צודק ובודד. החלטת ביהמ"ש העליון לדחות את כל העתירות שהוגשו כנגד חוק הלאום התקבלה פה אחד - חוץ מאחד. אבל האחד הזה הטיל צל כבד על החלטת ההרכב המורחב, משום שכל הדוחים יהודים, והוא ערבי.
יכול להיות שזה כל הסיפור על רגל אחת. שופט העליון, ג'ורג' קרא, הוא אחד המוערכים בשופטי ישראל. העובדה שמצא עצמו לבדו כמי שלא יכול היה לדחות את העתירות כנגד החוק הפוגעני, המפלה והמיותר הזה, מעציבה את כל מי שמאמין כי יהודים וערבים יחיו יחדיו תמיד במדינה היהודית־דמוקרטית שלנו.
מהו הסיפור האמיתי? דינן של העתירות היה להתקבל, משום שאין מקום לחוק כזה בספר החוקים שלנו. אם בכלל - הנוסחה שהציע, לפני שנים מעטות, בני בגין לחוק יסוד: הלאום, יכולה היתה לענות על חלק ניכר מן הנקודות המעניקות רוח גבית לרבים משונאי ישראל. אלא שרוב השופטים העניקו פרשנות מחייבת לחוק הזה, המנטרלת את קוציו (בתחום השפה, ההתיישבות ועוד), במקום להתעמת עם הכנסת ולקבוע כי כולו, או חלקים מתוכו, אינם חוקתיים. קרא לא יכול היה להשתתף במשחק הזה, משום שבסופו של יום חוק היסוד הזה נותר כמות שהוא, והרכב אחר של ביהמ"ש עלול לפרש אותו באופן שונה לחלוטין. הוא נותר בדד, עם הצדק שלו.
סוס דוהר. אחת מאמרות השפר של משה דיין היתה כי הוא מעדיף לרסן סוסים דוהרים מאשר לדרבן פרדות כבדות. יש בזה משהו. השבוע התפטר מתפקידו פרופ' זאב רוטשטיין כמנהל בתי החולים "הדסה", ואין ספק שהוא נמנה עם הסוסים הדוהרים.
הוא איש יצירתי, נועז, שאינו חושש מעימותים, ואינו רואה את ייעודו בריצוי העולם כולו. רוטשטיין עזב את תפקידו כדי להימנע משימוע בפני הדירקטוריון, על אודות עניין שלא פורסם בציבור.
איני יודע מה הטענות כלפיו ובוודאי איני יכול לדעת אם יש דברים בגו, אבל אני משוכנע כי דמותו של האיש הישיר הזה, האומר את אשר על ליבו, אינו מנסה לייפות את המציאות ואינו חושש להילחם על מה שהוא מאמין בו - תחסר בנופנו.
לא איש שטח. איני מכיר את ד"ר איל חולתא שאותו החליט רה"מ בנט למנות לתפקיד ראש המל"ל. הוא מגיע לתפקיד החשוב הזה מתפקידים בכירים במוסד, ועל פי קורות חייו הוא איש מבריק, שמילא תפקידי מפתח כמו ראש האגף לתכנון אסטרטגי וראש אגף הטכנולוגיה במוסד. בין השאר, זכה גם בפרס לביטחון ישראל. מה שנראה לי משונה הוא הביקורת שנשמעה על כך שלא בא מן המחלקות המבצעיות במוסד.
תפקיד המל"ל, ושל העומד בראשו, הוא לתכלל את המידע ואת העמדות של גורמי המדיניות והביטחון במערכת, ולהציג בפני מקבלי ההחלטות - וקודם כל בפני רה"מ - את התמונה הרחבה, לצד המלצות לגבי דרכי פעולה אפשריות. הוא גם צריך לבחון בעיות קשות שבפניהן עומדת ישראל זה מכבר, ולהציע פתרון ראוי (כמו נושא הטיפול בפזורה הבדואית, למשל).
אני זוכר ישיבות רבות בוועדת החוץ והביטחון בנושא חוק המועצה הלאומית לביטחון. בין השאר קיימנו דיונים על שאלת דמותו של העומד בראש המועצה, ורוב החברים סברו כי אין צורך לקבוע שממלאי התפקיד יהיו אנשי ביטחון דווקא. עלתה אפילו הצעה שאם אין מדובר ביוצא מערכת הביטחון, יובטח שיהיה לו סגן מתוך המערכת, וגם הצעה זו לא התקבלה.
את התפקיד צריך למלא אדם נבון ומנוסה, המכיר היטב את האתגרים המדיניים והביטחוניים, והמסוגל להבטיח קשר טוב עם כל המערכות הרלוונטיות, מבלי להיות דובר שלהן ומבלי לאמץ, אוטומטית, את הצעותיהן. ובעיקר - מי שמסוגל לעמוד מול מי שמינה אותו, ולהתווכח עימו בלי מורא.