האם עריפת הוותיקים היא סופה של יש עתיד?

יאיר לפיד של לפני ארבע שנים לא חשב שהוא ימצא את עצמו במקום הזה. כראש הממשלה הוא הגיע לבחירות 2022 כמנהיג גוש השינוי הבלתי מעורער, ואחרי הכישלונות היחסיים של העבודה והמחנה הממלכתי - לצד המחיקה של מרצ - הוא גם היה אמור להישאר כזה, עם לא פחות מ־24 מנדטים, מספרים שהיו שמורים פעם רק לליכוד ולמפלגת העבודה ההיסטורית.

כשיצא מלשכת ראש הממשלה בפעם האחרונה, לפיד השאיר פתק שעליו כתב "לפיד 2024". יש עתיד שלו היתה אז הכוח המוביל ביותר באופוזיציה, ומי שהיתה אמורה לנתב את הספינה נגד ממשלת נתניהו - ולהגיע לבחירות הבאות מחוזקת מתמיד. אבל דווקא בניגוד לשתי הכהונות הקודמות שלו כמנהיג האופוזיציה, הפעם, בסקרים, יש עתיד כמעט נמחקה מתחת לאחוז החסימה. נחסוך לכם את הקלישאות על "אין עתיד", אבל במקום זאת יותר נכון לשאול: לאן העתיד?

בימים האחרונים יש עתיד משנה את פניה. בכירים שנחשבו לחסרי תחליף כמו מאיר כהן ומיקי לוי עזבו את המפלגה, אחרי שחלחלה סוף־סוף ההבנה שרוב מוחלט של הרשימה לא יוכל להיכנס לכנסת הבאה. אצל לפיד אומרים שככה זה בחיים של מפלגה. יש למעלה, ויש למטה, אבל נשארים על הגלגל.

השאלה היא: האם הגלגול החדש של יש עתיד עוד יכול להחזיק?

נפלו ברשת

לפיד בונה בימים אלו את דור העתיד של המפלגה. הוא עצמו עוד לא הולך לשום מקום, אבל האנשים סביבו משתנים. זה אולי כורח המציאות, כשרוב הבכירים שלך צריכים גם כך לעזוב - אבל לפיד מנצל את המצב בשביל להצעיר את המפלגה. במקום אורנה ברביבאי (64), מאיר כהן (70), אלעזר שטרן (70) ומיקי לוי (75) שהובילו את המפלגה בפעם הקודמת - הפעם הפנים בצמרת יהיו צעירות בהרבה: מירב בן ארי (50), מירב כהן (43), נאור שירי (41) וולדימיר בליאק (53).

אבל זה לא רק הצעירים, אלא גם מגמה בולטת שנוספה אצל לפיד: מי שמקודם הוא מי שבלט לכאורה בקרבות הפרלמנטריים, אבל חלק מהח"כים המצטיינים שנלחמו שעות רבות בוועדות נגד הממשלה דווקא יידחקו אחורה. במקומם, מי שהוקפץ הוא מי שבלט בזירת הרשתות החברתיות. לפיד מבין שלשם העולם הולך, מצד אחד, ומצד אחר - במערכת הפוליטית נשמעות ביקורות על השטחיות שבבחירה הזו.

חלק מהח"כים המצטיינים שנלחמו שעות רבות בוועדות נגד הממשלה, דווקא יידחקו אחורה. במקומם, מי שהוקפץ הוא מי שבלט בזירת הרשתות החברתיות. לפיד מבין שלשם העולם הולך

אך השאלה שנשאלת בימים אלו גדולה אף יותר: נניח שגוש השינוי ינצח ויקים ממשלה - לאן לפיד ויש עתיד הולכים מכאן? הוא שוב מספר 2, והפעם בעמדת נחיתות מספרית גדולה בהרבה. הדיון שנכון לעסוק בו הוא המיקום של יש עתיד במפת הפוליטיקה הישראלית: האם יש תקומה למפלגה שהתבססה תמיד על איש אחד, שנמצא כבר 15 שנה בפוליטיקה? האם יש עתיד היא רק לפיד - או סך אנשיה? והאם יש עתיד מסוגלת עוד להמשיך להיות שחקנית מרכזית ביום שאחרי לפיד?

