הררים התלויים בשערה

1

פער בלתי נתפס. כשנכנסתי לאולם הדיונים בביהמ"ש המחוזי השבוע, היכה בי הפער הבלתי נתפס בין המקום הקטן, שאכלס כמה עשרות, לבין המשמעות ההיסטורית של המתחולל בו. הסנגור פירק סעיף־סעיף בכתב האישום כמו במשא ומתן תלמודי. מה חשבו בפרקליטות כשהדביקו בחופזה את מה שכינו "ראיות"?

הררי הטיעונים בכתב האישום תלויים בשערה מפוקפקת אחת: 40 השניות האחרונות ב"פגישת ההנחיה" (שכבר הוכח שלא היתה), שבהן, לפי הנטען, רה"מ נתניהו החווה בתנועת יד כלפי מנכ"ל משרד התקשורת אז, שלמה פילבר, כרומז להיטיב עם בזק של שאול אלוביץ'. זה הספיק לבסס טענת שוחד. על זה גוררים אותנו כבר עוד מעט עשור על פני חמש מערכות בחירות והחלשת החברה והמדינה, תוך הוצאה של מאות מיליוני שקלים על החקירות שלא הניבו כמעט דבר.

נתניהו היה חד לאורך כל שעות הדיון, גם בשעות הצהריים, כשמסביבי נעצמו העיניים. הוא שלט בפרטים, ולא אחת טען בתוקף ובמרירות נגד הרשלנות וחוסר האינטליגנציה של הטיעונים נגדו בתיק. הוא כינה זאת "מיומנות של תעשיית שקר".

החרפה גדולה שבעתיים על רקע המערכה המתנהלת מחוץ לכותלי המשפט. רק ביהופיץ, העיירה היהודית בגולה, מזמנים את מי שמוביל מערכה צבאית ומדינית על קיום המדינה כדי לדון איתו פעמיים או שלוש בשבוע על ידיעות שוליות באתר חדשות שולי - שבמקרה הטוב היו הודעות שהופצו לכלל התקשורת, ובמקרה הרע נועדו לנגח את ראש הממשלה - ולטעון שהן היו ההוכחה ליחסי שוחד. די בהשוואה (שלא נעשתה) לסיקור פוליטיקאים אחרים באותו אתר, כדי להבין את גודל הפארסה.

לא רק נתניהו עומד שם לדין - כלל בוחריו עומדים לדין איתו. בהתעקשותו להילחם על חפותו, נתניהו עושה שירות היסטורי בחשיפת השימוש של המערכת הפקידותית בחקירות ובכתבי אישום, כדי להזיז מהדרך נבחרי ציבור שלא משתפים פעולה על מוקדי הכוח הוותיקים. חשוב להגיע לשם כדי לומר לו שאינו לבד.

2

דיפלומטיה ותנ"ך. שש שגרירות זרות ישבו מולי בפלנטריום המרשים בנתניה, לשיחה על נשים בתנ"ך לרגל יום האישה הבינלאומי. אמרתי שהתנ"ך אינו רק ספר דתי או לאומי, אלא מסמך מכונן של הציוויליזציה המערבית. בהיותי שגריר, התעקשתי שבלשכתי ברומא תהיה ספרייה שתכלול את ספרי התנ"ך, מדרשים, שישה סדרי משנה, תלמוד, זוהר, פילוסופיה יהודית, פרשנות לתנ"ך, ספרות מוסר וחסידות וספרי שאלות ותשובות בהלכה (לצד ספרות עברית עכשווית). לאלו שנכנסו אלי - פוליטיקאים, אנשי תקשורת, אמנים ואינטלקטואלים - נהגתי לומר שאם הם רוצים לדבר על ישראל, חשוב שיידעו שזהו כרטיס הביקור שלנו כעם.

לא רק נתניהו עומד לדין בבית המשפט - כלל בוחריו עומדים לדין איתו אף הם. בהתעקשותו להילחם על חפותו, ראש הממשלה עושה שירות היסטורי בחשיפת השימוש של המערכת הפקידותית בחקירות ובכתבי אישום

ישראל היא מדינה צעירה יחסית, אבל היא מייצגת ציוויליזציה בת אלפי שנים שהקימה גורד שחקים טקסטואלי ואינטלקטואלי אדיר, ששום אומה לא העמידה לצאצאיה כמותו. וכשם שאי אפשר לשרטט דיוקן פסיכולוגי מהימן של אדם רק על סמך המאפיינים החיצוניים שלו, ללא החלקים הסמויים והלא מודעים - כך ביחס לאומה: חלומותיה, אמונותיה, פצעיה ותקוותיה, חורבנה וגאולתה, נמצאים כולם בתרבות האדירה שלה - בספרֶיהָ.

ואז דיברנו על מגילת אסתר. מי לדעתן היא הדמות המרכזית של התנ"ך, שאלתי. הן ענו: אלוהים (התשובה היותר נכונה: עם ישראל). אם כך, המגילה הזאת משונה משאר ספרי התנ"ך, מכיוון שזה הספר היחיד שבו אלוהים לא מוזכר ישירות. כשחיינו כעם בארצנו, עמדו לנו נביאים שהודיעו לנו את דבר האל. אך בגלות הוצרכנו להתנהל ללא ניסים או השגחה שמימית גלויה.

מגילת אסתר היא ספר הפוליטיקה הגדול שלנו בעולם ללא התגלות, שבו אנחנו נתונים לחסדיו של מלך שיכור ועם יועץ אנטישמי המשכנע אותו להכריז על הפתרון הסופי לבעיית היהודים. העם שלנו התמודד עם זה באמצעים רגילים של תחבולות פוליטיות ואישיות. חוכמתה ותעוזתה של אסתר הביאו למהפך: "בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ (חשבו) אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ הוּא - אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם". ואלוהים? הוא נמצא מאחורי הקלעים של ההיסטוריה (היסתור־יה). אסתר היא הא' (אלוהים) שבסתר, שמכוון את המאורעות ואת עמו בגיא צלמוות של עמים ולאומים, חורבן וגאולה.

אמרתי לשגרירות הזרות שהמן שהגה את הפתרון הסופי השתייך לעמלק. עמלק תוקף אותנו כשאנחנו בדרך ממצרים של המאה ה־13 לפנה"ס לכנען, מפרס של המאה החמישית לירושלים ומאירופה של המאה ה־20 לארץ ישראל. הן המן והן היטלר התנגדו לבשורה המוסרית והרוחנית של עמנו בעולם, וביקשו לעצור את התהליך ההיסטורי של שיבת ציון. אם הם לא הצליחו - ודאי שממשיכיהם ב־7 באוקטובר לא יצליחו. שיבת ציון היא חוק היסטורי חזק יותר ממתנגדיו.

3

סן רמו בנתניה. הפלנטריום בנתניה נמצא 100 מטרים מכיכר סן רמו. בעת כהונתי כשגריר, הכנו אירוע ענק לרגל 101 שנים לוועידה ההיסטורית. באפריל 1920 התכנסו בווילה בסן רמו נציגי חמש המעצמות המנצחות במלחה"ע הראשונה כדי לדון בעתיד המזרח התיכון, שנפל לידיהן לאחר תבוסת האימפריה העות'מאנית. הם הפקידו את המנדט על פלשתינה - ארץ ישראל ההיסטורית - בידיה של בריטניה, כדי להגשים את הצהרת בלפור בדבר הקמת בית לאומי לעם היהודי. למעשה, הם עיגנו את הצהרת בלפור בחוק הבינלאומי. בסן רמו נוצר העובר שלימים נולד כמדינת ישראל.

בלפור מונצחת אינספור פעמים בישראל. סן רמו לא. מדוע? הוועידה הזאת חשובה לאין ערוך מההצהרה. לצורך האירוע, רצינו לקרוא רחוב בישראל על שם סן רמו. היחידה שידעתי שיכולה לקדם את הנושא במהירות היתה מרים פיירברג, ראשת עיריית נתניה. התקשרתי אליה מאיטליה וסיפרתי על האירוע ועל חשיבותו ההיסטורית והמדינית. היא הקשיבה ואמרה: "לא רק רחוב, אלא כיכר", וכך היה. הטקס בנתניה, בנוכחות שגריר איטליה בישראל וההסתדרות הציונית, שודר גם בטלוויזיה האיטלקית. בכל פעם שאני עובר שם, ליבי פועם בהתרגשות. כיכר יפהפייה, במיוחד בלילה. כדאי שראשי ערים נוספים יאמצו את הרעיון, לתפארת מדינת ישראל והזיכרון ההיסטורי.

4

חיפוש ותחפושת. אל תזלזלו בתחפושת. פורים מספק הזדמנות להתחפש, מין היתר חברתי לעטות עלינו זהות שאולה. בתרבויות רבות זה עניין רציני, לעיתים גורלי. התחפושת נתפסה כמטמורפוזה (שינוי צורה), שוות ערך לשלב הגולם. המתחפשים נבלעו בתוך זהות שאולה, ולזמן מה נעלמה זהותם הקודמת. כשחזרו לזהותם המקורית, משהו מהתחפושת (הזהות השאולה) נספג באישיותם.

מתוך התחפושת נולד אדם שונה מזה שהיה קודם. אפוא, אפשר ללמוד על אישיות האדם מבחירת תחפושותיו. התחפושת היא ביטוי לחיפוש הזהות, מעין רחם של זהות בדויה, שמתוכו נולד אדם חדש, כמו התולעת הנבלעת בפקעת הגולם ונכנסת למצב של תרדמת הדומה למוות, ואז קמה לתחייה כפרפר יפהפה.