הבכירה המקורבת לטראמפ מגנה על ההסכם: "יכול לקרות באיראן תרחיש ברית המועצות"

ימים ספורים אחרי שנחתם מזכר ההבנות בין ארצות הברית לאיראן, ובעוד בישראל שורר מצב רוח קודר, מציעה ויקטוריה קואטס קריאה הפוכה. קואטס, מבכירות ממשל טראמפ הראשון וכיום סגנית נשיא במכון דייוויס שבקרן הריטג', דוחה בראיון ל"היום" את התפיסה שלפיה ההסכם הוא תבוסה מערבית. לטענתה איראן יוצאת מהמלחמה מובסת עד היסוד, וצפויה לעמוד בקרוב ב"רגע גורבצ'וב" משלה. בראיון היא מתייחסת גם לאנטי-ישראליות והאנטישמיות הצומחת בימין האמריקני ולמשבר שטלטל את קרן הריטג'.

מדובר באחד ממכוני המחקר והמדיניות החשובים והמשפיעים בוושינגטון, ודאי בצד הרפובליקני, ורבים רואים בו את ה"מנוע" האידיאולוגי שמאחורי מדיניות ממשל טראמפ השני, בין היתר בשל "פרויקט 2025", תוכנית האב שחיברה הקרן ושסימנה את קווי המתאר של הקדנציה הנוכחית.

חשיבותו של המכון ומידת השפעתו הרחבה בבירה האמריקנית ובקרב המפלגה הרפובליקנית הן שהפכו את המשבר שפרץ בו, סביב היחס לישראל, לאירוע שרבים בישראל ובארה"ב עקבו אחריו בדאגה. הפרשה פרצה בשלהי 2025, לאחר שנשיא הקרן קווין רוברטס יצא להגן על איש התקשורת טאקר קרלסון, שעמו קיימה הקרן שיתוף פעולה, אחרי שאירח בתוכניתו את הלאומן הלבן האנטישמי ניק פואנטס. רוברטס כינה את מבקריו של קרלסון "קואליציה ארסית", והצית בכך מרד פנימי: ארגונים יהודיים נטשו את "פרויקט אסתר" של הקרן, עובדים התפטרו, ושלושה מחברי הדירקטוריון פרשו.

"הדרך להתמודד עם האנטי-ישראלים בקמפוס: ענישה"

קואטס עומדת בראש "פרויקט אסתר", יוזמה של הריטג' שמטרתה להיאבק במה שהיא מתארת כאנטישמיות אנטי-ישראלית בקמפוסים ובשמאל האמריקני. הקו הזה משתקף היטב בפעולות ממשל טראמפ מול האוניברסיטאות, ובהן הקפאת מימון פדרלי, לחץ על הנהלות וצעדים נגד סטודנטים וחברי סגל זרים שהשתתפו במחאות פרו-פלסטיניות. הצעדים זוכים לביקורת מצד גורמים הטוענים שהם פוגעים בחופש הביטוי.

בראיון עם "היום" לקראת כנס JNS, שבמסגרתו תשתתף בפאנל על עתידה של איראן, מתייחסת קואטס גם לאנט-ישראליות הצומחת בימין, ולפרשה שטלטלה את מכון המחקר. "לאור מה שחווינו בהריטג' בחצי השנה האחרונה, ברור שזו בעיה", היא אומרת, "ואנחנו עומדים לנקוט כמה צעדים מוסדיים בנושא". לדבריה, אותם קולות אנטי-ישראליים ואנטישמיים הם "אנטיתזה ל-America First", והם "פוגמים בתנועה הזאת ומחלישים אותה, כי אנחנו הרבה יותר חזקים כשאנחנו שותפים לישראל".

קואטס מבחינה בין שתי הזירות. בשמאל, היא טוענת, הקריסה מערכתית ובלתי הפיכה באמצעות מוסדות ההשכלה הגבוהה וקמפיין אנטי ישראלי ממומן, ולכן הדרך היחידה היא הרתעה. "אי אפשר לחנך אנשים החוצה מזה בשלב הזה. זה חייב להיות פחד מעונש", היא אומרת, ומסבירה ש"פרויקט אסתר" נוקט פעולות פיננסיות, משפטיות נגד מוסדות, מתוך הנחה שרק חשש מעונש יוביל אותם לתקן את התנהגותם. בימין, לעומת זאת, הגישה שונה. כאן היא מזהירה מפני הגזמה בחשיבות המגמה.

