100 ימים אחרי פרוץ המלחמה, מלמד עיון יסודי בעולם המושגים ובשיח הפנימי שניהלו איראן וארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה בשנה שקדמה לטבח, עד כמה היו הקרע והשסע הפנימי בישראל - במיוחד שיח הסרבנות המפלג - מרכזיים בראיית חמאס בכל הנוגע לבחירת העיתוי של המתקפה עלינו.
חמאס תקף בשמחת תורה, לאחר שהגיע למסקנה כי ריב האחים החליש את ישראל במידה כזאת, שבשלה השעה לנסות להפתיע אותה ולטבוח באזרחיה. גורמי היסוד - הרצון והחובה הדתית להשמיד את ישראל - אמנם היו שם כל השנים, אבל את העיתוי, כך מתברר, קבעו במידה רבה אזרחי ישראל ומנהיגיה, שהיו שקועים עד צוואר במריבה פנימית עזה, ולא הרימו את ראשם כדי להתבונן בנעשה סביבם.
בשנה שקדמה לטבח היינו שקופים לחלוטין לאויבינו, ועיוורים כשמשון מול עצמנו; עד כדי כך שקופים ועיוורים, שסירבנו להפנים, על אף אזהרות שהושמעו, שיש קשר ישיר בין התנהלות מופקרת כחברה מפולגת לבין האופן שבו האויב קורא ומבין אותנו; שהחוסן או היעדר החוסן שלנו כחברה, משפיע ישירות על מידת החוסן והביטחון הלאומי (וכמובן גם האישי) שלנו. הכל עדיין שם. בצד השני, של האויב. רשום. מתועד. פומבי.
נאום הנשיא לאומה, מארס 2023 | לע"מ
קיץ 2023 היה עתיר התבטאויות מצד ראשי חמאס וחיזבאללה, על רקע ריב האחים והקרע הפנימי בישראל. המכנה המשותף לכולן היה השימוש החוזר במילה "הזדמנות". איסמעיל הנייה דיבר על "חלון ההזדמנויות שעל חמאס לנצל... שכן הכיבוש סובל מפילוג פנימי חסר תקדים". סאלח עארורי, שחוסל לפני שבועות אחדים בביירות, אמר ש"על ארגוני ההתנגדות לנצל את הפילוג הפנימי בישראל ולהקדים את המערכה". סלאח ברדוויל, חבר הלשכה המדינית של תנועת חמאס, ציין כי "חילוקי הדעות הפנימיים בישות הציונית הם הזדמנות חשובה עבור ההתנגדות".
סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה באותם ימים על דיונים משותפים שמתקיימים בדרגים בכירים בין איראן, חיזבאללה וארגוני הטרור הפלשתיניים, בעניין המשבר בישראל והאופן שבו יוכלו לנצלו בעתיד. על פי הדיווח, שגם ממנו התעלמו בישראל, "הציר הפרו־איראני" ראה "בפילוג במדינה, סביב המהפכה המשפטית, הזדמנות ואף נקודת מפנה בישראל, במיוחד לנוכח הקיטוב שמחלחל גם לשורות צה"ל". הסוכנות ציטטה דיפלומט איראני, שדיווח לה כי המשבר הפנימי בארץ נידון בפגישה של שלוש שעות שקיימו בכיר בכוח קודס (ממשמרות המהפכה האיראניים), שני גורמי ביטחון איראנים בכירים, ונציגי חמאס, אחרי שהגיעו למסקנה שהפילוג הפנימי כבר החליש את ישראל.
