אפילו במונדיאל הכי גדול בהיסטוריה אין לנו מקום. ברור למה

סנטה קלרה, קליפורניה. ירדן משווה 1:1 מול אוסטריה. ירדן!
אפילו במונדיאל הגדול בהיסטוריה, שבו משתתפות 48 קבוצות, לא נמצא לנו מקום. וזה לא שבישראל אוהבים כדורגל פחות מבירדן, מצרים, סעודיה, איראן, קטאר ואלג'יריה. אבל אפילו הן מצאו את מקומן בחגיגת הספורט הגדולה בעולם, ואנחנו לא.

נכון, העובדה שישראל נאבקת על העלייה למונדיאל מאירופה, בגלל סירובן של הנבחרות הערביות להתמודד מולנו, היא נסיבה מקילה; אבל לא באמת: מדינות קטנות מאיתנו - קרואטיה ונורבגיה ושווייץ ובוסניה - מצאו דרך להעפיל, ואנחנו? יוק.

אז איך זה שמעצמה של ממש בתחום הטכנולוגי, הכלכלי, המדעי, הצבאי וההון האנושי, לא מצליחה - מאז 1970! - לפצח את הקונספט, לבנות תשתית כישרונות ובתי ספר וקבוצות נוער, שתאתגר מדינות כמו איסלנד, רומניה, הונגריה ושאר עופות, שנופלות מאיתנו בכל תחום? ואיך זה יכול להיות שירדן - ירדן, ירדן! - משתתפת במשחקי הגביע העולמי ואנחנו לא?

אולי כי לנו יש מלחמות אחרות, חשובות בהרבה, להילחם? אולי כי אנחנו סומכים על סמוך ומקווים שהחפיפניקיות תעבוד בכדורגל כפי שהיא עובדת לנו במאה דברים אחרים? ואולי זה בכלל כי יהודים פשוט פחות טובים בכדורגל? כי האמת היא שאין הרבה שחקני כדורגל יהודים טובים גם במדינות כדורגל מפותחות. גם לא הרבה שחקני כדורסל. גם לא הרבה שחקני פוטבול. גם לא הרבה שחקני בייסבול. מה כן? חתני פרס נובל יש בשפע. לא חסר. נדמה שאלוהים רומז לנו להסתפק במה שאנחנו ממש טובים בו - שריר המוח.