תובל שפיר בשיר חדש לזכר סמ"ר אופיר ברקוביץ ז"ל: "המשפחה הייתה שותפה"

כשברקע החתימה על ההסכם לסיום המלחמה, וימים בודדים לאחר השבת החטופים החיים - תובל שפיר שם זרקור על אלו שנפלו למען ביטחון ישראל.

סמ"ר אופיר ברקוביץ ז"ל הוא אחד מהגיבורים הללו. אופיר התגורר ברעות ושירת בגדוד 52 של חיל השריון. הוא נפל ב־19 באוקטובר 2024 בקרב בצפון רצועת עזה, בן 20 בלבד בנופלו. "היה לו החיוך הכי רחב בעולם והסתכלות מיוחדת על החיים" משתף תובל שפיר.

הקריירה החדשה של תובל שפיר

תובל שפיר, שמוכר בעיקר מתפקידיו הבולטים ב"השמינייה" ו-"גאליס", מתמקד בשנים האחרונות בהוראת משחק לנוער ובכתיבת מחזות.

למרות שלא ויתר על קריירת המשחק, הוא מודה שהמעבר מאור הזרקורים אל מאחורי הקלעים לא היה מתוכנן: "אני ממשיך לעשות אודישנים ורוצה לכבוש יעדים בעולם המשחק, אבל כרגע זה מאתגר".

לדבריו, הכתיבה עבורו היא גם תרפיה: "מגיל צעיר הרגשתי צורך לעבד חוויות ורגשות ולהעלות אותם על הכתב. בגיל 4 כבר כתבתי שירים, ומהרגע שלמדתי לכתוב, לא הפסקתי. אתה חווה את החיים ופולט יצירה בכל מיני צורות - בין אם זה טקסט, שיר או אפילו משחק. אני חושב ששחקנים הם אנשים שצריכים לתת לעצמם להרגיש דברים בציבור".

הקשר של תובל שפיר עם סמ"ר אופיר ברקוביץ ז"ל

"אבא שלי ואבא של אופיר גדלו יחד בקריית גת - חברי ילדות" מספר שפיר. "בגלל זה גם המשפחות התחברו ויצאנו להרבה טיולים יחד. אני ואורן, אחיו הגדול של אופיר, היינו חברים קרובים. כשהם עברו לשליחות לטורקיה ואז למיאמי, נסעתי אליהם לבד בגיל 14 לחודש שלם. שם באמת הכרתי את אופיר ושם היו לי החוויות הכי משמעותיות איתו. הוא היה בן 4, אבל כבר אז מלא חיים", הוא מספר.

שפיר מוסיף "כשגדלנו, הקשר התרופף, וכל אחד פנה לעולם שלו. בשנים האחרונות הייתי פוגש את אופיר פעם בכמה שנים, וראיתי איך הוא גדל להיות בחור חסון במיוחד. ככה אני זוכר אותו – עם חיוך ענק, חיוך של ממזר גדול". 

בראיון שהתקיים ב"כאן 11" עם אופיר לפני נפילתו, במסגרת תהליך "עיבוד לחימה", הוא נשאל אם הוא מאמין שלמלחמה הזו יש סוף. אחרי מחשבה קצרה, השיב: "בטוח יהיה לזה סוף מתישהו, אבל אני מקווה שזה יהיה סוף טוב". כעת, אנו נמצאים ימים אחדים לאחר ההכרזה על סיום מלחמת חרבות ברזל ושובם של כלל החטופים החיים הביתה.

האם זה באמת הסוף הטוב שאופיר קיווה לו?

"אין ניצחונות מוחלטים" מסכם שפיר. "אני נזהר מהמילה 'סוף', כי אני לא יודע מה צפוי פה. הלוואי שזה הסוף של המלחמה ותחילתו של פתרון נטול אלימות, שלא נצטרך לאבד בו עוד קרובים וחיילים. אבל זה לא שלם - כי הוא לא פה. למשפחה שלו תמיד ישאר חור. אני מניח שאופיר היה שמח לראות את האנשים שמחכים לחטופים בכיכר, את המשפחות, את התקווה. בזכות כל אלה, הוא היה חושב שזה סוף טוב".

השיר החדש של תובל שפיר - שמנציח את אופיר ברקוביץ

לקראת יום השנה לנפילתו של אופיר, מוציא תובל שפיר שיר הנצחה לזכרו - "זורח בי". השיר נכתב בשיתוף עם יותם אלוף ומשפחת ברקוביץ, והופק על ידי יונתן ויינרייך.

"המשפחה של אופיר הייתה ממש שותפה בכתיבה. הראיתי להם את הסקיצה והם נתנו הערות, שיתפו במה שהם מרגישים. זאת הפעם הראשונה שהשותפים שלי ליצירה הם גם חלק מהסיפור עצמו", חושף תובל. השיר "זורח בי" יצא היום (ה׳) בליווי קליפ מיוחד בבימוי ועריכה של גפן דידי, שי טרנין ותובל שפיר.

מאיפה הגיע השם "זורח בי"?

"זה סיפור נחמד. לאבא שלי ולברוך, אבא של אופיר, היו כינויים אחד לשני. לברוך קראו 'זרח' – כי הוא תמיד מחייך. זה נחרט בי. בשילוב עם הזיכרון שלי מאופיר כילד, זה התחבר לי למילה 'זרח' והיה לי ברור שזאת המילה שמסביבה הכל הסתדר. כך נולד 'זורח בי'".

השיר נפתח בהקלטה אמיתית של אופיר מדבר לאהובתו, רוני. "הוא מסתכל על החוויות שהיו להם ביחד ועל הרגעים הקטנים בגינה ליד הבית, והוא אומר לה 'תראי כמה עברנו, תראי כמה זיכרונות יש לנו'. היה לו עוד כל כך הרבה לחוות, וזה מראה לך את ההסתכלות שלו על החיים - כמה הוא העריך אותם ואת האנשים בחיים שלו".

ליד בית ילדותו של אופיר במודיעין הוקם "משעול אופיר ברקוביץ", שביל הנצחה לזכרו - שגם הוזכר בשיר החדש. הציבור מוזמן לבקר במקום ולחלוק כבוד. 

"באופיר היו כוח והתלהבות מהחיים שהסתכלתי עליהם ואמרתי, 'וואו'. יש את זה לאנשים מאוד מסוימים סביבנו וזה מדהים. גם כשהוא גדל ראיתי שהוא שמר על זה. אני מאוד מקווה שהשיר יגע בכמה שיותר אנשים" משתף שפיר.

ההתפתחות של תובל שפיר כיוצר

"מעבר לזה, אני מתכוון להמשיך ולפתח את עצמי כיוצר. יש לי כמה שירים על המדף שאני מחכה לרגע הנכון להוציא אותם. אני לא יודע מתי זה יקרה, אבל אני ממשיך לכתוב".

תובל שפיר ממשיך לצעוד בשביל היצירה - בין אם בבמה, במוזיקה או במילים. בנתיים, לנו נותר רק להעריך את כל החומרים שכבר פרסם, ולחכות לשירים ולמחזות שעוד עתידים לצאת לאור.