כן, התקשורת הבינלאומית אשמה: ה"טעויות" החוזרות והשימוש הקבוע בנרטיבים מוטים מעידים כי אין מדובר בעיתונות הוגנת

החלטת התובע בבית הדין הבינלאומי בהאג השבוע להוציא צווי מעצר למנהיגי ישראל ולראשי חמאס, שמעמידה בשורה אחת את מנהיגי ישראל עם הארכי־טרוריסטים מחמאס, היא המשכו הישיר של גל בינלאומי עכור נגד ישראל, שגובר ככל שהמלחמה נמשכת.

הגל הזה וההחלטה נובעים ברובם לא מהסברה כושלת או לא מספקת, אלא בעיקר מאופן העברת המידע אל הקהל בעולם, דרך הצינורות המקובלים - כלי התקשורת העולמית. אלה - בהכללה גסה, לא כולם - מסיבות שונות, מעדיפים את הפלשתינים כבר הרבה שנים.

ההעדפה הזאת מעודדת את התמיכה הציבורית בהם ואיתה את ההנהגות, לא רק על חשבון ישראל, אלא גם על חשבון המתונים שבהם ועל חשבון עמים אחרים שסובלים ממעשי טבח ומזוועות המאפילים על מצב הפלשתינים. לאורך השנים היקף הסיקור הבינלאומי של הסכסוך שלנו הוא חסר פרופורציה לעומת סכסוכים אחרים בעולם. חיפשתי ולא מצאתי תשובה טובה לשאלה מדוע, זולת היותנו אנחנו, ישראלים ויהודים, מעורבים בו.

ההטיה בסיקור כוללת לא רק את הכותרות המטעות במתכוון של אירועים, כמו אלו ההופכות מחבלים שנורו לקורבנות. זה הרבה יותר חמור מכך. ה"טעויות" החוזרות והשימוש הקבוע בנרטיבים מוטים מעידים כי אין מדובר בעיתונות הוגנת אלא בתקשורת מטיפה, לא הגונה ולא מקצועית. תמונות מאזורים אחרים בעולם הופכות ל"פלשתיניות", נתונים שקריים ותעמולתיים של חמאס, גורמים פלשתיניים או בינלאומיים מובאים כאמת חיה, ואלו של ישראל מסויגים עד מאוד. הדוגמאות רבות לאין ספור, ומעטים הם כלי התקשורת הבינלאומיים המרכזיים שאינם לוקים בהם.

הציווי העיתונאי נדחק הצידה

בחודש ינואר, עמוק במלחמה, בתפקידי כמפקד גלי צה"ל, קיבלתי פנייה מהרדיו הציבורי האמריקני לראיון בנושא השידורים המופנים אל החטופים ואל החיילים שבשדה הקרב. בראיון הכתב הפיל אותי מהכיסא. הוא סיפר כי הכתבה עוסקת גם במסרים שמעביר רדיו פלשתיני לאסירים בבתי הכלא בישראל, ושאל לדעתי. רתחתי. בנימוס הסברתי לו שאין כל מקום להשוואה, שמדובר בטרוריסטים רוצחים וכי מולם חטופים אזרחים וחיילים. תשובתי נקברה עמוק בתוך הכתבה.

רבים מהעיתונאים הזרים שמסקרים את ישראל רואים כמשימה קידום פתרון: "כשתוקם מדינה פלשתינית כל בעיותיכם ייגמרו", אמר לי אחד מהם

הכתב עשה את מה שכלי תקשורת בעולם עושים כל העת. הם מבצעים השוואות שמתעלמות מגורם ותגובה, מטרור מכוון ואכזרי לפגיעה בלתי נמנעת בבלתי מעורבים ומיחס מועדף פלשתינים, גם כשחלק גדול מהם עושה או תומך בזוועות 7 באוקטובר.

