"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
פרשנות

כן, התקשורת הבינלאומית אשמה: ה"טעויות" החוזרות והשימוש הקבוע בנרטיבים מוטים מעידים כי אין מדובר בעיתונות הוגנת

הגל הבינלאומי העכור נגד ישראל נובע ברובו לא מהסברה כושלת, אלא בעיקר מאופן העברת המידע אל הקהל בעולם • חלק מכלי התקשורת הזרים מעדיפים את הפלשתינים כבר הרבה שנים • מקום לאופטימיות: האירוויזיון

,עודכן
0השמעה
משרדי BBC, צילום: GettyImages

החלטת התובע בבית הדין הבינלאומי בהאגהשבוע להוציא צווי מעצר למנהיגי ישראל ולראשי חמאס, שמעמידה בשורה אחת את מנהיגי ישראל עם הארכי־טרוריסטים מחמאס, היא המשכו הישיר של גל בינלאומי עכור נגד ישראל, שגובר ככל שהמלחמה נמשכת.

התובע בביה"ד בהאג מודיע על בקשתו להוציא צווי מעצר נגד בכירים בישראל ובחמאס

הגל הזה וההחלטה נובעים ברובם לא מהסברה כושלת או לא מספקת, אלא בעיקר מאופן העברת המידע אל הקהל בעולם, דרך הצינורות המקובלים - כלי התקשורת העולמית. אלה - בהכללה גסה, לא כולם - מסיבות שונות, מעדיפים את הפלשתינים כבר הרבה שנים.

ההעדפה הזאת מעודדת את התמיכה הציבורית בהם ואיתה את ההנהגות, לא רק על חשבון ישראל, אלא גם על חשבון המתונים שבהם ועל חשבון עמים אחרים שסובלים ממעשי טבח ומזוועות המאפילים על מצב הפלשתינים. לאורך השנים היקף הסיקור הבינלאומי של הסכסוך שלנו הוא חסר פרופורציה לעומת סכסוכים אחרים בעולם. חיפשתי ולא מצאתי תשובה טובה לשאלה מדוע, זולת היותנו אנחנו, ישראלים ויהודים, מעורבים בו.

אמנפור. "בישראל מוגנים, בעזה לא",צילום: רויטרס

ההטיה בסיקור כוללת לא רק את הכותרות המטעות במתכוון של אירועים, כמו אלו ההופכות מחבלים שנורו לקורבנות. זה הרבה יותר חמור מכך. ה"טעויות" החוזרות והשימוש הקבוע בנרטיבים מוטים מעידים כי אין מדובר בעיתונות הוגנת אלא בתקשורת מטיפה, לא הגונה ולא מקצועית. תמונות מאזורים אחרים בעולם הופכות ל"פלשתיניות", נתונים שקריים ותעמולתיים של חמאס, גורמים פלשתיניים או בינלאומיים מובאים כאמת חיה, ואלו של ישראל מסויגים עד מאוד. הדוגמאות רבות לאין ספור, ומעטים הם כלי התקשורת הבינלאומיים המרכזיים שאינם לוקים בהם.

הציווי העיתונאי נדחק הצידה

בחודש ינואר, עמוק במלחמה, בתפקידי כמפקד גלי צה"ל, קיבלתי פנייה מהרדיו הציבורי האמריקני לראיון בנושא השידורים המופנים אל החטופים ואל החיילים שבשדה הקרב. בראיון הכתב הפיל אותי מהכיסא. הוא סיפר כי הכתבה עוסקת גם במסרים שמעביר רדיו פלשתיני לאסירים בבתי הכלא בישראל, ושאל לדעתי. רתחתי. בנימוס הסברתי לו שאין כל מקום להשוואה, שמדובר בטרוריסטים רוצחים וכי מולם חטופים אזרחים וחיילים. תשובתי נקברה עמוק בתוך הכתבה.

רבים מהעיתונאים הזרים שמסקרים את ישראל רואים כמשימה קידום פתרון: "כשתוקם מדינה פלשתינית כל בעיותיכם ייגמרו", אמר לי אחד מהם

הכתב עשה את מה שכלי תקשורת בעולם עושים כל העת. הם מבצעים השוואות שמתעלמות מגורם ותגובה, מטרור מכוון ואכזרי לפגיעה בלתי נמנעת בבלתי מעורבים ומיחס מועדף פלשתינים, גם כשחלק גדול מהם עושה או תומך בזוועות 7 באוקטובר.

כרים חאן. תובע בית הדין בהאג,צילום: רויטרס

ב־2008 נפגשתי עם מנהל החדשות הבינלאומיות בערוצי הרדיו של שירות השידור הבריטי, ה־BBC, שמשדר לכל העולם בעשרות שפות, לרבות באנגלית, בערבית ובפרסית. הוא התקשה להצדיק את ההימנעות משימוש במונח "טרוריסט", ולבסוף אמר: אנחנו חייבים להתחשב במאזינינו בעולם, אלה הרואים במי שמבצעים את המעשים הללו גיבורים. כלומר הציווי העיתונאי לדייק, להביא את האירועים במילים המספרות את הסיפור האמיתי - נדחק הצידה, כדי לא להרגיז את המאזינים בארצות האסלאם.

במטה ה־BBC בלונדון שוכנות המחלקות לשפות זרות, וזו האחראית על המזרח התיכון מאוישת ברובה על ידי ערבים, רבים מהם פלשתינים. יש בהם עיתונאים טובים, היתר תועמלנים. הבריטים הלא־ערבים שם הם לרוב מוטים לא פחות נגד ישראל. כאיש שידור ציבורי וכיו"ר אגודת העיתונאים אני נמצא בקשר עם כמה מעיתונאי שירות השידור הבריטי. רובם לא מתכחשים לטענות שלי, אלא מסבירים אותן ב"עיתונות שחייבת להתחשב בתרבויות ובקהלים שונים". מילים אלו הן ציטוט ישיר של עמדותיהם. והנה טרי מהשבוע, הכתבה ב־BBC שסיכמה את חייו של נשיא איראן, איברהים ראיסי, שזכה בשם הידוע לשמצה "הקצב מטהרן", הוכתרה בכותרת: "President Ebrahim Raisi's mixed legacy in Iran".

מפגינים אנטי ישראלים בקמפוסים בארה"ב,צילום: אי.פי.אי

ב־2015 פגשתי בכנס בארה"ב אתמגישת CNN הבכירה כריסטיאן אמנפור, וסוגיית המספרים שוב עלתה. היא השתמשה בטיעון שיש הרבה יותר הרוגים פלשתינים, ושלישראל יכולת מיגון לאזרחיה שלא קיימת בצד השני. רבים מהעיתונאים הזרים הבכירים שמסקרים את ישראל, רואים כמשימה לא רק את הסיקור העיתונאי, אלא גם קידום של מה שנראה בעיניהם הפתרון. אחד מהם, דן פרי, שבעברו היה ראש משרד AP בישראל, אמר לי פעם: "תצאו מהשטחים, תוקם מדינה פלשתינית וכל הבעיות שלכם ייגמרו". הזכרתי לו את הימים שבהם אנשי רש"פ חמושים איימו לרצוח את הצוות שלו בשכם כשאלה סיקרו את הפגנות השמחה לאחר פיגועי 11 בספטמבר.

הטיה בסיקור, כותרות מטעות במתכוון או שימוש קבוע בנרטיבים מוטים - לא מדובר בעיתונות הוגנת אלא בתקשורת מטיפה, לא הגונה ולא מקצועית

הקשר לדעת הקהל העולמית המוטה נגדנו ברור. כשהדיווחים נראים ונשמעים כך, כשארגון הטרור חמאס ניצב באותו מעמד כמו מדינת ישראל הדמוקרטית, כשאמות המידה המוצבות לצה"ל שונות לחלוטין מאלה של צבאות אחרים מהמערב, אין לנו סיכוי. בעצם, יש. האחד מהתקשורת שאינה מוטה, או שתומכת בנו באופן מובהק - ויש יותר ויותר כלי תקשורת כאלה, גם מרכזיים ולא רק פוקס ניוז.

עדן גולן מניפה את דגל ישראל בגמר האירוויזיון,צילום: רויטרס

השני, מכיוון השכל הישר של אזרחי העולם, בעיקר במקומות שאליהם יש הגירה מוסלמית משמעותית. גם כשהדיווח מוטה והטקסט של הכתב המדווח מסווה, אי אפשר להתעלם מזוועות הטבח של 7 באוקטובר, אי אפשר להעלים שריפת דגלי ארה"ב בקמפוסים וקריאות לאינתיפאדה בארה"ב, אי אפשר להתעלם מהאימאמים ומהדוברים בהפגנות שקוראים להחלת חוקי השריעה במדינות המערב, ועוד. אם תרצו, סימן לכך ניתן בהצבעת הקהל באירוויזיון, וכן בסקרים שמעידים על ההידרדרות במעמדו של נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, לאחר הצעדים והלחץ שנקט נגד ישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

דני זקן

כתב מדיני

מסקר את האזור המופרע שלנו, המזה״ת, כבר כמעט ארבעה עשורים - מהאינתיפאדה הראשונה, דרך אוסלו, האינתיפאדה השנייה, לבנון 2, ההתנתקות, חמאס בעזה וסבבי הלחימה, ועד הסכם הגרעין, הסכמי אברהם ו־7 באוקטובר. מתמחה בגיאו־אסטרטגיה אזורית, העולם הערבי, כלכלה מול דת, מנועים מרכזיים בתהליכים וגם בתקשורת. מנתח מה מניע תהליכים, מנהיגים ותנועות, ומפרש אירועים והצהרות. נושא תואר שני בתקשורת מהאוניברסיטה העברית, ובעיצומו של מחקר על הכתבים הפוליטיים בישראל. בעבר מפקד גלי צה"ל, כשהמורשת העיקרית היא שינוי בתהליך הקבלה שהביא לעלייה של פי שמונה במספר גלצניקים עיתונאים מהפריפריה.

כדאילהכיר