את אמירתו האומללה של סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע "לאחר שנסיים עם חמאס נעבור לציונות הדתית" לא ניתן להשיב.
חז"ל, חכמינו זיכרונם לברכה, שהיו גם חכמים גם פיקחים בהוויות העולם, לא הסתפקו בפסוק שפסק החכם באדם בספר משלי, "מוות וחיים ביד הלשון", והוסיפו והמשילו דברים היוצאים מהפה לחץ שנורה מקשת ואין להשיבו עוד.
איני מכיר את השופט. ועם זאת, אין לי ספק ש"הדברים הוצאו מהקשרם", ולא מן הנמנע שכדבריו, גם "נבררו באופן מגמתי משיחות פרטיות ואינן משקפות את עמדותיו".
בין כוונה לתוצאה: משקל הדברים בפי שופט
ועם זאת, אפילו אם הדברים נאמרו רק ב"שיחה פרטית" והשופט "ממש לא התכוון אליהם" זה לא משנה. מימים קדמונים למדנו שמה שחשוב הוא לא רק מה נאמר, וכיצד נאמר, ובאיזה הקשר נאמר, אלא גם – ואולי לא פחות – מה עשויים השומעים להבין. שמירת הפה והלשון, והזהירות בכלל, יפות לכל אדם, ויפות שבעתיים לשופט היושב על כס המשפט.
אם כך חשובה הזהירות בכל מילה היוצאת מן הפה, קל וחומר כאשר הדובר הוא שופט. וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בתקופה הנוכחית - לא רק ימים אלא חודשים ושנים - שבה הרשות השופטת נבחנת תחת זכוכית מגדלת, ומתמודדת עם מתקפה שיטתית ונבזית מצד גורמים המבקשים לערער את יציבותה ולכרסם באמינותה בעיני הציבור.
איני יודע אם זה מזג האוויר החם בדרום, אבל כבר לפני כחצי יובל שנים כָּשַל בלשונו נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, כשהשווה את החרדים ל"כינים טפילות", לא פחות. הדבר עלה לו במחיר אי קידומו לבית המשפט המחוזי. גם אז, כמו היום, היה ברשות השופטת מי שמיהר לגונן על הדברים. אכן, לעתים – ואולי דרך כלל - "הגנה" מעין זו גרועה מהדברים המקוריים.
מוטב היה לכל הנוגעים בדבר – מהשופט עצמו ומעמיתיו - להביע הסתייגות רבתי, והתנצלות על כך שאפילו יש מישהו שמבין שהדברים אכן נאמרו, ובדרך שבה נאמרו – אין ולא היה להם שום מקום, לא בבית המשפט ולא חוצה לו. אפשר שאילו כך היה נעשה, הייתה הפרשה מסתיימת ומפנה את החדשות לנושאים חשובים לא פחות.
הנזק שבציפוף שורות
בנסיבות הקיימות, הררי התירוצים (לרבות קלישאת "הדברים הוצאו מהקשרם") רק מגבירים את הלהבות ומשדרים חוסר אמון וציפוף שורות לא ראוי.
תיוג קבוצתי תמיד חוטא בהכללה. כך שבעתיים כאשר הוא מתייחס למגזר שעשרות רבות מבניו נפלו חללים במלחמה האחרונה. אבל ברור, ולמען הסר ספק יודגש, שאפילו הדברים היו מתייחסים למגזר אחר, הם היו פסולים מעיקרם.
כיצד יחושו מתדיינים עתידיים בני מגזר הציונות הדתית כאשר יתבקש השופט להכריע בדינם? האם לא יחשבו, ובצדק, ש"המשחק מכור מראש"? כמו בעניינות אחרים גם בעניין זה, יש להקפיד הקפדה יתירה על עקרון היסוד עתיק היומין שלפיו "הצדק חייב לא להיעשות, אלא גם להיראות".
למרות ההספדים הרבים שנישאו עליו, והשחיקה הגדולה שחלה לגביו (בין השאר, בזכות "מכונת הרעל" שמשגרת אליה את חיציה ללא הפסק), סקרי דעת הקהל עדיין מלמדים שאמון הציבור במערכת המשפט גדול יותר מזה שלו זוכות רשויות מדינה אחרות.
כל אמרה אומללה כגון זה שפורסמה היום, מכרסמת באמון זה ופוגעת במערכת השפיטה פגיעה קטלנית. אפשר שטוב יעשה השופט אם לאחר שיתנצל על מה שהובן מדבריו, יצא לחופשה ולו לזמן מה, עד שוך הסערה והרגעת הרוחות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו