מילדות עם הפרעות קשב ליחידת הקומנדו: המסלול של חובש קרבי במגלן

כבר יותר משנה וחצי שישראל במלחמה, והחיילים והחיילות שלנו, צעירים כמעט בני גילכם, לוקחים על עצמם את האחריות הגדולה מכל - להגן על המדינה שלנו. הם מתמודדים עם אתגרים מטורפים ומוצאים את עצמם שוב ושוב במצבים שהם אפילו לא יכלו לדמיין. 

עם אדיר סלומון (22) דיברנו כבר לפני מספר חודשים. תפסנו אותו לשיחה בעודו נמצא בציר נצרים ברצועת עזה, כשהוא בעיצומו של סבב מילואים.

סלומון הוא חובש קרבי ולוחם ביחידה המובחרת מגלן, אחת מיחידות הקומנדו של צה"ל שלוחמיה משתמשים באמצעי לחימה ונשקים מיוחדים. ב-7 באוקטובר אדיר וחבריו ליחידה הוקפצו ליישוב כפר עזה וטיהרו אותו ממחבלים, ובהמשך המלחמה היחידה נכנסה לתוך עזה. 

אמנם הוא כבר שנים ביחידה, אבל אם היינו מדברים איתו כשהוא עוד היה תלמיד תיכון, היינו שומעים ממנו על תוכניות אחרות לגמרי.

"בכנות, לפני השירות לא חשבתי על קרבי", הוא משתף. "רצית להתגייס ל-8200, למדתי דברים מדעיים בתיכון וכיוונתי לשם, אבל לעולם היה תוכניות אחרות - לא התקבלתי. קיבלתי כאפה מהמציאות, והתחלתי לחשוב מה לעשות בצבא. הבנתי שיש לי פרופיל קרבי ושאני יכול ללכת עם הזרם או נגדו. החלטתי לעשות את הכי טוב שאני יכול". 

למרות האכזבה, סלומון הצטרף בזמן התיכון לקבוצת כושר קרבי, שם הכיר את המדריך שלו שהפך למנטור של ממש: "הדברים שהוא אמר לנו החזיקו אותי לא פעם בשירות. הוא אמר שהוא לא בא לבנות אותנו רק לצבא, אלא לחיים עצמם. להיות לוחם זה לא מקצוע, זו אישיות שלמה".

הבנתי שיש לי פרופיל קרבי ושאני יכול ללכת עם הזרם או נגדו. החלטתי לעשות את הכי טוב שאני יכול

בשלב הזה אדיר כבר היה נחוש ללכת ליחידה קרבית, התקבל למגלן, יצא לקורס חובשים, והשלים שירות קרבי מלא ורצוף אתגרים.

מה תכננת לעשות אחרי השחרור, ומה הספקת לפני שחזרת למילואים?
"בגדול תכננתי להתאפס על החיים", הוא צוחק. "הספקתי לנסוע קצת, וגם לעבוד בתור מדריך במחנה קיץ בארצות הברית, אבל את הטיול של אחרי הצבא לא הספקתי לעשות. קיבלתי זימון למילואים וחזרתי לארץ, הטיול הגדול יחכה". 

אחרי שירות כל כך ארוך ומשמעותי, יש משהו שאתה מרגיש שלקחת איתך גם לאזרחות?
"הרבה פרופורציות. העולם זורק עליך דברים וצריך לצאת עם חיוך. גם באזרחות אני רואה דברים בצורה יותר רגועה. יש לי איזה קור רוח, דברים שפעם הייתי מתעצבן וכועס מהם היום לא מזיזים לי״.

את הטיול של אחרי הצבא לא הספקתי לעשות. קיבלתי זימון למילואים וחזרתי לארץ, הטיול הגדול יחכה

היכולת הזאת שסלומון תרגל בשירות שלו והרוויח לחיים, עוזרת לו, כפי שהוא מתאר את זה, לשמור על תפקודיות גם ברגעים נמוכים: ״במהלך השירות הוצאתי מעזה גור חתולים קטן וגידלנו אותו בבית. אמא שלי מאוד התחברה לחתול הזה ואהבה אותו, אבל לצערנו הוא נדרס. זה היה עצוב ממש, אבל באותם רגעים, כשזה קרה, אני תפקדתי. ממש הרגשתי שאני מנהל את האירוע, כמו שעשיתי בצבא, כמו חובש. הצלחתי לראות את הסיטואציה ולפעול, ולחזק אותה גם. אחר כך אמא שלי אמרה לי שהיא כל החיים ראתה אותי כילד הקטן שלה, ודווקא באירוע קשה הייתי איתה שם. תפקדתי ולא נשברתי".

יש משהו שלפני הגיוס חשבת שיהיה לך קשה להתמודד איתו בצבא?
"כן. יש לי הפרעות קשב, ADHD, ובצבא אין לך אפשרות לא להתמודד עם זה ולהצליח בכל זאת. זה נובע גם מהתחושה שיש לי אחריות, וגם זה שמסביב עודדו אותי ודחפו אותי. בקורס חובשים יש הרבה חומר ללמוד, אבל בצבא פשוט לא נתנו לי את האופציה לוותר לעצמי".  

מה היית רוצה להגיד לנערים ונערות לפני גיוס? 
"מישהו אמר לי בגיבוש שזה לא איפה שאתה משרת, זה איך שאתה משרת, וזה שינה לי את כל התפיסה במובן של לעשות הכי טוב לא משנה מה אני עושה. זה נשמע פשוט אבל זה נבחן אחר כך במציאות הרבה פעמים. למשל - מה, גם תורנות מטבח אתה תעשה הכי טוב? היה לי קשה לומר ׳כן׳ לפני שהתגייסתי, אבל בשירות עצמו הרעיון הזה החזיק אותי. עשיתי שירות משמעותי ואני מבסוט".