גם האויב מצפון, נסראללה, הריח חולשה גדולה וזיהה הזדמנות. כבר ב־16 בפברואר תיאר נסראללה את ההתרחשויות בישראל כ"משבר קשה", שנגרם על ידי "הממשלה המטופשת" של ישראל, הדוחפת לשני עימותים גדולים: האחד בתוך ישראל, והשני בין ישראל לפלשתינים, עם פוטנציאל ליצירת התלקחות אזורית. נסראללה ציטט את הנשיא הרצוג, את ראשי הממשלה לשעבר ברק ואולמרט, רמטכ"לים בדימוס, גנרלים והיסטוריונים, שהביעו חשש או צפו מלחמת אזרחים קרובה בישראל. הוא הדגיש את דברי הנשיא הרצוג, שלפיהם מדובר ב"מצב תקדימי ובשעת חירום".
מנהיג חיזבאללה תיאר את ישראל כמדינה על סף פיצוץ פנימי, שעל תושביה השתלטה דאגה קיומית, כאשר אמון האזרחים בצבא, בהנהגה הפוליטית ובמערכת המשפט נחלש מאוד, וברקע מתקיימות תופעות של עריקה והגירה.
השורה התחתונה של נסראללה היתה שישראל הפכה למדינה רעועה וחלשה יותר. דבריו בקיץ האחרון התכתבו עם נאום קורי העכביש המפורסם שלו ממאי 2000, לאחר נסיגת צה"ל מלבנון. "יש לה לישראל", אמר אז נסראללה, "נשק גרעיני ואת הכוח האווירי החזק ביותר באזור, אבל האמת היא, שהיא חלשה יותר מקורי עכביש". מנהיג חיזבאללה קשר באותם ימים בין חולשתה החברתית של ישראל לבין "קריסתה העתידית".
נסראללה וחיזבאללה פיתחו לאורך השנים תפיסה זו, וחודשים אחדים לפני המלחמה, תחת הכותרת "בית העכביש מתמוטט", החלו להעלות ציטוטים של בכירים ישראלים כמו ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, שהזהיר כי ישראל תגיע למלחמת אחים; ראש האופוזיציה יאיר לפיד, שתיאר את ישראל כמדינה על קצה התהום; השר יואב גלנט, שציין כי קמפיין הסירוב מחליש את ביטחונה של ישראל, וראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין, שהתריע בתקשורת הישראלית כי "חיזבאללה אינו צריך לפתח טילים מדויקים כי אנחנו נשחקים מבפנים".
גם סוכנות הידיעות האיראנית פארס שמחה באותם ימים לאידנו, ודיווחה בקורת רוח על מכתב הטייסים שמתנגדים לרפורמה המשפטית, ועל הודעתם של חיילי 8200 שלא יתייצבו למילואים. "תהליך המרד בצבא הישראלי נמשך", עלצו האיראנים.
"ליקוי מאורות קולקטיבי"
מי שהתריע עוד באותם ימים ש"חמאס מסתמן כמפענח המהיר והיעיל ביותר של ארבע שנות הכאוס הפנימי שבו נתונה ישראל", היה אל"מ (מיל') ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלשתיניים באוניברסיטת ת"א, לשעבר ראש הזירה הפלשתינית באגף המודיעין של צה"ל.
"ההסלמה הנוכחית", התרשם אז מילשטיין במהלך אחד מגלי הטרור שפקדו אותנו כאן, "מספקת את ההמחשה העזה ביותר לגבי הזיקה ההדוקה שבין השבר מבית לאיום החיצוני, וכיצד הכרסום בדימוי ההרתעה של ישראל גורם להעזה גוברת מצד אויביה ומעלה את הסבירות להתלקחות בכמה זירות".
השבוע, בשיחה עימו, מילשטיין אומר ש"המערכה האפוקליפטית שחמאס פתח בה אמנם אינה נובעת ממניעים של כאן ועכשיו, אבל העיתוי שלה בהחלט קשור אליהם. סינוואר", הוא מבהיר ראשית את שאלת המניע, "החל לתכנן את המתקפה עלינו לפני יותר מעשור, זו היתה משימת חייו. לכן כל הדיון על המניעים למתקפה, שממוקדים בהתפתחויות עכשוויות כמו הנורמליזציה עם סעודיה או המצב בעזה, ממחיש שוב חוסר הבנה לגבי חמאס, בפרט לגבי המניע האידיאולוגי היוקד שמשפיע על התנהלותו. לנו לפעמים קשה להבין את הממד הזה, אבל חמאס הוא ארגון אידיאולוגי.
