שיח אחים
זה היה מפגש חברים שברגע אחד עשוי להתפוצץ. ביום חמישי שעבר, מוצאי צום שבעה עשר בתמוז, נעניתי להצעה של ידיד חרדי. עם חבר נוסף, באתי לפגוש אותו, את בני משפחתו ואנשים נוספים מהמגזר שהזמין על פי שיקול דעתו.
הרקע, כמובן, הוא הלבה המפעפעת בין הציבור הדתי-לאומי והכללי, לבין החרדים. בראש ובראשונה בסוגיית הגיוס לצה"ל, אבל גם בכלל. עשרה אנשים, אולי יותר, השתתפו בשיח לאורך הערב. מולם אנוכי והחבר, שמכיר טוב ממני את ההוויה החרדית. על צ'ולנט טרי וקצת וויסקי ישבנו עד אחרי חצות. השיחה לפרקים היתה מייאשת, אבל בדרך כלל נתנה תקווה.
עימותים במחאת החרדים מול הכלא הצבאי
כי קודם כל, אפשר לדבר. וכמה חשוב לפתוח את הלב ואת הפה, ולא רק לצבור עצבים זה על זה. שנית, המוּדעות. בני שיחנו החרדים הבינו והסכימו שיש בעיות במחנה שלהם. הם היו ויהיו חרדים, וגם יגדלו כך את ילדיהם ונכדיהם. אך בניגוד לרטוריקה של הפוליטיקאים והדוברים המקצועיים, שמצדיקים כל עוולה חרדית ומגיבים בתוקפנות לכל ביקורת נגדית - האנשים שפגשנו לא ניסו להצטדק. לעיתים הם אף ביקרו את המתחולל בקרבם באופן מדויק וחד יותר מכפי שעושים זאת אנשים מחוץ למגזר. הרי בתוך עמם הם חיים ומכירים היטב את הבעיות.
כמעט כל חברי הקבוצה סטו בשלב כלשהו ממסלול החיים החרדי אליו הוסללו. כאמור, הם חרדים ומאמינים בדרך, אבל כל אחד בתורו הבין בשלב אחר של מרוץ החיים, שהכרחי לעשות שינוי. כך למשל, רובם שולחים או ישלחו את ילדיהם לבתי ספר של זרם הממ"ח (חרדים ממלכתיים) ולישיבות תיכוניות חרדיות, כדי שירכשו לימודי ליבה. כאלה אגב צצות בקצב מסחרר, וגם המעבר ממוסדות החינוך של ש"ס ואגודת ישראל לממ"ח הולך ומתעצם.
לכן נכון לשייך את מי שפגשנו לזרם "החרדים המודרניים". כך הם מגדירים את עצמם. אך גם קבוצה זו גדלה והולכת, ומן הסתם משפיעה על סביבתה. על פי ההערכות, "חרדים מודרניים" הם רבע מהמגזר כיום.
בני שיחנו גם יודעים היטב שבחו"ל חרדיות אין פירושה ניתוק מהחיים. כלומר, אפשר להיות חרדי, ללמוד מקצוע כללי ולעבוד. בישראל, העסקונה בסיוע המדינה חסמה את המסלול הזה. את החברים שפגשנו, השליטה של הפוליטיקאים והעסקנים בחייהם שלהם, מקוממת עוד יותר מאיתנו. הם סובלים מבפנים. אנחנו רק מתרגזים מבחוץ.
עם זאת, לעמדות הביקורתיות שלהם ושל חרדים אחרים כלפי ההנהגה הפוליטית, יהיו להערכתם השלכות מוגבלות בלבד בחשוון הקרוב. חרדים רבים כבר מצביעים לבן גביר וסמוטריץ'. מספרם כנראה יגדל. אחרים פשוט יישבו בבית. יש גם דיבורים על הקמת מפלגה חדשה, אך ספק אם ייצא מהם משהו. "בסוף האמא מתקשרת ואומרת, 'אבל לפחות בקלפי תשימו ג'", מסביר מישהו. וליידישע מאמע לא אומרים לא.
חרדים רבים כבר מצביעים לבן גביר וסמוטריץ'. מספרם כנראה יגדל. יש גם דיבורים על הקמת מפלגה חדשה, אך ספק אם ייצא מהם משהו. "בסוף האמא מתקשרת ואומרת, 'אבל לפחות בקלפי תשימו ג'", מסביר מישהו. וליידישע מאמע לא אומרים לא
הפיל הגדול שבחדר היה כמובן הגיוס. את הדברים החריפים ביותר בעניין אמר דווקא מארגן הפגישה. הוא עצמו לא שירת בצה"ל אבל במהלך המלחמה השתתף עשרות פעמים בלוויות החללים בהר הרצל. "אז נכון, אנחנו לא משרתים בצה"ל, אבל איך זה שכמעט לא ראיתי חרדים אחרים בלוויות?! זה לא המעט שאנחנו יכולים לעשות?!", נזף בחבריו. הם ספגו בשקט את הביקורת.
לבעיה הכל כך קשה הזו לא מצאנו פתרון. גם הם, שמייצגים כאמור זרם חרדי פתוח יחסית, חושבים שהשירות בצה"ל מאתגר את יסודות אמונתם. הם לא חולקים על התביעה המוסרית שעליהם לתת את חלקם. אבל גם לא מוכנים לוותר על רף הלכתי, שדתיים-לאומיים מתפשרים עליו.
אפשר וראוי לחלוק על הסטנדרט הכפול שלהם, שהרי בחיים עצמם גם החרדים האדוקים ביותר משוחחים עם נשים בקופת חולים ובסופר, ובדרך כלל מחזיקים טלפון חכם בצד זה "הכשר".
אבל הוויכוחים לא יעזרו. סוגיית הגיוס מצריכה פתרונות פרקטיים. הסכמנו שהמעצרים של משתמטים חרדים גורמים נזק. מאידך, ביטול ההטבות שמובילה היועמ"שית בהחלט דוחף אנשים במגזר לתת את חלקם.
צה"ל מנסה לספק פתרונות לחרדים, אבל לא בטוח שביכולתו לעשות זאת. שכן בשעה שאייל זמיר שוב אמר השבוע ש"צה"ל נדרש לכולם. אל לנו לפטור מעולה של מצוות הגנת המדינה", בג"ץ וארגוני הטרלול מעסיקים אותו בניסויים בבנות אדם בשם שוויון שאינו קיים. התוצאה היא צבא נפרד שמוקם למעשה לחרדים, במסגרת חטיבת חשמונאים והמעטפת סביבה.
בכל מקרה, כל עוד הזרם המרכזי בציבור החרדי לא רואה התנהלות צבאית שעומדת ברף שלו, ההמונים לא יבואו. גם הבנים של מי שפגשנו, לא בהכרח ישרתו בצבא. חלק מהאבות אמרו לנו במפורש שיתנגדו. אחרים ישאירו זאת להחלטת הדור הבא.
בסוף הערב יצאתי עם תחושות מעורבות. מצד אחד, יש סימני התפכחות והם טובים לחרדים עצמם ולכלל הציבור בישראל. מצד שני, לחשוב שהמוני חרדים יתגייסו מחר, מציאותי כמו לפנטז שכל יהודי אמריקה יעלו מחרתיים לארץ.
מי נאבק ביהודה אליהו?
בימים הקרובים ועדת האיתור לתפקיד מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) תתכנס כדי לבחור מחדש במי שכבר מינתה למשרה, יהודה אליהו.
נשמע מוזר, אך ההליך נובע מ"המלצה" מגוחכת של בג"ץ, ששוב מתערב לשווא במינוי תקין לחלוטין שביצעה הממשלה. השופטים, כרגיל, לא הצליחו להתאפק.
יהודה אליהו הוא מנהל מוכשר ששמו הולך לפניו. בתפקידו הקודם שימש כראש מנהלת ההתיישבות במשרד הביטחון. לפני כן היה מנכ"ל מועצת בנימין, שהיא המועצה האזורית הגדולה בארץ. לשם הגיע ממנכ"לות עמותת "רגבים", שהציף לציבוריות הישראלית את סוגיית אובדן הקרקעות בנגב.
בכל מקום שבו עבר, אליהו הותיר חותם בלתי הפיך. בחכמה, בנועם הליכות וביסודיות מקצועית, הוא הזיז הרים, לפעמים פשוטו כמשמעו, לטובת מדינת ישראל. כך למשל, הפריחה של ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון בארבע השנים האחרונות, היא מעשה ידיו. השר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' התווה את החזון. אליהו ביצע.
לפני יותר משנה בתו אמונה התאלמנה מבעלה הצעיר, יוסף יהודה חיראק, שנהרג בקרב בצפון רצועת עזה. אליהו קרא בלוויה לממשלה, "להוביל מלחמה בכל הכוח עד שנחסל את הרוע הזה מהעולם ונכה בו בכל הכוח. מי שפוגע בעם ישראל צריך להיות מושמד לחלוטין. תכבשו את חבל עזה עד תום. תגרשו משם עד האחרון שבהם, ותיישבו את ארץ אבותינו".
ניתן להניח כי גם הרקע הזה של מנכ"ל רמ"י, עורר נגדו את הדיפ-סטייט. היועצת המשפטית בהרב-מיארה, כמובן, התנגדה לבחירה בו. למה? כי היא יכולה.
בכיר לשעבר ברמ"י, שמטעמי תביעת דיבה לא ניתן לכתוב את שמו, בחש מאחורי הקלעים. גם שר השיכון חיים כ"ץ לא התלהב מאליהו, לשון המעטה, כנראה משום שזה נדחף על ידי סמוטריץ' והשר עמיחי שיקלי, ולא נמנה על אנשי שלומו. כך לפחות טוענים כמה גורמים בכירים שהיו מעורבים בפרשה. הדוברת של כ"ץ מכחישה את הטענות. מה שבטוח, היועצת המשפטית של משרד השיכון, אפרת פרוקצ'יה, הצביעה נגד אליהו בוועדת האיתור. למה? כי גם היא יכולה.
אולם, כל מי שעבדו שעות נוספות כדי ללכלך על אליהו לא מצאו כלום. לצערם. האיש נקי כפיים. באין מום בו, הם חפרו מתחת לאדמה במטרה למצוא פגמים בהליך המינוי. גם פה לא נמצא שום דבר ממשי. הרי לוּ היה פסול אמיתי, אפשר להיות סמוכים ובטוחים שבג"ץ היה זורק את אליהו מיד מכל המדרגות.
מאחר שאין, השופטים המליצו כאמור על דיון מחודש במועמדותו, תוך החלפת שניים מחברי ועדת האיתור. הסיבה היא קשרים עקיפים מאוד, שכנראה קיימים בכל מינוי משמעותי במדינה, ובאופן תיאורטי עשויים היו להוות ניגוד עניינים. בגללם בג"ץ נענה לעותרים הקבועים וכדרכו משגע את המערכת.
על פניו, סלולה הדרך לאשרור המינוי של אליהו בוועדת האיתור. נתניהו וסמוטריץ' תומכים בו וגם השר חיים כ"ץ כנראה מיישר קו הפעם. "יהודה אליהו איש ראוי ויחסי העבודה עמו מצוינים", נמסר מסביבת כ"ץ. אך הנה הסיבה מדוע כ"ץ ויתר הנוגעים בדבר חייבים את אליהו בתפקיד.
אחד הכישלונות הגדולים ביותר של ממשלות הליכוד לדורותיהן, הוא אובדן הרוב היהודי בגליל ובנגב. בחמש השנים האחרונות ניהל את רמ"י, ינקי קווינט, שלדבריו ניסה לבלום את התופעה. בפועל קרה ההפך. בערים יהודיות, כמו נוף הגליל, הלך וגדל מספר התושבים הערביים. בד בבד, היישובים היהודיים שהוקמו בתקופת מנחם בגין, נכנסו לקיפאון עמוק.
קווינט לא האמין בהם. הוא טען, שבניין אחד בעכו או כרמיאל מכיל מספר תושבים זהה ליישוב שלם בראש הר גלילי. גם אם הצדק היה איתו, השורה התחתונה ידועה ומזעזעת. היישובים היהודים מזדקנים ומצטמקים. כך למשל, גן הילדים ביישוב מנוף שבין טמרה לסח'נין לא ייפתח בשנת הלימודים תשפ"ז. פשוט אין ילדים שיאכלסו אותו. מחירי הקרקע ליהודים יקרים מדי. הדור השני של המתיישבים נוטש ואחרים מבחוץ לא באים. מנגד, הבנייה הערבית, שגם מתפרסת על הקרקע לרוחב ולא נדחסת למגדלים כמו במגזר היהודי, הולכת וגדלה.
כל מאמציו של נתניהו עד כה לשנות את המגמה נכשלו. כרגיל, הוא זיהה את התופעה, אמר את המילים הנכונות, נתן הנחיות, קיבל החלטות ודפק על השולחן. קווינט טוען שפעל בהתאם למדיניות שהוכתבה. רבים מפקפקים בכך ואומרים שהיה נוח מדי למגזר החרדי והערבי. מה שבטוח, מבחינת האינטרס הציוני המצב קטסטרופלי.
כך שהדרך היחידה לתקן את התבוסה הלאומית, או לפחות לנסות לעשות זאת, היא להעמיד בראש רמ"י אדם שיש לו את השקפת העולם, ההבנה של התחום והיכולת הביצועית המוכחת, שיוכל להביא תוצאות. קוראים לו יהודה אליהו. ומוטב שלא רק השר כ"ץ, אלא גם יתר הגורמים שנכשלו בעצמם במשימה במשך שנים רבות, יעזרו לאליהו במקום להכשיל אותו. זה המעט שביכולתם לעשות כדי לנקות את שמם שלהם.
