"זה היה דיון פוליטי", קובע עו"ד ציון אמיר כשאנחנו יושבים במשרדו בתל אביב, שלושה שבועות לאחר הדיון בבג"ץ בעתירות נגד פיטורי ראש שב"כ רונן בר. אמיר, מבכירי עורכי הדין בישראל, נשכר על ידי רה"מ נתניהו כדי לייצג אותו ואת הממשלה בהליך המשפטי (הפוליטי, כך לדבריו), שעדיין לא הגיע לתומו, חרף הודעת בר על סיום תפקידו ומשיכת ההחלטה לפטרו על ידי הממשלה. בדיון שהתקיים ב־8 באפריל הוא פתח את טיעוניו בשם הממשלה, תוך שהוא חוזר לנוף ילדותו בשדרות. זה היה רגע שתפס אותי, ולכן פתחתי בו את הראיון.
"זה היה די אינטואיטיבי. ראיתי מולי את שורת ה'מתנדבים' של העותרים. בחנתי אותם רגע לפני שהתחלתי לדבר, ואז אמרתי שהעתירה הזאת צבועה בגוון פוליטי. דיברתי על כל הגוונים בחברה והיד שלי זזה על כולם", הוא מחווה בידו מלמעלה, כאילו הוא שוב עומד באולם בית המשפט, "והיא התעכבה קצת בעיני רוחי על הראש הג'ינג'י של אליעד שרגא (יו"ר התנועה לאיכות השלטון), והמשכתי עוד... מאחורה ראיתי עוד שורה של ניצבים, רבי־ניצבים, ראשי שב"כ, אלופים, את נמרוד שפר, שאני לא שומע ממנו שום אמרת שפר חוץ מהשם, וזה נכון להרבה מאוד אנשים שם. ואז יש משהו שמפעיל אותי, אני חייב להודות, גם היום אחרי הרבה מאוד שנים שאני לא בשדרות.
"יש בזירה הזאת מלחמת גלדיאטורים, ואתה נמצא שם, ופתאום זה יצא לי טבעי כשחיפשתי דוגמה טובה. הרי הדיון לא באמת היה על פיטורי ראש שב"כ. אם לראש ממשלה אין אמון בך - אז תלך, תשחרר אותנו. אתה מספר לנו סיפורים שלא הזמינו אותך לשימוע אחרי צהריים והזמינו אותך רק לפנות ערב, מין כאלה דקויות אוויליות וחסרות שחר. ואני אמרתי שם שזה לא כמו לפטר את עובד המאפייה בקיבוץ רוחמה, שבה עבדתי כילד מהעיירה הסמוכה".
זה מחזיר אותך לשם כי אתה עומד שם מול עותרים, אני לא אגיד "לבנים", אבל עותרים שמשתייכים למיליה מסוים?
"תראי, יש לי ויכוח פנימי למי אני מוכן להאמין ולמי אני לא מוכן להאמין, בוויכוח שקורע את החברה הישראלית. קו פרשת המים הוא סביב הגשת כתב האישום נגד נתניהו. הניסיונות להזיז אותו לא צלחו, והיו עוד בחירות ועוד מערכת בחירות, וזה הלך וקרע את החברה הישראלית לחלוטין. ואז מגיע יריב לוין ואומר 'יש לי רפורמה, יש לי מנדט מהריבון, יש לנו 64 מנדטים', ואז המדינה מתהפכת. שורפים לנו רחובות ושורפים לנו אסמים וסרבנות ואין לנו חיל אוויר וכל הדיבורים האלה. במקום הזה אתה שואל את עצמך - באמת הם דואגים שאין דמוקרטיה? אז אני מוכן להאמין לחלק מהם שהם פוחדים. אבל הרוב - בטח הרוב הנבון או החכם שמוביל אותם ושהפך את המדינה על פיה - אני לא מאמין להם.