סינוואר הוא אדם שחושב בתפיסת זמן שונה לגמרי משלנו, ולכן המתקפה היא לא עוד מהלך עם שיקולי ריאל פוליטיק, אלא משימה עם ממד אידיאולוגי דתי עמוק, כמעט ברוח אחרית הימים.
"לעומת זאת, שאלת העיתוי היא שאלה נפרדת ושונה לחלוטין. העיתוי", אומר מילשטיין, "נקבע על ידי סינוואר על רקע שתי התפתחויות. הראשונה: הערכתו את החברה בישראל כחברה שמתבוססת במאבק פנימי מתיש, שגורע מיכולתה להתמקד באיומים חיצוניים ופוגע ביכולת התגובה וההתלכדות שלה מול הסלמה עתידית. השנייה: השינוי בארכיטקטורה האזורית, ובמוקד - עליית כוחה של איראן, היחלשות הרשות הפלשתינית, ומה שנתפס בעיני סינוואר כערעור גובר של מעמד ארה"ב במזרח התיכון".
אילו ביטויים היו, קודם המלחמה, לאמונה שישראל קרובה לקריסה; שכתוצאה מהפילוג בתוכנו, נקרתה לפניהם הזדמנות פז להכות בנו?
"אמנה רק מעט מהם: מוחמד הלסה תהה אם 'האלטלנה צפויה להגיח שוב מול חופי תל אביב', וברור לגמרי למה הוא מכוון. אלטלנה היא הרי סמל למלחמת אחים בתוכנו. פובליציסט אחר, בשם עצאם שאור, התרשם שהשבר הפנימי משקף התממשות של נבואות עבר באשר לקיצה הצפוי של ישראל, בפרט זו של אחמד יאסין, שחזה שישראל תקרוס ב־2047. קול נוסף היה קולו של חמיס אל־קטיטי העומאני, שטען במאמר 'קללת העשור השמיני' כי סופה של ישראל ודאי ויתממש בקרוב. פובליציסט פלשתיני, שרחביל ע'ריב, צפה שכאוס מוחלט בתוך ישראל הוא 'תרחיש סביר', ועדנאן אבו עאמר, פובליציסט המזוהה עם חמאס, העריך שישראל מתקרבת לאסון כלכלי".
איזה תפקיד היה ל"שומר החומות" במערכת השיקולים של סינוואר וחמאס?
"האירוע המעצב שכנראה הבהיר לסינוואר סופית שקיימת בשלות אסטרטגית למימוש המהלך שלו היה אכן מבצע שומר החומות, במאי 2021. זה היה המבצע היזום הראשון של חמאס נגד ישראל, שלא קדמה לו מתיחות כלשהי בעזה (רק בירושלים). ישראל אמנם פגעה בארגון, אבל חתרה 'לסגור' במהירות את המערכה, ובתום העימות לא עמדה בהבטחתה, שלפיה 'מה שהיה לא יהיה', כלומר - שכל מהלך אזרחי עתידי ברצועה יותנה בשקט ובהחזרת השבויים והנעדרים. במקום זאת, ישראל התמסרה להרחבת ההקלות האזרחיות ופנתה לקידום דרמטי של הסדרה כלכלית, מתוך אמונה שנמצאה נוסחת קסם להשכנת שקט.
