מדברים הכרעה
הוא לא המאמי של המדינה, אם לצטט את ההגדרה שנתן לאיזנקוט אחד העיתונאים שנכחו באירוע של עופר וינטר. הסיסמה שהוצגה בכניסה היתה "וינטר - בלי פילטר". כותרת משנה: "מדברים הכרעה בגובה העיניים".
15 מנדטים מחפשים כתובת. מאחר שכולם אומרים שהציבור זז ימינה, וינטר נמצא שם כדי לקלוט אותם. הוא מושך מצביעים מכולם. חובש כיפה, מדבר חופשי על אמונה, מספר על תפילות לפני הקרב והאשמות שהוא משיחי. ובכל זאת, רבים מתומכיו הם חילונים
זה הוגדר כחוג בית, אבל נראה כמעט כמו עצרת המונים עם כמאה איש מיישובים שונים בסביבת ירושלים, שבאו לראות מקרוב את המנהיג הפוליטי החדש. בשיחה עם אחד מיועציו של תא"ל (מיל') עופר וינטר על הדשא בבית הגדול בהר אדר, מדברים על פוטנציאל של חמישה עד שמונה מנדטים ואף מעבר לכך. במאגר הכללי סופרים כ־15 מנדטים שמחפשים כתובת. מאחר שכולם אומרים שהציבור זז ימינה, וינטר נמצא שם כדי לקלוט אותם. הוא מושך את הימנים של השמאל. הרי החשש בימין הוא שכל ההמונים שאומרים שזזו ימינה, בעצם ימליכו שלטון שמאל בחיזוק מנסור עבאס ובהרב־מיארה.
לפי ההערכה של האנשים שעוטפים את וינטר, הוא מושך מצביעים מכולם; והכי חשוב מליברמן, מבנט, מבן גביר, וכנראה אפילו מיאיר גולן. וינטר חובש כיפה, מדבר חופשי על אמונה, מספר על תפילות לפני הקרב והאשמות שהוא משיחי. ובכל זאת, רבים מתומכיו הם חילונים. היו דתיים בלילה על הדשא. אבל לא רבים. והוא כנראה מושך גם חלק מהקול הרוסי.
וינטר הוריד קצת במשקל, הוא מסופר קצר, מתחבק עם אנשים בקהל. יותר ממקרב הוא מתקרב. הוא מציג אישיות חמה וכריזמטית. "לפיד לא היה מביא כמות כזאת של אנשים", אני שומע מישהו מאחוריי. "תודה", אומר וינטר כשהוא מתחיל לדבר, "כולם נקבצו ובאו לך", הוא מעיר על הקהל. יש לו עוזרת מרשימה מאוד. וינטר מסביר שהיא היתה קצינה אצלו באחד מתפקידיו האחרונים בצבא.
"אשתי מנהלת בית ספר, יש לי שמונה ילדים. פרשתי לפני שנתיים (מצה"ל). אני לא מקטר ולא ממורמר", הוא אומר. אבל לפי דברים שהוא אומר בהמשך, תהום מפרידה בין השקפותיו הצבאיות לאלו של הקצונה הבכירה שעצרה את קידומו בחירוף נפש ודחקה אותו החוצה מהצבא, ביניהם הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט וסגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן. "לא עשיתי קריירה צבאית, אלו היו חיי שליחות. כך חייתי. זאת המהות", הוא מסביר.
לפי הערכת האנשים שמלווים אותו אל המרחץ הטורקי הפוליטי, וינטר הוא שובר השוויון של הבחירות האלה. הוא אמור להיות הגיים־צ'יינג'ר. נראה שהקהל בהר אדר מכיל לא מעט אנשי מערכת הביטחון בדימוס. בחלקם אלה ימנים מאוכזבי ימין, שלא מתכוונים לשבת בבית, לא יצביעו לליכוד ולא לבן גביר. וינטר מציע עצמו ככתובת בשבילם. הוא הזכיר את דוד זיני ואת רומן גופמן כהוכחה שכאשר המדינה באמת רוצה משהו, זה מתבצע. יש כאלה שרואים אותו כהמשך לקידום השניים, אבל בתוך המערכת הפוליטית.
גדי איזנקוט הוא יושב הראש הבלתי מוכתר של הדיפ סטייט. וינטר הוא האופוזיציה למה שאיזנקוט מייצג, אולי היפוכו הגמור. לא על בסיס אישי, הוא מדגיש. התפיסה של וינטר: "החיילים שלי לפני אזרחי האויב. מצידי, בשביל חייל אחד, שיהרגו אלף", ובהמשך מפרט את אירועי "יום שישי השחור", כשהורה על נוהל חניבעל להצלת הדר גולדין במבצע צוק איתן.
"איזנקוט עשה הכל בשביל לשלוח אותי הביתה. יש לגדי זכויות. הוא שילם את המחיר הכבד ביותר ושכל את בנו. כשגל נהרג נסעתי אליו הביתה, חיבקתי אותו. ברמה האידיאולוגית, המקצועית, התפיסתית - קיימת תהום בינינו". הוא רואה באיזנקוט את הנציג המובהק של ההכלה וההסדרה. "אני נגד ההכלה ונגד ההסדרה".
וינטר מציג את תפיסת ההכרעה לפי התורה הצה"לית הישנה, שאותה למד מהמצביא הנערץ עליו, אריק שרון. "הכרעה צבאית היא תחבולה", מלחמה קצרה שבסופה הגירה מעזה. "יאיר גולן עשה עלי סדרת הרצאות, שאני דוגמה למי שפועל בניגוד לערכי צה"ל", הוא מוסיף עוד יריב לרשימה.
הוא ראה את האנשים שרצו כמוהו אל יישובי גבול עזה ב־7 באוקטובר. "הדור הזה הוא התקווה שלי", אומר וינטר, "אצלו אין מריבות בשטח. זה הדור שיעשה את השינוי. אנחנו בשלהי התקופה של הבִּרבורים".
ערפל ההכחשה
דימונה, יש לנו בעיה. לא, זאת לא שורת פתיחה מסרט אסונות ישראלי. עכשיו נראה שחלף לנו מתחת לרדאר שינוי רדיקלי בדוקטרינת ההתמודדות עם פרויקטים גרעיניים במדינות אויב. באפריל 2018 פרסם הפרשן הצבאי אמיר אורן מאמר על תפיסתו החדשה של הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט: "דוקטרינת הרמטכ"ל איזנקוט: כשישראל תצטרך לחיות עם הגרעין". בהמשך: "להערכת הרמטכ"ל, ישראל לא תוכל לסכל לחלוטין את המאמצים הגרעיניים של מדינות האזור, ועל כן יש להתרגל לחיים לצד נשק להשמדה המונית". הוא קורא לזה "גישה נועזת".
בראיון טלוויזיוני ניסה איזנקוט לערפל ולהכחיש את הדברים. אבל פרשן נוסף, יוסי יהושע, העיד שזאת בדיוק היתה העמדה שהציג איזנקוט באחד התדרוכים שלו לקבוצת הכתבים הפריבילגית. אולם לא צריך לחפש עוד ראיות לעמדתו בנושא הגרעין - קרי: הגרעין האיראני - מכיוון שהדברים פורסמו במאמר שכתב בביטאון "מערכות" לקראת יום העצמאות ב־2018. "ממשלת נתניהו עם שר הביטחון ברק חתרה לתקוף את התשתית הגרעינית באיראן, אך נמנעה מכך בלחצם של הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ראש המוסד מאיר דגן והנשיא פרס. גם איזנקוט, אז מפקד פיקוד צפון ולשעבר מזכירו הצבאי של ברק וראש אגף מבצעים, התייצב אז נגד כוונת נתניהו וברק להפציץ באיראן".
אורן מסכם: "מדוקטרינת איזנקוט משתמע כי לדעת הרמטכ"ל, עומד להסתיים עידן הסובלנות העולמית כלפי פעולה ישראלית חד־צדדית נגד יעדים גרעיניים באזור".
