הרגע שבו איראן סוף סוף תקרוס נראה קרוב מתמיד

נקודת ציון

מתי איראן תקרוס? כשייגמר לה הדלק. כך ענה לי דיפלומט מערבי בכיר העוסק כבר שנים ביישום העיצומים נגד איראן. ועכשיו זה נראה קרוב מתמיד.

איראן מזקקת כ־120 מיליון ליטר בנזין ביום, אך צורכת יותר מ־135 מיליון ליטר, מה שמותיר גירעון יומי של כ־15 מיליון ליטר. היבוא דרך הורמוז מסין, וגם באמצעות אספקת דלק מרוסיה, סגר את הגירעון עד לפני חודש.

מצור ימי אמריקני, תקיפות אוקראיניות על תשתית זיקוק רוסית וסגירת נתיב האספקה מרוסיה בים הכספי הקטינו את היבוא כמעט לאפס. התוצאה: קיצוב שמגיע כעת ל־30-50 ליטר בחודש למכונית, תורי ענק בתחנות הדלק באיראן, וסגירה של חלק מהתחנות שבהן לא נותרה טיפה.

מתי יישמע ה"קנאק" בעקבות המחסור בנפט? איך אמרו הגששים: סוף כסלו, תחילת נובמבר.

התקשורת (הבינ"ל) אשמה

כשכתבתי לפני שנתיים כי התקשורת הבינלאומית היא אחד מהגורמים העיקריים לאנטישמיות ולגל האנטי־ישראלי השוטף את העולם, פנה אלי ידיד עיתונאי בכיר שהיה מוצב בישראל תקופה ארוכה, ומתח ביקורת על הקביעה שלי. נתתי לו שלוש דוגמאות מובהקות של שקרים הזויים ומופרכים שפורסמו בכלי תקשורת מרכזיים בארה"ב ובבריטניה, ושאלתי אם הוא היה מפרסם אותם. תשובתו היתה: רק לאחר בדיקה מדוקדקת של מקורות שהוא סומך עליהם. ובכן, אותם כלי תקשורת סמכו על חמאס ועל כלי התעמולה שלו שהפיצו את אותם סיפורים, הכניסו תמונות שחלקן היו בכלל ממחוזות אחרים בעולם, ומסגרו את הסיפורים באופן אנטי־ישראלי לא מוצדק, תוך התעלמות מהתגובה של דובר צה"ל. ההתנהלות הזו הפכה תדירה בשנות המלחמה, והידיד העיתונאי נותר בלי תשובה.

על היבט נוסף של תמונת המצב הקשה הזו האיר זרקור העיתונאי הגרמני העצמאי וולפגנג טיטצה, שפרסם לאחרונה תחקיר שמוקדש להתעלמות התקשורתית העולמית מנוכחות של חטופים ישראלים בביה"ח שיפא בעזה. הוא השיג תמונות וסרטונים רבים המעידים שב־7 באוקטובר עיתונאים פלסטינים היו נוכחים במקום, ותיעדו את הגעתם של החטופים, אך נמנעו מהעברת התמונות למערכות שלהם ולא דיווחו על כך.

בין השאר, טיטצה זיהה בסרטונים ובתמונות שצילמו אותם "עיתונאים" 16 כלי רכב ועשרות רבות של בני ערובה, וביניהם התצפיתניות נעמה לוי ואורי מגידיש. טיטצה תהה מה ידעו העיתונאים שהיו נוכחים במקום, ומה הם באמת העבירו למערכות העריכה שלהם? הוא מפנה אצבע מאשימה מקצועית חמורה אל ה"ניו יורק טיימס", ה"וושינגטון פוסט" ואחרים, שלדבריו ידעו על קיומם של חלק מהסרטונים והתמונות, אך נמנעו מלדווח עליהם.

בסוף התחקיר שאל טיטצה: עד לאן יכולה להגיע השתיקה של עיתונאי כשהוא עד לפשע? ובכן, לאחר שהתברר שחלק לא קטן מאותם "עיתונאים" הם בעצם אנשי חמאס והג'יהאד האסלאמי, השאלה הופכת למה קורה כשהעיתונאי הוא הפושע, הטרוריסט, בעצמו.

ההסתמכות על עיתונאי מקומי היא תמיד בעייתית בשטחים שנמצאים בשליטה של ארגוני טרור. הבעיה במערכות של כלי התקשורת המערביים שבהם עיתונאים כאלה הועסקו במשרה חלקית בעזה, היתה שהם הסתמכו רק עליהם, לא ביקרו אותם מספיק ופרסמו את הדיווחים שלהם, שברובם היו תעמולה מזוקקת של חמאס. חלק מעיתונאי מערכות אלה ניסו להתקומם, בדרך כלל ללא הועיל, ובחלק מהמערכות, כמו ברשת CBS האמריקנית, ניתנו הנחיות מפורשות להצגת עמדה אנטי־ישראלית ולמניעת ביקורת על נרטיבים מופרכים, כפי שניסה לעשות המגיש הוותיק טוני דוקופיל. אם כך נראית התקשורת בעולם המערבי - פלא שעמדות הציבור נוטות נגדנו?

מדינת פרטאץ'

"בחירות גורליות", אומרים כולם, אבל מה באמת חושבים המועמדים הבכירים בסוגיה החשובה ביותר - זו המדינית? יצאנו לברר בסדרת כתבות חדשה. גדי איזנקוט פותח אותה. עד כה, תפיסותיו המדיניות של יו"ר מפלגת ישר!, ואחד מהמועמדים המובילים לראשות הממשלה, לא פורסמו באופן בהיר ומסודר, מה שגרר לא מעט ביקורת עליו. בראיון מדיני ראשון ב"ישראל השבוע", איזנקוט חושף את עיקרי התפיסות שלו, וגם את הדרך להשגתן.

השדה האסטרטגי חשוב לו במיוחד, בשל מה שהוא מכנה "מדינת פרטאץ'". "הביאו לישראל את ועד הקהילה ממרוקו, מפולין ומעיראק - וכך מנהלים מדינה".

הוא עצמו החל להבין את חשיבות האסטרטגיה הכוללת ואת מבט־העל בחדר הלימודים במכללה לביטחון לאומי בארה"ב. "במרכז החדר עמד גלובוס ענק, ועליו הסימונים של הפיקודים האמריקניים ותחומי אחריותם, כל פיקוד בערך על שליש עולם. חשבתי על היקף הגזרה של פיקוד צפון או דרום אצלנו, על הפרופורציות.

"אין לישראל ניהול אסטרטגי או תפיסה אסטרטגית", הוא אומר, ובהקשר זה מותח ביקורת שווה על נתניהו ועל אהוד ברק. "ברק מינה אותי למזכיר הצבאי שלו ב־1999, למרות התנגדות של קצינים בכירים, אבל לא קיבל את הצעתי לכונן תפיסת ביטחון לאומי". מינויו למזכ"צ היה מפתיע. הוא כיהן כמח"ט גולני, ולאחר מתקפה מוצלחת של סיירת גולני בלבנון, ברק, שהיה בחמ"ל הקדמי, יצא משם ואמר לרמטכ"ל מופז שהוא רוצה את איזנקוט בתור מזכירו הצבאי. עד אז מונו לתפקיד תא"לים שהשתפשפו במטה, אבל ברק התעקש. למרות האמון, ברק הקפיא את בסיס תפיסת הביטחון שאיזנקוט כתב. אבל זה לא נגמר שם.

"כשהייתי רמטכ"ל, נתניהו גם הוא דחה יצירת תוכנית אסטרטגית לביטחון לאומי, וכשהכנתי אחת, הוא הביא בתגובה תוכנית משלו, שלא עמדה באמות מידה רציניות - תוכנית להצגה בכנס של כלי תקשורת, לא תוכנית אמיתית. נתניהו סובר שאין צורך בתוכנית כזו, ושבעולם כאוטי צריך לזהות מגמות ולדעת איך להתנהל מולן". בסופו של דבר, כתב איזנקוט מסמך, אבל רק אחרי שסיים את תפקידו כרמטכ"ל. יחד עם שותפו דאז, פרופ' (אל"ם מיל') גבי סיבוני, הוכן מסמך קווים מנחים לתפיסת הביטחון של ישראל. בכנסת היוצאת, איזנקוט יזם את החוק המחייב את ראש הממשלה הבא להכין תוכנית אסטרטגית לביטחון לאומי בתוך 150 יום מכינון הממשלה.

טענתו על החשיבות הרבה של תפיסה אסטרטגית מומחשת, לדבריו, בהיעדר מוסד מתכלל שיודע להתוות מדיניות עליונה. "המל"ל נשחק, האגף המדיני־ביטחוני נוטרל, ובכנסת יו"ר ועדת החוץ והביטחון הוא בחור נחמד, אבל נטול יכולות וכישורים אסטרטגיים. המדינה נעדרת מצפן אסטרטגי, וזה חלק מהסיבות לכך שמטרות המלחמה, גם אלו של נתניהו, לא מומשו. לא מול חמאס, לא מול איראן ולא מול חיזבאללה".

