"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
פרשנות

זו הסיבה שכנראה בגללה מרצ לא עברה את אחוז החסימה

כמו מפלגת מפ"ם, שהיתה בזמנו בעלת השפעה מרחיקת לכת על היישוב ואחר כך על המדינה, גם מרצ היתה רבת השפעה - ונגוזה • מרצ נעלמה כי נטשה את הציונות • אך השפעתה תישאר כנראה לאורך זמן

,עודכן
0השמעה
פעילים המומים במטה המפלגה, צילום: יהושע יוסף

אפשר להתווכח אם מרצ היא מפלגה היסטורית בתולדות ישראל או לא. היא הוקמה לכאורה ב־1992, לקראת הבחירות באותה שנה. אבל המפלגה החלה למעשה כתנועת "רצ", שהקימה שולמית אלוני לפני כמעט 50 שנה, והוותק הזה מעניק לה את הייחוס ההיסטורי.

כדאי להתעכב עליה קצת. היא סובלת מתסמונת מפ"ם, שהיתה ממרכיבי היסוד של מרצ ב־92', וכמה מהאישים הכי מזוהים בתולדות מרצ צמחו במקור בערוגות השומר הצעיר ומפ"ם. כמו מפ"ם בעלת ההשפעה מרחיקת הלכת על היישוב ואחר כך על המדינה, גםמרצ היתה רבת השפעה - ונגוזה. אך השפעתה תישאר לאורך זמן.

מייסדת מרצ, שולמית אלוני ז"ל,צילום: משה שי

שורשיה של מרצ, כפי שהיא מוכרת מהשנים האחרונות, נטועים אי־שם באינתיפאדה הראשונה, שהחלה בסוף 1987. ידיעה בעיתון "חדשות" ממאי 1989 מספרת על מעצרם של מפגיני תנועת שמאל אליטיסטית שקמה בזמן האינתיפאדה, בשם "השנה ה־21".

הם קיימו תהלוכה בקלקיליה, "יידו אבנים לעבר כלי רכב של כוחות הביטחון... הפריעו לחיילים במילוי תפקידם והמרידו את תושבי קלקיליה. בין העצורים - זהבה גלאון, מנהלת 'בצלם', וכן קבוצת שחקני תיאטרון וסטודנטים", נמסר.

בין העצורים. זהבה גלאון,צילום: מרקו

מרצ הפכה לעיתים לעורף הפוליטי הפרלמנטרי של תנועות אנטי־ישראליות. בזכותה הפכה המדינה ליותר ויותר סובלנית למעשים של שיתוף פעולה עם כוחות שונים שפועלים נגד מדינת ישראל.

רק לפני שבועפורסמה ידיעה חשובה ביותר של חנן גרינווד בעיתון זה,על חוברת הפעלה של ארגוני שמאל שעוסקים למעשה בפעילות ריגול נגד צה"ל וכוחות הביטחון ביהודה ושומרון. בנראות הציבורית שלה, מרצ העניקה לגיטימציה לכל הפעילות הזאת של בצלם (שהוקם בתחילת האינתיפאדה ב־1988), שוברים שתיקה, יש דין, זוכרות ועוד ארגונים שזוכים למימון שוטף מצד גורמים זרים.

כשהתרחש המהפך הנגדי, בניצחון מפלגת העבודה בראשות רבין ב־1992, היתה מרצ מפלגת שמאל מובהקת, שואפת שלום וזכויות אזרח. אז הכריז יוסי שריד: "יומרץ רבין". אך היא גם היתה מפלגה ציונית־לאומית, שבהנהגתה מקננים ניצים מובהקים כמו רן כהן ואבו וילן.

מפלגה ציונית-לאומית עם ניצים ביטחוניסטים. יוסי שריד ואמנון רובינשטיין,

ניצים ביטחוניסטים, דוגמת מוטי אשכנזי ופרופ' שוקה פורת המנוח, תמכו בה. אישים בולטים כמו יאיר צבן ואמנון רובינשטיין מילאו תפקידי שרים בכירים בממשלה מטעמה.

ב־30 השנים שחלפולא נשאר מזה זכר. דווקא כשטעמה שוב את טעם השלטון, הפכה מרצ למפלגה מנותקת שורשים, פוסט־ציונית מובהקת.

קשה להאמין שבמפלגה הזאת עברו כמו בתחנת רכבת כוכבים מדיניים וצבאיים כמו יאיר גולן, יוסי ביילין ואהוד ברק. זאת ההוכחה שהתוכן האידיאולוגי של נטישת הציונות הוא זה שדרדר את המפלגה לאורך השנים, ולא המחסור בכישרונות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אמנון לורד

בעל טור במגזין

כדאילהכיר