יחסי כוח, תשוקה ואגו: מי ב"אח הגדול" חושב שהוא שלמה המלך?

אם יש משהו ש"האח הגדול" 2025 עושה טוב, זה להעמיד אותנו הצופים מול מראה מוגזמת של יחסי כוח, תשוקה, אגו ופסיכולוגיה. משולש "האהבה" (או המרובע ואפילו המשושה תלוי את מי שואלים) בין ארז איסקוב, תרצה, שלקה ומאי הוא לא רק עוד סיפור אהבה טלוויזיוני אלא מגרש משחקים רגשי שבו כל צד בוחן עד כמה רחוק אפשר למתוח את הגבולות של עצמו ושל האחרים.

ארז איסקוב: המלך בלי כתר

ארז, כדורגלן לשעבר, נכנס לבית עם תדמית של פלייר - פלרטטן שלא רוצה להתחייב אבל יודע לתפעל טוב מאוד את האנטנות שיורות תדרים שמושכים אליהם את מי שהוא מעוניין בקרבתה, ומהר מאוד הפך את עצמו למוקד הכוח הרגשי של הבית ולא במקרה. הוא משדר ביטחון עצמי, כריזמה וגם פגיעות מחושבת. הדינמיקה שהוא יוצר עם שלוש הנשים סביבו - תרצה, שלקה ומאי, היא שילוב של חיזור, משחקי אגו ורצון בשליטה.

ברשת כבר הגדירו אותו "שלמה המלך של האח הגדול" בגלל המשחק שלא נגמר בין שלוש דיירות (והיד עוד נטויה?) אבל האמת מורכבת יותר: הוא יודע בדיוק מה להגיד לכל אחת, מתי להחמיא, מתי להתרחק ומתי להדליק מחדש את האש מבלי להתחייב ומבלי לשחרר. יש מי שמאשימים אותו בדיונים הסוערים ברשת בגזלייטינג עדין, אחרים פשוט רואים בו מניפולטור שמנצל את כוחו.

"הוא לא רוצה אף אחת באמת, הוא רוצה את תשומת הלב," נכתב באינספור פוסטים ויש גם מי שמוסיפים: "הוא גורם להן להרגיש מיוחדות ואז משאיר אותן תלויות באוויר". ועדיין, אי אפשר להתעלם מהמשיכה שהוא יוצר גם אצל הדיירות וגם אצל הצופים. משהו בשילוב בין גבריות, מסתורין ופגיעות יוצר דינמיקה שמושכת אליו את כולם, והוא יודע לנצל את זה היטב לרייטינג ולמעמד.

 תרצה: בין אסטרטגיה לרגש

תרצה היא הדמות שמנסה להחזיק את עצמה חזקה אבל הלב שלה לא תמיד משתף פעולה. היא לא מפחדת להראות קנאה ולהודות בחולשה אבל גם לא מוותרת על עקרונות. היחסים בינה לבין מאי ושלקה נעים בין קואליציה נשית לתחרות סמויה שממחישה עד כמה קל להפריד בין נשים כשגבר נמצא במרכז הבמה. תרצה מצטיירת לעיתים כקול הבוגר, אך שוב ושוב נשאבת למערבולת הרגשית שארז יוצר.

"תרצה יודעת שזה משחק, אבל הלב שלה לא תמיד משתף פעולה", כתבו עליה ברשת. יש מי שרואים בה דמות חזקה שמסרבת להיכנע למניפולציות, כשאחרים מבקרים אותה על כך שהיא "נופלת שוב ושוב לאותן מלכודות". הדינמיקה בינה לבין מאי למשל נעה בין ברית נשית דקה לבין התנגשות רגשית על תשומת לבו של ארז לעיתים אפילו יותר מאשר על ארז עצמו.

שלקה: הכוח שבפגיעות

שלקה היא הלב הפועם של הדרמה - בוכה, מתרגשת, מתפוצצת, מתפייסת, לפעמים תוך דקה. יש מי שמבקרים אותה על "חולשה רגשית", אבל אחרים רואים בה דמות אותנטית, כזו שלא מפחדת להיחשף.

היא מתמודדת עם אהבה חד צדדית לארז מה שמעמיד אותה שוב ושוב בעמדת פגיעות, אך גם מעניק לה כוח  כי היא היחידה שלא מפחדת להודות בכאב שלה. העימותים שלה עם ארז על חוסר הדדיות, כמו גם האכזבות מהתשובות שלו הופכים אותה לדמות שמצד אחד מעוררת אמפתיה, ומצד שני עייפות אצל הצופים: "היא בוכה יותר מהרייטינג של ערוץ 26," נכתב עליה, אבל הגולשים גם מודים: "היא דורשת תחזוק רגשי שאפילו איסקוב לא תמיד מסוגל לספק". 

מאי: התמימות שמתחפשת לאסטרטגיה

מאי התחילה כ"ילדה הטובה", אבל מהר מאוד הוכיחה שיש לה אינטואיציה חדה, יכולת תמרון מרשימה, והבנה עמוקה של המשחק. "מאי היחידה שלא מתביישת להגיד לארז מה היא באמת חושבת עליו", כתבה גולשת, בעוד אחרת טענה: "היא משחקת בו לא פחות משהוא משחק בהן". הקשר שלה עם ארז מעורר קנאה אצל תרצה ויוצר דינמיקה של "מלחמת עולם קטנה" - לפעמים עם בריתות נשיות, לפעמים עם סכינים בגב. היא מצליחה להישאר קרובה לארז אבל גם לשמור על עצמאות מסוימת, מה שמבלבל את כולם כולל את הצופים.

 דינמיקה זוגית או משחק למצלמות?

אי אפשר להתעלם מהשאלה כמה מכל זה אותנטי, וכמה זה משחק למצלמות ולרייטינג. "האח הגדול" הוא במה שמתגמלת דרמה, והדיירים, גם אם לא תמיד במודע, יודעים לספק אותה.

יש מי שטוענים שכל הדינמיקה הזו היא תוצר של לחץ, שעמום ותחרות על זמן מסך. אחרים בטוחים שמדובר ברגשות אמיתיים, פשוט מועצמים פי עשרה בגלל הבידוד והמצלמות. הנשים, כל אחת בדרכה, נעות בין משיכה, תסכול, קנאה ורצון להוכיח שהן "הנבחרת". זה לא רק סיפור של גבר מול נשים, זה סיפור של אנשים שמחפשים משמעות, ערך ותשומת לב ומוכנים להילחם עליה, גם במחיר של פגיעות הדדית.

אם נביט על הדינמיקה הזו בעיניים של יועץ זוגיות, נמצא כאן דפוסי תלות, חיפוש אחר אישור ומאבק תמידי על מקום במרכז. ארז, שמעולם לא היה בזוגיות אמיתית כפי שהטיחה בו מאור בויכוח הסוער ביניהם נהנה מהשליטה ומהאפשרות לבחור, אבל לא באמת בוחר. הנשים, כל אחת בדרכה, מנסות למצוא את המקום שלהן  לא רק בליבו של ארז אלא גם בעיני הצופים ובעיני עצמן. יש כאן שילוב של תחרות וקנאה, אבל גם רגעים של סולידריות נשית שמרמזים שאולי בסוף, הכוח האמיתי נמצא דווקא ביכולת שלהן לשתף פעולה ולא להילחם זו בזו.