"מבצע שומר החומות נטע בתודעת חמאס את ההבנה שישראל לחיצה, מכורה לרגיעה, ומאמינה שבאמצעות כלכלה אפשר להשיג יציבות. כל המשברים שהתחוללו בשנתיים וחצי האחרונות חיזקו את הנחת היסוד הזאת. חמאס עזה קידם טרור והסתה פרועים ביו"ש, בירושלים ובחברה הערבית. הוא התיר לג'יהאד האסלאמי לנהל סבבי לחימה בעזה (ואף זכה לצל"ש מישראל על שהקפיד לשבת על הגדר). הוא גם ניצל יציאת תושבים ופועלים לצורכי טרור, אך מעולם לא נענה באופן תקיף מצד ישראל.
"בכל אותו הזמן", משרטט מילשטיין את מהלך התרמית, "סינוואר ומוחמד דף שקדו על קידום המתקפה חסרת התקדים על ישראל, וקידמו הונאה אסטרטגית מרשימה. הם זיהו את הקונספציות המוטעות שהשתרשו בחברה הישראלית וביקשו להעצימן. בראיונות לכלי תקשורת מערביים, סינוואר טען ש'הוא קץ במלחמות וממוקד בפיתוח הרצועה'. חמאס קלט שבצד השני סבורים שהארגון מורתע, חרד מפגיעה במחוות האזרחיות - ובראשן יציאת הפועלים לישראל - וממוקד בניהול הממשל ברצועה.
"הקונספציה שהתנפצה ב־7 באוקטובר", סבור מילשטיין, "אינה רק קושי בקריאת כוונות האויב וכשל ביטחוני נקודתי, אלא ליקוי מאורות קולקטיבי בהבנה מהותית. עם תום המלחמה, אנו נידרש לבחון לא רק את דפוסי הפעולה וגיבוש ההיערכות בקרב מקבלי ההחלטות וגורמי הביטחון (במיוחד המודיעין), אלא גם את האופן שבו החברה הישראלית כולה מבינה את המרחב הסובב אותה".
לדעתך, סינוואר מבין היום שטעה?
"לא. יצא לי לדבר עם האנשים האלה בכלא. הראש שלהם לא עובד בצורה כזאת. הם בחיים לא מסתכלים לאחור. בראייתם, הג'יהאד והפעולה הם החשובים. באשר להשלכות - 'אלוקים סוגר דלת אחת ופותח הרבה דלתות'. אני לא מעריך שסינוואר מתהלך בתחושה של אשם על מה שחולל לעזתים ולעזה. סביר יותר שהוא רואה בעצמו מעין צלאח א־דין בן דורנו".
"חיים באזור זמן אחר"
פרופ' עוזי רבי, ראש מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת ת"א, שעוקב שנים אחר הנעשה בעולם הערבי וחקר בין השאר את הנעשה באיראן המודרנית, אומר כי ארגוני הפרוקסי של איראן, חמאס וחיזבאללה, הגיעו ל־7 באוקטובר בידיעה שישראל היא מעצמה ברמה הטכנולוגית־צבאית, אך חלשה במונחים מנטליים ופסיכולוגיים. "הנחת העבודה שלהם היתה שהחברה הישראלית נמצאת במצב של אובדן חיוניות מתמשך, מסוכסכת בתוך עצמה כחברת מהגרים, שלאורך זמן יתקשו לעמוד כאיש אחד; שיש קרע ברשת, שזמנה של ישראל הולך ומתקצר, ושבסופו של דבר הישראלים ייטלו את המזוודות שלהם ויחזרו איש־איש לארצות המוצא שלהם או של הוריהם וסביהם באירופה ובמדינות אחרות.
"לכן בטהרן נבנו שעונים - היו שם שלושה כאלה - שמדדו לאחור את הזמן שנותר לישראל להתקיים. כשהשעונים הללו התקלקלו לאחר זמן, נבנו חדשים... מנקודת המבט שלהם, אמנם יש לישראל המון יכולות, אבל הכל טכנולוגי ומכני, מכיוון שהקרביים שלה במצב לא טוב, והם רק צריכים לדחוף בזמן המתאים את הרגל המתאימה כדי להשלים את קריסת המערכות אצלנו.
