים שחמאס ביצע באזרחים ישראלים".
רס"ן ע': "בטיסה הראשונה עשיתי טעות והתרכזתי בשלומם של בני משפחה מהדרום. זו הסיבה שבשבוע הראשון המעטתי להסתכל בטלוויזיה. בקורס הטיס עשיתי הכנה לשבי, ומייסר לדמיין סיטואציות כאלה על אזרחים וילדים"
את דבריה מחדד מפקד הטייסת, סא"ל ת'. "אף אחד לא רוצה להרוג בלתי מעורבים, ואנחנו עושים הכל כדי להימנע מזה. צריך לשמור על הערכים גם בעת מלחמה", הוא מבהיר. "עם זאת, משהו השתנה במדינה ביחס לאויבים שמולנו. בעבר, לפני כל תקיפה בעזה, היינו מתריעים בעזרת נוהל 'הקש בגג' ואפילו מוותרים על פגיעה במחבלים. עכשיו זה מצב מלחמה מול אויב רצחני ואכזרי שאינו בוחל באמצעים, אז זו סיטואציה אחרת. לא עושים 'הקש בגג' לכל דבר אלא מבקשים מהאזרחים באופן גורף לזוז דרומה, כדי שלא ייפגעו. המאמץ מתרכז בהנעת אוכלוסייה, כי האזור הופך לשטח מלחמה. זה שטח צבאי, מי שנשאר שם יודע שהוא לוקח סיכון".
"הדבר הנכון והמוסרי"
לפני המחסום הראשון לרמת דוד משתרך טור מכוניות ארוך שאינו אופייני. מאות אזרחים ששירתו בבסיס כטייסים או כצוות טכני מגיעים כדי להתנדב. ממול לכניסה לבסיס הוצב שלט: "נלחמים יחד, מנצחים יחד", המקבל את הבאים. מתחתיו נפרש דגל ישראל ענק הבולט לעין כל טייס שממריא או נוחת.
ברמת דוד, או בשמו הרשמי "כנף 1", מוצבות שלוש טייסות F-16 וטייסת מסוקים אחת. מפקדת 105, המכונה "טייסת עקרב", ממוקמת לא רחוק מבית הקולנוע של הבסיס, שבו נערכים גם תדריכים והרצאות. סא"ל ת' עומד מחוץ למשרדו ומשוחח עם כמה טייסים צעירים. למעט הגובה, כולם נראים כמו מבית ייצור אחד, הכולל סרבלי טיסה ועיניים כחולות.
ת', נשוי עם שני ילדים ועוד אחד בדרך, נשם את הצבא מילדות. אביו היה קצין שריון בכיר, כמו גם אחד מאחיו. לתפקידו כמפקד טייסת הוא נכנס בינואר השנה. "אנחנו מרוכזים במשימה וממוקדים במטרות, אבל אנחנו גם בני אדם שנחפו לתיאורי הזוועות", הוא אומר. "דיברנו על כך בטייסת ואין ספק שכולנו בתוך הטראומה הלאומית הזו. הכאב והאובדן הוא של כל עם ישראל וצדקת הדרך ברורה לכולם. לא רק הטייסים התייצבו כאן בהרכב מלא אלא גם צוותי הקרקע. זה עם ישראל במיטבו. קיבלנו מכה כואבת וכולם מבינים מה נכון לעשות".
סא"ל ת': "לצד הכאב והאובדן, יש תחושה של עוצמה. צוותי האוויר מבינים את המשימה. זו מלחמת קיום של ישראל, אבל אף אחד לא הולך לכבוש את המדינה. עשו לנו הפתעה, יתחקרו את מה שקרה וזו אחריות של כולנו, אבל עכשיו המצב הוא אחר"
חוץ מבכירי חמאס, יש ניסיונות לפגוע גם באתרי שיגור שמנסים לשבש את מהלך החיים בישראל?
"המאמץ המרכזי כרגע הוא לפגוע בפעילי חמאס ולהכין את השטח לקראת התמרון הקרקעי. אנחנו פוגעים במפקדות ובכל דבר שיכול להפריע לכוחות שלנו להיכנס לעזה".
ומה עם האזרחים באשקלון או באשדוד, שסופגים רקטות מדי יום?
"גרף השיגורים בירידה משמעותית, וברור שאנחנו לא רוצים שטילים יפגעו בעורף. הפתרון המבצעי העיקרי הוא פגיעה בפעילי חמאס. אנחנו משבשים להם את יכולת הפיקוד והשליטה וגורמים להם לתחושת נרדפות. מטרת הלחימה, כפי שמכתיבים במטכ"ל ולפי האסטרטגיה של המדינה, היא לפרק את חמאס מכל היכולת המבצעית שלו. לצוד כל משגר ומלאי תחמושת זה לא אפקטיבי".
מדוע?
"כי הם מפוזרים מאוד וכי יש לנו את כיפת ברזל, שעושה עבודה מצוינת. במקומות שבהם יש ריכוז של משגרים ומסה של שיגורי פצמ"רים לעבר כוחותינו, תוקפים בגלל הערך המבצעי".
סא"ל ת' מציג על המסך במשרדו שני סרטונים מההפגזות, כפי שצולמו ממצלמות מטוסי הקרב. באחד נראית עזה בלילה כשהיא חשוכה, אולם לפתע מכסים את הבתים מעין פתיתי שלג כהים. אלה שאריות של בטון מרוסק לרסיסים, אבק ופיח. ואז נראה פיצוץ, ופטריית אש ועשן מיתמרת לשמיים.
בסרטון השני קל לזהות את "מגדל פלשתין", שבו שהו יחידות של חמאס כגון מטה המודיעין, מטה הייצור ומשרדי בכירים. הבניין עומד בשלמותו, ושנייה אחר כך נראה הבזק עז והמבנה קורס לתוך עצמו. "פה היה שימוש בפצצות חכמות, מאחר שמסביב יש בתים פרטיים וחשוב שהפגיעה תהיה מדויקת", הוא מסביר. "ההישגים של חיל האוויר הם משמעותיים. אנחנו לא מחליטים מתי תתבצע הכניסה הקרקעית, אבל נהיה עם החיילים בכוח מלא".
העובדה שיש הרבה חטופים בעזה ואין לנו מושג היכן הם, גורמת לך להסס לפני שאתה משחרר פצצה?
"זו שאלה קשה. אנחנו במלחמה שהתכוננו אליה 30 שנה ואחד האתגרים המשמעותיים הוא לשים את המחשבות בצד, כולל הדאגות למשפחה. התמונה הכוללת חשובה וצריך שנתרכז במשימה. אי אפשר לטוס עם המחשבה 'מה יקרה אם'. דברים קשים עלולים לקרות במלחמה ואי אפשר להסס לפני כל הטלת פצצה. אם יקרה משהו קשה, נדע איך להתמודד איתו. אנחנו עושים את הדבר הנכון והמוסרי בעזה, אין לנו פתרון אחר".
סא"ל ת': "המצב החברתי והמחאות נראים כמו משהו שהתעסקנו איתו לפני מאה שנה. בשבת בצהריים התייצבו פה כל אנשי המילואים, כולל אנשים שחזרו במיוחד מחו"ל. כל אחד ביצע עשרות גיחות. ככה זה עַם ישראל, בטייסת אין ימין ושמאל"
במקביל גם גזרת הצפון מתחממת מאוד. אתה מוכן לשתי זירות מלחמה, בעזה ובלבנון?
"צה"ל התכונן בשנים האחרונות למלחמה רב־זירתית. כרגע מוכרז מצב מלחמה בדרום, וזירת הצפון היא משנית. אלה בעיקר חילופי מהלומות בין הצדדים. צה"ל מסכל ניסיונות חדירה וירי נ"ט ויש לא מעט הישגים, כמו 30 פעילי חיזבאללה שחוסלו. הטייסת מוכנה גם לגזרה הצפונית, עם מלאי של חימוש".
מה ההבדל בין הזירות?
"רמת האיום על מטוסי הקרב מצד לבנון היא גבוהה ומשמעותית, בניגוד לעזה, אולם היא אינה פוגעת בתחושת הביטחון. כרגע חיזבאללה מרוכז בפגיעה במטרות צבאיות ולכן אנחנו מגיבים באותה צורה ותוקפים עמדות תצפית ועמדות נ"ט. במקביל פונו יישובים, מתוך הבנה שהזירה יכולה להתלקח ואנחנו לא רוצים שיקרה מה שקרה ב־7 באוקטובר. חיל האוויר מוכן באופן מלא לזירה הזו".
השרה לשעבר גלית דיסטל אטבריאן הגיבה לאחרונה בחומרה על החלטה של כמה טייסי מילואים שלא להגיע לאימונים, כמחאה על התקדמות הרפורמה המשפטית. היא צייצה שהטייסים האלה לא פטריוטים ולא ציוניים ואף כינתה אותם 'נפולת של נמושות'. איך אתה מרגיש עם זה ועם השיח על אי־ההתנדבות בכלל?
"המצב החברתי והמחאות השפיעו על הטייסת, עכשיו זה נראה כמו משהו שהתעסקנו איתו לפני מאה שנה. בשבת בצהרים התייצבו פה כל אנשי המילואים, כולל אנשים שחזרו במיוחד מחו"ל. מה שנאמר מאחורינו. כולם פה, כל אחד ביצע עשרות גיחות ואף אחד לא אומר שאינו מגיע בגלל שמישהו כינה אותו בשמות. ככה זה עם ישראל, אנחנו מאוחדים. בטייסת אין ימין ושמאל".
גזרת לבנון אינה זרה גם לרס"ן ע'. "אני יוצאת לאן ששולחים אותי והטייסת השתתפה בכל הזירות", היא מתחמקת מתשובה ישירה, תוך עלייה למושב הנווט בקוקפיט. היא מסבירה על המכשירים ואמצעי הראייה ומראה את הסטיק שממנו מבצע הנווט ירי, ושנועד גם להשתלטות על המטוס במקרה של פגיעה בטייס.
את לא מרגישה כאן מעט בודדה? המחשב מסתיר את הטייס מקדימה.
"זה מטוס דו־מושבי ואנחנו צוות לכל דבר", היא צוחקת. "יש מטוסים חד־מושביים שבהם זה מרגיש בודד. הנווט מתקשר עם הטייס ואחראי לחימוש, למעט פצצות חכמות שמנווטות את עצמן. פעם נווט היה באמת מנווט את המטוס, אבל היום זה אחרת והוא מפעיל מצלמות ומערכות מתוחכמות. בחיל האוויר האמריקני אין נווט, אלא מפעיל מערכות נשק".
מה מרגישים כשמשחררים פצצה?
"פיזית מרגישים מין קפיצה קלה במטוס. האחריות והבדיקה שהפצצה מגיעה ליעד שלה, הן החשובות".
רס"ן ע': "בהשוואה לסבבים קודמים, אנחנו יותר אגרסיביים. מוחקים כל מה ששייך לחמאס, תוך הקפדה על פינוי אזרחים. תוקפים את ארגוני הטרור. אני מרוצה שהעקרונות האלה נשמרים, למרות המעשים המזעזעים שחמאס ביצע"
לע' מתקרב רס"ן ח', הקצין הטכני של הטייסת. השאלות על הפצצות משעשעות אותו. "אנחנו מתאמנים כל השנה כדי להיות מוכנים למצבים כאלה ועובדים במשמרות מסביב לשעון", הוא אומר. "רצף הפעולות שלנו מסייע לחיל האוויר לשמור על העליונות שלו. כל מטוס מוכן למשימה בזמן הכי קצר ובצורה הכי בטוחה. גייסנו לא מעט אנשי מילואים, שהם מכפיל כוח עם המון ידע וניסיון. אנחנו כאן כדי לנצח".