רגליים על הקרקע

לפיד בנה ב־15 השנים האחרונות מפעל פוליטי אדיר, שאין שני לו באף מפלגה בארץ זולת הליכוד, וודאי שלא בגוש השינוי הנוכחי. השטח שלו נאמן ורחב, והוא הנכס הכי גדול שלו. עדיין, ככל הנראה, יש לא מעט לפידיסטים שילכו איתו באש ובמים. אבל השטח בלבד לא יכול להעביר את אחוז החסימה.

"חלק גדול מהבייס של לפיד היה תמיד מאוכזבי מפלגת העבודה", אומר בכיר לשעבר ביש עתיד, שכמו כל המרואיינים בכתבה, העדיף להישאר בעילום שם. "ברגע שהמחאה של קפלן צמחה אחרי 7 באוקטובר, העבודה ההיסטורית התחילה לבנות את עצמה מחדש ויש עתיד דיממה מנדטים".

ללפיד אכן אין בייס נרחב של יש עתידניקים, אלא בעיקר מצביעי מרכז שנשארו איתו במשך שנים בשל האלטרנטיבה שהציג לנתניהו. הוא, בניגוד לאחרים, לא הקים מפלגת אווירה ברמת התשתיות, אלא בנה מוסדות ומעורבות גם ברשויות המקומיות. עוד נחזור לשאלת מפלגת האווירה, ברמה האידיאולוגית - אבל קודם, לשאלה שליוותה את לפיד מהיום שקרא תיגר על ההנהגה: האם הוא בחיר?

"בפוליטיקה הישראלית יש שני סוגים של אנשים: כאלה שהציבור אדיש אליהם, וכאלה שהציבור מעריץ לחלוטין או מתעב לחלוטין. יאיר הוא מהסוג השני", אומרת בכירה לשעבר ביש עתיד. "היתה קבוצה נרחבת שחשבה שלפיד הוא מתת אל, וקבוצה נוספת שראתה בו מעורר אנטגוניזם גדול מאוד. החלק של השנאה גבר על ההערצה".

ואכן, כמעט כמו נתניהו, לפיד הוא אחת הדמויות המפלגות ביותר בפוליטיקה הישראלית. או שמעריכים אותו ורואים בו מייצג של המחנה הליברלי הישראלי, או שמזלזלים בו וטוענים ל"נחיתות אינטלקטואלית" שלו, לכאורה, לעומת נתניהו.

אבל בנקודה הזו שווה לשים לב למשהו לא פחות חשוב: על יש עתיד, הבייבי שלו, לפיד לא מוכן לוותר בכל מקרה. הוא לא באמת היה מוכן לזוז, כמו בכירים אחרים במפלגה, ולפנות את המקום לדור צעיר שיוביל אותה. לעומת זאת, על הנהגת המדינה כראש המפלגה - הוא היה מוכן לוותר פעם אחר פעם. בסבב הראשון שלו אי־פעם בפוליטיקה, ב־2013, לפיד הביא 19 מנדטים והיה בשלבים מסוימים המפלגה הגדולה בכנסת (אחרי הפיצול בין הליכוד לישראל ביתנו, א"ז). הוא לא דמיין אז להיות ראש ממשלה, וזכור במיוחד הסירוב שלו להסתמך על ה"זועביז" ולהקים גוש חוסם לנתניהו. גם בהמשך לקח זמן: ב־2019 הוא הוביל בסקרים תקופה ארוכה, אבל בסוף נאלץ לתת את הבכורה לבני גנץ, ובהמשך גם לוותר על הרוטציה. רק אחרי שנהיה ראש ממשלה, בפתק של יש עתיד היה כתוב "יש עתיד, בראשות יאיר לפיד לראשות הממשלה".

בכל פעם היתה סיבה אחרת ומוצדקת לכאורה מבחינתו של לפיד לוותר על ההנהגה, כולל הפעם - אבל שווה לשאול למה מי שמתיימר להוביל את החברה הישראלית, כמעט בורח מתפקיד ראש הממשלה.

על הדרך

יש עתיד היא לפיד, ולפיד הוא יש עתיד. האידיאולוגיה והדרך של המפלגה תמיד הוכתבו בדמותו ובצלמו, אבל במשך שנים הן לא היו ברורות לחלוטין לציבור. חוסר הקוהרנטיות בלט כבר מההתחלה: אם בהשקת המפלגה בכנס באריאל, ואז בתמיכה בהיפרדות מהפלסטינים ובהקמת שתי מדינות; אם כמבשר בשורת החילוניות הישראלית (והבן של אחד האפיקורסים המפורסמים ביותר בארץ אי־פעם) - ואז בצילום בטלית בכותל; ואם בהתחייבות ש"שר האוצר צריך להיות כלכלן", ואז בכניסה של לפיד למשרד רק כמה חודשים אחרי כן.

"המשנה הסדורה של המרכז הישראלי לא נוסחה בסופו של דבר", אומר פוליטיקאי לשעבר מיש עתיד, "לא היה לי ברור מי זה בעצם לפיד: פעם שונא חרדים, פעם הולך לכותל. פעם הוא אומר שיתמודד על ראשות הממשלה וינצח, ופעמיים הוא מפנה את ההנהגה למישהו אחר".

גם במפלגה אומרים: "לא ברור מי זה בעצם לפיד". יו"ר יש עתיד פונה לנתניהו בכנסת

בתקופתו הראשונה באופוזיציה לפיד ניסה לתקוף את הממשלה מימין - להראות התקרבות ליהדות והתנגדות למדינה פלסטינית. אבל בהמשך, הפנים האידיאולוגיות של לפיד המשיכו להשתנות, תוך שהוא תמיד מסביר שהוא "המרכז".

נדמה שהניגוד בין התשתית של לפיד לאי־הבהירות האידיאולוגית בולט מתמיד בימים אלו. הוא היה מוכן לשים את העמדות שלו בצד, ולהתאחד עם בנט - תוך שהוא מציין שמרחבי אי־ההסכמה ביניהם גדולים. פעם הוא חושב שאיש ימין צריך להוביל את המדינה, פעם איש מרכז־שמאל כמו בני גנץ ופעם הוא עצמו.

תוכנית הצלה

זאת לא הפעם הראשונה שיש עתיד נראתה על הקרשים. אחרי ההישג המסחרר בסיבוב הבכורה שלה בפוליטיקה, עם 19 מנדטים אי־שם ב־2013, לפיד נכנס לממשלה וחווה קדנציה לא מוצלחת במיוחד כשר האוצר, שהסתיימה אחרי פחות משנתיים בפיטורים מבישים בידי נתניהו. גם אז הוא נאלץ להיפרד מכמחצית מהרשימה, וגם אז הדברים נעשו לכאורה בשקט, ברוגע, בלי דרמות מיותרות.

אבל הפעם זה שונה.

"כבר לפני שנה ביש עתיד הבינו שהם נמצאים בבור שיהיה להם בלתי אפשרי לצאת ממנו", אומר פוליטיקאי ותיק באופוזיציה. "הבנו שחברים רבים ילכו הביתה. לא היתה ברירה אחרת. רבים גם מעריכים שבכל מקרה זה סופה של יש עתיד".

פתרון הביניים נמצא בדמות האיחוד עם בנט. לכאורה, שני הצדדים היו בטוחים שזה המהלך המושלם: לפיד יינצל מהאזורים המסוכנים סביב אחוז החסימה, ויצליח להכניס מספר גדול יחסית של ח"כים לכנסת הבאה, ואילו בנט יבסס את מעמדו כראש המפלגה הגדולה ביותר.

חלקים שניתן להרכיב? האתגר בהקמת ממשלת שינוי | צפו בפודקאסט "על זה"

אבל דווקא האפקט ההפוך קרה: "ביחד" שלהם צללה בסקרים, והתייצבה על מחצית ממספר המנדטים שהיו לשתי המפלגות ביחד לפני האיחוד. לפיד נכנס לברוך גדול מהצפוי, ונאלץ להתמודד עם שאלות משמעותיות: מי נשאר, ולמה - ומה הזהות של המפלגה מכאן.

יש מי שמעריך שהחיבור עם בנט לא יאריך ימים, ומהווה למעשה קונסטלציה טכנית שתתפרק מייד אחרי הבחירות. במידה מסוימת, לפיד הצליח לשמור את יש עתיד בחיים - ויצטרך למצוא גלגול חדש שלה.

אפשר לבקר את לפיד ואת חוסר הקוהרנטיות שלו מבחינה אידיאולוגית - אבל לדבר אחד הוא אכן נשאר נאמן, לפחות מבחינה ציבורית: לאנשים שלו, מלבד חריגים בודדים. גם אם הוא מראה להם את הדרך החוצה, הפרידות נעשות בצורה מכובדת, כמו בימים האחרונים. לפיד מנסה להדגיש שהוא עדיין רואה ביש עתיד משהו גדול. זו לא סתם מפלגה, אלא חלופה שלטונית. הח"כים לא יצאו משם ממורמרים.

אבל להיות ג'נטלמן זה לא מספיק.

סופם של האמיצים

לפיד אף פעם לא אהב שמישהו מערער על המנהיגות שלו במפלגה. הוא עוד סוחב איתו, כמו בכמעט כל סוגיה בחיים, את הניסיון מבית אבא. הטראומה של טומי לפיד, שהודח בפוטש מהנהגת מפלגת שינוי ונזרק החוצה מהחיים הפוליטיים - צרובה עמוק בבשרו של לפיד הבן.

הטראומה של טומי לפיד, שהודח בפוטש מהנהגת מפלגת שינוי ונזרק החוצה מהחיים הפוליטיים - צרובה עמוק בבשרו של לפיד הבן. לכן גם לא התקיימו פריימריז לראשות המפלגה בעשור הראשון

לכן גם לא התקיימו פריימריז לראשות המפלגה בעשור הראשון לקיומה, ולכן גם מי שמובלט ומוקפץ עושה את זה בידיעה שהוא לא מגיע לצמרת כדי להחליף את לפיד בקרוב. עם עפר שלח זה נגמר בפרידה מכוערת מאחד החברים הכי טובים שלו, שאילצה אותו לחפש ביטחוניסטים חדשים במפלגה.

בסיבוב הבא לפיד כבר לא יכול היה לוותר על קיום הפריימריז, והתחרה מול רם בן ברק. לא ברור אם היתה זו אדישות או סתם רצון לשינוי, אבל בתחילת 2024, בזמן שלפיד חשב שיחזור כבר ללשכת ראש הממשלה - הוא כמעט הפסיד לבן ברק בפריימריז של המפלגה שהוא הקים. עשרות קולות בודדים הפרידו בינו לבין סיום הקריירה הפוליטית הלכה למעשה. רם בן ברק אמנם לא יודח בבושת פנים בקרוב, אבל הוא גם לא יהיה הפנים החדשות של יש עתיד.

בינתיים לפיד לא הולך לשום מקום, והוא בוודאי משאיר איתו מורשת פוליטית מפוארת ומפלגה מושתתת היטב. אבל לא ברור מה בעצם נותר מיש עתיד היום.

אחת מאמרות הכנף המפורסמות ביותר בפוליטיקה הישראלית מיוחסת לאריאל שרון, שאמר שלא משנה מה - פוליטיקאי תמיד חייב להישאר על הגלגל. נדמה שלפיד מיישם את הלקח הזה, ומאמין שבסוף עוד יחזור למעלה. אין לדעת מה ההיסטוריה תזמן לו - אבל האם יש עתיד יכולה להוביל את ישראל אחרי תקופת נתניהו? עליו מוטלת עכשיו חובת ההוכחה.