בועז, חברת רכבי היוקרה פרארי חשפה בשבוע שעבר את הרכב החשמלי הראשון בתולדותיה - לוצ'ה. חובבי פרארי הזדעקו, ואפילו היו"ר המיתולוגי של החברה, לוקה די מונטזמולו, הציע שיורידו את סמל החברה מהמכונית. לפני שנדבר על הסיפור של פרארי, ומה המכונית של כל אחד מאיתנו מעידה עלינו, ספר איך זה מרגיש לנהוג במכונית העל הזאת.
"נהגתי בשלוש מכוניות פרארי מדגמי 360, 458 ו־488. בפרארי 360, הישנה יותר, אתה מרגיש את המכונה, את הגיר הידני. זו מכונית שרחוקה מלהיות מודרנית, ואתה מרגיש בה את החיכוך עם הברזלים של הרכב. במכוניות מודרניות אתה רוצה איטום, בידוד מהסביבה, אבל ברכבי פרארי קלאסיים אתה רוצה לשמוע היטב את רעש המנוע. בדגמי ה־458 וה־488, כשאתה מאיץ, בולם ופונה - אתה מרגיש את החיה שבפנים, החיה שבתוך הפרארי".
וזו לא בהכרח נסיעה קלה.
"הנסיעה בפרארי היא קלאוסטרופובית. בשונה ממכונית יומיומית, שדואגת לרווחה שלך, פרארי מאלצת אותך לתנוחת ישיבה מאוד מסוימת, שכבר מראש משפיעה על ההרגשה שלך. בפרארי רוצים שתהיה מוכן לרכב שהוא על פניו אלים.
"זו לא נסיעה חביבה - אתה מרגיש את נוקשות המתלים, אתה מרגיש את הכביש בצורה יוצאת דופן כי הצמיגים כל כך דקים. אני מתלוצץ שאם עלית על נמלה, אפשר להרגיש אם היא בהיריון ובאיזה חודש. התגובתיות שלה קיצונית, גם של תיבות ההילוכים וגם של דוושות התאוצה והבלימה".
התאוצה היא תופעה ידועה בפרארי, אבל על נושא התאוטה פחות מדברים.
"זו תופעה מרשימה: הגוף נדחף קדימה בחוזקה, הצמיגים חורקים חזק, ובמקביל נשמע צליל הורדת הילוכים מהיר ואגרסיבי. בתאוטה, אתה חייב לשנות את דפוס המחשבה בהקשר של תפעול הרכב. אתה בתנוחה מאוד נמוכה, בגובה של סנטימטרים בודדים מהכביש, תקרת המכונית מאוד נמוכה, ואתה ממש יושב על הכביש".
אני מדמיין עצירה של רכבת הרים.
"בערך ככה, ואפילו חד יותר. לנושא התאוטה והתאוצה צריך להוסיף את האלמנטים הקלאסיים של החברה האיטלקית: ההגה לא עגול ומעוצב כדי שהאחיזה תספק מקסימום שליטה לנהג. אין מערכות עזר של תיקון סטייה מנתיב, וגם לא מערכות אוטונומיות, אפילו לא בפרארי החדשות. אתה לא רוצה שב־300 קמ"ש הרכב יבצע תיקון סטייה מנתיב. הפילוסופיה כאן היא שהנהג שולט, לא הרכב".
וזה לא פשוט ללמוד לשלוט ב"סוס הצוהל", הלוגו המפורסם של פרארי.
"הלקוח מן המניין לא מבין איך נוסעים בפרארי. כדי לשמור על המוניטין שלהם, הם מלמדים את הרוכשים מראש איך להשתמש במוצר, כי בעת קבלת הרכב - הלקוח נרגש, לא פנוי ללמידה. אני זוכר אירוע שבו באחת המסירות של מכונית מחברת יוקרה אחרת, הלקוח הנרגש יצא מאולם התצוגה דרך חלון הראווה. פרארי רוצים למנוע תקלות מהסוג הזה. הם רוצים שכאשר תפגוש את המכונית שלך, יהיה לך סט כלים שלפיו אתה מבין את הרכב ויודע לתפעל אותו".
חשוב לומר שכל ההכנה הזאת לא תמיד פרקטית, כי רבים מרוכשי מכוניות הפרארי כלל לא נוהגים בהן ביום־יום. מעטות הפעמים בחיי שבהן ראיתי פרארי בכביש.
"הם רוצים שהרכב יישמר, שהגלגלים לא יתבלו. זה לא רכב יומיומי לעבודה. גם בחו"ל, בעלים רבים של מכוניות כאלה לא נוסעים בהן באופן תדיר, למעט אולי צפון איטליה. אבל גם שם לא תראה פרארי בכמויות. זה קשור גם לכך שבאיטליה - מספר מכוניות הפרארי שנמכרות הוא מהנמוכים בעולם. זה לא מתאים לכל האיטלקים, וגם לא מתאים לכל אחד".
מדוע בעצם?
"פרארי זו תרבות, דת. את נהגיה תראה במפגשים שבועיים, כמו בכנסייה. כל אחד חונה את האוטו שלו, מתגודדים סביב הרכבים, מקשקשים סביבם, משוויצים, ואחרי שעתיים-שלוש הולכים הביתה. פרארי, בטח בישראל, זה לא רכב פרקטי, זה רכב של שואו".
הנדסת רגשות
עם השקת הלוצ'ה החדשה השואו של פרארי נפגע, יש שיאמרו אנושות. בארץ אתה עד לאותה אכזבה הנשמעת בעולם מהחשמלית החדשה?
"כן, אכזבה מקיר לקיר. אבל היא לא נשמעת מרוכשי פרארי, אלא מהציבור הרחב, והסיבה לכך היא שרוכשי פרארי לרוב כבר שבויים עמוק בתוך המותג. אי אפשר לשנות את דעתם, הם מאוהבים עד מעל לראש, ולפעמים האהבה עיוורת. זו התמכרות. ברגע שהם נגעו במוצר, נגמר הסיפור. הם שייכים לקליקה שאי אפשר לסגת ממנה. מבחינת מחזיק הפרארי, שיקברו אותו עם המכונית שלו ביחד - כי הוא שייך למיליה מסוים. הם תמיד ימצאו את הסיבה להישאר.
"וחלק מרוכשי הפרארי המסורתיים טוענים שהתאהבו גם בלוצ'ה החדשה. אני, אגב, לא מאמין להם. חוץ מזה, מה שמעניין זה מה העם חושב; כי באולם התצוגה של פרארי אין בעלי פרארי, אלא ילדים עם מצלמות, סקרנים. אנשים שרוצים לגעת בהיסטוריה, במיתוס, ביוקרה הזו".
באמת מעניין להבין - מה כל כך מרגש אותנו במכוניות ספורט?
"זו שרשרת של אלמנטים: היסטוריה, מיתוג, יוקרה, כסף. מובן שצריך סיפור מאחורי המוצר".
פרארי תפקדה בקולנוע ובתרבות הפופולרית כסמל אולטימטיבי של מרדנות, אגרסיביות ויצרים סוערים. כשמכונית־על הופכת לירוקה ולתקינה פוליטית - איזה מין מיתוס תרבותי היא מייצרת, והאם גיבור הקולנוע הבא עדיין ייראה פראי כשהוא נוהג בחשמלית?
"בפרארי סביר שנראה את הגבר המצליח, איש העסקים. פרארי מייצגת את כל הדברים שמהם עשויים החלומות שלנו. הלוצ'ה היא כוח חלוץ, אוונגרד, ופותחת צוהר לעולם חדש של לקוחות שמאמין בערכים הבסיסיים של פרארי - רעש, עיצוב, כוח. אבל יחד עם זאת, הם זוכים למה שהם צריכים ורוצים: נגישות, חדשנות.
"פרארי כבר לא מספרת את הסיפור הקלאסי שלה, לפחות לא במכונית הזאת, אלא פונה לקהל יעד חדש, צעיר יותר, ולכן היא גם ביצעה שינויים עיצוביים בניגוד לדגמים הקלאסיים. פרארי לא רצו עוד מאותו דבר, הם רצו משהו אחר. כראיה לכך, מחצית מהמזמינים של הלוצ'ה החדשה הם בכלל לא נהגי פרארי.
"אם הם היו רוצים להישאר בעיצוב הרגיל, הם לא היו צריכים את המעצב ג'וני אייב. הם מספרים סיפור חדש ומצטרפים לסיפור גלובלי קיים. הם מבינים לאן העולם הולך, מה הקהל החדש רוצה. ולצד זאת, הם ימשיכו לייצר מכוניות עם מנועי בנזין 12 צילינדר".