"לכן, כשאני עומד שם מתחדדת לי הנקודה: זה מזמן הפסיק להיות מאבק בעד דמוקרטיה או נגד. זה מאבק מסוג אחר. הם הבינו אחרי הבחירות האחרונות, ככה אני מבין את זה, שרוב העם ימשיך להיות מחנה לאומי, מחנה ימין, והם לא רואים איך המציאות הזאת תשתנה, ואז יש מלחמה. במלחמה הזאת תפסתי צד. זה כל הסיפור".
תפסת צד?
"כן. אני לא מוכן שיעבדו עלי".
"דוחפים להרס הדמוקרטיה"
בחזרה לג'ינג'י. לעו"ד אמיר יש דעה נחרצת על פעילות האיש והארגון שבראשו הוא עומד, שעותר פעם אחר פעם נגד הממשלה וזרועותיה.
"זו תופעה רעה מאוד. אני זוכר שבשנה הזאת של ממשלת ה'ריפוי' במירכאות, היתה מצידם דממה כמעט מוחלטת. שום דבר שדומה למה שקורה כאן היום. אין החלטה שלא מותקפת, אין חקיקה שלא מותקפת בבג"ץ. אני חושב שבית המשפט נכשל בעניין הזה, כשהוא פתח את דלתותיו ואת שעריו ולמעשה באופן ממשי ביטל לחלוטין את זכות העמידה. תשאירו זמן גם לאזרח הקטן. תחשבי כמה עתירות נדונו וכמה אלפי שעות הוקדשו להם מדי שנה. אני חושב שמדובר בתופעה שבה הגולם קם על יוצרו מזמן.
"אני לא נוסטלגי, אבל אני מתגעגע מאוד לשופטים כמו לנדוי, שאמר שכניסה של בית המשפט לסוגיות ציבוריות תוך ביטול מוחלט של זכות העמידה תביא לפגיעה חמורה באמון הציבור בבג"ץ - וזה מה שקרה".
המלצת לנתניהו למשוך את פיטוריו של רונן בר? הוא נהג לפי עצתך?
"זה דיון שאני מתקשה להיכנס לפרטים שלו, כי זה חוסה תחת יחסי עורך דין־לקוח, ויש דברים שמתנהלים מאחורי הקלעים. אפשר לומר שהיה דיון ער גם בשאלה הזאת, כמו בכל צעד, ובסוף זאת היתה החלטה שכולנו התייצבנו מאחוריה".
עכשיו היועצת המשפטית לממשלה טוענת שצריך להמשיך בהליך ולתת פסק דין עקרוני, וכך גם העותרים שדורשים מביהמ"ש העליון לשרטט את גבולות הגזרה ביחסים בין הממשלה לשב"כ. זה דבר נכון שבית המשפט ימשיך לדון בזה?
"לא, זו תקלה חמורה מאוד בעיניי. ביהמ"ש העליון לא אמור לדון בשאלות אקדמיות ותיאורטיות. בואי נחזיר את הדיון רגע לבסיס - ביטלנו את ההחלטה לפטר את בר, ולכן נשמט הבסיס לכל העתירות. מה שרציתם - קיבלתם. בית משפט לא אמור לכלות את זמנו על כל מיני שאלות תיאורטיות, ולא לסדר את סדרי המשטר מחדש לפי השקפתו. גם הטענות שאומרים שנפל פגם בתהליך הפיטורים - אלה טענות קש, עם כל הכבוד. ערוות הטיעון הזה נחשפת עכשיו, כי הרי הפיטורים בוטלו - אז למה אתה מבקש פסק דין עקרוני? כדי להכניס את המדינה להתנגשות חזיתית בין שתי הרשויות האלה, כאילו חסר על מה לריב? אז ברור שזו עמדה פוליטית ולא משפטית".
עו"ד אמיר מבקר את ההליך שצפוי להימשך כעת, ומצביע על המגמה בביהמ"ש העליון: "חבל מאוד שבית המשפט נזקק בכלל לעניין הזה. הוא היה צריך למחוק את העתירות ולהגיד שהסעד שהתבקש מלכתחילה התייתר לחלוטין נוכח החלטת הממשלה, ובזה נגמר העניין. במקום זה, מה אנחנו מקבלים? דיון מתמשך ומתמשך, שבא לחדד עוד יותר את הביקורת על כך שביהמ"ש העליון מנהל את העניינים. אתה לא יכול לפטר, אתה לא יכול למנות, אתה חייב לעבור דרך חתחתים. אז שאלת המשילות מקבלת עוד שיא חדש שנשבר.
"מי שרוצה לדחוף את בית המשפט לדיון הזה מערער על סדרים בסיסיים של מה זו דמוקרטיה ומה זו ממשלה ומה זו משילות ומה זה ריבון. הוא משנה את אופי המשטר צעד אחרי צעד אחרי צעד. צעדים להרס הדמוקרטיה יכולים לבוא גם מההחלטות של ראש שירות חשאי שמורד במרות של הממשלה, שהוא כפוף לה על פי חוק. יש שותפים להחלשת הדמוקרטיה מכל הכיוונים, וזה תהליך מסוכן".
איך עושים רפורמה
הממשלה, כאמור, נאלצה לשכור את שירותיו של אמיר מכיוון שהיועצת המשפטית לממשלה התנגדה למהלכיה ולא היתה מוכנה לייצג אותה בבג"ץ.
איך בעיניך ממשלה אמורה להתנהל לאורך זמן במצב כזה? האם בעיניך ייעוץ משפטי אמור להיות יותר ייעוץ מאפשר, או שומר סף?
"קודם כל, עושים שימוש אינפלציוני במושג הזה של 'שומרי סף'. כולם הפכו להיות שומרי סף. ראש שב"כ שומר סף? הוא היה צריך לשמור על סף אחד - על הגדר - והוא לא שמר עליה. הוא אדם שאמור לשרת את המדינה על פי הנחיות הדרג הנבחר. היועצת המשפטית לממשלה, כפי שהעיד גדעון סער, הסכימה להיות יועצת מאפשרת, וזה אומר דבר אחד מאוד ברור - שאני מייצג את עמדת הממשלה ואת מדיניות הממשלה גם במקרים שאת לא לגמרי שלמה עם המדיניות. בכמה החלטות ביהמ"ש העליון לא בדיוק קיבל תמיד את העמדות שלה, והמשמעות באותם מקרים היא שבג"ץ אומר 'כן אפשר היה לייצג ולא עשית את זה'.
"אז תשמעי, אני לא רוצה יועץ משפטי, שום פקיד בכיר, שהוא יהיה יס־מן. זה לא טוב. צריך אנשים שיאתגרו אותך. אבל היוצרות די התהפכו. יועץ משפטי שנמצא בוויכוח מתמיד או במחלוקת בסוגיות רבות לאורך כל התקופה הזאת יוצר קושי אמיתי בניהול העניינים. צריך למצוא פתרון - שיחוקקו חוק יסוד: היועץ המשפטי לממשלה".
ואם היועצת מרגישה שהממשלה היא הסכנה הגדולה למדינה, ולכן היא פועלת כפי שהיא פועלת?
"יכול להיות ויכוח לגיטימי בשאלות כאלה, אבל הוא לא צריך להתנהל ברמה הזאת. כשיש רשות אחת חזקה מדי והשנייה חלשה מדי, זה לא מצב בריא. אז על זה צריך לחשוב, איך פותרים את העניין הזה. אבל במצב קבוע שבו הייעוץ המשפטי בצד אחד והרשות המבצעת בצד השני, וכבר תקופה ארוכה הרשות השופטת חזקה מאוד־מאוד עד כמעט חזקה מדי - המשמעות היא שזה מערער את האיזון בין הרשויות".
אתה תומך בגישה של שר המשפטים יריב לוין שלא להכיר ביצחק עמית כנשיא ביהמ"ש העליון, בשל האופן שבו הוא גזר את בחירתו?