"מדברים על המשפחה"
שלושה שבועות מאז החלה המלחמה, ע' (30) עדיין לא יצאה הביתה. היא השתחררה לפני שנה וחצי אולם מאז שחרורה היא מגיעה לטייסת בכל שבוע - כמו כל טייסי המילואים - כדי להתאמן ולשמור על כשירות מבצעית. כעת היא מסתובבת בדת"ק (דיר תת־קרקעי) העשוי בטון מזוין, שמתחתיו המטוסים. מסביב מונחים בסדר מופתי מכלי הדלק האפורים והמוארכים של המטוסים, שנראים יותר כמו פגזי טורפדו תת־ימי. לידם מונחות פצצות המטוס, השוקלות טונה.
חלקן חכמות, מונחות GPS ובעלות סנפירי זנב, אחרות מיועדות לשימוש כללי ומובלות למטרה על ידי נווט המטוס. סמוך לחדר של צוותי הקרקע מונחים טילים ארוכים וצרים המתבייתים על חום ומיועדים לקרבות אוויר־אוויר. במלחמה הנוכחית הם משמשים את חיל האוויר כנגד רחפני נפץ.
אחד מאנשי הצוות הטכני ניגש לע' ונתן לה חוט מתכת עבה ומעוגל, שאליו מחובר פקק שחור קטן. "קחי, שתהיה לך מזכרת מאתמול בבוקר", הוא אומר. ע' אינה מסתירה את התרגשותה למראה הפריט, שנראה כמו מחזיק מפתחות שהתפקשש בייצור. סומק אדום צובע את הנמשים שעל אפה ולחייה. "זו לולאת דריכה של פצצה חכמה", היא מסבירה. "אחרי שמשחררים את הפצצה, זה מה שנשאר על המטוס. הלולאה הזו מראה שהכל תקין, כי אם היא לא היתה נשארת מתחת לכנף סימן שהפצצה היתה נפל".
למרות שהיא כמעט לא ישנה, ע' ערנית וחייכנית. עיניה מביטות בערגה במטוסים שיצאו מהדת"קים, נוסעים על המסלול לקראת ההמראה לעזה כשרעש מנועיהם מחריש אוזניים.
לפני הגיוס לצה"ל היו לה התלבטויות במה לבחור. "לימודי הרפואה הם חלום ילדות, אבל גם להיות טייסת", היא אומרת. "לא הייתי בטוחה אם ללכת לעתודה או לקורס טיס, ולמרות שאבא שלי הוא טייס קרב, בקורס הטיס ההעדפה הראשונה שלי היתה דווקא מסוקים, בגלל שאיתם יש יותר קרבה לקרקע. היום אני אוהבת את עולם הקרב והמשימות שלו.
"הגעתי לטייסת בשנת 2015 ובמסגרת התפקידים יצא לי לשרת גם בקריה. הייתי בתא השליטה של חיל האוויר בזמן ההסתבכות של הפעולה הקרקעית בעזה ב־2018, כשהכוח המיוחד נחשף".
בטייסת הכירה את ארוסה ר', הצעיר ממנה בשנתיים.
יצא לכם לטוס יחד?
"אסור לבני זוג או לאחים להטיס אותו מטוס, וזה בטח לא חכם לחשוף עכשיו שיצא לנו פעם אחת להטיס F-16 ביחד", היא צוחקת. "זה היה ממש בתחילת הקשר ואף אחד עדיין לא ידע, אז שיבצו אותנו יחד".
לאור העובדה שאתם שוב באותו בסיס, יוצא לכם להיפגש יותר?
"המשמרות שלנו לא תמיד מסונכרנות, אז רק מדי פעם אנחנו יושבים יחד ומדברים על הטיסות, על התחושות ועל המצב הכללי במדינה. לפעמים אנחנו משוחחים על דברים אחרים, כדי להתאוורר קצת, כמו על החתונה והמשפחה".
tala@israelhayom.co.il