הערכת המציאות לעתיד שביטא איזנקוט היא לא בדיוק ריאליזם אלא יותר פטאליזם; מנהיג צבאי אמיתי לא יכול להיות פטאליסט, אלא אמור להתמקד בהחלטה לשנות את המציאות. בעוד רה"מ נתניהו קיבל כמה החלטות גורליות משנות מציאות, האיש שמתכוון לרשת את מקומו מתמקד בביטויי זלזול והלעגה מהרפטואר הישן של ראשי מערכת הביטחון: ביבי מייד נבהל, ראינו אותו ב־11 באוקטובר וכו'.
מי שלמד קצת היסטוריה, כולל היסטוריה מלחמתית־ישראלית, עשוי לזהות באיזנקוט מנהיג חסר חוט שדרה. וזה לא היה בעניין הגרעין האיראני, אלא עפיפוני התבערה ובלוני הנפץ שהבעירו את הנגב המערבי לפני הטבח. הוא היה אמור למצוא לזה מענה, אך במקום זאת הפך לפרשן בישיבות הממשלה שמסביר מה הוא לא יכול לעשות. למעשה, איזנקוט מגלה כביכול שיקול דעת וזהירות, אך אלה מסוות היעדר אומץ. כך גם סיבך את צה"ל והמדינה בפרשת אלאור אזריה שיצאה משליטה. חייל שהרג מחבל פצוע, הפך לאירוע המרכזי של תקופת הרמטכ"לות שלו.
תא"ל וינטר הזכיר בהקשר של הרמטכ"ל איזנקוט את ההכלה וההסדרה. איזנקוט ביסודו הוא מיסטר הכלה ודוקטור הסדרה. הוא גם שימש מזכירו הצבאי של אהוד ברק כשהיה ראש הממשלה.
מברק עד ברק
"ניסיון לממש את האג'נדה של מדינה אחת יביא לכך שביהמ"ש העליון יזרוק אותם (הממשלה) מכל המדרגות ויגיד 'זה לא חוקתי'... החברה האזרחית תכנס מאות אלפי אנשים בכיכרות ותחסום את זה פיזית". הדובר הוא אהוד ברק, שאיים כי יהיו "סירובי פקודה מצד קצינים בכירים בצה"ל ואנשי שב"כ".
לא מדובר בשנת 2023, טרום פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר, אלא בדצמבר 2017, כאשר רה"מ לשעבר אהוד ברק העלה הילוך בקמפיין המתמשך שלו נגד בנימין נתניהו והאשים אותו בשחיתות. נאום סירובי הפקודה התחולל על ראשינו באירוע שנראה עקום ומגוחך כמו דברי ברק: פסטיבל הבננה בעמק הירדן. אירוע סודי שדווח על ידי עמית סגל.
מייד אחר כך נפגש הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט עם ברק, לבקשתו של ברק; גם האירוע המסובב הזה התקיים במקום חשוד, בביתו של ברק לא הרחק מהקריה.
האיומים האלה חייבים להזכיר את איומי המרד והסרבנות של שנת 2023 ולאחריה בתקופת המלחמה. זאת היתה סרבנות שמחכה להזדמנות, כפי שבג"ץ חיכה להזדמנות כדי לטרפד מהלכים חשובים של הממשלה. אבל בעיתון "הארץ" פירשו כי "לתרחיש הזה אין שום סימוכין במציאות".
"המשפט" במדינת ישראל הוא יצירת מופת חדשה, שמעניקה פרשנות מחודשת למשפט של קפקא. התחלת המשפט בכתב האישום המפוקפק שהגיש היועץ המשפטי מנדלבליט ב־2019, לקראת הבחירות שנערכו ב־9 באפריל. הקשר הגלוי להביא על עם ישראל את משפט נתניהו החל לפני הרבה שנים, אך קיבל תאוצה באותה פעילות חתרנית מרדנית של ברק הביטחוני. כעבור כשנה הצטרף למסכת האיומים על מנדלבליט גם ברק השני, המשפטי, הנשיאותי. באחת הכתבות בחדשות 12 שבהן רואיין אהרן ברק, הוא אמר משהו על היועץ המשפטי בנוסח של "אני סומך עליו שיעשה את מה שצריך".
