"מרדכי דוד", ניסתה יונית לוי לומר. ואז נפלט לה משהו אחר

"אחרי שחסם את רכבו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אהרן ברק, וגם את רכבו של ראש הממשלה... לשעבר, אהוד ברק, העבריין מרדכי ימין התייצב הערב... מרדכי דוד, התייצב הערב לחקירה".

לא אדיב במיוחד להיטפל למעידה שולית, שגיאה קלה בהקראת טקסט, "לפסוס" בלעז. זה קורה גם לטובות ביותר. אבל כשיונית לוי, הפנים של חדשות 12, מכנה בטעות את מרדכי דוד "מרדכי ימין", היא מדגימה משהו שהוא קצת יותר מפליטת פה פרוידיאנית אישית שלה; היא מסגירה לא-מודע קבוצתי.

מרדכי דוד הוא איש ימין, זה ברור. אפשר להבין את הבלבול. אם ההחלקה הקטנה הזו היתה מתרחשת לפני שניים או שלושה עשורים, הייתי מייחס לה את הנוהג התקשורתי, הרווח באותם ימים (ובעצם, קיים עד היום), לסמן תופעות שוליים כפרצוף של הימין כולו. הדה-לגיטימציה העיתונאית למחנה הלאומי עברה אז באוטוסטרדה הדו-מסלולית של "עשבים שוטים" ו"ליכודיאדה". למי היה אומץ להיות מזוהה עם "מתנחלים קיצונים" מצד אחד, או עם "אנשים מהשוק, אספסוף" מהצד השני? וכמובן, אף פעם לא היה סתם "ימין". לא ימין "ממלכתי", לא ימין "ליברלי", ולא פשוט "ימין". היה רק "ימין קיצוני".

הימים האלה חלפו, והתופעות הלשוניות האלה דעכו במקצת, אם כי לא נעלמו לחלוטין. ולכן כשיונית לוי מתבלבלת, ובטעות יוצא לה "מרדכי ימין" במקום "מרדכי דוד", היא משקפת משהו אחר, וכמעט הפוך במהותו; את המאמץ של ערוצי הזרם המרכזי לטשטש דווקא את ה"ימין" אצל מרדכי דוד, ולהבליט בעיקר את ה"עבריין".

זה נכון, לחדשות 12 יש חשבון מיוחד עם מרדכי דוד, כי הוא נוהג לחסום את אחד מבכירי כתביה, גיא פלג. אבל גם יונית לוי יודעת בתוך תוכה, שמרדכי דוד הוא לא רק עבריין; והוא בטח לא חוסם את מיטב גיבורי ואדמו"רי השמאל כחלק מדפוס התנהגות עברייני. הוא עושה את זה כפעיל מחאה וכאקטיביסט של הימין הפוליטי. וכשמערכות החדשות בכלל, וחדשות 12 בפרט, מתאמצות כל כך לתייג אותו רק כ"עבריין", ולהעלים ככל הניתן את הרציונל הפוליטי של פעולותיו, הן יוצרות מניפולציה גסה, שאפילו הלא-מודע של יונית לוי מתמרד נגדה. ככה נפלט לה מהפה ה"ימין". לא כביטוי לסטריאוטיפ הנושן שמערבב בין "עבריין" ל"ימין", אלא בדיוק להפך - כהצפה לא-נשלטת של האמת שהמשטר התקשורתי והתרבותי חונק בכל כוחו.

והאמת היא שמרדכי דוד משתמש בשיטות של שיבוש תרבות ופארודיה, ובטקטיקות של הסגת גבול, כחלק ממחאה פוליטית נגד מוקדי כוח תודעתיים. והאמת הנוספת והמוכחשת היא שבמשך שלוש שנים לפחות, תקשורת הזרם המרכזי - שיונית לוי היא מלכתה הבלתי מעורערת - נירמלה, טיפחה ועודדה את טקטיקות המחאה האלה, שפתאום הפכו ל"עבריינות".
שום דבר ממה שמרדכי דוד עושה היה אפשרי אלמלא היחס הסלחני, האמפתי, המעריץ לפרקים שכתבים, מנחי משדרים, פאנליסטים וכן, גם מגישים ומגישות כמו יונית לוי - הקצו בנדיבות כה רבה לכל חוסמי הכבישים, מבעירי המדורות, רודפי הח"כים, משליכי האבוקות, מציתי הפחים, פורצי המחסומים, סוחבי הטנקים, משגרי החזיזים ומעודדי הסרבנות, השיבוש והמרי. הם היו, והם עדיין, גיבורי האולפנים, כתבות המגזין, ראיונות העומק. איפה שהם לא נאספים, דואגים לשלוח כתב וניידת שידור כדי להעביר לכל בית בישראל את נאומיהם ואת שלטיהם, ועל הדרך גם את חסימותיהם ושלל שיבושיהם.

אז הטלפרומפטר הורה להקדים לשמו של מרדכי דוד את הקידומת "עבריין". אבל הלא-מודע דחף החוצה את ה"ימין". ואולי ההוכחה הטובה ביותר לכך שבכל זאת מדובר בשגיאה פרוידיאנית, היא שבניגוד לתכתיב הלשוני, לא התווסף ל"ימין" הזה שם התואר "קיצוני". תקלה.