האם זה התפקיד של פרארי לספר סיפור ירוק ותקין פוליטית?
"אם היית שואל אותי לפני שנה, הייתי אומר לך שזה לא התפקיד שלהם, בדיוק כפי שמקלארן, אסטון מרטין ובנטלי לא הלכו במסות המוניות, אם בכלל, לדגמים חשמליים. אבל המציאות חזקה יותר, ופרארי נכנסו לתפקיד. הם לא יכלו להישאר עוד מחוץ לעדר. כשהם רואים לפניהם פורשה חשמלית, הם רוצים להגיד - גם לנו יש עכשיו.
"אז יש להם דגם חשמלי, ואני מניח שהוא יימכר בקליפורניה, מדינת העולם הירוק. לא תראה יזמים כמו מארק צוקרברג, עם חולצות הטי שלו, נכנס לפרארי הקלאסית. לעומת זאת, לפרארי לוצ'ה אני יכול לדמיין שהם נכנסים".
"לפרארי יש עכשיו דגם חשמלי, ואני מניח שהוא יימכר בקליפורניה, מדינת העולם הירוק. לא תראה יזמים כמו מארק צוקרברג, עם חולצות הטי שלו, נכנסים לפרארי קלאסית. לעומת זאת, לפרארי לוצ'ה אני יכול לדמיין שהם נכנסים"
בוא נדבר על עניין הסאונד של המנוע החשמלי בלוצ'ה החדשה. האם אפשר להנדס רגש, לייצר ריגוש דרך חשמל?
"הם נותנים את הפרשנות שלהם לפלח הזה. עבור הדור החדש, שלא גדל על מנועי 12V, ודאי שאפשרי להנדס רגש. אבל הדור הוותיק יגיד לך - אפשר להנדס קולות, אי אפשר להנדס תחושה. הוותיקים עלולים לתפוס את רעש המנוע החשמלי כפגיעה באגו, בזהות הגברית. אבל יחלוף דור, ויחלפו שניים, הסיפור ישתנה והאנושות תתרגל".
איך לדעתך ייראו מכוניות פרארי בעוד עשור או שניים? האם הקפיטליזם ימשיך לנצח את הרומנטיקה?
"לא. בפרארי מבינים שזה לא דגם שישטוף את הרחובות, אבל הם ימשיכו לרקוד על כל החתונות. הלוצ'ה לא באה לפתור את בעיית זיהום האוויר של פרארי. אולי בעתיד הם ירגישו צורך לשחרר עוד גרסה מסוימת שתענה על צורכי השוק. בינתיים, היא תמשיך להימכר במדינות כמו סין, ארה"ב, באירופה, וכמובן במדינות המפרץ למיניהן. בישראל, אגב, מוכרים כ־15 מכוניות פרארי בשנה, שזה לא מעט".
מוחצנות על גלגלים
מה בין אופי לבחירת רכב?
"אני מכיר אנשים בעלי ממון רב, שנוהגים ברכבים פשוטים. זה אכן עניין של אופי, ולרוב - מכוניות ספורט מגיעות עם מנה גדושה של מוחצנות מצד הבעלים שלהן. לא כל אחד יסכים לנהוג בפרארי. אתה יודע כמה עולה לעשות טיפול רגיל לפרארי? זה כמו חמישה טיפולים מלאים ברכב רגיל. לא תראה אנשים שנוהגים בטויוטה יאריס ועוברים ללוצ'ה, גם אם יש להם את הכסף הנדרש. יש אנשים שנוהגים ביאריס, ומכונית חלומותיהם היא יאריס חדשה".
במה אתה נוהג?
"אני נוהג על לקסוס LBX, זה כמו טויוטה יאריס קרוס, אבל בטייק אוף של לקסוס ובגימור ברמה אחרת, כמובן".
ואתה בכלל חולם על מקלארן.
"מקלארן 720, כי יש בה הכל לטעמי. יש בה יומיומיות יחסית, במובן שהיא יודעת לנסוע מהר מאוד, אבל היא לא מתרסקת על כל באמפר בכביש. מעבר לכך, כשביקרתי במטה החברה שלהם באנגליה, פגשתי את הצוות שמאחורי המכוניות. שאלתי מה עבר להם בראש. למי זה מיועד? על מה התפשרתם? איפה היו האתגרים שלכם? התחברתי לצוות, לרוח שהם מייצגים, לקו המחשבה שלהם".