"התמונה שחמאס וחיזבאללה ואיראן קלטו מהשנים האחרונות אצלנו היא שהחברה הישראלית חדלה לעמוד על שתי רגליה והפכה לחברה מדדה, ושהתגובה שלנו, גם אם תבוא, לא תהיה כבימים ימימה, מכיוון שנחלשנו, כך שגם אם משהו יתפקשש להם בתקיפה, הם לא עומדים לחטוף כמו פעם".
זה רק ניתוח שלהם את המציאות או גם ראיית עולם דתית?
"גם ראיית עולם דתית. את תמונת העולם הזאת שלהם עלינו הם תמכו באסמכתאות מפסוקים, מטקסטים קדושים, ויצרו לעצמם היגיון שלם, סטייט אוף מיינד, עטוף בסמי־אפוקליפסה ויאללה... יש במקורות שלהם פרק שמדבר על 'המועד שלהם'. המונח הזה מציין הבטחה שיגיעו זמן מתאים ומועד קובע, שבהם מבחינתם תבשל השעה... ו'אללה יעשה לכם מלחמה'. את רוב העבודה אללה יעשה והם יהיו רק הרגל המשלימה. מצמרר לחשוב שחלק מראיית העולם הזאת לקוחה מפרשת לוט - באשמורת השחר תבוא מכה על רשעים ובני בלייעל, במקרה הזה יהודים. זה מתכתב עם אמירות על מבול שישטוף את הטמאים; על כך שהארץ מלאה חטאים; על כך שהאנשים הללו - אנחנו - בני בלייעל - והם מחזיקים בידם הבטחה אלוקית למגר אותנו. זה מדהים איך האנשים הללו ב־2023 נמצאים בקשר עם תחנות ממסר ואזורי זמן אחרים. הם לוקחים את מה שקורה עכשיו ומפתחים תובנות לגביו באמצעות כל מיני השראות ומקורות שהם מקבלים מאזורי זמן אחרים. מומחה מערבי לא יבין זאת".
אנחנו מבינים זאת?
"היום יותר מבעבר, אבל לא בטוח שמספיק".
ארה"ב מבינה זאת?
"ארה"ב לא מתחילה להבין זאת".
כמה איראן היתה דומיננטית בהחלטה על התקיפה?
"בנושא של העיתוי, הם כנראה לא היו בסוד העניין. איראן ניסתה בהתחלה לקחת קרדיט על זה, אבל חמאס הבהיר: זה רק שלנו וזה רק אל־אקצא. מה איראן כן עשתה כאן? היא נתנה לחמאס לחיות בתחושה שבמידת הצורך, בבוא השעה, הם יקבלו גיבוי. כלומר, היו הבנות עמומות, לא ספציפיות, שאם וכאשר תובער כאן אחת החזיתות בצורה איתנה, אפשר לסמוך על זה שגם אחרים יבואו בעקבותיהם".
ובין חמאס לחיזבאללה היה תיאום מבצעי?
"היה תיאום מבצעי. היו חילופי מידע מקצועיים בעצה, בהדרכה. עארורי שחוסל גילם את שיתוף הפעולה הזה. תשתיות חמאס בסוריה ובלבנון הן הביטוי לתיאום ולשיתוף הפעולה הזה. הרציו של המתקפה החמאסית ב־7 באוקטובר שאוב מהתוכנית שנסראללה הגה כבר ב־2011, בנוגע לגליל. לכן, חיזבאללה היה בסוד העניין באופן כללי. את העיתוי המדויק, הם כנראה לא ידעו".
לאילו לקחים אנו כאן בישראל מחויבים לנוכח העובדה שכך קראו אותנו בצד השני?
"אחרי המלחמה יהיו תחקירים, ואני משוכנע שחלק לא מבוטל יוקדש לאופן שבו המצב הפנימי בישראל עודד את חמאס ומרעיו להבין שזו שעה כשרה, יעודה, לעשות מעשה".
ומה הלקח מבחינתנו?
"ישראל צריכה להביא בחשבון שחברה דמוקרטית ופתוחה היא ספר מאוד קריא בצד שמנגד. אנו חייבים להבין שהצד השני בונה אסטרטגיה סביב הדרך שבה הוא קורא וממפה את הלחצים והבעיות בגוף החברה הישראלית, ובקו המתח בין השליטים לנשלטים, ובין ההנהגה לבין הציבור. זה דבר שלא ישתנה, וככל שנעמיק אל תוך המאה ה־21 עם הטכנולוגיה והרשתות החברתיות - כך נצטרך להציג לעצמנו את השאלה כיצד אנו מפנימים את העובדה שאנו שקופים, מעצם היותנו דמוקרטיה".
והתשובה?
"התשובה היא כנראה 'דמוקרטיה מתגוננת', עם מגבלות מותאמות למצבים שבהם יש סכנה לביטחון המדינה. זה דבר שצריך לפרוט לפרוטות ולהחליט מה כן ומה לא, וכיצד. איני רוצה לקבוע קטגורית דברים. אני מדבר על העיקרון: החברה הישראלית צריכה להבין שוויכוח כפי שהתנהל כאן, שהוא סופר־לגיטימי, יכול להיתפס במוח של הצד השני, שבא מעולמות אחרים, בצורה לא נכונה, ולגרום לו להתנהג בצורה בעייתית וקשה, שאותה חווינו.
"אם נשיא מדינת ישראל, מתוך כוונה טובה, מדבר על סכנה מוחשית למלחמת אזרחים, אני יכול להוכיח לך שכאשר דבריו מתורגמים לערבית, הם מקבלים שם אותה משמעות שיש למושג 'מלחמת אזרחים' בעיראק, ובלוב ובתימן. כשהם שומעים 'מלחמת אזרחים' בהקשר של ישראל, הם מבינים אוטומטית שקו התפר הפנימי אצלנו נפרם, ששבט מכה את אחיו, שישראל הולכת מדחי אל דחי, שישראל הפכה למדינה אוטואימונית ומאבדת שליטה על עצמה. אז בבקשה - מעט מחשבה, כי יש מי שעוקב אחרי כל מילה שנאמרת כאן, וזה מטיל מגבלות על האופן שבו אנו מנהלים מחלוקות. אפשר לנהל מחלוקת בצורה הכי וולגרית וחייתית, כפי שניהלנו, אך אפשר ורצוי גם אחרת".
אבל בשורה התחתונה, חמאס התבדה. החברה הישראלית לא הגיבה כפי שהוא סבר שתגיב. היא הגיבה הפוך, בלכידות, בנחישות, בגבורה.
"נכון. ישראל אכן הגיעה לשדה הקרב מאוחדת כפי שלא היתה כבר הרבה מאוד שנים, אבל ראה מה קרה בדרך, אילו מחירים נוראיים שילמנו ואנו עדיין משלמים. מדוע להגיע לשם? אני רק מקווה שבכל הנוגע להכרעה צבאית נדע להיות נחושים ושיטתיים ועקביים באותה המידה, כי הצד השני כל הזמן 'בודק את גובה המים אצלנו', למשל בסוגיית החטופים. בסוגיה הזאת יש התבטאויות שנותנות לצד השני סיבה לחשוב שאנו חלשים.
"הדבר הכי נכון בעבורנו, למרות שאינו קל", אומר פרופ' רבי, "הוא להיות עקביים ונחושים עד כדי אכזריות לגבי העבודה הצבאית שנדרשת מאיתנו בעזה. ללכת פיר אחר פיר, בלי להציב לעצמנו ובלי לאפשר לאחרים להציב לנו מגבלת זמן. בחמאס עדיין טועים לחשוב שלישראל אין אורך הנשימה והסבלנות. אנחנו חייבים להוכיח להם שהם טועים. שיש לנו סבלנות, ייקח כמה זמן שייקח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו