גם הסטרס עובר בירושה: איך חוויות האב משנות את תאי הזרע?

אם חשבתם שהסטרס שאתה חווה משפיע רק עליך, אתה עומד להיות מופתע. מחקר פורץ דרך שפורסם ב-2016 במגזין המדעי היוקרתי Nature Neuroscience חושף תגלית מדהימה: הסטרס יכול לעבור מהורים לילדים דרך הביולוגיה עצמה, ולא רק דרך ההתנהגות או הסביבה.

חוקרים מאוניברסיטת פנסילבניה גילו כי עכברים זכרים שנחשפו לסטרס כרוני העבירו תכונות שקשורות לחרדה ולסטרס לצאצאיהם - למרות שרצף הדנ"א שלהם נשאר ללא שינוי. כיצד זה אפשרי? התשובה מסתתרת בתחום מדעי מרתק שנקרא "אפיגנטיקה".

כיצד הסטרס עובר מדור לדור? שליחים מולקולריים סודיים

המנגנון שמאחורי התופעה המדהימה הזאת כולל שליחים מולקולריים שנקראים מיקרו-רנ"א, Micro-RNA. במחקר נמצא כי בתאי הזרע של הזכרים שחוו סטרס כרוני היו רמות מוגברות של 9 סוגים ספציפיים של מיקרו-רנ"א.

מולקולות הרנ"א הקטנות האלה פועלות כמעין "הוראות תפעול", שמשפיעות על הדרך שבה גנים ספציפיים מתבטאים בעובר לאחר ההפריה. החוקרים ביססו את תגליתם בניסוי מבריק: הם הזריקו רק את 9 מולקולות המיקרו-רנ"א הספציפיות האלה לעוברים בריאים, והצאצאים הפגינו התנהגות חרדה ותגובות סטרס שונות מהרגיל.

איך המידע מגיע מהזרע אל המוח? המסע של המידע הגנטי

המסע המדהים הזה מתחיל כבר ברגע ההפריה. המיקרו-רנ"א שמגיעים עם הזרע "הורסים" חלק מהרנ"א האימהי (שמגיע מהאם), פועלים באופן מיידי ומשנים ביטוי של גנים באיזור במוח הקדום שנקרא היפותלמוס - מרכז הבקרה של הגוף לויסות הסטרס. השינויים הללו גורמים לשינויים ארוכי טווח בהתפתחות המוח של העובר.

החוקרים זיהו כי השינויים כוללים שינויים בביטוי גנים שקשורים למבנה המוח ולמחסום הדם-מוח, שמשפיעים על הדרך שבה המוח מגיב למצבי לחץ.

מעבר לגנים: הורשה שתלויה בחוויות

המחקר הזה מאתגר את ההבנה המסורתית שלנו על הורשה. עד כה חשבנו שרק מוטציות בדנ"א יכולות לעבור מהורים לילדים. כעת מתברר שגם חוויות יכולות להשאיר עקבות ביולוגיות שעוברות לדור הבא.

זה מוכיח שהורשה לא תלויה רק בגנים שלנו, אלא גם בחוויות רגשיות שהגוף שלנו נושא. התופעה הזאת נקראת הורשה אפיגנטית - העברת מידע שלא דרך רצף הדנ"א עצמו.

השלכות לחיים שלנו

הממצאים האלה מעוררים שאלות חשובות על ההשפעה של סגנון החיים שלנו על הדורות הבאים. אמנם המחקר נעשה על עכברים, אבל מנגנונים דומים קיימים גם בבני אדם.

הידיעה הזאת יכולה להשפיע על הדרך שבה אנו מתייחסים לבריאות הנפש וניהול הסטרס, במיוחד בגילאים שבהם אנשים מתכוננים להקים משפחה. היא גם מדגישה את החשיבות של טיפול בסטרס כרוני ובחרדה - לא רק בשביל עצמנו, אלא גם בשביל הילדים שלנו.

המחקר הפורץ הזה פותח דלת לתחום חדש בהבנת הקשר בין הורים לילדים - קשר שמתחיל כבר ברגע ההפריה ויכול להשפיע על דורות שלמים. היום אנחנו מבינים שמשפחה היא קונסטלציה גנטית-נוירונלית עם השפעות בינ-דוריות ארוכות טווח.

ד"ר ליאת יקיר היא ביולוגית, מרצה וחוקרת את הביולוגיה של הרגשות מייסדת ה'אקדמיה למדעי הרגש' מפתחת הקורס 'הביולוגיה של ההורות'.