"לא מההנהגה ולא מחקיקה": רגע לפני עזה - לוחמי החטיבה החרדית מגלים למה התגייסו

ממש בקרוב, המחזור הראשון של "חשמונאים", החטיבה החרדית הלוחמת, יסיים מסלול וייכנס למערך הקרבי שנותן כתף בסמטאות הצרות של רפיח לצנחן עם הכיפה הסרוגה ואפילו לטנקיסט החילוני. אמנם מדובר בפחות מ־70 איש, אבל המחזור השני כבר החל את הליך ההכשרה והמחזור השלישי יבוא אחריו. בימים שבהם נושא גיוס החרדים מאיים להפיל את הממשלה, מדובר בטפטוף של תקווה שבסוף יהיה שם זרם רציני, שיישא גם הוא בנטל.

"בחיים לא ראיתי את עצמי מתגייס", מודה ש' (22) מבני ברק, מחיילי המחזור הראשון בחטיבה. "7 באוקטובר תפס אותי כשאני רואה אנשים נרצחים באופן מזעזע ולא יכול לעזור. זה הרג אותי. הבנתי שאפשר תמיד להתפלל וללמוד, אבל צריך להיות גם איש מעשה".

חטיבת חשמונאים הוקמה לפני פחות משנה, במטרה לתת מענה לציבור החרדי וגם כדי לסתום את הגולל על הטענה ש"אין כלים מתאימים לשרת". בבסיס האימונים החטיבתי הממוקם בלב בקעת הירדן אין חיילות שמסתובבות, אבל יש שלושה בתי כנסת, תפילות יומיות, שיעורי תורה ומטבח כשר לחומרה, ואם למישהו יש שאלה הלכתית, על לוח המודעות תלויים מספרי הטלפון של נגד הכשרות בבסיס, של רב הבסיס ואפילו של הרב החטיבתי.

ש', מחיילי המחזור הראשון בחטיבה: "לא ראיתי את עצמי מתגייס, אבל 7 באוקטובר תפס אותי כשאני לא יכול לעזור, וזה הרג אותי. הבנתי שאפשר תמיד להתפלל וללמוד, אבל צריך להיות גם איש מעשה"

"עד היום הצבא היה פחות מותאם לאנשים דתיים", משוכנע מג"ד בסיס האימונים, סא"ל ע' (39), נשוי פלוס שישה וחוזר בתשובה בעצמו. "אין דתי בצבא שיגיד 'אין לי אתגרים רוחניים בשירות', אבל כעת אנחנו פה כדי שמי שמגיע חרדי גם ייצא מכאן כזה. אנחנו מתחייבים התחייבות אמיתית, לא מס שפתיים. אנחנו לא עורכי דין, אנחנו מפקדים ולוחמים ואצלנו מילה זו מילה. מי שלא בעל צביון חרדי לא יכול להיות כאן, ולא בקטע רע. זה מרחב שבא לאפשר לחברה החרדית להתגייס ולהיות לוחמת".

אז כבר אין תירוצים.

סא"ל ע' חושף חיוך גדול. האיש שהתגייס לסיירת הנח"ל בשנת 2005 והיה בזמנו סגנו של אל"מ אסף חממי ז"ל, מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה שנפל ב־7 באוקטובר, מבקש להרגיע.

"כאן זו משימת חיי", אומר המג"ד שבעברו הקרבי לחם, נתקל ואיבד חברים. "ליצור אמון בין החברה החרדית לצבא, מה שלא היה עד היום, כי לאדם שומר תורה ומצוות השירות הוא נושא מורכב. אני רוצה שחרדים יתגייסו לא כי אנחנו שמים אותם עם הגב לקיר, אלא מכיוון שהם אוהבים את העם ואת הארץ".

בסדר, אבל צריך לוחמים כעת.

"מתי עשית משהו טוב כשכפו עליך? כשאתה שולח חייל לסכנת חיים, הוא צריך להאמין בזה. אם הוא לא מאמין, הוא לא עושה, ואם הוא עושה - הוא עושה גרוע. פעם בהתקפה היו שמים שתי שורות, הקדמית היתה מסתערת והאחורית היתה יורה בלוחמי הקדמית שניסו לברוח. אנחנו לא באים בגישה הזו. המתח הזה שלילי בעיניי".

"הפכתי לגבר־גבר"

על מלאכת הגיוס מופקד מאז לידת החטיבה רב־סמל א' (26), נשוי פלוס שניים, שסיפור חייו יכול היה לספק בקלות חומר לסרט זוכה פרסים.

א', חרדי שנולד ביישוב רכסים, היה טראבל מייקר רציני מילדות וקצת אחרי בר המצווה עזב את הבית. בגיל 19 היה זה חבר ילדות מהשכונה שסיפר לו על הגיוס לצבא, השיחה ביניהם נערכה ביום ראשון, וביום חמישי כבר עלה א' על מדים והצטרף להכשרת גדוד "נצח יהודה".

"אני והוריי לא דיברנו בגלל הגיוס במשך שש שנים, והיום הם רודפים אחריי כי הם מבינים איזה שינוי עברתי בצבא", הוא מספר. "מילד בעייתי הפכתי לגבר־גבר. אמרתי שאת הדבר הזה אני חייב להמשיך הלאה".

א' הצטרף למנהלת החרדים הצבאית ונדד בין לשכות הגיוס השונות כדי לשכנע חבר'ה להתגייס כמוהו לצה"ל, עד שבדצמבר 2022 החליט לעזוב בגלל תסכול. "הגירושים מצה"ל היו קצת מכוערים", הוא מודה. "עזבתי כי לא היה אפשר להמשיך באותה מתכונת. היתה סיטואציה של 'שגר ושכח'. גייסת חייל והוא הגיע לגבעתי? שהם יתעסקו איתו. זה לא יכול לקרות. כשאני מגייס חרדי, הם לא יכולים להיות בשיטת 'שגר ושכח'. הם צריכים יחס שונה".

ב־7 באוקטובר גויס א' למילואים והיה במשך כשנה ביחידת היס"ר המטכ"לית, זו שתפקידה, בין השאר, לאסוף גופות חללים. הוא ביצע את מלאכת הקודש הזו במשך תקופה ביישובי העוטף ובתוך הרצועה, עד שמפקד חטיבת חשמונאים, אל"מ אבינועם אמונה, הציע שיצטרף כראש מדור גיוסים ביחידה שבהקמה.

"לקח לי יום לחשוב על ההצעה ואמרתי לו 'אני איתך'", מספר א'. "יש הרבה דתיים לאומיים, חילונים או חרדים לשעבר שבטוחים שהם מבינים את הציבור החרדי ולא הולך להם. רוצה להבין חרדים? תמות ותיוולד מחדש. הוא יכול לומר משפט שאתה תיחרד ממנו ואני אבין על מה הוא מדבר".

זה לא יותר מדי "טיפול בצמר גפן"?

"ועדת החוץ והביטחון יכולה לעשות דיונים מבוקר ועד ערב ולהחליט על גיוס של 50 אחוז מהצעירים החרדים, אבל זה לא יעבוד - לא בטוב ולא ברע. אתה צריך להסביר לבחור החרדי למה הוא צריך את הצבא ולא למה צריכים אותו. אשאל אותך שאלה, אם מחר הרב הירש והרב לנדו אומרים 'אנחנו מסכימים שלא כל מי שתורתו אומנותו יתגייס לחשמונאים', הם יתגייסו? הרי זו ההנהגה החרדית. מה שיקרה דווקא הוא ששני הרבנים האלה יוחרמו, כי יש אינטרס עליון לשמור על 'שארית הפליטה', על מה שהיה לפני השואה. בשפה החרדית זה 'מה לנו ולהם?' ואין קשר בין אם המנהיג יגיד 'להתגייס', או 'לא להתגייס'. זה מה שלא מבינים".

זה לא הפחד שייצאו מהמעגל החרדי?

"הפחד האמיתי הוא לא להיות שייך, וזה יכול לקרות. זה אומר לא להצביע לאותן מפלגות או לא ללכת למוסדות מסוימים. לכאורה, לחטיבת חשמונאים יהיו מוסדות משלה. אני מדבר על בתי ספר ועל ישיבות, אני מדבר על זרם חדש".

סא"ל ע': "משימת חיי היא ליצור אמון בין החברה החרדית לצבא, מה שלא היה עד היום, כי לאדם שומר תורה ומצוות השירות הוא נושא מורכב. אני רוצה שחרדים יתגייסו לא כי אנחנו שמים אותם עם הגב לקיר, אלא מכיוון שהם אוהבים את העם ואת הארץ"

א' היה כבר בשלב של נטישת הדת, אבל במהלך השירות חזר לכיפה השחורה. מצד אחד, הוא נראה הכי לא חרדי שאפשר לתאר. מצד שני, כמו שהבנו תוך כדי השהות בבסיס, בחטיבת חשמונאים מצליחים לנפץ כמה סטיגמות.

"מה הטייפקאסט?" הוא צוחק כשהוא רואה אותי מתפתל ומנסה להבין מי עומד מולי. "אני חושש לענות 'כן, אני חרדי'. כל חרדי ירגיש איתי בנוח, כי לפי סוג הדיבור הוא יידע שאני מבין את שיקוליו. אחרי שנה וחצי במלחמה וכמה שנים בקבע, כשאני בקיא במערכת הצבאית, אני יכול להבין את הכעס של הציבור הכללי על החרדים, ומצד שני יודע להבין את הצד שלהם. להסכים? זה כבר משהו אחר".

רב־סמל א' הוא כוכב בבסיס. אין אחד שלא מכיר אותו והוא זה שהסתובב בין המועמדים לגיוס וישב עם הוריהם ועם רבנים בולטים, בתקווה לשכנעם שאפשר לגייס לצה"ל ולא לסטות מהדרך.

רב-סמל א': "בן אדם בן 60 שצועק לי 'נמות ולא נתגייס', אז בוא, אתה יותר קרוב למות מאשר להתגייס. אבל בחור שהגיוס רלוונטי לגביו והוא שוקל מה לעשות, אני נותן לו אלטרנטיבה מעולה. אני לא רוצה לנתק אותם מהשורשים החרדיים"

"כמות נפגעי הת"ש אצלנו היא קטנה יחסית לעומת מה שציפינו", הוא אומר. "יש כמובן כמות לא קטנה של חיילים שהגיוס פגע בקשר עם קרוביהם, וזה עצוב ואנחנו מטפלים בהם, אבל חלק מקמפיין הגיוס שלנו מכוון להורים. לא נפנה רק לבחור, למרות שבסופו של דבר הוא זה שמחליט. חשוב שההורים יבינו שטובת בנם היא קצת יותר ממה שסיפרו להם עד עתה".

יש כאלה שמבינים?

"יש הורים שמבינים שהבן שלהם לא לומד בישיבה, אז מה נעשה איתו? בחור חילוני שנשר ממסגרות, עד שהוא מגיע לרחוב ולסמים, יש לו דרך ארוכה לעבור. מחלקות בעירייה, בתי ספר ויועצים. חרדי שנפלט מהמסגרת הראשונה ייפלט גם מהשנייה ומהשלישית, ויש לו שבוע עד שיימחק, אלא אם כן הוא קצת יותר חזק והמשפחה שלו מאחוריו. ההורים היו מעדיפים שבנם לא ישרת כלל, ועד חטיבת חשמונאים היתה להם סיבה להגיד 'בחיים לא'. כעת המצב אחר".

אנחנו במלחמה. אין זמן.

"אני מקים חטיבה ולא מעניין אותי מה צועקים. בעוד כמה שנים ניצור את הזרימה לגיוס לבד, ואז אשב רגל על רגל ואמיין 'זה לא מתאים', 'זה כן'. למה? כי אני האליטה. אני חטיבה חדשה שעוד מעט יהיו בה קורס מ"כים וקורס קצינים על טהרת החרדים. החרדים המתאימים יבואו לבד, לא מההנהגה ולא מחקיקה, אלא כי הם ירצו להתגייס. אני יודע שנצליח. ההצלחה אולי תהיה יותר איטית ממה שחשבנו במחזור או שניים, כי גם אני רוצה כבר עכשיו 3,000 לוחמים רצים ומתמרנים, אבל באוגוסט הקרוב כבר יהיו שתי פלוגות סדירות, וככה נריץ את זה".

הציבור די איבד אמון.

"הציבור הכללי יגיד לך שלא משנה מה תעשה, לא יהיה אמון. אנחנו לא בונים אמון מול הנהגת הציבור, אלא מול השטח. בן אדם בן 60 שצועק לי 'נמות ולא נתגייס', אז בוא, אתה יותר קרוב למות מאשר להתגייס. לכל הפרופילניקים שצועקים לי את אותם דברים אני עונה 'נכון, אתם גם לא יכולים להתגייס', אבל בחור שהגיוס רלוונטי לגביו והוא שוקל מה לעשות, אני נותן לו אלטרנטיבה מעולה. גם אני לא רוצה לגייס בחורי ישיבה. אני לא רוצה לנתק אותם מהשורשים החרדיים, כי אז לא ביצעתי את המשימה. אנחנו משנים מציאות. כמה שאנחנו חדשים, החשמונאים כבר הפכו לשם דבר".

"אתגרים בשירות"

לגבי בחורי הישיבות, אלה שממש לומדים, יש הסכמה גורפת בחטיבה שהם מחוץ למשחק הצבאי ותפקידם להמשיך ללמוד. "אין המון צעירים במעמד של 'תלמיד חכם'", אומר המג"ד ע'. "אם נותנים למלא כדורסלנים וכדורגלנים להיות ספורטאים מצטיינים, נראה לי שבארץ ישראל מותר ליהודים ללמוד תורה ושיעשו מזה אומנותם. השאר? לגיוס".

גם בין חיילי הגדוד החרדי, אלה שבחרו להתגייס, אין בכלל שאלה. לימוד תורה קודם לכל. "בחור שיושב ולומד עוזר לעם ישראל", משוכנע י' (20), חייל בגדוד שמגיע מגוש עציון. "אני לא מדבר איתך רק על הצד המיסטי, אלא ברמה הכי פרקטית. אתה פותח ספרי היסטוריה ורואה - איפה שהיה לימוד תורה, שם שרדנו כעם. תסתכל 2,000 או 3,000 שנים אחורה, זה הכי הישרדותי שיש, חלק מהסיפור שלנו".

לצד י' ישבו איתנו, בזמן מנוחה קצרה מיום מטווחים בבסיס האימונים, ש' מבני ברק ונ' (19) מבית שמש, איש חסידות ביאלא, שמאורס ולמעשה יהיה הלוחם הראשון בגדוד שיתחתן תוך כדי שירות. הוא, אגב, לא יהיה הנשוי היחיד.

"הרב אמר לי היום שבחשמונאים כל אחד מאיתנו הוא נחשון בן עמינדב ואנחנו עושים צעדים גדולים לשינוי", מתגאה נ'. "זו לא דרך סלולה וגם לא דבר קל, אבל אחד החיילים הנשואים אמר שהדבר הכי יפה זה להתחיל בית חדש עם ערך של שמירה על עם ישראל".

אין ספק שיש בחבר'ה האלה משהו אחר מהחיילים שאנחנו מכירים. הם שונים לגמרי בנוף המחוספס, יש בהם מין נאיביות שהולכת ונעלמת מהעולם.

כששוחחנו, המג"ד ע' הסביר את ההבדל על רגל אחת. "אתה נכנס לחדר אוכל בבסיס, יושבים שם 500 חיילים ואתה שומע מזלג נופל על הרצפה", סיפר המפקד. "אתה בא למטווח והוא מסודר פלס. לכולם שם יש אתגרים בשירות, אבל גם רצון ללמוד ומסירות נפש. להיות לוחם עם ריבועים בבטן זה שטויות, זה לא אומר כלום".

אני אומר לשלושת הלוחמים החרדים שהם אכן שונים בנוף הצה"לי המוכר, והם מבינים על מה אני מדבר. "בציבור החרדי מרגילים אותך להתאבד על מה שאתה עושה", אומר י' ומצביע על תמונה של הרב שטינמן, שתלויה על הקיר.

"הרב הזה גר כל חייו במקום הכי צנוע שיש ולא עשה כלום חוץ מללמוד. כחרדי אתה מתעסק רק בזה, יש לך סדר יום. אז אם בצבא אומרים לשמור על הנשק ושלא משחקים עם נשק, זה נכנס לסדר היום שלך. זה לא כמו חוג ג'ודו אחרי בית הספר. אתה הולך עם כל דבר עד הסוף. היה קטע כשהגענו לפה, וכשמדברים עם המפקד צריך לפני לומר 'הקשב המפקד'. בישיבה, כשאתה מגיע לרב, אתה רגיל לדבר אליו בגוף שלישי, 'מה הרב רוצה שאעשה?'. בהתחלה היינו מדברים עם המפקדים בגוף שלישי, 'האם המפקד היה רוצה?', והם היו משתגעים ואומרים 'אנחנו לא רבנים, אנחנו מפקדים'".

נ': "אני גר בבית שמש, באזור לא כל כך קיצוני. הרבה אנשים שם דווקא אוהבים את הסטייל. אני לובש חליפה ארוכה של חסידים ונשק בצד עם רצועה שחורה, אז יש כאלה שאומרים 'בקושי רואים את הרובה, תביא רצועה לבנה, שהוא יבלוט'. מתלהבים'"

"תמיד חוששים משינוי"

כשאני שואל את השלושה איך היה המעבר מחיי ישיבה לחיי צבא, י' ממהר לענות: "קשה. בישיבה נותנים לך כמה שיותר שקט כדי שתוכל להתרכז בלימודים, ופה זה הפוך. כל שנייה מריצים אותך, זורקים אותך, אבל אני נהנה.

נ', שיושב לצידו, מסכים. "זה חלק שהציבור החרדי צריך עוד להתרגל אליו. אם חילוני חוטף כאפה בגיוס, החרדי חוטף פי עשרה. הוא לא מבין מה הולך, מי זה המפקד שאומר לו פתאום מה לעשות. אני מקווה שהציבור החרדי יוכל להתרגל למערכת".

ש', החייל השלישי בחדר, שומע וצוחק. "מה זה כאפה מצלצלת? ללכת לשירותים לפי זמנים היה מכה בשבילי, אבל לאט לאט אתה מתרגל ומבין שמה שאתה עושה משמעותי, שחייבים אותך".

ש' התגייס בכלל לחטיבת גבעתי. חשב ששם יוכל להשתלב למרות ההבדלים, אבל מהר מאוד הבין שאורח חייו לא יאפשר התאמות.

"כשהודעתי במשפחה שאני רוצה להתגייס, להוריי היה קשה לעכל את הבשורה", הוא מספר.
"בסוף אבא שלי אמר 'אני איתך', אבל לאמא לא היה קל. היא חששה בעיקר מהעניין הרוחני. לא רצתה שאהיה חילוני ואאבד את ערכיי. בעיקרון, הניסיון של הציבור החרדי עם מקומות אחרים לא צלח. אנשים נכנסו לצבא חרדים ויצאו חילונים. אמא שלי שאלה לפני שהתגייסתי 'איך אתה יודע שלא יקרה לך משהו?' ועניתי לה שאני חזק ואלחם על זה. מה שקרה בסוף הוא שהתגייסתי למקום אחר. לא היה לי טוב מבחינה רוחנית, אבא שלי עזר לי לצאת, וברוך השם עברתי לכאן".

נ': "תמיד חוששים משינוי, וזו גם הסיבה שלא התגייסתי לפני כן למקומות אחרים, אבל ברגע שפתחו את החטיבה, מייד הבנו שזה משהו אחר. עד היום לא שמענו בצבא 'נילחם עליכם שתישארו חרדים', ורציתי להבין אם באמת נפתח כאן משהו חדש".

י': "פחות חששתי שאפסיק להיות דתי, זה היה יותר ההפסד של מה שאני מרוויח בישיבה. קשה להסביר, אבל אתה נמצא באטמוספרה אחרת בזמן לימוד ופתאום ללכת ולהתעסק בדברים שהם הרבה יותר פיזיים - זו החלטה רצינית. אבל אני מכיר את הציבור הדתי־לאומי וכמה שהוא להוט להתגייס, אז אתה בטוח שאם הם בצבא, אז לא מקעקעים אותך בגב וגם לא מכניסים לך חזיר לפה. ידעתי שלא אתפרק. היה לי טוב בישיבה, זה לא שחיפשתי להשתחרר. התגייסתי כי צריך אותנו".

שקלתם להמשיך ללמוד בישיבה?

נ': "אני מאוד מעריך לימוד תורה, זה הערך הכי גדול, אבל הרגשתי שאולי אם אתגייס יהיה פחות לחץ על תלמידי הישיבות שלומדים שעות על גבי שעות. הרגשתי שאני יכול לתרום יותר דרך הצבא".

י': "הוריי גרושים ואמא שלי זרמה עם הגיוס, כי היא באה מסגנון דתי־לאומי. אבי חרדי והיה לו קשה לקבל את זה, וכמוהו הדודים שלי. הוא לא מכיר את הנושא, זה מחוץ לעולם שלו ואין עוד מישהו מסביבתו שהיה בצבא. היה שלב שארגנו משלחת להר הזיתים, לקבר של סבי, כדי להתפלל עלי. ממש פחדו שאאבד את עצמי. אבל אחרי שהתגייסתי אבא הבין מאיזה מקום אני עושה את זה וממש תמך בי. היום הוא מאוד גאה".

י': "בישיבה, כשאתה מגיע לרב, אתה רגיל לדבר אליו בגוף שלישי, 'מה הרב רוצה שאעשה?'. בהתחלה היינו מדברים עם המפקדים בגוף שלישי, 'האם המפקד היה רוצה?', והם היו אומרים 'אנחנו לא רבנים, אנחנו מפקדים'"

איך התגובות כשאתם חוזרים הביתה?

ש': "כשאני חוזר על מדים יש מבטים וילד אחד אפילו צעק לי 'נאצי', אבל זה לא ריגש אותי. אני מגיע לבית הכנסת עם כל החליפה והנשק, וזה בית כנסת הארד־קור, לא אחד צדדי. בהתחלה אנשים שם הרימו גבה, שאלו מה אני בדיוק, משטרה, כיתת כוננות? עניתי שאני בצבא, בחטיבת חשמונאים ושזה משהו אחר, לא צבא רגיל. הבינו את זה".

י': "מאוד רוצים שנצא הביתה על מדים, אבל באתי למפקד והסברתי שכשאני יוצא על מדים, רואים בחור עם כיפה ולא שמים לב מאיזו חטיבה אני מגיע, אבל כשאני יוצא על אזרחי, לבוש שחור־לבן ועם ציציות ונשק, אני רואה הרבה יותר מבטים וזה עושה הרבה יותר קידוש השם. יש היום רבים שאומרים שהחרדים שמגיעים לצה"ל משתייכים לנוער השוליים, אבל כשרואים מישהו עם לבוש ייצוגי אני חושב שזה משכנע".

נ': "אני גר בבית שמש, באזור שהוא לא כל כך קיצוני. הרבה אנשים שם דווקא אוהבים את הסטייל. אני לובש חליפה ארוכה של חסידים ונשק בצד עם רצועה שחורה, אז יש כאלה שאומרים 'בקושי רואים את הרובה, תביא רצועה לבנה, שהוא יבלוט'. מתלהבים. בכללי הגישה השתנתה, לפחות אצלנו. גאים, מפרגנים. ברור שיש גם צעקות. בשבוע שעבר מישהו הוציא ראש מהרכב וצעק 'חרד"ק', שזה חרדי קל דעת, חרדי קטן. זה יותר הצחיק אותי".

יש חילונים שרואים בחרדים "מתפנקים".

י': "אתה הולך לבני ברק ומבין שאין פינוק. משפחה של 14 נפשות גרה בבית של שני חדרי שינה. זה ציבור שמקריב מהנוחות שלו בשביל ערכים. זה לא בא ממקום של התפנקות".

נ': "זה לא שחור ולבן. לא כל הציבור החרדי חי בצורה כזו, אבל חלק מהציבור החרדי אכן לא מתפנק. לא קל לשבת וללמוד שעות ולחיות עם משכורת של 'כולל', אבל יש גם אנשים שאחיהם לומד תורה והם מרגישים שגם הם לא חייבים להתגייס. הלוואי שיבואו עוד לצבא".

יבואו?

נ': "צריך סבלנות. נכון שצריך לוחמים ושאנחנו באמצע מלחמה, אבל אם רוצים שהמהלך יצליח, לחץ לא יעזור. כדי לשנות דברים צריך לתת לזה להתפתח לאט־לאט".

ש': "אנשים לא באמת מבינים. חושבים שהחטיבה הזו היא עוד גימיק שהמציאו כדי למשוך חרדים. לא קולטים שזו בשורה אחרת. עבדו קשה כדי שיהיה משהו מתאים. כשהגעתי לצבא אחי, שהוא בן 24, לא חשב להתגייס, אבל הוא שמע ממני והגיע אחריי".

במשרדי החטיבה, על אזרחי, יושב הרב יהודה פוברסקי, נינו של ראש ישיבת פוניבז'. יהודה היה ממקימי החטיבה וכעת נושא בתפקיד ראש ענף הנחיה ומדיניות בחשמונאים, שתפקידו שהמיזם לא יקרוס בגלל ההתנגשות בין העולמות.

"יש מאמר שסבא־רבא שלי, ראש ישיבת פוניבז', כתב על מה בחור ישיבה צריך לעשות בזמן מלחמה", הוא מספר. "אם הוא היה חי היום, הוא היה ראש ישיבת חשמונאים, אין לי בכלל ספק. הוא שלח את מורי ורבי, אבי שליט"א, לצבא. אבי היה יותר מ־20 שנה רב צבאי בקבע. אני הלכתי לצבא בברכתו של הרב חיים קנייבסקי. יש היררכיה בחברה החרדית, כמו בצבא, שפועלים בהתאם לבית גידולך".

אז מה החסמים שקיימים היום?

"אין. ברגע שבאים בגישה של תוקפנות שאנחנו כמדינה מכריחים, אז אף אחד לא אוהב שמכריחים אותו. זו הבעיה העיקרית. כתבנו מסמך מדיניות, שנוסח אחרי יותר ממאה שעות עבודה נטו, בראשות אלוף ועם צוות חשיבה גדול ובליווי רבנים. לאחר מכן ביקרנו אצל כל הרבנים, חוץ מהרב לנדו, בין אם זה לבד או עם בכירים בצבא, ואצל כולם היתה הסכמה בשתיקה לגיוס".

לא היו ויכוחים?

"ברגע שאתה מציג לרב תמונת מצב ואומר שיש שבע חזיתות נגד המדינה, הם מבינים את הצורך בכוח אדם. כל אחד יכול להתייחס למדינה הזו איך שהוא רוצה, אבל צריך לכבד את המקום שבו אני גר. אני גר במדינת ישראל, יש לה חוקים ונהלים, וצריך לפעול לפיהם. יש לי בן שהוא תכף בן 19 שיושב ולומד. אם אדע שהוא לא לומד, מכל סיבה שלא תהיה, הוא יצטרך להתגייס".

"הולך עם האמת"

כל המפקדים בחטיבה דתיים, יש אפילו מ"פ שהוא בעצמו בעל הכשרת רב, כך שאם ישנן שאלות ניתן לפנות ישירות אליו. "ישנתי פה עם החיילים ובבוקר קמנו לוויכוח הלכתי אם ניתן ליטול ידיים במימייה", מספר הרב פוברסקי. "בא המ"פ, קרא לכולם אחרי התפילה, אמר 'שמעתי שהיה ויכוח', והביא את כל המקורות שאין בעיה להשתמש במימייה. אחרי שסיים, קרא למ"כ וביקש שימשיכו את הלו"ז. זו תופעה שלא רואים בשום מקום אחר בצבא".

אתה חושב שתצליחו, או חושש מהעתיד?

"פחד הוא משהו שבו אני מפחד מהרגע, ובחרדה אני מפחד מהעתיד. סבי היה אומר שאין לו פחד ולא חרדה, כי הוא הולך עם האמת. במחזור הראשון התגייסו 67 חבר'ה, שכ־80 אחוזים מתוכם לא היו מתגייסים בלי החטיבה. כשהגיע המחזור השני בחודש מארס ידענו שזה מחזור קשה לגיוס באופן כללי, כי הוא נופל באמצע השנה. הייתי משוכנע שלא נצליח, אבל עצם זה שלא ירדנו במספר המתגייסים זו הצלחה - ואנחנו מדברים על איכות, לא על כמות".

ש': "אנשים לא באמת מבינים. חושבים שהחטיבה הזו היא עוד גימיק שהמציאו כדי למשוך חרדים. לא קולטים שזו בשורה אחרת. עבדו קשה כדי שיהיה משהו מתאים. כשהגעתי לצבא, אחי, שהוא בן 24, לא חשב להתגייס, אבל הוא שמע ממני והגיע אחריי"

עד היום עזבו מהמחזור הראשון שלושה חיילים בלבד, נשירה קטנה בהחלט. מפתיע, אבל אנשים, גם מחוץ לחטיבה, אמרו שאיכות הלוחמים גבוהה במיוחד.

"חרדי שהחליט להתגייס ועושה הקרבות גדולות כדי להגיע לכאן, מראש בא עם מוטיבציה עצומה", משוכנע רב־סמל א', האיש שאחראי לגיוסים. "הם פה לא כדי להעביר שירות צבאי, הם במשימה. יש שלושה דברים שהם באו להגן עליהם: עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל, דברים שבוערים בהם והם יעשו הכל בשבילם".

זו לא "ציונות", אותה מילה שחלק מהחרדים מתקשים לשמוע?

א': "אנשים מתפללים לחזור לציון אלפי שנים, הרבה לפני שהיתה ציונות".

ש': "'ציונות' זו מילה רחבה שאפשר לפרש לכל מיני דברים".

ומה עם מדינת ישראל?

ש': "ארץ ישראל, עם ישראל, תורת ישראל".

בקרוב החבר'ה האלה ייכנסו לקרב כיחידה חרדית. אנשים שעד לא מזמן ישבו ולמדו תורה מבוקר ועד ערב יצטרכו לירות, לזחול, לסכן את חייהם. "אני די חושש, אבל זה חלק מהמחיר", אומר י'. "אם זה היה כיף, כולם היו עושים את זה".

נ': "אם אתה מסתכל בעיניים פקוחות, אתה אומר שאתה נכנס למקום שכולו אויב וזה מפחיד בטירוף, אבל אנחנו חיים על המשפט 'שלוחי מצווה אינם ניזוקים' - ובאנו לעשות מצווה. יש פחד, אבל נילחם ונכריע את האויב".

ורב־סמל א' מסתכל על הלוחמים הצעירים ואומר: "אף אחד מהלוחמים בצה"ל לא רוצה למות, אבל אם אנחנו הולכים למות, אז על קידוש השם זה הדבר הכי גדול שיכול להיות".

י' מסובב את הראש לעברו ונאנח: "אל תביא רעיונות".