בין אופטימיות זהירה לכישלון מפואר, ברחבי המזרח התיכון צפו השבוע בנשימה עצורה בהסכם הדרמטי שנחתם בין ממשל טראמפ למשטר האיראני. לצד הברכות הרשמיות של מדינות שעסקו מקרוב בהליך התיווך כמו קטאר ומצרים, במפרץ היו גם מי שהניחו את האמת הקשה כפי שהיא.
"8.3 מיליארד בני אדם חיים על פני כדור הארץ, נראה שרק שניים מהם סומכים על איראן. טראמפ וג'יי.די ואנס", עקץ אמג'ד טאהא, פרשן בכיר באיחוד האמירויות. הוא הסביר: "איראן מבטיחה לא לחתור לנשק גרעיני ל־60 ימים. אין מנגנון אימות. אין אזכור לטילים הבליסטיים. אין אזכור לפרוקסיז. שליטי איראן נשארים בעמדת כוח. התמורה? הקלה בסנקציות, נכסים מוקפאים משוחררים, מכירת נפט מותרת, המצור הימי מוסר, ואולי גם יהיו מאות מיליארדי דולרים. הנשיא טראמפ אומר שהוא השיג הכל. האומנם? או שאיראן שוב קיבלה תשלום על להבטיח דברים?"
טאהא לא היה היחיד בפדרציה הערבית שהעלה סייגים להסכם. אנוואר גרגאש, יועצו הבכיר של נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד אל־נהיאן, הבהיר בעצמו כי "אסור שהדיבור על הסדרים אזוריים חדשים יתעלם מאמת יסודית - איראן לא רק נקלעה לסכסוך עם ישראל או ארה"ב, אלא גם נקטה תוקפנות ישירה על איחוד האמירויות ועל מדינות המפרץ הערבי. כל גישה רצינית לעתיד האזור צריכה להתחיל בכיבוד הריבונות ובדחיית התוקפנות נגד מדינות המפרץ הערביות, לא בדילוג או בהתעלמות מכך".
היתה זו תשובה ניצחת לפרשן המצרי עאמר מוסא, שגרס כי "השגת ההבנות בין ארה"ב לאיראן היא התפתחות חשובה שצריכה להיות נקודת התחלה להבנות אחרות בסוגיה הפלסטינית. העמידה האיתנה של איראן משתווה רק לעמידה האיתנה של הפלסטינים בעימות עם ישראל. אני מאמין שהשינוי באזור כבר החל, וסוגיות מורכבות אחרות יטופלו בעתיד הקרוב".
בכלל, היה נראה שבקהיר זיהו במזכר ההבנות הזדמנות לקדם דרך הממשל האמריקני הסדרים בעזה ובלבנון, שלא באמת יפתרו את בעיית הנשק של חמאס וחיזבאללה. העיקר שהם יבססו הפסקת אש ארוכת טווח, שבחסותה ארגוני הטרור יחזרו להשתקם והשיט בתעלת סואץ יזרום ללא האיום המרחף של החות'ים מתימן בים האדום ובמצר באב אל־מנדב.
בחריין: ממלכת אי־הוודאות
"השבועות האחרונים היו מלאים באי־ודאות", אמרה ל"ישראל השבוע" פטימה אל־חרבי, סופרת ופעילת שלום החיה בממלכת בחריין. "אפילו לאחר הסכם הפסקת האש (באפריל, ש"ק), רבים מאיתנו עדיין הרגשנו על הקצה, תוהים מתי התקיפה הבאה עלולה לבוא, והיא באה. בחריין הותקפה פעמים רבות בכטב"מים ובטילים. תמיד התגנבה השאלה בתקופה האחרונה - מה הדבר הבא שיקרה? סירנות, התרעות חירום ומעקב אחר החדשות הפכו לשגרה יומיומית באופן שמעולם לא צפינו".
