פרשן בחרייני בכיר ל"היום": "אחרי המלחמה, ישראל חייבת לנצל את המומנטום"

המלחמה האחרונה עיצבה מחדש את התפיסות האזוריות. דעת הקהל במפרץ רואה באיראן איום אזורי מיידי יותר מאשר ישראל, מה שמהווה שינוי חסר תקדים בדינמיקה. לראשונה, מספר מדינות במפרץ רואות את ישראל פחות ככוח שמערער יציבות ויותר כשותף פוטנציאלי בביסוס היציבות.

ועדיין, הסנטימנט הזה לא מבטיח שלום. הוא כן מסמן על חלון הזדמנויות. ישראל חייבת לפעול בנחישות כדי לבנות אמון ולהתאים את מדיניותה לסדרי העדיפויות של המפרץ, או להסתכן בכך שהרגע הזה יחלוף לנגד עיניה.

מנקודת המבט המפרצית, נורמליזציה איננה אידיאולוגיה אלא אסטרטגיה. יכולותיה הצבאיות של ישראל זוכות להערכה כגורם הרתעה, בעוד כוחה הטכנולוגי יכול להוות השלמה לאסטרטגיות הגיוון של מדינות המפרץ. קשרים קרובים איתה מחזקים את השפעתן הגלובלית של מדינות המפרץ, ומציבים אותן כשחקניות פרגמטיות באזור נפיץ. ובכל זאת, דברים אלה לבדם אינם יכולים להבטיח שלום.

חזרה למלחמה תעצור את המומנטום

מתקפת 7 באוקטובר הדגישה את השבריריות של הסביבה האזורית ואת הצורה שבה הסכמי אברהם, שנחשבו בעבר כמסגרת להשתתפות ערבית רחבה יותר, נותרו בלתי מנוצלים. הדחיפות כעת טמונה ביכולת של ישראל לנצל את חלון ההזדמנויות הנוכחי לפני שהוא ייסגר שוב.

שני הצדדים מתייחסים בזהירות למשא ומתן המתנהל כיום. עבור מדינות המפרץ וישראל, להתאמה מחדש של מערכת היחסים האזורית יש גבולות: איראן תישאר מדינה עוינת ללא קשר לדיפלומטיה. ועדיין, מערכת היחסים המתפתחת שלה עם וושינגטון מציגה דינמיקה שיכולה לקרב בין מדינות המפרץ לישראל. המומנטום קיים, אבל הוא מותנה - הוא ישגשג רק בהיעדר מלחמה. סכסוך מחודש יעצים את הגורמים הקיצונים, יחתור תחת המתונים ויחזק את התפיסה שהמשא ומתן היה הפוגה טקטית ולא ניסיון אמיתי להשיג פתרון.

מבחינת מדינות המפרץ, מלחמה תוביל לחזרה להרתעה ולבניית בריתות, תוך דחיקה לשוליים של תהליך הגיוון הכלכלי והאינטרגציה. מבחינת איראן, זה יצדיק הגברה של פעילויות הנוגעות לתוכנית הגרעין ופעילויות באזור, בעוד וושינגטון תיאלץ לנסח מחדש את הסכסוך כאמצעי בלימה. עמודי התווך שהוקמו במשא ומתן רעועים - אם המלחמה תחזור, יהיה כמעט בלתי אפשרי לבנות מחדש את האמון - גם אם הוא היה סמלי. זה מדגיש את הדחיפות של ישראל והשותפות שלה לפעול בנחישות כל עוד חלון ההזדמנויות פתוח.

הנושא הפלסטיני עדיין חיוני לנורמליזציה

הקריאה בתקשורת הישראלית לפעולה מהירה איננה טעות, אבל מדינות המפרץ מצפות לצעדים מוחשיים מעבר לרטוריקה. צעדים בוני אמון, שיכללו שיתוף פעולה בתרבות, בהשקעות ובסיוע הומניטארי - ינסחו ביטחון בציבורים במדינות המפרץ. גם השתתפות פעילה ביוזמות מרובות משתתפים בהובלת המפרץ תהיה סימן לעבר מסגרות ביטחון קולקטיביות.

התקדמות בנושא הפלסטיני עדיין חיונית ללגיטימציה. אינטרסים אסטרטגיים עשויים להניע את הנורמליזציה, אבל תנועה בחזית הפלסטינית תספק את הכיסוי הפוליטי הדרוש כדי להפוך את הנורמליזציה מתהליך דיפלומטי איטי לפריצת דרך אזורית.

במבט קדימה, מדינות המפרץ נותרו פרגמטיות. הן רואות בנורמליזציה כלי ליציבות ולהשפעה, ולא שינוי כיוון גורף. אם ישראל תפעל בנחישות ותתאים את הדיפלומטיה שלה לסדרי העדיפויות של המפרץ, היא תוכל לבסס את תפקידה כשותפה מועדפת. הסכמי אברהם, שנחשבו בעבר לפריצת דרך, עשויים להתרחב לארכיטקטורה של שיתוף פעולה - בהינתן ששני הצדדים ינצלו את המומנטום הנוכחי.

***

אל-קוזאי הוא בכיר ושותף הקואליציה לביטחון אזורי. הביא לפרסום: שחר קליימן