בשיחה עימנו איזנקוט מבהיר: "פתרון שתי המדינות הוא טעות מרה", ומסביר: "הטרור הערבי/פלסטיני נגד ישראל הוא שורשי ועמוק, ונובע בין השאר ממניעים דתיים ולאומיים. מקרה הרצח הראשון פה כתוצאה מטרור ערבי התרחש כבר ב־1851, בדיוק לפני 175 שנים (הנרצח היה הרב אברהם צורף ז"ל, מראשי היישוב ברובע היהודי; ד"ז), וזה לא ייגמר בקרוב".

כשאני שואל על העמדה הבינלאומית הרווחת, בעיקר באירופה, לגבי הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, איזנקוט אומר: "מי שחושב על פתרון שתי המדינות אחרי 7 באוקטובר הוא פשוט הזוי". איזנקוט מזכיר שאחותו מתגוררת ביישוב יקיר שבשומרון, אבל מזהיר: "נתניהו נתן לבן גביר את המשטרה ולסמוטריץ' את המתפ"ש (תיאום פעולות הממשלה בשטחים), ולכן צה"ל איבד את ריבונותו באזור. חייבים להחזיר לו אותה. הפעילות של שני השרים הללו, יחד עם אירועי האלימות של מתנחלים נגד פלסטינים, גורמים לאובדן הלגיטימציה הבינלאומית לישראל ומסכנים את ההתיישבות כולה. בן גביר וסמוטריץ' מחבלים באינטרס הלאומי של ישראל".

"צה"ל איבד את ריבונותו ביו"ש. חייבים להחזיר לו אותה. אירועי האלימות של מתנחלים מסכנים את ההתיישבות כולה. בן גביר וסמוטריץ' מחבלים באינטרס הלאומי של ישראל"

אתה תומך בהתיישבות בשטח C. האם נכון היה להוציא את מכרזי הבנייה באזור E1 שבין ירושלים למעלה אדומים?

"לא כעת. זו טעות שעולה לנו במחיר בינלאומי כבד. אני מזכיר שנתניהו עצמו התנגד לכך לאורך זמן, ובגלל הלחץ הקואליציוני נכנע ואישר".

והנה עוד עמדה המנוגדת למדיניות הממשלה הנוכחית. איזנקוט סובר שהאיסור להכניס פועלים פלסטינים לישראל מייצר סכנה ביטחונית: "בטרור נלחמים בין השאר בהפרדת האוכלוסייה האזרחית מהמחבלים. כבר כיום יש עשרות אלפי פלסטינים העובדים בהתנחלויות ובאזורי התעשייה ביו"ש. לתוך הקו הירוק נכנסים בלי פיקוח אלפים רבים של שב"חים, שמייצרים סכנה ישירה ומיידית". הרבה יותר נכון לתת לפועלים בעלי משפחות אישורי כניסה בפיקוח ובהשגחה של שב"כ. זה יסייע למאבק בטרור, הוא אומר.

מה עושים עם איראן?

"איראן, וגם חיזבאללה וחמאס, נוקטים אסטרטגיה של ניצחון באמצעות אי־הפסד. איראן רואה את עצמה כמנצחת כי היא שימרה את יכולות הגרעין והטילים. אני מציע לשנות גישה לחלוטין וללכת רק על עניין הגרעין. לפתוח את הורמוז כדי להקל על הכלכלה העולמית. המיקוד יהיה בגרעין. הייתי מפציץ את הפתחים של כל ארבעת אתרי הגרעין המרכזיים באיראן. מכריז עליהם כ'אזורי הריגה' מנוטרים 24/7, וכל מי שמתקרב - מחוסל. האולטימטום לאיראן יהיה שהמצב הזה יימשך עד שיגיעו להסכם. כל האורניום המועשר, שיכול להספיק בטווח זמן לא ארוך לעשר פצצות, יוצא מהמדינה. במקביל, יש להגדיל את יכולות התקיפה שלנו". אלא שהגישה הזו מוותרת על המטרה האסטרטגית העליונה של הפלת המשטר באיראן באמצעות המצור הכלכלי והעיצומים, שטראמפ נוקט כעת. פתיחת הורמוז משמעה הזרמת כסף רב למשטר ושימור שרידותו לטווח ארוך. בכך, מנוף עיקרי נגד איראן יוצא משימוש.