"צריך לזכור שבא יריב לוין ורצה להעביר שינויים במערכת המשפט, והוא מוצא את עצמו ניגף לפני החלטות שיפוטיות. אז הוא אומר 'אם אתם מכריזים עלי סוג של חרם - גם אני אחזיר'. גררו אותו לתוך המאבק הזה בין הרשויות, והוא הגיב. אני יכול להגיד לך משהו, בלי להיכנס להרבה פרטים - מאז תחילת הרפורמה אני מנסה לתווך בין כמה קודקודים, אוקיי? אבל הקרע הזה, יש לו היסטוריה בשנתיים האלה שבסוף לא אפשר לשר משפטים לממש כמעט כלום מהמדיניות שלו, וזאת מציאות שהביאה אותו לאן שהביאה.
"את שואלת אותי אם זה מצב בריא וטוב שיש נתק בין נשיא עליון לשר משפטים? זה לא טוב. גם יריב לא מאוהב ברעיון הזה. הוא היה רוצה לעבוד בשיתוף פעולה. הוא היה רוצה לקבל איזושהי נקודת זכות מסוימת אחת. איזושהי פריבילגיה מסוימת אחת. אני נבחרתי. אני מייצג את הריבון. אני מייצג 64 מנדטים, יש לנו רוב מובהק להעביר חלק מהמדיניות, למנות שופט שמרן. שופטים שמרנים, מה לא בסדר בזה?".
אבל המערכת חייבת שינוי.
"חייבת. חייבת".
ואתה אומר את זה כמי שמכיר את המערכת הזאת מבפנים כבר עשרות שנים ורואה את אמון הציבור בה הולך ויורד. אבל יכול להיות שהדרך לשם היתה בצעדים זהירים, ולא במהפכות גדולות?
"תראי, במבחן התוצאה אנחנו יודעים שזה מה שהתבקש. במבחן התוצאה אולי היה צריך לחשוב להוביל את זה אחרת, בצעדים מדודים יותר, בהסכמה יותר רחבה, ולפרוס את זה על פני תקופה. אבל היום אנחנו יודעים שהוצעו רעיונות שבבסיס שלהם יש הסכמה רחבה, וגם זה לא התקדם. בסוף העבירו חוק אחד - תיקון חוק יסוד בעניין עילת הסבירות - וגם הוא בוטל".
אילו שלושה שינויים אתה חושב שראוי לקדם במערכתך המשפט?
"קודם כל נדבר על האזרח הקטן, שרוצה צדק ומהר. עינוי הדין שקיים במערכת הוא בלתי נסבל. כשאני קיבלתי את הרישיון לעסוק בעריכת דין, מערכת המשפט ובג"ץ זכו לאמון בדומה לצה"ל. זה היה לפני 40 שנה, ומאז האמון הציבורי נשחק עד דק. כל אזרח שיכול לא להגיע לבית המשפט רץ לבוררות, רץ לגישור, רץ לכל מיני פתרונות מחוץ לבית המשפט.
"הדבר השני הוא במישור של זכויות אדם. אם תקראי את הרטוריקה בפסקי הדין על הצורך בהגנה על זכויות אדם, זכויות נאשמים, נחקרים, אז הרטוריקה היא מדהימה. היישום שלה בחיי המעשה - אפס. סטטיסטית, אדם שנכנס לבית המשפט הוא אשם, עוד לפני שהתחיל ההליך. אז כשרוצים לדבר על פגיעה בדמוקרטיה - אלה מהויות הדמוקרטיה.
"הדבר השלישי זה הוועדה לבחירת שופטים - לבחון את האופן שבו שופטים מתמנים. זה בהחלט צריך לעבור רביזיה מאוד־מאוד רצינית".
שינוי הוועדה לאיזו מטרה? לגיוון מערכת המשפט?
"תראי, זה לא רק גיוון. נתחיל מביהמ"ש העליון, שמכתיב את מה שקורה היום במדינה. המילה האחרונה בהרבה מאוד תחומים היא של ביהמ"ש העליון. לכן צריך שיוקם בית משפט לחוקה שיעסוק בסוגיות חברתיות כאלה ואחרות.
"למשל, בדיון על מדיניות הגירה, אנחנו יודעים שקבוצות מסוימות של שופטים בביהמ"ש העליון מבטאות אילו שהן השקפות ליברליות, או כאלה שיגידו אפילו פוסט־מודרניסטיות, שהן מתערבות במדיניות ההגירה של הממשלה. זה יכול לסכן את האופי של המדינה היהודית. לכן צריך להקים בית משפט לחוקה, ואם לא מקימים ומשאירים את המצב הקיים, חייב להיות גיוון - ולא במובן של כיסא דתי, ערבי וכדומה, אלא במובן של השקפות עולם".
דיפ־סטייט? יש דבר כזה
בימים שבהם מתקיים הראיון, שבה ועולה ההצעה לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לשניים - יועץ ותובע כללי.
מה אתה חושב על המהלך הזה?
"זה ויכוח שמלווה אותנו כבר 20-30 שנה - איך מעכלים מוסד כזה שנקרא 'יועץ משפטי לממשלה', שהוא, צריך להודות, במתכונת הזאת די ייחודי או אפילו חסר תקדים ביחס למדינות אחרות במערב. יועץ משפטי הוא הפקיד הבכיר ביותר שיש בשירות הציבורי, עם היקף סמכויות בלתי נתפס. הוא יכול להביע דעה בכל עניין. אז נדרש חוק יסוד שיגדיר מחדש את דרכי המינוי ואת דרכי סיום הכהונה, שיקבע את היקף הסמכויות, ואז במצב כזה אני יכול להעלות בדעתי שזה בסדר גמור להשאיר את התפקיד עם שני הכובעים. אבל כמו שזה עכשיו - זה בלתי אפשרי".
שלטון הפקידים מדבר בעיקר על ייעוץ משפטי לא מאפשר, פקידות שמסכלת פעילות של נבחרי ציבור - זה מצב קיים במדינת ישראל או קמפיין בעיניך?
"הציבור יכול לקרוא את פסקי הדין השונים ולראות איך בג"ץ מתייחס לפקידות לאורך השנים ואיך מעמדם מתחזק. תדברי עם שרים לדורותיהם בכל ממשלות ישראל, מימין ומשמאל, האם שר יכול באמת להביא לידי ביטוי ממשי את מדיניותו, או שהפקידות היא זו שקובעת? יש השקפה, שאני לא שותף לה, שכשמדובר בשומרי סף - והמושג הזה גם הלך וגדל ותפח - הם אלה שצריכים לנהל בסופו של דבר. אתה לא יכול לזוז בלי חוות דעת שלהם.
"תראי איך מלחמות היום מתנהלות. אתה יוצא למשימה צבאית עם יועצים משפטיים שאומרים לך אם אתה תתקוף או לא תתקוף, באיזו שעה לתקוף, איזה בית לתקוף, ואחרי כך עושים תחקירים על זה, ואולי תעמוד לדין כי תקפת בית שהערכת שנמצא שם מחבל, אבל היה נזק אגבי שהרג עוד 100 לא מעורבים. הפקידים הם אותם אנשים שלא נבחרים, שהם יועצים. איך בכלל הגענו למצב שבו היועצים המשפטיים הפכו למילה הראשונה והאחרונה כמעט בכל תהליך חברתי?
"ואז בא בג"ץ, שמפרש אם החוק הוא חוק טוב או לא טוב, אם המדיניות הזאת ראויה או לא ראויה, אם כשבונים גדר בינינו לבין הרשות הפלשתינית, האם תוואי הגדר מתאים. בג"ץ נכנס לתוך התמונה הזאת בכובע של מהנדס תשתיות, וקובע מדיניות גם צבאית, גם ביטחונית וגם מדינית, ונכנס לזירות כאלה. אז לשאלתך, התופעה קיימת. זו לא אגדה אורבנית".
בין קצב לנתניהו
כשייצגת את משה קצב המלצת לו בכל לב על עסקת טיעון, והוא סירב וסיים עם שבע שנים בכלא. האם אתה ממליץ לנתניהו לחתור להסדר כזה, כדי לעצור את מחול השדים סביב תיקיו?
"ניהלנו הגנה נפלאה עבור קצב במהלך השימוע. אם תיכנסי לקטעי העיתונות או לכותרות של אותם ימים, כינו את זה 'עסקת זהב', 'עסקה חלומית'. תיק שהיה כתב אישום, עמוס בפרטים ובאישומים, הלך והצטמצם עד כדי כך שבעתירות שהוגשו לבג"ץ, כשבראש ההרכב ישבה נשיאת העליון דורית ביניש, היא כינתה את כתב האישום של ההסדר 'כתב אישום אנורקטי. הנשיקה של חיים רמון יותר חמורה מכתב האישום הזה'. זה היה הישג עצום. הוא היה צריך לשלם 30 אלף שקלים לא', ובזה נגמר התיק. אחרי זה הוא היה יכול להתמודד על הנהגת מחנה הימין, אם היה רוצה בכך.
"אני אומר את זה כאן - בשבילי זו היתה טראומה שהוא ביטל את ההסדר ברגע האחרון. אבל אחרי שאמרתי את זה, אני לא בטוח שזה דומה לסיפור של נתניהו. כבר התבטאתי לפני שנתיים-שלוש בעניין הזה, כשעלה הרעיון להסדר טיעון בשולי הכהונה של מנדלבליט. אמרתי לו אז, באחד מראיונותיי לערוצי הטלוויזיה, 'נתניהו, אתה לא רשאי להגיע להסדר טיעון. אתה אמרת שתפרו לך תיק - אתה צריך להיאבק על זה. אתה מייצג מחנה שלם שמאמין לך שרוצים להוריד ראש ממשלה. תלך ותמשיך במאבק הזה עד הסוף ובכל מחיר'.
"למחרת כתבו בטור ב'הארץ': 'ציון אמיר שולח את נתניהו לחבל התלייה' או להתאבד או משהו כזה. הם פתאום התחילו לדאוג לנתניהו, כי נבהלו איך הוא לא פורש מהחיים הציבוריים. באמת חשבתי שיש חשיבות רבה לניהול המשפט הזה של נתניהו עד הסוף, א' - כדי להוכיח את טענותיו, וב' - להשליך קרן אור ולהאיר את החצר האחורית של מערכת המשפט, המערכת המשטרתית, של איך מתנהלות חקירות בישראל, איך מגייסים עדים. חשבתי שהטלטול הזה של המערכת, החשיפה הזאת, היא בריאה, ואם הוא (נתניהו; שא"כ) יצטרך ליפול על חרבו - שייפול על חרבו. אבל זה מאבק נכון. הוא צריך להמשיך עד הסוף".
אבל מאז חלה תפנית בעמדתו של עו"ד אמיר. "היום אני רואה את הנזק, והשורה התחתונה היא: הסדר לא הסדר - התיק הזה לא צריך להגיע עד תום. היום. נעזוב רגע את טובת נתניהו - לטובת הציבור, לטובת המדינה, צריך להביא אותו לסיום. המשפט הזה יסתיים באופן סופי בעוד ארבע-חמש שנים בפסק דין חלוט, אם בכלל. אין למדינת ישראל את הלוקסוס הזה. דווקא הפרקליטות צריכה להוביל את המהלך הזה. המדינה שווה יותר מאשר הניהול של התיקים, בלי להיכנס עכשיו לרזולוציות של שמפניה או סיגר".
מה אשאיר אחריי?