"שפירו לא יכול להצליח בגלל שהוא יהודי"

המלחמה באיראן העצימה עוד יותר את המתחים שבין הפלג הבדלני, ובמידה מסוימת אנטי-ישראלי, של תנועת MAGA לבין מרכז הכובד הפרו-ישראלי של הימין. אך קואטס טוענת שאין מאחורי הקולות האלה בסיס פוליטי של ממש, ושואבת עידוד מהדחתו של חבר הקונגרס תומס מאסי מקנטקי. מאסי, שהצביע שוב ושוב נגד סיוע לישראל ומיסגר את הקמפיין שלו כמאבק ב"לובי הישראלי", הפסיד במאי בפריימריז למתמודד שזכה לגיבוי מטראמפ - אותו מאסי רדף גם סביב פרשת אפשטיין.

"חבר הקונגרס היחיד שלדעתי באמת נדבק בווירוס המחשבה הזה הפסיד בפריימריז שלו. אז הוא לא יחזור לקונגרס מהצד הרפובליקני, וזה לא מרמז לי על בסיס פוליטי משמעותי". בישראל ודאי ישארו מודאגים לאור העובדה שהקו הבדלני בימין אינו מתמצה בחבר קונגרס יחיד - בעיקר לנוכח העובדה כי גם סגן הנשיא ג'יי.די ואנס, שמזוהה איתו, הפך בימים האחרונים לפרצוף שמוכר את עסקת איראן. "לא הייתי מבלבלת בין עוצמת הרעש לבין הרוב מכריע, בשום אופן", היא אומרת.

באשר למפלגה הדמוקרטית, קואטס פסימית הרבה יותר. לדבריה, הקריסה בתמיכה בישראל שם היא "מערכתית" ובלתי הפיכה, פרי מה שהיא מתארת כקמפיין מתואם להשמצת ישראל שחלחל אל הקמפוסים ואל מערכת החינוך הציבורית. כשאני מציע את ג'וש שפירו, מושל פנסילבניה, כדמות מרכזית במפלגה הדמוקרטית - שעודנו תומך בישראל ונחשב למועמד אפשרי לנשיאות ב-2028 - היא רואה במצבו במפלגה המחשה לעומק הבעיה.

"הוא ללא שום ספק המועמד הכי טוב שלהם", אמרה, "והוא לא יכול לעבור פריימריז. זה אפילו לא קרוב". לשאלה אם הסיבה לכך היא יהדותו ותמיכתו בישראל, השיבה בחדות: "כן. יש סיבה אחת. כולם אמרו 'הוא לא מספיק תקיף'. לא. סיבה אחת, ועד שאתם תודו בזה, אתם מקרה אבוד".

"איראן נמצאת בבידוד חסר תקדים"

בינואר השנה הצהיר ראש הממשלה נתניהו בריאיון לאקונומיסט, על כוונתו לאפס בתוך עשור את התלות ברכיב הכספי של הסיוע הצבאי האמריקני, מה שנתפס כעת כצעד לעצירת הדימום במעמדה של ישראל בקרב הרפובליקנים.

"זה זיכה אותנו בכל מיני ביקורות", אומרת קואטס כשהיא מספרת שבהריטג' קידמו מהלך דומה עוד קודם לכן, "אבל נחשו מה? עכשיו זו המדיניות הרשמית של ממשלת ישראל". בעיניה, החלופה לסיוע היא שיתוף פעולה טכנולוגי: "אם אתה פשוט נוסע לתל אביב, יש הצפה בנוכחות הטכנולוגית האמריקנית בישראל, מעולם לא ראיתי דבר כזה. ככל שיותר צעירים אמריקנים רואים את זה, מועסקים בסטארט-אפים ישראלים שפועלים בארה"ב, כך ישראל מרגישה שארצות הברית לא רק שולחת נשק, אלא שאנחנו משתפים פעולה על העתיד הטכנולוגי הזה. ככה ממתנים את זה בימין".

בנוגע למזכר ההבנות וההסכם מול איראן, קואטס רואה אותו באור חיובי בהרבה ממרבית הפרשנים, ובוודאי מהתפיסה הרווחת בישראל. העמדה הזאת זיכתה אותה כבר במחמאות מהנשיא האמריקני, שכתב בפוסט כי היא "פשוט פנטסטית" ו"מבינה את זה כמו מעטים". בעוד רבים רואים במזכר תבוסה מערבית והישג איראני, קואטס דוחה את התמונה הזאת מכל וכל: "אני חושבת שאיראן רוצה שנחשוב כך, והם אומרים את זה לתקשורת כל היום, כל יום. אבל במציאות הם נמצאים בבידוד חסר תקדים".