ב־2008 נפגשתי עם מנהל החדשות הבינלאומיות בערוצי הרדיו של שירות השידור הבריטי, ה־BBC, שמשדר לכל העולם בעשרות שפות, לרבות באנגלית, בערבית ובפרסית. הוא התקשה להצדיק את ההימנעות משימוש במונח "טרוריסט", ולבסוף אמר: אנחנו חייבים להתחשב במאזינינו בעולם, אלה הרואים במי שמבצעים את המעשים הללו גיבורים. כלומר הציווי העיתונאי לדייק, להביא את האירועים במילים המספרות את הסיפור האמיתי - נדחק הצידה, כדי לא להרגיז את המאזינים בארצות האסלאם.

במטה ה־BBC בלונדון שוכנות המחלקות לשפות זרות, וזו האחראית על המזרח התיכון מאוישת ברובה על ידי ערבים, רבים מהם פלשתינים. יש בהם עיתונאים טובים, היתר תועמלנים. הבריטים הלא־ערבים שם הם לרוב מוטים לא פחות נגד ישראל. כאיש שידור ציבורי וכיו"ר אגודת העיתונאים אני נמצא בקשר עם כמה מעיתונאי שירות השידור הבריטי. רובם לא מתכחשים לטענות שלי, אלא מסבירים אותן ב"עיתונות שחייבת להתחשב בתרבויות ובקהלים שונים". מילים אלו הן ציטוט ישיר של עמדותיהם. והנה טרי מהשבוע, הכתבה ב־BBC שסיכמה את חייו של נשיא איראן, איברהים ראיסי, שזכה בשם הידוע לשמצה "הקצב מטהרן", הוכתרה בכותרת: "President Ebrahim Raisi's mixed legacy in Iran".

ב־2015 פגשתי בכנס בארה"ב את מגישת CNN הבכירה כריסטיאן אמנפור, וסוגיית המספרים שוב עלתה. היא השתמשה בטיעון שיש הרבה יותר הרוגים פלשתינים, ושלישראל יכולת מיגון לאזרחיה שלא קיימת בצד השני. רבים מהעיתונאים הזרים הבכירים שמסקרים את ישראל, רואים כמשימה לא רק את הסיקור העיתונאי, אלא גם קידום של מה שנראה בעיניהם הפתרון. אחד מהם, דן פרי, שבעברו היה ראש משרד AP בישראל, אמר לי פעם: "תצאו מהשטחים, תוקם מדינה פלשתינית וכל הבעיות שלכם ייגמרו". הזכרתי לו את הימים שבהם אנשי רש"פ חמושים איימו לרצוח את הצוות שלו בשכם כשאלה סיקרו את הפגנות השמחה לאחר פיגועי 11 בספטמבר.

הטיה בסיקור, כותרות מטעות במתכוון או שימוש קבוע בנרטיבים מוטים - לא מדובר בעיתונות הוגנת אלא בתקשורת מטיפה, לא הגונה ולא מקצועית

הקשר לדעת הקהל העולמית המוטה נגדנו ברור. כשהדיווחים נראים ונשמעים כך, כשארגון הטרור חמאס ניצב באותו מעמד כמו מדינת ישראל הדמוקרטית, כשאמות המידה המוצבות לצה"ל שונות לחלוטין מאלה של צבאות אחרים מהמערב, אין לנו סיכוי. בעצם, יש. האחד מהתקשורת שאינה מוטה, או שתומכת בנו באופן מובהק - ויש יותר ויותר כלי תקשורת כאלה, גם מרכזיים ולא רק פוקס ניוז.

השני, מכיוון השכל הישר של אזרחי העולם, בעיקר במקומות שאליהם יש הגירה מוסלמית משמעותית. גם כשהדיווח מוטה והטקסט של הכתב המדווח מסווה, אי אפשר להתעלם מזוועות הטבח של 7 באוקטובר, אי אפשר להעלים שריפת דגלי ארה"ב בקמפוסים וקריאות לאינתיפאדה בארה"ב, אי אפשר להתעלם מהאימאמים ומהדוברים בהפגנות שקוראים להחלת חוקי השריעה במדינות המערב, ועוד. אם תרצו, סימן לכך ניתן בהצבעת הקהל באירוויזיון, וכן בסקרים שמעידים על ההידרדרות במעמדו של נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, לאחר הצעדים והלחץ שנקט נגד ישראל.