ב־2019 התמודד עו"ד אמיר על ראשות לשכת עורכי הדין. בימי המחאה נגד הרפורמה המשפטית, הגוף הזה התייצב נגד הממשלה והיה ממובילי ההפגנות.
"אגלה לך משהו: כשהתמודדתי על התפקיד בזמנו, אחד הסלוגנים שעברו במוחי ושהצעתי לצוות שלי היה 'תצביעו עבורי כדי לסגור את הלשכה'. אז אמרו לי 'ציון, אולי רוב עורכי הדין כן רוצים לשכה, אנחנו לא יודעים את זה', והשתכנעתי. אבל אמרתי להם 'תדעו לכם שזו התוכנית שלי. אני אביא לביטולה במתכונת הקיימת והיא תהפוך לוולונטרית'. אני סבור גם שאסור שנציגי לשכת עורכי הדין יהיו חברים בוועדה לבחירת שופטים. זה מין אנומליה שמתנהלת מאז 1953, וזה משהו שצריך לבטל אותו מן העולם.
"הם טוענים ששינוי מבנה הוועדה לבחירת שופטים יביא לפוליטיזציה של התהליך? הם המציאו את הפוליטיקה. הנציגים שם המציאו את הפוליטיקה, את התחמנות. הם המציאו את הקומבינציה. הם כרתו בריתות עם כל מה שרק נראה להם באותו הרגע. אין משהו יותר פוליטי מההתנהלות הזאת. זה ממי שמכיר את התהליכים, אני מכיר את התהליכים בלשכה, מאז ומתמיד. עשרות שנים אני מכיר את זה. כל קולות הנהי האלה - שזו פגיעה במבנה המשטר הדמוקרטי של ישראל, רק כדי שאיזה נציג או איזו נציגה של הלשכה יישבו שם ויהיו יס־מנים של כל מיני אינטרסנטים מאחורנית, ועוד יספרו לנו שזה משרת את התהליך הדמוקרטי. אז תסלחו לי, אבל זה מעורר את מיצי הקיבה שלי כשאני שומע אותם".
לעורך הדין המוערך יש גם תחזית ביחס למושג המדינה הדמוקרטית והשינויים שיחולו בו במאה הנוכחית. "יחולו שינויים במושג דמוקרטיה ובמשילות, וידונו באופיו של משטר בריא, וזה ייגע גם בשאלות של חופש הביטוי. בשל השינויים שהתחוללו עקב הרשתות החברתיות, הדמוקרטיה תהפוך להיות מתגוננת באופן מהותי. אם אתה פוגע בדמוקרטיה ומשתמש בכלים הדמוקרטיים כדי להביס את הדמוקרטיה, אני לא רוצה לתת לך את הזכות הזאת יותר. אז השינויים הללו הם איטיים, ואנחנו נמצאים ברגע של פיק, הוא לא השיא, של התנגשות בין כל המקומות האלה. כל השחקנים שעל הלוח עכשיו הם פיונים במאבק, אבל מי שיגדירו אותו בסוף אלה המומחים לסוציולוגיה ולמדינאות ולפוליטיקה ואנשי רוח".
ומה לגבי העתיד שלך בביהמ"ש העליון או בפוליטיקה?
"על החלום של שופט בביהמ"ש העליון ויתרתי ב־2018. היתה לי שיחה כמה ימים לפני תהליך הבחירה אז, ושני בכירים אמרו לי 'אל תיתן לנו לעבוד בשבילך לחינם, אתה באמת רוצה להתמנות?', ואמרתי להם שאני רוצה לישון על זה עוד 48 שעות. לאחר מכן אמרתי שאני לא רוצה בתפקיד. חשבתי שאני צריך לעשות משהו אחר. לגבי פוליטיקה, אני לא יודע אם פוליטיקה במובן הרגיל, אלא בפעילות חברתית כלשהי לטובת החברה במשימות או בשליחות כלשהי. לא הייתי רוצה לא להותיר איזושהי תרומה במישור הזה, ואני מקווה שזה יתאפשר. נחכה ונראה".