לדבריה, ההסכם נחתם כשאיראן מובסת עד היסוד, כלכלית ואסטרטגית. "אנחנו יודעים מה עשינו להם, לתעשיות, לצבא, לתשתיות, למטבע, לבורסה שכבר לא קיימת", היא אומרת. "הם תחת הריסות בכל החזיתות. אני לא בטוחה שצריך עוד הרבה כדי לדחוף אותם מעבר לקצה".

"לא חושבת שמשהו השתנה בין טראמפ לנתניהו"

ביקורת קשה סופג הסעיף העוסק בקרן השקעות בהיקף 300 מיליארד דולר, שמקורו בדרישת פיצויי מלחמה איראנית. "מעולם לא הייתה שום תוכנית כזאת. יש תוכנית פוטנציאלית שהמפרץ יממן את זה, ואני יכולה להגיד לכם: פחות סביר שהמפרץ יממן את המשטר הנוכחי הזה מכמעט כל דבר אחר. אם זה מותנה בכך שהמשטר יתפקד בצורה מסוימת כדי לקבל את הכסף, המשמעות היא שהמשטר הזה חדל להתקיים, כי בגלגולו הנוכחי זה פשוט לא יקרה".

קואטס מזכירה כי הציפייה האיראנית ל"בום" השקעות מערבי לאחר הסרת הסנקציות כבר נכזבה בעבר, אחרי חתימת הסכם הגרעין בימי ממשל אובמה. אז יצא נשיא איראן חסן רוחאני ל"סיבוב קבצנות" באירופה, אך שב כמעט בידיים ריקות. הבעיה, לדבריה, מהותית למשטר האייתולות: "אין שלטון חוק באיראן. תאר לך את איראן, עם השחיתות המשתוללת ובאמת לא הרבה מה להציע. ברגע שתהיה להם הנהגה סבירה יותר, וייכנסו מוסדות של חברה אזרחית, זו יכולה להיות מדינה נהדרת. אבל כרגע, אני לא רואה קונים לזה".

קואטס ממעיטה בחשיבותו של המשבר הפומבי בין הנשיא טראמפ לראש הממשלה נתניהו, ומכנה אותו "תככי חצר". "תמיד אמרתי: אם ישראל רוצה לוותר על כל העניין של העברית ולדבר על להפוך למדינה ה-51, אני פתוחה לשיחה", היא מתבדחת, "אבל עד שזה יקרה, ישראל היא מדינה ריבונית בשכונה אחרת, עם שיקולים שונים". לדבריה, אין כאן שום דבר חדש: "אני לא חושבת שמשהו השתנה. הייתי על מספיק שיחות טלפון עם שניהם, וגם ראש הממשלה יכול לדבר מאוד בבוטות, אני בטוחה שתופתע לגלות. שניהם פטריוטים, שניהם רוצים להגן על המדינות שלהם, שניהם שונאים את האיראנים. בטח שיש הבדלים טקטיים, אבל תמיד יש, כי אנחנו שתי מדינות ריבוניות".

על עתידה של איראן, הנושא שבו תדון בפאנל בכנס, קואטס אופטימית. "זה יכול להיות מין רגע גורבצ'וב", היא אומרת, "ומה שאנחנו לא רוצים זה לגלוש למצב של פוטין". התקווה שלה תלויה בכך שמתוך המשטר יקום גורם מתון, נכון לוויתורים כואבים: "אם מישהו באיראן ירים יד ויאמר, 'אני אעשה את הוויתורים הרציניים האלה, גם אם הם מביאים את החיסול שלי', כמו שגורבצ'וב עשה, נוכל לעזור לו במעבר".

קואטס תגיע לישראל בשבוע הבא כדי להשתתף בכנס המדיניות הבינלאומי של JNS, "JNS International Policy Summit 2026", שייערך בין ה-21 ל-23 ביוני במלון וולדורף אסטוריה בירושלים. בכנס צפויים להשתתף גם ראש הממשלה נתניהו, נשיא המדינה יצחק הרצוג ושגריר ארה"ב מייק האקבי.