היא מעידה כי "מאז שהכל התחיל, לא דמיינו שנחווה דבר כזה בעצמנו. דברים שפעם היינו רואים בחלקים אחרים של האזור, פתאום הפכו למציאות שלנו. בפעם הראשונה, בחריינים רבים חוו את הפחד ואת חוסר הוודאות שבאים עם החיים באזור סכסוך.
"עבור בחריינים, הרגשות התערבבו. זה התחיל בהפתעה ובהלם, אבל במשך הזמן אנשים התאחדו עם חוסן יוצא דופן. עמדנו מאוחדים מאחורי המנהיגות שלנו, תמכנו זה בזה, בדקנו מה שלומם של חברינו ובני המשפחה. נשארנו מחויבים להגנה על הביטחון של ארצנו ועל יציבותה. ברגעים קשים, החוזק של האחדות הלאומית שלנו הפך לממשי יותר מתמיד. למרות הפחד, היתה גם איזו תחושה של נחישות, שבחריין תישאר ארץ של שלום, יציבות ותקווה לדורות הבאים".
איך בחריין רואה את ההסכם בין ממשל טראמפ למשטר האיראני?
"רשמית, בחריין בירכה על ההסכם בין ארה"ב לאיראן ותיארה אותו כצעד חשוב לקראת צמצום ההסלמה, בניית אמון ותרומה ליציבות האזורית. משרד החוץ הבחרייני הביע תקווה שזה יוביל להסכם רחב יותר שיחזק את הביטחון, את היציבות ואת השלום המתמשך במזרח התיכון. אחרי שחוו חודשים של תקיפות, סירנות ואי־ודאות, בחריינים רבים מתייחסים להסכם באופטימיות זהירה. אנשים רוצים שלום, יציבות וסוף לפחד מפני טילים וכטב"מים.
"באותו זמן, יש גם זהירות מכיוון שהאמון נפגע אחרי מה שקרה בחודשים האחרונים. רוב האנשים מקווים שההסכם הזה לא יהיה זמני, אלא התחלה של פתרון מתמשך שימנע תקיפות עתידיות ויאפשר לאזור להתמקד בשגשוג במקום בסכסוך".
אז מה התרחיש האופטימלי מבחינת בחריין בעניין איראן? יש רצון לראות הסכם טוב יותר, או שאין אמון בהסכמים עם המשטר הנוכחי בטהרן?
"אני חושבת שרוב הבחריינים יברכו על כל הסכם שבאמת יביא שלום וביטחון לאזור. אחרי שחווינו על בשרנו את התקיפות, אנשים באופן טבעי רוצים יציבות. במקביל, יש גם זהירות. רבים מרגישים שכל הסכם חייב להיתמך במחויבות אמיתית, בדרישה לאחריות ובשינויים מתמשכים בשטח. התקווה היא לא פשוט ל'דיל', אלא לשלום שאנשים באמת יכולים לתמוך בו ולחיות עימו.
"דעתי האישית היא שהמשטר האיראני הנוכחי ימשיך להוות איום לא רק על העם האיראני, אלא גם על המדינות השכנות. במהלך הסכסוך הזה, אנשים רבים הרגישו שיש לעיתים פער בין מה שנאמר על ידי המנהיגים האיראנים לבין מה שנעשה באופן מיידי לאחר מכן, מה שמקשה מאוד את האמון. למרבה הצער, אני מאמינה שהחששות האלה יישארו איתנו כל עוד המשטר האיראני הנוכחי יישאר.
פטימה-אל חרבי, פעילת שלום מבחריין: "המשטר האיראני הנוכחי ימשיך להוות איום לא רק על העם האיראני, אלא גם על המדינות השכנות. במהלך הסכסוך הזה, אנשים רבים הרגישו שיש פער בין מה שנאמר על ידי המנהיגים האיראנים לבין מה שנעשה מייד לאחר מכן"
"עם כל מה שנאמר, הבחריינים הם עם פרקטי ואנשים אוהבי שלום. מעל לכל, אנחנו רוצים את הטוב ביותר עבור הארץ שלנו, האזור שלנו והדורות הבאים. אנחנו מקווים למזרח תיכון יציב, משגשג וחופשי מסכסוכים, שבו אנשים יכולים להתמקד בבניית חייהם במקום בחיים עם פחד ממלחמה".
ראינו במהלך המלחמה תאי טרור שהופעלו על ידי משמרות המהפכה של איראן והתגלו בבחריין. האם יש חשש שיופיעו תאים נוספים והדבר הזה יסלים?
"כן, לדעתי יש חשש בקרב רוב הבחריינים, אם לא כולם, לגבי איומים ביטחוניים. מה שמדאיג אנשים רבים אינו רק האפשרות של תקיפות ישירות, אלא גם הסיכון של פעילויות חשאיות, רדיקליזציה, קמפיינים של דיסאינפורמציה או ניסיונות לערער את היציבות מבפנים. זו הסיבה שרבים מאמינים שכל עוד המשטר האיראני הנוכחי יישאר בשלטון, האיום שמציבים תאי טרור ורשתות טרור שנתמכים על ידי איראן ימשיך להיות מקור דאגה לא רק לבחריין, אלא גם למדינות אחרות ברחבי האזור".
"לא מדובר בחשש חדש. במשך שנים רבות, בחריין התמודדה עם ניסיונות לערער את היציבות של המדינה ולאיים על ביטחונה. זו הסיבה שאנשים רבים נותרו ערניים וזהירים בכל הנוגע להתפתחויות בעתיד. למרבה המזל, מוסדות הביטחון של בחריין הצליחו לזהות ולחשוף את האיומים האלה, ואלו שנמצאו אשמים הובאו לדין על פי חוק. באותו זמן, צריך לומר שהבחריינים לא מעוניינים בסכסוך. אנחנו רוצים שלום, יציבות וביטחון עבור ארצנו ועבור האזור. אבל שלום חייב להיבנות על אמון, ואמון דורש מעשים, לא רק מילים".
לבנון: מוגש בחסות טהרן
נדמה שיותר ממדינות ערביות אחרות, מזכר ההבנות הציב בעיקר את לבנון בעמדה מדינית בעייתית. השלטון בביירות, שיצא באומץ למשא ומתן ישיר מול ישראל במטרה להשיג הסכם לסיום המלחמה, וכל זאת בתיווך הממשל האמריקני בוושינגטון הבירה, גילה שאותו ממשל ממש הסכים לכרוך את ענייני לבנון בהסכם מול איראן, כאילו מדובר במדינה שנתונה למשטר חסות של האייתוללות בטהרן.
"ההסכם בין איראן לארה"ב מעצב באופן יסודי את מאזן הכוחות בתוך לבנון", אומרת על כך ל"ישראל השבוע" החוקרת הלבנונית־מארונית ג'ומנה גברה. גברה היא אחת הקולות הבולטים מארץ הארזים בעד נורמליזציה עם ישראל ונגד הציר האיראני. רק לאחרונה היא נידונה בהיעדרה על ידי בית דין צבאי בלבנון ל־15 שנות מאסר בשל כך. מבחינתה, בית הדין שימש פרוקסי של חיזבאללה בקמפיין רדיפה שמכוון לשלול ממנה את כלל זכויותיה. זוהי עדות מטרידה לאחיזה שנותרה למחנה חיזבאללה במוסדות המדינה, למרות היחלשותו במלחמה מול ישראל.