אני איש של מרצדס, אבל לא ברור לי לגמרי למה.
"ואתה לא היחיד. אתה יודע למה? כי יש משהו במרצדס, בדגם המייבאך למשל, שרואה את הנהג. מייבאך לוקחת אותך למקומות שלא חשבת עליהם. כשאתה חוגר את חגורת הבטיחות בחורף, מערכת החגורות מחוממת בצורה אקטיבית.
"אם נפל לי הטלפון ואסתכל על רצפת הרכב, יידלק אור במקום שאליו אסתכל. אני יכול במחוות יד לפתוח ולסגור את הדלת, מבלי לגעת בה. בפתחי הדלתות, למקום שאליו ידינו מגיעות כדי לפתוח את הרכב, יש חימום, וכך גם בין המושבים, כולל מאחור.
"יש משהו במרצדס, בדגם המייבאך למשל, שרואה את הנהג. אם נפל לי הטלפון ואסתכל על רצפת הרכב, יידלק אור במקום שאליו אסתכל. במחוות יד אפשר לפתוח ולסגור את הדלת. זה מה שכל אדם רוצה - שיחשבו עליו, שייקחו אותו קדימה"
"וזה מה שכל אדם רוצה - שיחשבו עליו, שיראו אותו, שייקחו אותו צעד אחד קדימה. כבר ב־S קלאס הקודם של מרצדס, כשהפעלתי בקרת נסיעה אדפטיבית האוטו האט לבד לפני עיקולים, ובמקביל זרק את הפנסים לכיוון העיקול. הוא לא מתעלם ממני, אני חלק מהחוויה, אני רואה לאן הוא מוביל אותי. וכשרציתי לעקוף - האוטו הבין את זה לבד רק מכך שהסתכלתי לכיוון המראה. זו טכנולוגיה מדהימה. ובעוד עשר שנים הטכנולוגיות האלה כבר יהיו ברכבים העממיים".
מעבר למחיר, טכנולוגיה, נוחות ומרווח - באילו עוד דרכים מצליחים לגייס קונים למכוניות?
"בקיה נירו, בדגם שלא מביאים לישראל כמובן, ניתן לבחור תמה יומית במסך הרכב. אפשר לגלול בין גיבורי־על של מארוול או תכנים של דיסני. הורים נכנסים לרכב עם הילדים ושואלים 'מה בא לכם היום?' ובלחיצת כפתור מסכי המכונית משנים תכנים וצבע, והופכים ל'ספיידרמן', ל'מלחמת הכוכבים' או ל'צעצוע של סיפור'. זה פיצ'ר זול ופשוט, אבל זה קונה אנשים".
"בקיה נירו, בדגם שאין בישראל, אפשר לבחור תמה יומית במסך, ולגלול בין גיבורי־על של מארוול או תוכני דיסני. הורים שואלים את ילדיהם: 'מה בא לכם - ספיידרמן או צעצוע של סיפור?' זה פיצ'ר זול שקונה אנשים"
אם נחבר את הסיפור של פרארי, את התאורה המתחשבת של מרצדס ואת המסכים של קיה - נראה שהרכבים של כולנו הפכו לכלי טיפולי. הם כבר מזמן לא מביאים אותנו מנקודה לנקודה, אלא מראים לנו בכל יום מחדש שמישהו חושב עלינו, רואה אותנו.
"אני בהחלט סבור שבוכנות או סוללה הן רק חלק מהסיפור. אנחנו משלמים הון על רכב, בין שזה חצי מיליון יורו או 150 אלף שקלים, בין שזה פרארי, מרצדס או קיה, בשביל שבכל פעם שנחזיק בהגה נרגיש מובנים. כדי נרגיש שבעולם המנוכר שבחוץ, יש לפחות מכונה אחת שמבינה אותנו, רואה לאן המבט שלנו הולך ומאירה לנו את הדרך. שנרגיש שבכל פעם שייפול לנו הטלפון אל רצפת הרכב - נדע שמישהו שם במחלקת ההנדסה חשב עלינו".
