קבלת הפנים לנשיא טראמפ בקטאר, במאי האחרון // צילום: רויטרס
רדיפת מיעוטים, עידוד חטיפות של חיילי צה"ל, תמיכה בטרור, דיכוי נשים, ומערכת חוקים שמאפשרת עבדות מודרנית - את כל ה"טוב" הזה ועוד אפשר למצוא בקטאר. קשה לחשוב על מדינה אחרת בעולם שבה קיים פער כה גדול בין הצהרות על זכויות אדם, לבין מצב זכויות האדם בפועל. באמירות המפרצית, שבראשה עומד השליט תמים בן חמד אל-ת'אני, יודעים לדבר בלי סוף על חשיבות החוק הבינלאומי, ומדי פעם בפעם אף מתארחות בבירה דוחא ועידות לזכויות אדם מטעם ארגוני האו"ם. אבל מה לגבי המצב אצלם, בבית?
מיעוטים: אין קץ להתנכלות
תשובה אחת לשאלה הזו מספק גזר דין שניתן באחרונה בבית הדין בקטאר, שהחליט לשלוח את יו"ר האסיפה של העדה הבהאית במדינה, רימי רוחאני, לחמש שנות מאסר. העילה: רוחאני בן ה-71 פשוט העז להתבטא ולהחוות את דעותיו בענייו השוויון בין גברים לנשים. בעקבות כך הואשם איש הדת הבהאי בקידום "דוקטרינה או אידיאולוגיה המטילות ספק ביסודות האסלאם", כך לפי סעיף בחוק העונשין הקטארי. השלטונות האשימו אותו ב"הפרת עקרונות וערכים חברתיים באמצעות טכנולוגיית המידע", וכן בהפצת חומר המקדם אימוץ "עקרונות הרסניים".
נציגת הקהילה הבהאית הבינלאומית באו"ם, סבה חדאד, הזהירה כי רוחאני נכלא בגין סדרת אישומים חסרי בסיס, שנשענים אך ורק על זהותו הדתית. היא הוסיפה שההתקפה עליו היא התקפה על כל הבהאים בקטאר - ועל עצם עיקרון חופש המצפון.
יו"ר האסיפה של העדה הבהאית בקטאר, רימי רוחאני, נידון לחמש שנות מאסר. הסיבה: העז לדבר על שוויון בין גברים לנשים
רוחאני, יש להדגיש, הוא אזרח קטאר ונחשב לאיש עסקים בולט. בעבר אף כיהן כמנכ"ל לשכת המסחר והתעשייה במדינה. בתו, נורה, סיפרה לרשת BBC בערבית כי פעילותו נוהלה בשקיפות, ולא נתקלה בהערות או בהתנגדויות משמעותיות בשנים האחרונות. למרות זאת, עוד בדצמבר 2024 נגזר עליו עונש של חודש מאסר על תנאי, וכן קנס בגובה כ-50 אלף דולר בגין "גביית כספים ללא אישור רגולטורי לפעילות צדקה".
מטעם משרד התקשורת הבינלאומית בקטאר פורסמה תגובה לפרסומים בנושא, שניסתה לצבוע את הסיפור בצבעים אחרים לגמרי. נכתב בה, בין השאר, כי "חוקת קטאר מבטיחה את הזכות לחופש הפולחן לכולם, ויש לממש את הזכות הזו בהתאם לחוק. אסור שהיא תאיים או תפגע ביציבות או בביטחון הציבור. מערכת המשפט הקטארית מבטיחה להעניק לכל הגורמים בכל סוגיה הליך משפטי הוגן".
האמנם הליך הוגן? האישומים נגד רוחאני התבססו על פוסטים ברשתות החברתיות, שעסקו בצדק ושוויון בין גברים לנשים, בכיבוד הורים ובקריאה כללית למעשים טובים - לא בדיוק רעיונות "רדיקליים". השלטונות, מצידם, טענו שהוא "הפר את הסדר הציבורי", עצרו אותו באפריל השנה והחזיקו אותו במעצר עד למשפטו. למרות ההודעה הקטארית, לפי ארגוני זכויות אדם הוא לא זכה לסיוע משפטי מעורך דין.
בראיון עימה, הוסיפה בתו של רוחאני לספר על היחס האיום שעימו מתמודדת המשפחה במשך שנים. היא עצמה חיה היום בגלות כיום עם בעלה ובתה באוסטרליה, לאחר שנאלצה לעזוב את קטאר בעקבות הכללת בעלה האיראני, בן הדת הבהאית, ב"רשימה שחורה", ללא הסבר מהרשויות. צעד זה מנע ממנו להיכנס לשטח המדינה או להתגורר בה - חלק מהאפליה השיטתית, לפי נורה, שסופגים הבהאים בקטאר.
"אני קטארית וקיבלתי את חינוכי בבתי הספר ובאוניברסיטאות של דוחא. לא באנו מכוכב אחר. אבל בגלל האמונה הבהאית שלנו, הפכנו לזרים במולדתנו", היא אמרה בכאב. ואכן, בארגוני זכויות אדם מדווחים על גילויים רבים של אפליה נגד הבהאים מצד השלטונות בקטאר, כולל גירושים, מעצרים ואף סחבת ביורוקרטית מכוונת, דוגמת עיכוב במתן אישורים להקמה מחדש של בית קברות.
עובדים זרים או עבדים זרים? "אסור לעזוב את המעסיק"
לא מדובר בקבוצה היחידה שמופלה בקטאר. רבים מתושבי האמירות הם עובדים זרים נטולי זכויות, שנמצאים במעמד של עבדים בפועל. קחו לדוגמה את אמית גופטה, איש טכנולוגיה בכיר מהודו, בגין האשמות שנותרו חסויות. במשך חודשים כלל לא עודכנה משפחתו באיזה פשע הוא מואשם. גופטה הוא ראש חברת טכנולוגיה הודית שפועל בכוויית ובקטאר, ובשנת 2013 הוא עבר לעבוד בדוחא. בתחילת ינואר האחרון הוא נעצר בידי מנגנון הביטחון הקטארי, בזמן שישב במסעדה, בלי שנאמר לו מהי עילת המעצר.
כאשר עובד עוזב את מקום עבודתו ללא אישור מעסיק, החוק הקטארי מחשיב זאת כב"בריחה" הנחשבת פשע
בקטאר, זה המקום להדגיש, עובדים מאות אלפי הודים כמו גופטה. בשנה שעברה, בית הדין במדינה שחרר שמונה קצינים של חיל הים ההודי לשעבר, לאחר שנידונו למוות. לפי דיווחים זרים, הם הואשמו ב"ריגול למען ישראל".
לפי ארגון Human Rights Watch, יותר מ-91 אחוזים מאוכלוסיית קטאר הם עובדים זרים. אלה נשלטים על ידי מערך חסות פוגעני (בהתאם ל"כפאלה", שיטת הערבות הנהוגה במדינות ערביות רבות), שמעניק למעסיקים שליטה כמעט מוחלטת בעובדים. למרות יוזמות מיוחצנות לשפר את מצבם, העובדים עדיין מתקשים להחליף מקום עבודה - אפילו אם המעסיקים חדלו לשלם להם. לא זאת בלבד, אלא שכאשר עובד עוזב את מקום עבודתו ללא אישור מעסיק, מדובר ב"בריחה" הנחשבת פשע לפי החוק במדינה. זו כנראה גם הסיבה שעד היום קטאר לא פתחה בחקירה בנוגע למותם של המוני עובדים זרים - בין מאות לאלפים, לפי ההערכות - במסגרת מונדיאל 2022.
אפליית נשים: נאנסה - ונשלחה לכלא
מעמדן של נשים בקטאר לא טוב יותר - אלא אם כן מדובר בבנות משפחתו של האמיר. הנשים כפופות לחוקי אפוטרופסות שמונעים מהן לקבל כל החלטה משמעותית לגבי עתידן. כך, למשל, הן יכולות להינשא רק אם האפוטרופוס שלהן, גבר מהמשפחה, מאשר זאת. גברים, לשם השוואה, יכולים לשאת עד ארבע נשים בו בזמן, ללא צורך באישור מאיש. נוסף על כך, נשים נדרשות לציית לבעליהן, ועלולות לאבד את הזכות למזונות אם יסרבו לקיים יחסי מין עם הבעל "ללא סיבה מוצדקת". גם עבודה מחוץ לבית דורשת אישור מהאפוטרופוס.
מעבר לכך, חוק העונשין הקטארי אוסר על קיום יחסי מין מחוץ לנישואין. מי שמפר את החוק, עלול להישלח לעד שבע שנות מאסר. מוסלמי שיעשה זאת עלול לקבל עונש של מלקות אם אינו נשוי, ואם קיים יחסים בהסכמה עם אישה לא נשואה - עונש מוות.
חוק זה משפיע על יחס השלטונות לפשעי אונס. כך, לדוגמה, לפני כמה שנים תיירת מהולנד סוממה ונאנסה במועדון לילה בדוחא. כשהתלוננה במשטרה המקומית, נשלחה לכמה חודשים בכלא והוטל עליה קנס של 800 דולרים לפני שגורשה מהמדינה.
קהילת הלהט"ב: קבע דייט בגריינדר - ונעצר
מצבה של קהילת הלהט"ב במדינה חמור במיוחד. רק בשנה שעברה מנגנון הביטחון הקטארי עצר את גוררו אביניה, אזרח זר שחי במדינה במשך שבע שנים ועבד בחברת תעופה, זמן קצר לאחר שהסכים להיפגש עם גבר דרך אפליקציית גריינדר. משפחתו סיפרה לארגוני זכויות אדם שהיא מאמינה שהפרופיל שאיתו יצר קשר היה מזויף, והופעל על ידי המשטרה.
במהלך השנים דווח על מעצרים שרירותיים אחרים של לסביות, הומואים וחברים אחרים בקהילת הלהט"ב. קטאר היא אחת מ-64 מדינות שבהן הומוסקסואליות אסורה לפי החוק. לפי דיווחים שונים, נפאלים נכלאו בקטאר רק בגלל נטייתם המינית, צעד שגרם למדינה להזהיר את אזרחיה מעבודה במדינות דוגמת קטאר.
וכמובן, לצד ההפרה השיטתית של זכויות אדם, ישנו הדובדבן החמוץ שבקצפת הקטארית: תמיכה בחמאס ובפיגועים נגד מטרות ישראליות. במהלך המלחמה שרת החינוך לולא אל-ח'טר היללה בכירים ומחבלים בחמאס שחוסלו, ובהם מוחמד דף ויחיא סינוואר; והשבוע, אחרי המתקפה על כוחות צה"ל בחאן יונס, העיתונאי ג'אבר אל-חרמי - המקורב לשלטון - פרסם פוסט ובו הביע רצון שחמאס יחטוף חיילים; בהמשך הוא מחק אותו.
האבסורד הוא שקטאר ממשיכה לנהל במקביל מדיניות חוץ, שבה היא מתיימרת להצטייר כאבירת זכויות אדם. ב-2022, שגרירת קטאר הינד אל-מופתה אפילו התמודדה על תפקיד יו"ר פורום האו"ם לזכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק; עד שברגע האחרון, חשף הארגון UN WATCH שורת התבטאויות של הדיפלומטית המהוללת, שתיארו את היהודים בתור "האויבים שלנו" והומוסקסואלים כ"דוחים".
ב-2022 שגרירת קטאר התמודדה על תפקיד בפורום האו"ם לזכויות אדם - עד שנחשף כי היא תיארה יהודים כ"אויבים שלנו" והומוסקסואלים כ"דוחים"
בארגון ציינו אז כי לקטאר השפעה רבה על האו"ם בז'נבה, ובמסגרת זאת המדינה מימנה אולם על שמה בשווי 20 מיליון דולרים. וזה מספר, בתמצית, את כל הסיפור: מאחורי הכסף הגדול וההאדרה העצמית, מסתתר ריקבון גדול לא פחות.