אחת מהביקורות העיקריות של איזנקוט על נתניהו נוגעת לכך שהאחרון לא הגדיר את סוגיית שחרור החטופים כמטרת מלחמה מייד לאחר 7 באוקטובר. "כשהבנתי את זה עשיתי 'אובר רולינג'. לחצתי בקבינט ובסוף זה הוכנס, וזו המטרה היחידה שהושגה. שלוש שנים אחרי תחילת המלחמה, המטרות המוגדרות האחרות רחוקות מלהיות מושגות". הוא טוען כי בכל הגזרות נתניהו גרם לכך ש"אנחנו בקוראלס של הסדרים בינלאומיים בהובלה אמריקנית".

אך באותה נשימה, הוא גם תוהה מדוע נתניהו לא מיישם הסדרים אלה בשל הלחץ הקואליציוני מבן גביר וסמוטריץ', כמו בסיפור 15 הנקודות מול חמאס. כאן זה כבר מבלבל. איזנקוט לא נתן חלופות משמעותיות להובלה האמריקנית של המלחמה באיראן, למשל, והביע תמיכה מלאה בהסכמים עם לבנון, במגעים עם סוריה ובתוכנית טראמפ לעזה - אותם הסכמים בינלאומיים שלטענתו מובילים את ישראל לקוראלס.

בהקשר לסוריה וללבנון עמדותיו דומות לאלה של נתניהו. גם הוא דוגל בשמירה על אזורי ביטחון עד לפירוק נשקו של חיזבאללה. איך? "באמצעות הסכם בינלאומי וכניסת כוחות זרים צרפתיים ואיטלקיים, למשל, בפיקוד אמריקני, שיבצעו את הפירוק בפועל. בד בבד, יש לנתק את חיזבאללה מצינורות המימון מאיראן ולאטום את גבול עיראק־סוריה, שעדיין משמש גבול הברחות מאיראן לחיזבאללה". על כתר החרמון צריך להישאר לטווח ארוך, ולסגת ככלל מסוריה רק בהסכם שיוציא משם את כל הכוחות האחרים - הווי אומר טורקיה, כך לפי איזנקוט.

פספוס אפודי מכשירי הקשר

איזנקוט מבקש להפריך את תדמית המפקד הלא התקפי שמנסים להדביק לו בליכוד, ובין השאר מספר על הדרישה שלו בקבינט המלחמה להגיב לאיראן במלוא החומרה, לאחר שזו שיגרה מטח כטב"מים וטילים אל ישראל באביב 2024. עוד דוגמה שהוא מביא היא פרשת הפספוס המבצעי של האפודים שעליהם נמצאו מכשירי הקשר הממולכדים, שעליה כבר נכתב בתקשורת הזרה, ושכעת נחשפים לגביה פרטים חדשים.

מבצע הביפרים התרחש לאחר יציאת איזנקוט מהממשלה. יום אחר כך, גם אפודי מכשירי הקשר הופעלו ורובם התפוצצו במחסנים. "זו היתה יכולה להיות הצלחה גדולה בהרבה, לו היו מקבלים את עמדתי", אומר איזנקוט

האפודים שבהם היו קיימים מכשירי קשר ממולכדים נועדו להרוג אלפי מחבלי חיזבאללה, שתכננו להצטייד בהם לאחר תקיפה צה"לית מוקדמת. במהלך 2024, לפי עדותו, איזנקוט לחץ בקבינט לשנות כיוון במלחמה בעזה ולעבור לחזית הצפונית. הוא הציע מתקפה צבאית משולבת, שבמהלכה יופעלו מכשירי הקשר הממולכדים על גבי האפודים הללו ויגרמו לפגיעה אנושה בחיזבאללה. לדבריו, נתניהו הפנה אותו לרמטכ"ל הרצי הלוי ולראש המוסד דדי ברנע. ברנע היסס, הרמטכ"ל לא תמך - וכך התוכנית התמסמסה. מבצע הביפרים התרחש בספטמבר 2024, לאחר יציאת איזנקוט וגנץ מהממשלה, בעקבות חשד של חיזבאללה שהתכוון לשלוח כמה מהם לבדיקה. יום אחר כך, בשל ההערכה כי חיזבאללה יאתר את המטענים במכשירי הקשר שבאפודים, גם הם הופעלו, ועשרות מחבלים נהרגו. אבל רוב האפודים היו במחסנים, ושם גם התפוצצו. "זו היתה יכולה להיות הצלחה גדולה בהרבה לו היו מקבלים את עמדתי", אומר איזנקוט.