על סולמות וחלומות

1. למרות האקטואליה הדוחקת, אנחנו נמצאים בפרשות "בראשית", וזו הזדמנות להעמקה ברעיונות היסוד שעיצבו את עמנו, ליוו אותנו במהלך ההיסטוריה, ונמצאים כיום מאחורי הוויכוחים הלוהטים בישראל.

פרשת השבוע "וַיֵּצֵא" פותחת בבריחת יעקב מפני עשיו. יעקב הגולה מבקש לישון - "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא". מאז עזב בחיפזון את הבית, לא ידע מיטה ומחסה, רק ספקות והרהורים מדכדכים, ומצע אבנים להניח ראשו. באמצע החיים עליו להתחיל מחדש. על מה חשב? האם התחרט? כיצד נהפכו חייו ולאיזו צרה נקלע... כך המדרש: "כיוון שראהו הקב"ה בצרה, נגלה עליו בחלום והבטיחו כל אותן ההבטחות". החלום בא לנחמו: "...וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּו"ֹ. והוא שומע את הבטחת הארץ והעם: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ... וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ". ועוד הבטחה חשובה: אהיה עימך גם בגלות ואשמור עליך, ובסופו של תהליך: "וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ..." כמו במעמדים קודמים אצל אבותינו, ההבטחה כוללת שיבה הביתה אחרי הגלות. בוודאי.

2. חלום יעקב פותח סדרת חלומות. ספר בראשית לימד את עמנו לקרוא את האקטואליה וההיסטוריה לא רק במישור האירועים - ראייה סיבתית של אירוע מוביל לאירוע - אלא גם במישור ההנהגה הא־לוהית את ההיסטוריה. לא רק "כך אירע", אלא "כך צריך היה להיות". על פני השטח האנושות מייצרת אירועים ומשפיעה על המציאות; ובמקביל, בעומק פועלת הנהגה א־לוהית המובילה את העולם לכיוונים אחרים. זרם המעמקים הזה מגולם בסיפור המקראי באמצעות החלום, שאינו חלום פרטי. מבחינת המקרא, לא יעקב לבדו חולם - העולם כולו חולם יחד איתו.

"הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ". חכמינו קראו: "אם שוכב אתה עליה, הרי היא שלך; ואם לאו - אינה שלך". הנה אמירה בעלת השלכות היסטוריות: הזכות על הארץ תינתן למי שמתעקש להיצמד אליה

לשיטתו הידועה של פרויד, החלום הוא ביטוי לדברים אסורים, לתשוקות מודחקות ולטראומות בלתי פתורות. אבל הפסיכואנליטיקן יונג דיבר על החלום כגילוי של האני העמוק ביותר שלנו, הגרעין האותנטי של העצמי, לפני המסיכות והיומרות, לפני ההשפעות החיצוניות. החלום הוא קולו של "המדריך הפנימי", ובתוכו משולבים רכיבים מהאוצר הכללי של האנושות: מיתוסים, תמונות וסמלים הנמצאים בתוך מה שיונג הגדיר כ"לא־מודע קולקטיבי".

ספר בראשית מספר, אפוא, כמה סיפורים: הסיפור הגלוי והסיפור הסמוי, שעל פי רוב בני האדם אינם מקשרים ביניהם. החלום המקראי הוא, אפוא, קולו של הא־לוהים המדבר אל העולם והאנושות באמצעות בחיריו.

3. סולם יעקב אינו עוד סמל, זהו סמל־על. הסמל המרכזי בספר בראשית. בתרבויות רבות מייצג הסולם התרוממות, עלייה בדרגות וקשר בין רמות אֲנָכִיּוֹת (ורטיקליות) שונות. כך, למשל, במערכת ההירוגליפים המצרית. במיתוסים אוקיאניים מתואר כיצד מגיע הגיבור לגן עדן באמצעות שרשרת חיצים ענקית. בתרבויות קדומות אחרות מורכב הסולם מהאבות הקדמונים, שעליהם מטפס האדם כדי לזכות בטוב האל. מבנים מקודשים מכילים מדרגות, לא רק כדי לעלות לראש המזבח - האדם המטפס במדרגות עולה בסולם הקוסמי אל הרוח. חוקר הדתות מירצ'ה אליאדה ציין שהמדרגות (או הסולם) הן דימוי חי ל"פריצה מֵעֵבר" לשלבים של הקיום האנושי.

חכמינו פירשו את הסולם באופנים מגוונים. רבי אלעזר הקפר, איש המאה ה־2 מרמת הגולן, ראה בסולם דימוי של בית המקדש, "בית א־לוהים" כדברי יעקב; היו חכמים שראו בסולם משל למעמד הר סיני, או תמונה של האומות העולות על במת ההיסטוריה העולמית ויורדות ונעלמות.

הַסֻּלָּם, מהשורש סל"ל, מורכב מאותיות "סמל". זאת הדרך הסלולה, המובילה מהארץ השמימה, מהפיזיקה אל המטאפיזיקה, מהחומר אל הרוח, מהאדם לא־לוהיו. מבנה רב־שלבים שראשו בעננים, מזכיר את מגדל בבל שנחרב, משום שמטרתו לא היתה הרוח אלא "עשיית שֵם", מה שהקדמונים כינו "היבריס". במדרגות מגדל בבל האדם ביקש לעלות רק כדי לפגוש למעלה את עצמו.

חלום יעקב מתקן את מגדל בבל: הסולם הוא סמל מובהק ל"ציר העולם" (axis mundi), כלומר העמוד שעליו מתקיים העולם, הקשר החי בין עליונים לתחתונים, בין חומר לרוח, בין האנושות לא־לוהים. יעקב לומד כיצד "לעקוב", כיצד לסלול את הדרך המחברת שמיים וארץ. הנה המניפסט האדיר שהציע עמנו לעולם, מגולם בדימוי אחד.

הסולם "מוצב ארצה" על ידי מי שנמצא בראשו - האל. האדם לבדו אינו יכול לבנות מגדל שראשו בשמיים, לא יכול לגאול עצמו ממֵצריו. חכמינו לימדו שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, הוא זקוק לסולם כדי לעלות מבור חייו. ומי זקוק לזה יותר מאשר יעקב, שבאמצע חייו צריך להתחיל הכל מהתחלה? ככלל, מהיכן אוזרים כוח לעמוד מול גורל קשה? מהיכן שואבים רוח לשקם את השברים של החיים? הנה בעל הסולם אומר ליעקב: עכשיו תורך. את הסולם אני הצבתי, אבל את הטיפוס בשלביו, העלייה במדרגות החיים תוך התמודדות עם תהפוכותיהם, תצטרך לעשות בכוחות עצמך.

האדמו"ר מגור (פולין, המאה ה־19) כותב בספרו "שפת אמת", שבסופו של דבר האדם צריך להעמיד את הסולם כשהוא "מתקן מלוא קומתו". האדם "הוא־הוא הסולם, שגופו למטה ונשמתו מגיעה השמימה, ומלאכי א־לוהים עולים ויורדים בו, כי גופו למטה מהם, ושורש נשמתו למעלה מהם". הסולם מייצג אפוא את יעקב, הוא עצמו הסולם; הנחלם מייצג את החולם.

4. "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ". חכמינו קראו: "אם שוכב אתה עליה, הרי היא שלך; ואם לאו - אינה שלך". הנה אמירה בעלת השלכות היסטוריות: הזכות על הארץ תינתן למי שמתעקש להיצמד אליה.

יעקב לא חוזר לישון: "וַיִּירָא, וַיֹּאמַר: מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה". לא פחד או אימה אלא יראה דתית, או במונחיו של רודולף אוטו בספרו "על הקדושה", "מיסטריוּם טרֶמֶנדוּם": "רגש המסתורין הנורא המלא הוד ואימה, הסוד המעורר חיל ורעדה... בפני הסוד הנישא מעל לבריאה כולה ואפוף מסתורין לאין פשר". "מה נורא המקום הזה", אומר יעקב הנפעם. "נורא" במובן של "חלחלת קודש", המעוררת את רגש הנבראות באדם. "נורא" גם במובן של "יראת הרוממות", כפי שמפרשים חלק מחכמינו. "נורא" גם במובן של מופלא ומיוחד, שונה מכל דבר אחר. מי שחווה את המסתורין הנורא של חלום הסולם, מי ששמע קול א־לוהים מדבר אליו מעל הסולם, כבר אינו אותו אדם; הוא יודע שלכל מקום שילך בעקבות אבותיו, א־לוהיו עימו. עכשיו הוא יכול להמשיך בדרכו. ומיעקב לצאצאיו: "כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ".

היינו כחולמים.