"הבסיג' נוצרה בדיוק עבור הרגע הנוכחי באיראן" - כך תיארו השבוע במזרח התיכון את המיליציה האכזרית של הרפובליקה האסלאמית, העומדת בחזית הנסיונות לדכא את גל המחאות. כשמפנימים את מספרי ההרוגים במדינה, מבינים עד כמה התיאור הזה מדויק.
ארגוני זכויות אדם דיווחו השבוע על יותר מ-2,400 נרצחים במהומות במדינה, ודיווחים לא רשמיים כבר מונים אלפי קורבנות במרחץ הדמים. רבים מהם נרצחו בידי חמושי מיליציית הבסיג', שלא יהססו לפגוע באנשים הכי קרובים אליהם. לא מפתיע לגלות שאותם חמושים הם בדרך הכלל הראשונים למות בהפגנות ההמוניות, ובחלק מהמקרים שתועדו המוחים אף הציתו אותם למוות. הוכחות לעוצמת העוינות כלפיהם היה אפשר למצוא בשפע גם לפני המחאה; מדי כמה שבועות היתה מדווחת התקשורת האיראנית על אזרחים שהועמדו לדין בגין הרג אנשי המיליציה.
אבל מה מסתתר מאחורי השנאה הזו? איזה תפקיד מגלם הבסיג' במנגנון הרודנות של המשטר באיראן? והאם יצליחו אנשיו לחנוק את המחאה, או שהפעם התקווה לחירות תנצח?
מיליציה או "מעצמה צבאית"
בראש הבסיג' עומד בשבע השנים האחרונות גולמרזה סולימאני – קצין במשמרות המהפכה בדרגה המקבילה לתא"ל בצה"ל. למרות שמו, לא מדובר בקרוב משפחה של מפקד כוח קודס קאסם סולימאני, שחוסל בידי ארה"ב בינואר 2020.
את פעילותו במיליציה, גולמרזה החל עוד ב-1984 במלחמת איראן-עיראק, במהלכה מונה למ"פ ואחר כך למג"ד. בשל המעורבות העמוקה שלו בדיכוי אכזרי של מחאות בשנים האחרונות, הוא נתון לסנקציות של ארה"ב, בריטניה, קנדה והאיחוד האירופי.
בבסיג' עוסקים כל העת בפיקוח על השכונות, בהעברת מודיעין על מתנגדי שלטון ובתיאום עם גופי הביטחון והביון האחרים - "אח גדול" שמורכב מאינספור מודיעים
כמו בכירים אחרים במשטר, הוא הצהיר פעמים רבות כי הרפובליקה האסלאמית תמשיך במאמציה להשמיד את מדינת ישראל. "האויב השלה את עצמו שחיסול המדענים והמפקדים יעצור את ההתקדמות של הציוויליזציה האיראנית, אבל נמשיך בדרכנו עד לשחרור המלא של פלסטין", אמר לאחר מלחמת 12 הימים.
ב-2019 מפקד הבסיג' הצהיר שהמיליציה הפכה כבר ל"מעצמה צבאית אזורית", שפועלת בארבע מדינות ערביות. באותו זמן צוטט באומרו: "השפעת הבסיג' אינה מוגבלת עוד לגבולות איראן, אלא ניכרת בסוריה, בעיראק, בחוף הים התיכון (לבנון; ש"ק) ובדרום-מזרח החיג'אז (תימן; ש"ק)" - רמז לכך שאיראן שלחה את אנשי הבסיג' לסייע לארגוני הטרור שבהם היא תומכת בכל רחבי המזרח התיכון.
ידם בכל
ואכן, קשה למצוא תחום באיראן שהבסיג' לא מעורב בו – ממעצר מפגינים ועד למשימות האיזוטריות ביותר.
רק לפני כמה ימים, לדוגמה, עצרו אנשי המיליציה צעיר איראני בשם ארפן סולטאני בהפגנה נגד המשטר בעיר כרג'. האישום נגד סולטאני, לפחות לפי גרסת גולים איראנים: העז להוביל את ההפגנה. הוא נידון למוות בתלייה, והתנהל קמפיין ברשתות החברתיות נגד הוצאתו להורג. היום (חמישי) נודע כי המאמצים נשאו פרי, לאחר שאיראן הכריזה כי ביטלה את גזר הדין.
פרקטיקה אכזרית אחרת שבה מעורבים אנשי הבסיג' היא לעוור מפגינים באמצעות ירי לכיוון העיניים. בתקשורת הזרה נחשף שוב ושוב איך איראנים רבים - 500-400 איש, לפי חלק מהדיווחים, איבדו את מאור עיניהם במהלך ההפגנות.
