אחרי שרבת עם הילדים על כל הנושאים האפשריים, את מתחילה להגיד "לא", אבל נשברת עוד לפני שסיימת. ועכשיו הילדים שלך חושבים שאת מגמגמת. לא שזה מפתיע, אם באמת נהיית מגמגמת. את בפוסט־טראומה מהביקור במוזיאון האדם הקדמון. א־פרופו אדם קדמון, הילדים לא התקלחו כבר שלושה ימים. הם הדליקו מדורה במרפסת ואת חושדת שהם יכחידו אותך.
גם את צפית בסרטון של הסטנדאפיסט ארז שלם, שמאיים על יפה בן דויד שעל כל יום של שביתה הוא ייתן לילדים שלו עוד פחית אקס־אל לפני בית הספר. ואמנם את בעד זכויות עובדים ובטח בעד שכר הוגן למורים, אבל עשית לו לייק. ושיתפת בקבוצה של האימהות. וקנית שישייה, שיהיה. כל כך הרבה ימים עברו מאז שחשבת מחשבה אחת עד הסוף, ש… מה היתה השאלה?
נגמר הכסף, נגמרו האטרקציות ונגמר לך הכוח, אז לקחת את הילדים לאיקאה ואם מישהו חשש שעוד נשארה לך טיפת סקס־אפיל, הבאת איתך שניצלים בקופסת פלסטיק. במחלקת אינסטלציה נסתם לך הגבונקפלאד, במחלקת תאורה כיבו את האור על הנעורים שלך וכמו תמיד, בסוף את יוצאת נקניקייה.
לא היו המדפים שרצית, אז במקום זה קנית מברשת לשירותים וקליפסים לשקיות - הדברים שחייבים לקנות באיקאה, אחרת משלמים קנס וחבל.
סיימת לפרוק את הקרטונים ממעבר הדירה ונשארו לך רק עוד 7,839 ביורוקרטיות שונות לטפל בהן, אבל אין תורים במשרד הפנים ואף אחד לא עונה במחלקת ארנונה. התלוננת לחברה שבאה לבקר שאיכשהו חדר השינה שלך עדיין הכי מבולגן, והיא אמרה שכל הבית דווקא מבולגן באופן שווה.
כמו תמיד נתקעת עם סלסילת קש מלאה בדברים שאת לא יודעת איפה לשים, בעוד יומיים את תתעצבני ותזרקי הכל לפח ואז תצטרכי את כל מה שהיה שם. אומרים שאין חכמה כבעלת ניסיון, אבל זה לא תקף באוגוסט.
אגב, מתברר שאי במטבח זה לא מקום חמוד לאכול בו ארוחות בוקר כמו שחשבת, אלא המקום שבו כולם שמים את כל הדברים שלהם בערימה ואז הולכים לאכול בסלון. מתברר שמיזוג מרכזי זה אומר שתמיד למישהו חם מדי ולמישהו קר מדי. מתברר שהילדים ידפקו לך על הדלת של השירותים גם אם עברתם לגור בארמון ורסאי.
מישהו הוסיף את מספר הטלפון שלך לאיזה מאגר, והיחידים שמתקשרים אלייך כרגע הם מיני נוכלים ומבקשי תרומה. את כל מה שיש לך לתרום כבר תרמת ביולי, כולל סבלנות, עצבים ואמפתיה לזולת. את השפיות שלך אפשר לחפש בשקיות של סנפרוסט. הדבר היחיד שיש לך להציע הוא סלסילת קש.
חמותך היא האויבת שלך וחברתך הטובה ביותר.
בהינף הודעת טקסט היא יכולה להרים אותך לגבהים ולהוריד אותך ביגון שאולה, אבל גם אצלה אוגוסט, אז הכיוון הכללי הוא למטה. אמא שלך תענה לך כשיגיע ספטמבר, ולא רק בגלל שהיא מקלידה באצבע אחת. קשה לבוא אליהן בטענות, גם כי הן כבר לא ילדות וגם כי אין לך סידור אחר, לכן הבה נבוא בטענות לסבים. הם ממילא חסרי תועלת.
שום דבר, אבל שום דבר לא יגרום לך לבלות בחוץ יותר ממה שאת חייבת. גם לא כשאת קולטת שהלכת לסופר וקנית פיתות בעשרה שקלים ותרווד ב־89.90. לפני חודש עוד חישבת כמה תעלה לך בייביסיטר, אתמול לימדת את הקטנה איך להזמין וולט ונתת לתינוק לשחק עם שטר של מאתיים.
לא עשית ציפורניים מאז יוני והשיער שלך נראה כמו קן ציפורים. יש לך שיזוף של כפכפים על כפות הרגליים, ואם השכנים לא מעוניינים לראות אותך בגוזייה ובבוקסר קרוע, הם מוזמנים לסגור את התריס. הפסקול שלך הוא סרטונים על טרקטור מצויר ברוסית. התזונה שלך מורכבת מקפה פושר ואוכל קר. מדריכת הפילאטיס שלך הפסיקה לשלוח הודעות.
בדרך כלל את ממש על זה, העבודה, הילדים, הבית, אבל בסוף אוגוסט שום דבר כבר לא נראה כל כך חשוב. לשלם חשבון חשמל, לרשום את הילדה לצהרון, לענות לכל המיילים, לקבוע תור לרופא שיניים. את כל המשימות הדחופות האלה את מפילה על עצמך של עוד שבועיים, שתלך קיבינימט. אם היא עדיין תהיה פה. בסוף אוגוסט שום דבר כבר לא בטוח.
shishabat@israelhayom.co.il