ממקום מושבה באירופה, היא מסבירה כי "מזכר ההבנות פילג את המדינה בין אלה שרואים את העסקה כהפרה של הריבונות הלבנונית לבין אלה שרואים אותה כחבל הצלה אסטרטגי. בעוד הנשיא ג'וזף עאון בירך באופן טכני על הדיפלומטיה האזורית, הרטוריקה שלו היתה ניסיון מכוון לבודד את לבנון מאחיזתה של טהרן. עאון המעיט בניסיון האיראני לכלול את לבנון כסעיף משני בהסכם בין ארה"ב לאיראן. הוא הצהיר באופן מפורש כי לבנון ממשיכה במסלול משא ומתן ריבוני ועצמאי בוושינגטון מול ישראל.
"יותר מזה, בטענה שכל הסדר גבול סופי חייב להתרחש 'דרך המדינה הלבנונית, ולא על חשבונה', עאון מדיר באופן פעיל את חיזבאללה ואיראן מהזכות לנהל מו"מ בשם ביירות. הוא הגביל את התפקיד של איראן לטובת הפסקת אש בלבד, והבהיר כי ביטחון הגבול בפועל והנסיגה הישראלית תלויים לחלוטין בהליך הדיפלומטי בין המדינות".
בארץ הארזים קיימים גם קולות תקיפים יותר נגד הציר האיראני. "מפלגת הכוחות הלבנוניים הנוצרית טוענת כי איראן משתמשת בהפסקת האש כנשק לצורך קאמבק ללבנון", מפרטת גברה. "במפלגה רואים בהפסקת האש הנוכחית מבחן ישיר לרצינות של המדינה הלבנונית. עמדתם היא ש'הפרדת התיק הלבנוני מהתיק האיראני' היא רק הצעד הראשון. הם דורשים באופן נרחב את פירוק חיזבאללה מנשקו, ופועלים באגרסיביות דרך הערוצים הממשלתיים כדי לחייב את הצו של המדינה מ־2 במארס, שאסר פעילות צבאית עצמאית של חיזבאללה. מבחינת המפלגה, אם צבא לבנון לא יקבל שליטה בלעדית על דרום המדינה ויפרק את חיזבאללה מנשקו, המדינה תאבד כל גרם של אמינות בקהילה הבינלאומית ותחשוף את עצמה לחידוש הסכסוך ללא הגנה דיפלומטית".
לעומת זאת, היא מדגישה כי במחנה של חיזבאללה הדברים הפוכים לגמרי. "חיזבאללה ומנגנון התקשורת שלו מסגרו את ההסכם כ'ניצחון איראני'. הם רואים בהכללת סעיף הפסקת האש האזורית של 60 ימים, שאמור לעצור את הפעילות הישראלית בלבנון, כהוכחה לכך שההתנגדות הצבאית שלהם אילצה את וושינגטון להיעתר להם. עם נפילת משטר אסד בסוריה וניתוק נתיבי האספקה היבשתיים, חיזבאללה היה מבודד באופן קשה. עכשיו העסקה הזאת מציעה לו חבל הצלה כלכלי ופיזי עצום. הוא כבר משתמש בזה כדי לחזק את עצמו מבחינה פנימית. בחיזבאללה טוענים ש'הרעיון שאף אחד לא ינהל משא ומתן בשם לבנון קרס' ואומרים לממשלה הלבנונית שאיראן מחזיקה במפתח האמיתי לביטחון שלהם".
ג'ומנה גברה, חוקרת לבנונית: "עם נפילת משטר אסד בסוריה וניתוק נתיבי האספקה היבשתיים, חיזבאללה היה מבודד באופן קשה. עכשיו העסקה הזאת מציעה לו חבל הצלה כלכלי ופיזי עצום. הם כבר משתמשים בזה כדי לחזק את עצמם מבחינה פנימית"
החוקרת המארונית מוסיפה כי "אמל, בעלת הברית הפוליטית של חיזבאללה, בהנהגת יו"ר הפרלמנט נביה ברי, שיבחה באופן זהיר את העסקה לאחר שהוא קיבל תדרוכים ישירים ממשרד החוץ האיראני. במקביל, אמל תוקפת בחריפות את שיחות הפסקת האש הישירות של הנשיא ג'וזף עאון עם ישראל".