עוד לפני המחאה הנוכחית, פורסם בנובמבר סיפורו של נכירבן מרופי ב"IRAN WIRE". ב-2022 הוא היה חייל בשירות חובה בצבא האיראני, שסיים משמרת ולאחר מכן הלך להשתתף בהפגנה. אלא שזו דוכאה עד מהרה בידי כוחות המשטר, כולל אנשי הבסיג' שהגיעו רכובים על אופנועים וירו לעבר המשתתפים, שנמלטו לכל עבר. היתה זו המחאה שפרצה בעקבות רצח מהסא אמיני, צעירה כורדית שנעצרה בידי "סיירת ההדרכה" של המשטר, ועברה עינויים, מכיוון שלכאורה "לא עטתה את החיג'אב כראוי".
לפי הדוקטרינה של הבסיג', אם כוחות הביטחון והצבא הרשמיים לא יכולים או לא רוצים להגן על המשטר - כוחות המיליציה, שמורכבת בעיקר מאזרחים מאומנים וחמושים, ימלא את המשימה
"אי אפשר לתאר את הכאב", סיפר מרופי, "הרשתית שלי נקרעה. הדם ניגר. בבית החולים נתנו לי מורפין וטרמדול. נרגעתי לחצי שעה, ושמעתי קולות שאומרים 'נכירבן חי'. אבי שם את ידו על המצח שלי. שאלתי 'מה קרה אבא?', והוא אמר 'כלום'. אמרתי 'אני לא יכול לראות יותר, נכון? הוא השפיל מבט". היום, אחרי סדרת ניתוחים באיראן ובחו"ל, מרופי מסוגל לראות בעין אחת בלבד.
על פי ערוץ החדשות הרשמי של הבסיג', במהלך המחאה הנוכחית הוטל על חבריו לעצור בלוגרים איראנים כדי למנוע מהם לדווח על המתרחש במדינה. נוסף על כך, אנשיהם עסקו בניטור פעילות ברשתות - לפחות עד שבמשטר הורו לחסום לגמרי את האינטרנט.
הכל חלק מדוקטרינה מסודרת. עוד ב-2021, ראש הבסיג' סולימאני הצהיר על "תוכנית לשליטה באינטרנט". במסגרת זאת, הוא הודיע על תוכנית גרנדיוזית לאמן שמונה מיליוני משתמשים כדי "לאכוף שליטה על המרחב הדיגיטלי" - במילים אחרות, לרגל אחר אזרחי איראן ברשתות החברתיות ולהפיץ תעמולה איראנית.
בהמשך ישיר לכך, במיליציה עוסקים כל העת בפיקוח על השכונות, בהעברת מודיעין על מתנגדי שלטון ובתיאום עם גופי הביטחון והביון האחרים - "אח גדול" שמורכב מאינספור מודיעים.
יתר על כן, הבסיג' פועלים בשיתוף פעולה עם מנגנון המודיעין של משמרות המהפכה. כך, למשל, באוגוסט האחרון המיליציה ביצעה פשיטה נרחבת בשיתוף המנגנון בעיר איספהאן, שבמהלכה פלשו כוחות המשטר לבתים ולחנויות רבות במטרה לעצור נשים מהמיעוט הבהאי. לעיתים קרובות, סוכני המשטר תקפו את העצורות והעצורים, איימו עליהם, החרימו טלפונים ומחשבים ניידים והשחיתו חפצים אישיים.
על היקף ההשפעה של הבסיג' אפשר ללמוד מהסיפור הבא: מהטא סדארי היתה העורכת הראשית של ערוץ החדשות "גילאן סאדר", שבמחוז גילאן בצפון-מערב המדינה. בספטמבר היא זומנה למשפט אחרי שראש הבסיג' של תא הסטודנטים המקומי התלונן עליה. הסיבה? תלונה על "סיקור ביקורתי" של בכיר מקומי במיליציה.
במקרים אחרים הבסיג' נשלח לביצוע משימות מיוחדות על ידי מנגנון המודיעין. בקיץ האחרון, על רקע מלחמת 12 הימים, כוחות המיליציה נשלחו להחרים מצלמות אבטחה של אזרחים בטהרן ובכרג' - ככל הנראה בשל חשש במשטר שהמצלמות נפרצו בידי ארגוני ביון.
עלי, תושב טהרן, סיפר אז ל"IRAN WIRE" כי הבסיג' פשט על בית משפחתו ב-2:30 לפנות בוקר: "להוריי המבוגרים יש בעיות לב, והם נשארים בבית במהלך היום בזמן שאחותי ואני עובדים", העיד, "אז התקנו מצלמות בתוך הבית ומחוצה לו. כאשר פעמון הדלת צלצל שוב ושוב, בדקתי וראיתי כעשרה אנשים בבגדים אזרחיים עם כלי נשק עומדים מול הדלת שלנו".
הם בעטו בדלת וניסו להיכנס בכוח. מהמשטרה לא היה מענה. לבסוף, הבסיג' נכנס עם צו חיפוש בטענה לחשד לגבי מצלמות האבטחה והחרים את הכונן של מכשיר ההקלטה. בתקרית אחרת, משונה לא פחות, סיפר בעל מסעדה קטנה שאנשי הבסיג' דרשו ממנו "לשנות את כיוון מצלמות האבטחה".
ההתחלה
אביה של המיליציה הוא האייתוללה רוחאללה ח'ומייני – המנהיג הראשון של הרפובליקה האסלאמית אחרי המהפכה. בשנת 1979 הוא ייסד את הארגון במטרה "להגן על המהפכה", על רקע חששותיו הלא בלתי מבוססים מהגנרלים של הצבא האיראני. ואכן, למרות גל טיהורים, כבר בשנת 1980 התבצע ניסיון הפיכה כושל של הצבא. הבסיג' נועד, למעשה, לבלום את הצבא האיראני - או כל גורם אחר שינסה להוביל מהפכה חדשה.
אלא שמהר מאוד המיליציה הפכה ל"נשק יום הדין" של ח'ומייני. בשנות ה-80 שימש הבסיג' לגיוס ילדים, צעירים ומבוגרים, אשר נשלחו לשדות הקטל במלחמה עם עיראק של סדאם חוסיין, שפלשה לאיראן. יותר מכל, המיליציה הטביעה את חותמה במתקפות הידועות לשמצה שעשו שימוש ב"גל אנושי": כדי לסייע "לפנות שדות מוקשים", נשלחו חברים בבסיג' אל מותם הידוע מראש, והכל כדי לאפשר לכוחות להתקדם. במקרים אחרים, הם נשלחו להסתער על קבוצות של חיילים עיראקים.
מאז ועד היום, הבסיג' מחזיק ביחידות צבאיות מאומנות בתוך משמרות המהפכה, שמשמשות לסיוע לוגיסטי וצבאי. עם התחזקות ההשפעה של משמרות המהפכה, הבסיג' הפך לחלק מרשת כלכלית ופוליטית, שנהנית מהטבות ותפקידים בתוך מוסדות המדינה. במשרד האוצר בארה"ב העריכה כי מדובר ברשת שמגלגלת מיליארדי דולרים דרך נדל"ן, מניות בבורסה ועוד.
"לפי הדוקטרינה של הבסיג', אם כוחות הביטחון והצבא הרשמיים לא יכולים או לא רוצים להגן על המשטר, אז הכוח הזה, שמורכב בעיקר מאזרחים מאומנים וחמושים, ימלא את המשימה", נכתב בכלי תקשורת ערבי מוביל. לכן, הכוח מגייס איראנים מכל שכבות החברה – עירוניים, כפריים, תלמידים של בתי ספר, סטודנטים, נשים, מבוגרים, בני שבטים ופקידים בשירות הציבורי.
בשורות המשטר, הבסיג' מוצג כ"מגן המהפכה" וכ"קו ההגנה האחרון". לפי גורמים רשמיים באיראן, מספר החברים בבסיג' כולל מיליונים. לעומת זאת, באופוזיציה האיראנית מסרו ל"היום" כי מדובר במאות אלפים בלבד - פער שנובע כנראה מההבדלים בין סוגי הכוחות השונים שמפעיל הבסיג'.
כך או אחרת, חמושי המיליציה הם הכוח הגדול ביותר של המשטר האיראני. הם בעלי תפקיד אידיאולוגי משמעותי בקידום שיח מהפכני, ובהפצת במסרי נאמנות למנהיג העליון – בין שמדובר בפעילויות דתיות, ובין שבמסעות תעמולה.
בהקשר זה, החוקר האיראני-אמריקני סעיד גולקר מחלק את הבסיג' לשלוש קטגוריות: כוחות רגילים, כוחות פעילים וכוחות מיוחדים. "הרגילים" עוברים הכשרה אידיאולוגית בסיסית, "הפעילים" עוברים תוכנית של חודש וחצי ומעורבים יותר, ו"המיוחדים" הם בעלי משרה מלאה במשמרות המהפכה.
הליך הגיוס מתבצע בעיקר במסגדים. גולה איראנית סיפרה ל"היום" כי אנשי הבסיג' עשו שימוש במסגדים גם בתור מרכזים צבאיים להצטיידות באמצעי לחימה לפני שיצאו לדכא מפגינים. בעקבות כך, לדבריה, דווח על כמה מסגדים שהוצתו באיראן. וזה אולי הסימן המרכזי לשם שיצא לבסיג' בקרב העם האיראני: אפילו בתי התפילה שמזוהים איתם הופכים לסמל של דיכוי ורודנות.