הקשר הגלוי להביא על עם ישראל את משפט נתניהו החל לפני הרבה שנים, אך קיבל תאוצה באותה פעילות חתרנית מרדנית של ברק הביטחוני. כעבור כשנה הצטרף למסכת האיומים על מנדלבליט גם ברק השני, המשפטי, הנשיאותי
בז'אנרים קולנועיים מסוימים לא צריך אמירה יותר מפורטת מזאת. הלחץ המצטבר מכיוון המערכת הביטחונית בדימוס, בתיאום עם הלשעברים הבכירים של ביהמ"ש העליון, דחף את מנדלבליט כמו פגוש של משאית 50 טונות במדרון.
העיקר היה סעיף אישום בגין שוחד. תמיד יש פעם ראשונה, אמר שי ניצן, והפך כותרות הבל וטלפונים מכל הכיוונים למתת שוחד, בתמורה להאשמה הלא מוכחת שהבעלים של בזק דרשו מתן אישורים עסקיים. הרי שמפניות וסיגרים - לא מספיקים להפיל את ראש הממשלה. כעבור כמה שנים הודה המפכ"ל אלשיך כי "לא חשבנו שנגיע בכלל למשפט"; המחשבה - מחשבה, מישהו חשב שם - היתה שבעקבות הגשת כתב האישום ראש הממשלה נתניהו ילך הביתה והכל ייסגר.
השבוע חזרו שופטי נתניהו על מסקנתם, שאותה ביטאו כבר לפני שלוש שנים (!), כי תיק השוחד לא מחזיק - אין שוחד בתיק 4000, וזה אחרי פרשת העדויות האינסופית של ראש הממשלה אפילו תחת אש.
הפרת אמונים
משפט נתניהו והקמפיין לגיוס החרדים הם בימים אלה שני המחדלים, שמדרדרים את החברה הישראלית אולי אפילו למלחמת אזרחים. בעקבות הפצצה שהטילו השופטים השבוע, שמשמעותה ריסוק הסיבה העיקרית להגשת כתב האישום, ברור שמדובר בכישלון מסוכן. שותפים לאחריות: פרקליטות המדינה והיועצת המשפטית, נשיא המדינה יצחק הרצוג והשופטים שלכאורה הם חסרי אונים מול אירוע שגורלו בידי היועצת המשפטית.
המלחמה העניקה לגורמי המשפט הזדמנות לפטור את עם ישראל מעונש המשפט. המשך ניהול המשפט בזמן מלחמה קשה וממושכת הוא אבסורד, שגם ידידי ישראל בחוץ לארץ, בארה"ב, ערים לו כבר הרבה זמן. בהם הנשיא טראמפ. ואם הנשיא הרצוג חשב לעשות מעשה, בא הנשיא האמריקני טראמפ ויצר בשבילו את ההזדמנות. אפשר לטעון שבקשת טראמפ לחנינה לנתניהו יכולה היתה להיחשב להתערבות בריבונותנו; אבל לראייתו, המשפט היה למעשה ניסיון להפלת השלטון תוך כדי מלחמה. פגיעה יסודית בדמוקרטיה.
הנקודה המעניינת היא שרק חלק מהציבור הישראלי היה מודע לכך שעל פי מה שנחשף בבית המשפט, כל התיקים אבל בעיקר תיק 4000 הפכו לערימת גבבה משפטית שמבוססת על מהלכי חקירה בלתי חוקיים. התקשורת הטילה בפועל איפול על המתחולל בבית המשפט על ידי התעלמות. רק מי שטרח לעקוב אחרי הדיווחים מהתקשורת החוץ־צנזוריאלית, ידע שהתביעה מגששת את דרכה מתחתית המפולת החוצה.
עיוורון האליטות גורם להן לטרפד כל ניסיון של הממשלה הנבחרת, של נציגי העם, להגיע לפתרון נושא גיוס החרדים. לקחו נושא אחד שבו יש למערכת המשפט בעל ברית פוליטי, וביחד הם מחבלים כבר תקופה ארוכה במדיניות הממשלה. וזאת בשם עקרונות השוויון. האלימות בכבישים, חילופי המכות בין קבוצות אזרחים והגברת מדורת השנאה הם תולדה של מערכת ייעוץ משפטית, שאין לה כל חוש של אחריות לאומית.
