כבר שנים ישראל קרועה בין "כן ביבי" ל"לא ביבי".  זה מגדיר את זהותך. אם נבחן את האירועים, עוד טרם אוקטובר 2023, מנקודת מבט של שתיים מהדמויות המכוננות של המאה ה־20 - פרויד וקפקא - נעמיק את הבנתנו באשר לזרמים התת־מודעים שמנהלים כאן את השיח.

המכונה בסיפור "במושבת העונשין" של קפקא מקעקעת את האשמה על גבו של הנאשם. הוא אינו יודע במה הוא אשם עד לשעה השישית - אז הוא לומד את אשמתו על בשרו, הלכה למעשה. כאשר האיש מן הכפר מגיע אל שער החוק, הוא פוגש דמות מאיימת. החוק בלתי חדיר ומאיים. ק' עומד למשפט מבלי לדעת על מה. מובן שעבור קפקא מדובר במצב קיומי במסגרת מציאות ביורוקרטית.

נתניהו הוא מצבור של ליבידו - אולי שני רק לטראמפ

קפקא מלמד אותנו שאיש אינו יכול לעמוד אל מול החוק. אפשר לדחות את המשפט, להתחמק ממנו - וזה לעיתים אף ראוי מנקודת המבט של "המשפט" - אך לעמוד מול החוק באמת אי אפשר. היינו, רוצים לחשוב שהחוק קשור בצדק, במוסר, בראיית האדם, אך קפקא מציע לנו תובנה אחרת: החוק הוא בראש ובראשונה רצון לעוצמה. האדם נמחץ אל מול החוק.

החוק אינו יכול לשאת שמישהו יעמוד מולו. בעידן שבו המדינה תופסת את מקומו של האל, הופך החוק לדיבר של הסמכות העליונה. נתניהו הוא מצבור של ליבידו - אולי שני רק לטראמפ. אם יש דבר שהחוק אינו יכול לשאת, תרתי משמע, זה ליבידו גדול ממנו. וזו בדיוק דמותו של נתניהו: אשם או לא - זה בכלל לא חשוב. מה שאנחנו רואים בישראל של היום הוא מאבק בין כוחות. שאיפה לעוצמה מסוג אחד פוגשת שאיפה לעוצמה מסוג אחר. אין כאן עניין של צדק, של טוב או רע. מי שמפגין נגד נתניהו מציית לחוק עתיק - חוק רצח האב. זהו החטא הקדמון, בנוסח פרויד.

לפי פרויד, ילדיו של האב החזק אינם יכולים לשאת את עוצמותיו הבלתי נדלות. הם מתאגדים יחד וחוברים כדי לחסלו. הם אלו שממציאים את החוק - כדי למנוע מאבק עתידי ביניהם על הנהגת הלהקה. לשון אחר, כולם רוצים להיות אותו זכר אלפא יחיד, אך הבנים יודעים שרק אחד יכול, ועל כן מעדיפים לכונן חוק. לא רוצחים זה את זה, ולא מתעסקים עם הנשים של הגבר האחר - כדי למנוע קנאה ומכאן מאבק. זה הבסיס לחוק. מי שמפגין נגד נתניהו חוזר במודע או שלא במודע על רצח האב. זה החג הקדום ביותר בתרבות האנושית - כך לפי פרויד. ואכן, זו חגיגה.

אך גם תומכיו של נתניהו משתתפים באותו סיפור. הבנים לא רק מקנאים באב - בראש ובראשונה הם מעריצים אותו. הם שואפים לשובה של הדמות המאיימת ההיא, שהשרתה גם ביטחון. משה, אלוהים, נתניהו - האב האלים והחזק שנותן גם ודאות וביטחון. האב, מצידו, מסרס את ילדיו ומשמיד את מתחריו, וזו גם פעולתו השיטתית של נתניהו. מולו ניצב החוק, כלומר התאגדות הבנים. מכאן העצומות השונות, שבהן חותמים גברים שאינם מצליחים להיות חזקים מספיק כדי לעמוד מולו לבדם.

עד כאן הצעתי להאיר באור אחר את השיח בישראל בשנים האחרונות.

הכותב הוא פרופסור מן המניין במכללה האקדמית תל־חי.