באשר למיעוט הסוני, גברה מציינת כי בעדה הגיבו בזעם. "ראש הממשלה נוואף סלאם (שמשתייך לעדה הסונית, ש"ק) תקף את חיזבאללה וטהרן באופן פומבי. הוא קבע כי לבנון היא מדינה עצמאית ו'אף אחד לא מייצג אותנו או מנהל משא ומתן במקומנו'. גם בקרב הסונים תומכים בתוקף באסטרטגיית 'הניתוק' של עאון. ולבסוף, להנהגה הדרוזית בלבנון יש את העמדה הגרועה ביותר ברמה הלאומית. הם נותרו אנטי־אמריקנים עד לשד עצמותיהם, בין שמדובר בווליד ג'ונבלאט, בארסלאן או בוויהאב (פוליטיקאים מוכרים בעדה, ש"ק). הם ניצבים באופן עקרוני נגד המחנה שמתנגד לחיזבאללה וקוראים לשילוב איראן תוך דחיית פירוק הנשק". בהקשר זה, יש לציין כי לפי סקר בערוץ הלבנוני "אל־ג'דיד", בקרב העדה הדרוזית עצמה מסתמן רוב התומך במשא ומתן ישיר עם ישראל בניגוד לעמדת הפוליטיקאים.
חיזבאללה אינו שלוחת הטרור היחידה בציר האיראני שנהנית מההסכם. גורם בדרום תימן הזהיר בשיחה עם "ישראל השבוע" כי מזכר ההבנות עלול להוביל לכך שטהרן תזרים מיליארדי דולרים לחות'ים בתימן. בכל מקרה, הוא אומר, החות'ים נהנים מכספים שזולגים אליהם בזכות הסכם הפסקת האש המתמשכת מול סעודיה.
המשמעות היא שבחסות תעלולי הדיפלומטיה של האמריקנים והסעודים, החות'ים ילכו ויתחזקו. על רקע זה, קיים חשש שהם ירחיבו את שטחי השליטה שלהם בתימן על חשבון מתנגדיהם. כל זאת, בזמן שסעודיה ממשיכה להצר את צעדיהם של תומכי המועצה הדרומית, התנועה הפרו־אמירותית שקוראת להקמה מחדש של דרום תימן ונחשבת לגורם הניצי מכולם כנגד החות'ים.
סוריה: ישראל תחילה
גם בסוריה מביעים דאגה ממזכר ההבנות. שרה עבאס, גולה סורית מארגון "הברית הסורית המערבית", הפועל למען בני מיעוטים במרחב, אמרה ל"ישראל השבוע" כי בקרב העדה העלאווית רואים בהסכם הישג נוסף של הצירים האסלאמיסטיים במזרח התיכון.
"העלאווים בסוריה עסוקים עכשיו במאבק קיומי מול השלטונות האסלאמיסטיים־ג'יהאדיסטיים והגורמים המזוהים איתם בשל מעשי הטבח, הרציחות והחטיפות נגדם. בהקשר הזה, עלאווים רבים חווים תחושות של אכזבה ובגידה כלפי איראן. הם מאמינים שאיראן ובעלי הברית השיעים שלה מציבים את האינטרסים האסטרטגיים שלהם מעל כל דבר אחר. לכן יותר ויותר מעריכים שאיראן נטשה את הסוגיה העלאווית בעודה מנסה להשתמש בה ככלי פוליטי בעימות הרחב יותר שלה מול ישראל", מסבירה עבאס.
לעומת זאת, היא מציינת כי ישראל הולכת ונתפסת כבעלת ברית של המיעוט. "בקרב העלאווים, הגישות כלפי ישראל מעוצבות בשתי פרספקטיבות. הראשונה רואה בישראל כמושיעה. קיימת אמונה שישראל מייצגת מגן פוטנציאלי מפני האסלאמיזם הג'יהאדיסטי, בין שמדובר בזרם השיעי ובין שמדובר בזרם הסוני. רבים רואים בישראל כוח שמסוגל להיות בלם מאזן כנגד התנועות הקיצוניות שמאיימות על מיעוטים ברחבי האזור".
לדבריה, "הפרספקטיבה השנייה היא אסטרטגית יותר. חלק מהעלאווים רואים את האינטרסים יותר ויותר דרך עדשת הביטחון והיציבות של ישראל. מנקודת המבט הזאת, ההסכם בין ארה"ב לאיראן נתפס כמזיק לישראל כי הוא לא מתמודד עם האיומים הקיומיים שישראל מתמודדת איתם. ההסכם הזה נתפס כביטוי לתמיכה האמריקנית בפרויקט האזורי שמעצים את 'ציר הג'יהאדיסטים' - האסלאם הפוליטי של הסונים ושל השיעים. מבחינתם, הדבר הזה מהווה איום לא רק על ישראל, אלא על כל קהילות המיעוטים במזרח התיכון, כולל העלאווים. ההיגיון הוא שאם המיעוט החזק ביותר באזור - היהודים - נמצא תחת איום קיומי, הרי המיעוטים האחרים נתונים לסכנה גדולה עוד יותר".
שרה עבאס, ארגון "הברית הסורית המערבית": "חלק מהעלאווים רואים את האינטרסים דרך עדשת הביטחון והיציבות של ישראל. מנקודת המבט הזאת, ההסכם בין ארה"ב לאיראן נתפס כמזיק לישראל כי הוא לא מתמודד עם האיומים הקיומיים שלה. ההסכם הזה נתפס כביטוי לתמיכה ב'ציר הג'יהאדיסטים'"
עבאס מכוונת לכך שהמדיניות של ממשל טראמפ במבט־על לא רק הלכה לקראת המשטר האיראני בהסכם האחרון. בשנים האחרונות המדיניות הזו יישרה קו עם האינטרסים של גורמים אסלאמיסטיים אחרים, אבל מהציר של קטאר, טורקיה והשלטון האסלאמיסטי של אחמד א־שרע (אבו מוחמד אל־ג'ולאני) בסוריה. רק בשבוע האחרון טראמפ דיבר בשבחו של א־שרע כגורם שיכול לפעול טוב יותר מישראל נגד חיזבאללה.
"עלאווים ששוחחתי איתם הביעו דאגה רבה מהצמיחה המהירה של האידיאולוגיה הג'יהאדיסטית בסוריה. הם מאמינים שהרדיקליזציה עלולה לייצר גל אלימות נרחב, בדומה לטבח 7 באוקטובר ולטבח 7 במארס (שבוצע נגד העדה העלאווית בסוריה ב־2025, ש"ק). רבים מאמינים שהנשיא טראמפ טועה אם הוא מניח שהוא יכול לנהל או להכיל את הדינמיקה הזו בעזרת אל־ג'ולאני. הם אומרים שהג'יהאדיזם, שמכוון כלפי יהודים, נוצרים, עלאווים, דרוזים ומיעוטים אחרים, כבר התרחב מעבר ליכולת של אל־ג'ולאני לשלוט בו.
"רבים מהעלאווים מאמינים שטורקיה, סעודיה וקטאר פעלו, בסופו של דבר, בדרכים שסייעו לשמר את האסלאם הפוליטי באזור. מבחינתם, קריסת איראן היתה מהווה גם מכה קשה לאסלאם הפוליטי במובן הרחב יותר, והיתה יכולה לפתוח דלת למזרח תיכון חדש, שבו לא תנועות שיעיות קיצוניות ולא תנועות סוניות קיצוניות שולטות בחיים הפוליטיים. לכן רבים מסיקים שהנשיא טראמפ העדיף שיקולים כלכליים והסדרים פוליטיים על חשבון שיקולי הביטחון ארוכי הטווח של מדינת ישראל".
