כידוע, אין תזמון יותר טוב מערב פסח כדי ליהנות מאיזו עלילת דם עסיסית. יושב אברום בורג, יו"ר כנסת לשעבר, יו"ר הסוכנות, פרזנטור במיל' של שוקולד השחר, אצל טאקר קרלסון האנטישמי ומכריז בקול ברור וחד: "נתניהו לא יכול להתפשר – הוא יכול רק להרוג". הוא מסביר שטבח 7 באוקטובר היה "הסיבוב הראשון של מלחמת הדת המלאה בין הפונדמנטליזם היהודי של ממשלת ישראל לבין הפונדמנטליזם המוסלמי של חמאס".
בורג לא עוצר בנתניהו האיש. הוא מזהה כאן פונדמנטליזם יהודי עמוק, מבני, שמאפיין את ממשלת ישראל ואת הזהות הפוליטית היהודית-ישראלית הנוכחית. המסר ברור: היהודים (באמצעות הממשלה שהם בחרו) לא מגינים על עצמם, הם יוזמי מעגל האלימות הדתי.
אם זיגמונד פרויד היה צופה בראיון של אברום בורג אצל טאקר קרלסון, הוא בטח היה מחייך בסיפוק מבעד לסטלה של הקוק. בורג הוא ההוכחה שתיאוריות גרועות לא מתות, הן רק מחליפות גרדרובה. בורג ניגש למציאות הישראלית המורכבת כמו שפרויד ניגש למשה רבנו ב-1939. עם יומרה להסביר את השמש היוקדת של הקיום היהודי דרך חור המנעול של הדלת שלו. כשבורג מדבר על 'פונדמנטליזם רצחני', הוא לא מתאר מציאות; הוא מתאר את הכישלון שלו לכפות עלינו את רצח האב המטאפורי שהוא ביצע לציונות שלו, כל הדרך מהסוכנות היהודית ועד לטאקר הבזוי.
ב-1939, הסרטן אוכל לפרויד את הפה, הנאצים משתוללים ברחובות, והוא עצמו בורח מווינה לגלות בלונדון. ומה עושה הפסיכולוג הדגול, האיש שגילה לנו את כל הדברים המלוכלכים שיש לנו בראש?
הוא כותב את "משה האיש ואמונת הייחוד". בספר, פרויד טוען שהיהודים רצחו את משה. לא סתם התלוננו על סיר הבשר, לא סתם אנחנו קשיי עורף. רצחנו את משה. הספר יוצא באפריל 1939 בגרמנית, ביוני באנגלית. שתי המסות הראשונות נכתבו בווינה תחת צל הנאצים; החלק השלישי – אחרי האנשלוס, אחרי גלות ללונדון.
פרויד קרא לספר רומן היסטורי. הטענה המרכזית היא שמשה רבנו היה אציל מצרי, חסיד של אחנתון שאסף סביבו עבדים ממוצא שמי, יצא איתם למדבר עם מונותאיזם מוקדם ואז נרצח בידיהם. "היהודים רצחו את האיש משה… אשמת הרצח הזה כבדה עליהם", כתב. לדבריו, זו חזרה על “רצח האב הקדמון” שתיאר בטוטם וטאבו (1913). היהודים מדחיקים את הרצח, ולכן האשמה נשארת בתת-מודע הקולקטיבי שלהם ומכאן נובעת “הרוחניות הגבוהה” שלהם, אבל גם תחושת האשמה הנצחית.
כבר בזמן אמת, ההיסטוריונים והארכיאולוגים קרעו את פרויד. אין שום עדות ארכיאולוגית, שום טקסט עתיק, שום ראיה לכך שמשה היה אציל מצרי או שיהודים רצחו אותו. מרטין בובר ראה בספר חוסר אחריות מדעית ובגידה רוחנית. פרויד לא ראה את משה כמנהיג רוחני חי, הוא ראה בו רק השלכה של האב שהוא רצה להרוג כדי להרגיש גדול.
כל חייו פרויד ראה עצמו כמשה המודרני. האיש שמוציא את האנושות מעבדות האשליות אל הארץ המובטחת של המודעות העצמית. האיש שנתן למין האנושי את 'עשרת הדיברות' החדשים: תסביך אדיפוס, הדחקה והלא-מודע. אבל אז, בנקודה שהוא כבר זקן, חולה סרטן, גולה בלונדון ורואה כיצד תלמידיו וממשיכי דרכו מתנערים ממנו, הוא הופך את משה למצרי שהיהודים רוצחים אותו במדבר. זה כל כך מגלומני שזה מרהיב - אבל תזכרו את הטיימינג, ותזכרו באיזה עוד רצח הואשמו יהודים לאורך ההיסטוריה.
פרויד מתייחס לכך בספר במפורש. הוא טוען שפאולוס הבין את הרצח של האב הקדמון והציע פתרון כפרה. הנצרות הופכת את “רצח האב” לחטא הקדמון וישו (הבן) מקריב את עצמו כקורבן כפרה על הרצח הזה.
כלומר: הנצרות מודה ברצח (דרך ישו) ומציעה כפרה. היהודים לא מודים וממשיכים להדחיק. לפי פרויד, הנוצרים עדיין נושאים בתת-מודע טינה כלפי הדת החדשה. הם משליכים את האשמה הזאת על היהודים, “האחים הגדולים” שמסרבים להודות ברצח ולקבל את הכפרה (ישו) - ולכן האנטישמיות הנוצרית היא בעצם שנאה לאחים. היהודים מזכירים לנוצרים את הפשע שהם עצמם כיפרו עליו, אבל עדיין מרגישים אשמה. 1939. נאצים. הבנתם למה קראו לספר בזמן אמת: "קורבן שפל לשד האנטישמי"?
ולמה, תשאלו את עצמכם, פרויד היהודי בחר דווקא במיתוס יווני. אדיפוס, הבן ששוכב עם אמו והורג את האב? (אולי בגלל הבעיות שהיו לו עם אביו יעקב).
מדוע פרויד בוחר לסיים את חייו עם "הוכחה" שהיהדות מבוססת על רצח והדחקה. מדוע הוא כופה מיתוס פגאני על המהות היהודית. הרי בעוד שהיהדות מבוססת על ברית של חיים, פרויד טוען שהיא למעשה ברית של דם ואשמה מודחקת.
החלופה היהודית האמיתית נמצאת בתנ"ך. עקידת יצחק. זה המיתוס המכונן היהודי. האנושי. אב מוכן להקריב בן, אבל האל עוצר אותו. לא רצח, לא הדחקה, לא אשמה נצחית, אלא קפיצת אמונה לברית חיים. אברהם לא הורג את יצחק, הוא בונה שושלת.
אפילו קרל יונג, התלמיד הגוי שנפרד מפרויד, הבין את מה שפרויד היהודי בחר לשכוח. יונג זיהה בעקידת יצחק ארכיטיפ של התחדשות וברית, לא של נוירוזה. הוא הבין שהסיפור היהודי הוא כוח חיוני של הנפש הקולקטיבית.
פסיכולוגיה פרוידיאנית, כמו כל מערכת סמיוטית סגורה, היא מדעית בדיוק כמו אסטרולוגיה: היא בונה מערכת של סימנים שמתאימה את עצמה לכל תופעה, אך אינה ניתנת להפרכה. אם אתה לא מסכים שמשה היה מצרי או שהיהודים רצחו את אביהם הקדמון, זה פשוט כי התסביכים שלך עמוקים מדי.
פרויד רצה להיות משה החדש ולכן הרג את משה הישן. זה לא עבד לו. גם בורג הקטן עם האגו הגדול רוצה להיות שוב מישהו חשוב, לכן הוא שוב ושוב מנסה להרוג את הציונות. אבל ההיסטוריה היהודית היא המעבדה היחידה שבה הניסוי תמיד מצליח למרות תחזיות המדענים. פרויד מת וגם האגו שלו מת, והתיאוריה שלו מעלה עובש. בורג יכתוב מאמרים ב"הארץ" ואנחנו נשב לשולחן הסדר, נפתח את הדלת לאליהו הנביא, ונזכור שעם בן 3000 שנה שיצא ממצרים לא זקוק לאישור מהפסיכולוג שלו כדי לדעת שהוא חי. בטח לא מאיזה בורג לא חשוב.
חג שמח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו