"עוגה שהתרסקה" ואופניים: הסוד של הסרטון הוויראלי מבארי

איפשהו בגיל 10, כשהבנתי שביני לבין טרזן זה לא באמת יקרה, שמתי את הלב על ג'ף, שהגיע לקיבוץ במסגרת גרעין רפורמי, וההורים שלי אימצו. עם האהבה בא הפחד לאבד, ובארוחת ארבע בבית הילדים לחשתי לננה שאני מודאגת מהאפשרות שהוא ילך למשפחה אחרת, כי אמא שלי לא יודעת לאפות והוא לא נוגע בעוגות שהיא מגישה לו עם הקפה.

ילדי חוץ, בני גרעין, נוער יהודי שהגיע לארץ במסגרת תוכניות לעודד עלייה או בני שירות - לכולם הצמידו בקיבוצים משפחה ותיקה. כזו שאחרי סוף יום עבודה אפשר לבוא אליה לכוס קפה, ולקבל חיבוק במקום זה של ההורים, שלא נמצאים בסביבה. כשג'ף הקדים לחזור לאמריקה, היה לי ברור שאם הוא היה מקבל משפחה אופה, זה לא היה קורה.

עומרי שורץ נולד בשדה, בין דשא להר, דור רביעי למייסדי שדמות דבורה, שעל לחי הישבן קעקע את גאוות מכורתו - דבורה קטנה שתעופף איתו לכל מקום. הבכור מבין שלושה לבית שירלי ותומר, עיניים צוחקות, שיער בצבע החיטה. כשחצה את הארץ מהגליל התחתון לשנת שירות בקיבוץ בארי, היה ברור שהוא הגיע הכי גבוה במדד העוגה, כי הדס ויקי שגיא, ה־אופה של העוטף, הם אלה שאימצו אותו.

שלושת הילדים שלהם התהלכו בשבילים מפוצצים מגאווה על האח הגדול שקיבלו. זה שמשתולל איתם על הדשא, שחיבר להם את הפלייסטיישן, ואחרי ארוחות הערב במוצאי שבת, שאותן אכלו בבית כי חדר האוכל סגור, היה קורע אותם בפיפ"א. אף פעם לא ויתר. אולי ככה זה כשאתה אוהד הפועל ת"א ומתהלך בעולם עם רעב בלתי מסופק לניצחונות. אדום עולה, אדום יורד, כמה נחבט הלב.

בהתחלה הוא עבד ב"חצר הגרוטאות", צמוד ליובל בר, המקסים באדם, שהפיח חיים חדשים בחפצים שאיש כבר לא רצה, ויחד עם אשתו נרצח בשבת השחורה. אחרי כמה חודשים עומרי עבר לעבוד בחינוך, ולאחר מכן הוא היה מה שבבארי מכנים פלסטר, כזה שממלא מקום איפה שנדרש.

הוא התאהב במשפחה המאמצת ובנופים הנדיבים כל כך של הנגב המערבי, שבהם היה מארח את המשפחה כשהיתה מגיעה לביקורים. התאהב באנשים של קיבוץ בארי, בטיסת האופניים בין השבילים, או בין החמוקיים של בתרונות בארי. כמו בסרטון ההוא שצולם ביום שבו ערכו במכתש מסיבת הפתעה לשרון, בת קומונה שלו. עומרי הוא שקפץ להביא מהמאפייה של יקי את עוגת יום ההולדת שאבא שלה הזמין במיוחד.

רכב את כל הדרך מחדר האוכל, שם שוכנת מאפיית "ללוש" שראשיתה ב־2008, אז היתה ממוקמת באיזה מקלט. יום בשבוע, יקי היה אופה שם עוגות שמרים שהיו לשלאגר, והיה היום לשבוע והמאפייה עברה למבנה חדר האוכל, לחדר שבו במשך שנים היתה שושנה עברי כובשת חמוצים ורוקחת עמבה. ריח שמרים ובצק פריך, פוקאצ'ות ושאר מאפים מלוחים נישא באוויר העוטף, וממנו הלאה עד לחנויות במרכז.

בסרטון מגיח עומרי בטיסה על שביל העפר, יד אחת על הכידון ובשנייה עוגת ביסקוויטים בתוך קופסת קרטון. העשב גבוה וירוק, וצהלת חוגגים נשמעת ברקע כשעומרי מאבד שליטה ומתרסק עם האופניים. שבריר שנייה, והוא מניף את העוגה לאוויר, צוחק עד לב עיניים, ואי אפשר לא לצחוק איתו, לרגע להצליח לא לשמוע את העתידות הטופפות לקראתו. כבר באותו היום הסרטון הפך ויראלי בחצר המשק.

כשעברה השנה, באוגוסט 2021, הוא עזב את בארי כשבכיסו מפתח ששכפלו בני משפחת שגיא, "כי ללב שלנו כבר היה לו", כמו שהדס הסבירה. אומרים שמי שמטייל חי אלף שנה, ועומרי יצא לטרק בצפון יוון עם קומונת בארי. משם המשיך לעוד טרק בהרי הטטרה שבפולין עם החבורה משדמות דבורה, ובהמשך טיפס עם חברים על ההר הגבוה בסיני, נסע לטיול משפחתי בפלפונס שביוון ולטיול כדורגל באנגליה. בסוף השנה, בחודש דצמבר, התגייס לצבא, למסלול ששרטט לעצמו מראש, כל הדרך לסיירת צנחנים.

"רק תצא מעזה"

"ב־7 באוקטובר הוא היה בקורס קצינים, סגר שבת בציר המתפללים בחברון", מספר לי אבא תומר, שבפניו יש כל כך הרבה מאלה של בכורו. פנים עגולות, עיניים מלוכסנות שרואים בהן את הבכי ואת הצחוק. אנחנו יושבים בחדר האוכל של בארי. רוב הסועדים מסביב הם עובדי הדפוס שחזרו לעבוד שבוע ויום אחרי השבת ההיא, כמו לב המתעקש להמשיך לפעום, להזרים דם לאיברים שנתלשו, להצמיח חיים מתוך אובדן בלתי נתפס. "היינו רגועים לגביו. תוך כדי החדשות הוא התכתב עם אמא שלו, שלח לה אגודלים מורמים וכתב 'לא יורדים לדרום, אל תדאגי, אני עם שיריונרים שמנים, ייקח זמן עד שיקחו אותנו'.

"שלושה שבועות לאחר מכן הוא קיבל יציאה ראשונה, ודבר ראשון הוא נסע למלון בים המלח, לפגוש את קהילת בארי. נסענו לפגוש אותו שם. הוא היה נסער. מבחינתו זו היתה מלחמת בארי. שם הוא סיפר לנו בפעם הראשונה שב־7 באוקטובר הוא נלחם בתוך קיבוץ כיסופים. כשהגיעו הארגזים הכחולים, גילינו שממש באותו היום הוא התחיל לכתוב יומנים, כמו נפרד מאיתנו".

"בדיוק יצאנו מכיסופים, שוכבים מאחורי בית הקברות, כל דקה גשם סגול", עומרי כתב שם. "אני רושם כי אני מבין שהקרב הקטלני שעברנו כאן הוא לא האחרון. להורים שלי אני אכתוב שחינכו וגידלו אותי כמו בספר. אמא ואבא, אני אוהב אתכם, אתם הכי טובים שיש, זוג עם לב אחד, שילוב מדויק בין לב למוח. נועם, אחי, אתה מלח הארץ הזו. לולה, אחותי, שמרי על כולם שפויים, את הרי הכי חכמה כאן".

"20 בדצמבר היה אחד הימים המאושרים בחיים שלי", מספר תומר, שבחייו הקודמים היה עורך דין. "הצלחתי לדחות דיון הוכחות שהיה לי בבית המשפט כדי לאסוף חבילות של הורים, שיכניסו אותן לחיילים בעזה.

"בכל יום רביעי נסעתי ברחבי הצפון, הורים הגיעו לצמתים ומילאו את הבגאז'. ביקשתי מחברים של עומרי שישלחו לי מכתבים כדי שאדפיס אותם ואכניס לו לחבילה. קראתי את הכל, ואז ישבתי אני עם עט ונייר, לכתוב.

"לקראת חמש כבר התחיל להחשיך. הגעתי עם האוטו, המכתב בניילונית, ואיך שחניתי ראיתי במדרגות של הגינה שלושה חיילים. דפקתי ריצה אל הדלת, הדבקתי אותם ואמרתי: 'תגידו לי שהוא פצוע קשה'. 'אתה אבא של עומרי?' הם שאלו. 'כן', אמרתי להם, והם ענו לי - 'לא'.

"נכנסתי הביתה. שירלי ואלה אפו עוגות. כל הבית ריח של אפייה", הוא נושם רגע את הסיפור, ואצלי ריח בצק חם ומתוק מתערבב בצריבת המילים במלוח שמביאות הדמעות כשהוא ממשיך: "עומרי נהרג ב־13:30. כשכתבתי לו 'אני אוהב אותך, אני סומך עליך, רק תצא מעזה', השעה היתה 15:30".

תומר, אבא של עומרי: "איך שהחניתי ראיתי שלושה חיילים. רצתי אליהם ואמרתי: 'תגידו שהוא פצוע קשה'. 'אתה אבא של עומרי?' הם שאלו. 'כן', אמרתי, והם ענו לי - 'לא'"

זוגיות בצל השכול

יקי היה בסוף משמרת אפייה ב"לחמים", שם התארחה "ללוש" שלו אחרי 7 באוקטובר. כשהגיע הטלפון מעדי אבני, שהיתה מדריכת הקומונה של עומרי, הוא אמר לה שהוא לא רוצה לקבל את ההודעה. "לא הייתי עונה אז לשיחות אם זה לא משהו שקשור לעבודה. לא יכולתי להכיל. היא התעקשה שהיא חייבת לדבר איתי. עצרתי בצד, והיא אמרה לי 'עומרי שורץ'. לא ידעתי מה לעשות. התקשרתי להדס למלון בים המלח, לחשוב איך אנחנו מודיעים לילדים, איך אני מודיע שגם עומרי איננו. הם חוו כל כך הרבה אובדן".

יקי מספר שמהרגע הראשון היה לו ברור שהוא ימצא דרך להנציח את עומרי, שברגע שהמאפייה תחזור לבארי הוא יקושש קצת כוחות, יעשה משהו משלו לילד הזה, שככה נגע בו. ואז נולד רעיון "העוגה שהתרסקה" - עוגת ביסקוויטים שעליה ציפוי שוקולד סדוק, ועל האריזה שלה דמותו המצוירת של עומרי רכוב על אופניים, וקוד לסריקה שאפשר לצפות דרכו בסרטון ולקרוא על האיש שהיה.

ההכנות להשקת העוגה הם שהפגישו ביני לבין תומר, שבמשך שעה ארוכה סיפר לי על הילד הבכור שלו לפרטי פרטים, ועל נועם, הבן האמצעי, שעכשיו כבר בן 20 (ומשרת כתומך לחימה ש"איבד לא רק רק אח, אלא גם את החבר הכי טוב"), ועל אלה (שכבר בכיתה י'), ושמאז היום ההוא רק היא אופה בבית. על סבא לייבל, שהיה לוחם מהולל, ומהרגע שעומרי סיפר לו שהוא "קלע חוד" לא נחה נפשו. ביקש שלא ימהר לרוץ ראשון.

בהמשך, תומר סיפר לי גם על שנתיים שבהן הוא מחשב מסלול מחדש, לא מסוגל לחזור לעריכת דין, כמעט מתקנא בחממת עשבי התבלין ששירלי, אשתו, הצמיחה במושב. דיבר גם על רגשות האשם בחיים שממשיכים, על זוגיות בצל השכול, על קנאה, ועל המילה כאב, שפעם שמע את ראש יד לבנים מסביר שהיא ראשי תיבות של "כל אחד בדרכו".

הוא מדבר, ואני בוכה את ההקשבה בדמעות גדולות שלא תוכל להן הבושה, והוא, בכנות הזו שלו, אומר שזה עושה לו טוב כשבוכים על עומרי. כנות העומדת בלב "מתים עליהם", הפודקאסט שהוא מגיש עם אדוה אברמוביץ', שב־7 באוקטובר שכלה את נועם שלה, ששירתה כתצפיתנית בנח"ל עוז, ועם וליאת שדה־סעדון, שאיבדה את בנה, איתי סעדון, ב־2 בנובמבר 2023 במהלך קרב בצפון רצועת עזה.

הם הכירו בסדנת כתיבה בבאר שבע, שאליה היה נוסע פעם בשבוע כל הדרך משדמות דבורה, כי הרגיש שהוא נחנק מהמילים שלא יוצאות. מאז הוא כותב ומדבר את עומרי איפה שרק אפשר, ובכל שישי, בעמוד הפייסבוק שלו, תחת הכותרת "עומרי לסופ"ש", הוא כותב עליו. אומר שזה מחיה אותו, אפילו שלפעמים זה כואב. גם על הפגישה שלנו הוא סיפר לו שם, ואיך אני ודודה רותם, אחותו היפה של תומר, הגענו בנעליים אדומות, שזה הפועל והצנחנים.

"עשיתי חיים משוגעים"

"יקי, בעלי, הגיע לקיבוץ בגיל 14 בלבד כילד חוץ", סיפרה הדס בהשקה שנערכה לעוגה במועדון לחבר של קיבוץ בארי. "אימצה אותו משפחה יקרה, משפחת חצרוני, שהפכה את בארי לבית עבורו ודאגה לו כבן במשך 36 שנה. עם השנים, משפחת חצרוני הפכה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו ושל הילדים שלנו.

"כשקומונה ז' הגיעה לקיבוץ, שמחנו על ההזדמנות לעשות גם חסד כזה לילד אחר, ולהיות לו בית ומשפחה מאמצת. אתם שומעים פה היום את הסיפור האיקוני על העוגה שהתרסקה, וזה כל כך עומרי טיפוסי להפוך נפילה כזו לאחד הזיכרונות הכי מתוקים שנשארו לנו ממנו, ולמנף התרסקות לצחוק.

הדס שגיא: "עומרי אהב את בארי לא ככתובת, אלא כשורש, וקיבלנו ממנו משימה להעמיק את השורש. נבוא אליה זקופים. לא מפני שהכאב קטן, אלא מפני שהמורשת שלו גדולה"

"מאז האירוע הזה הרבה דברים התרסקו לנו בחיים: עומרי התרסק בעזה ולא צחק על זה, משפחת חצרוני האהובה התרסקה לנו בשבת השחורה, איבדנו ארבעה מתוך החמישה, התרסק לנו הבית, התרסקה לנו היכולת להמשיך לאמץ שינשינים, הפלייסטיישן הפסיק לעבוד, ואפילו הכיסא הקבוע של עומרי בפינת האוכל נשבר. עומרי אהב את בארי בנימי נפשו - לא ככתובת, אלא כשורש, ואנחנו קיבלנו ממנו משימה להעמיק את השורש הזה. נבוא זקופים. לא מפני שהכאב קטן, אלא מפני שהמורשת שלו גדולה".

אחרי זה דיבר חיים ילין, שהיה בן 18 שהגיע לבארי, ועד היום הוא נושא איתו את החיבוק שקיבל מהמשפחה המאמצת שלו, והיתה שם גם נירה שרעבי, שכמה שבועות קודם לכן נפרדה סוף־סוף מיוסי שלה.

עמדתי שם מוקפת חסדים של אהבה, הסתכלתי על המשפחה היפה של עומרי ומאיה אהובתו, ולרגע יכולתי לשמוע אותו מקריא מדפי היומן שלו: "לא יכולתי לבקש חיים טובים יותר, לא הורים אוהבים יותר, לא משפחה מגובשת יותר, לא אהובה גדולה יותר ולא חברים טובים יותר. תמשיכו לצחוק וליהנות, כי אני עשיתי חיים משוגעים".

לכבוד משפחות שיודעות אהבה על כל מופעיה, לכבוד הורים מאמצים, לכבוד קונדיטור שמתעקש על יופיים של סדקים, לכבוד שלוש האופות שאיתו, ליטל לנדאו, שי ילין ופז דרור (שנראית כמו גיבורה מהסרטים של אלמודובר), ולכבוד זיכרון על כל טעמיו, אני מביאה בפניכם מתכון בהשראת העוגה שהתרסקה.

עוגת ביסקוויטים במילוי וניל עם ציפוי שוקולד

הכמויות יפות לתבנית בגודל של 20x30 ס"מ

המרכיבים:

• 2 חבילות ביסקוויטים פתי בר
• 1 כוס חלב

לקרם:

• 1 חבילה (80 גרם) פודינג וניל
• 1 כוס חלב קר
• 250 גרם גבינת שמנת נפוליאון או פילדלפיה
• 1 גרידת לימון שלם
• 2-3 כפות אבקת סוכר (לפי הטעם)
• ½ כפית תמצית וניל
• 1 מכל שמנת מתוקה (250 מ״ל)

לציפוי השוקולד:

• 100 גרם שוקולד מריר
• 1 כף חמאה
• ½ מכל שמנת מתוקה (125 מ״ל)

אופן ההכנה:

• מקציפים בקערה פודינג וניל עם חלב קר, עד להסמכה. מוסיפים גבינת שמנת, גרידת לימון, אבקת סוכר ותמצית וניל, ומערבלים עד לקבלת קרם חלק. בקערה נפרדת מקציפים שמנת מתוקה עד שמתקבלת קצפת יציבה, ומקפלים בעדינות לתוך הקרם.
• טובלים את הביסקוויטים בחלב למשך זמן קצר - בשום אופן לא להרדים אותם בתוך הנוזל הלבן - ומסדרים שכבה בתבנית. מורחים חצי מכמות הקרם וחוזרים על הפעולה - ביסקוויטים, קרם, ביסקוויטים - ועוברים לשלב השוקולד.
• לקערת עבודה שוברים את השוקולד וחותכים את החמאה לקוביות קטנות.
• מחממים שמנת מתוקה עד סף רתיחה, שופכים על השוקולד והחמאה, ממתינים דקה ומערבבים לציפוי חלק. יוצקים מעל שכבת הביסקוויטים העליונה.
• מקררים במקרר לפחות למשך 4 שעות, עדיף ללילה, עד להתייצבות מלאה.