רציתם שיהיה לילדים יותר - איך מלמדים אותם להעריך?

אתם, כהורים, רוצים לתת לילדיכם יותר ממה שהיה לכם בילדותכם. זהו דחף טבעי ומובן, שמביא שמחה רבה. אך לעיתים קרובות, אתם מוצאים את עצמכם מודאגים: האם הם באמת מעריכים את הביטחון הכלכלי והפריבילגיות שהם זוכים להן? ילדים שגדלים בסביבה של שפע - חופשות שנתיות, פעילויות חוץ-לימודיות יקרות, ודברים שנראו לכם כחלום רחוק בילדות - רואים את כל אלה כמובן מאליו. אתם שמחים שהם זוכים לחוויות שלא היו לכם, אך כיצד תלמדו אותם להבין כמה הם ברי מזל? האם זה יבוא עם הגיל, או שמא מדובר בעיקר בהתמודדות עם הקשיים הפנימיים שלכם בנוגע לשינוי המעמד הכלכלי?

במאמר זה, נדון בגישה מאוזנת: מצד אחד, כיצד להנחיל לילדים תודעת פריבילגיה ללא רגשות אשמה, ומצד שני, כיצד להתמודד עם הרגשות שלכם כהורים. נתמקד בשיטות מעשיות להטמעת תודה, נדבר על חשיבות הנדיבות, ונציע דרכים לשקף את המציאות שלהם מול זו של אחרים. המטרה היא לגדל ילדים אסירי תודה, אחראיים ומאושרים, תוך שמירה על שיווי משקל רגשי עבורכם.

הבנת הפריבילגיה: ללא אשמה, עם תודה

קודם כל, חשוב להבדיל בין לימוד פריבילגיה לבין הטלת אשמה. ילדיכם נולדו לעולם של ביטחון ושפע – זה לא בעיה שצריך לפתור, וזה לא פשע. העולם הזה הוא המציאות היחידה שהם מכירים. במקום זאת, הפכו את התודה למרכז חייהם. תודה אינה נובעת מרגשות שליליים, אלא מהכרה בחיובי.

התחילו במודלינג: הראו להם כיצד אתם עצמכם אסירי תודה. ספרו להם סיפורים מחייכם, ללא נימה מאשימה. למשל, במקום לומר "בגילכם, לא חלמתי על חופשה כזו", שתפו זיכרונות משמחים מהילדות שלכם, כמו טיול פשוט שהיה עבורכם אירוע מיוחד. הדגישו את ההבדלים באופן טבעי, ותנו להם להסיק מסקנות בעצמם. המשיכו להביע התפעלות מהמזל שלכם כיום - "איזה מזל שיש לנו את ההזדמנות הזו!", והם יאמצו גישה זו.

כדי להטמיע תודה יומיומית, צרו הרגלים קבועים. עודדו אותם לכתוב כרטיסי תודה לאחר מתנות או חוויות. קיימו "סבבי תודה" במפגשים משפחתיים, חגים או נסיעות ארוכות: כל אחד משתף דבר אחד שהוא אסיר תודה עליו. הציעו יומן תודה או צנצנת תודה, שבה הם כותבים פתקים על דברים טובים ומקריאים אותם מדי שבוע. פעילויות אלה מעודדות הרהור קבוע על החיובי, ומפחיתות תחושת זכאות.

יצירת הזדמנויות לנתינה ולמעורבות

נתינה היא כלי רב עוצמה נגד זכאות. הפכו את הנדיבות להרגל על ידי שילובה בחיי היומיום. מצאו ארגון התנדבותי מקומי שמאפשר השתתפות ילדים, כמו חלוקת מזון לנזקקים או עזרה בגינה קהילתית. קחו אותם אתכם, והסבירו מדוע חשוב לתרום לא רק כסף, אלא גם זמן ומאמץ. שתפו אותם בסיפורים על אנשים שחיים אחרת - "מה שאנחנו רואים כרגיל, יכול להיות חלום עבור מישהו אחר".

למדו אותם את ההבדל בין זכות לפריבילגיה. זכות היא משהו בסיסי, כמו חינוך או מזון, בעוד פריבילגיה היא תוספת, כמו שיעורים פרטיים או טיולים. דנו בכך בשיחות יומיומיות: "זה לא מובן מאליו שיש לנו את זה". עודדו אחריות על ידי מטלות ביתיות, כמו ניקיון חדר או עזרה בבישול, כדי שיבינו את ערך העבודה הקשה.

הרחיבו את הפרספקטיבה על ידי חשיפה למציאויות שונות. צפו יחד בסרטים דוקומנטריים על חיים בעולם השלישי, או קראו ספרים על ילדים ממשפחות שונות. אל תפחידו אותם, אלא עודדו אמפתיה. פעילויות כמו התנדבות בבתי חולים או בתי אבות יעזרו להם לראות כיצד תרומה קטנה משנה חיים.

התמודדות עם הרגשות שלכם כהורים

אך לא הכל קשור לילדים. חלק מהאתגר הוא בהתמודדות עם הרגשות שלכם. גדלתם במציאות כלכלית-חברתית שונה, וכעת אתם נהנים מסטטוס משופר. זה נורמלי להרגיש קנאה כלפי "החיים הקלים" של ילדיכם, או רצון לפצות על ילדותכם דרכם. הכירו בכך: זה לא הופך אתכם להורים רעים, אלא לבני אדם.

התחילו בשיקוף עצמי. רשמו זיכרונות ילדות (שלכם), והשוו אותם לחיי ילדיכם. שקלו סדנת פיננסים לילדים פגישה או מטפל שמתמחה בנושאים רגשיים סביב כסף. זה יעזור לכם להפריד בין הפרספקטיבה של "הילד הפנימי" שלכם לבין זו של ילדיכם.

בדקו אם הגישה שלכם לכסף השתנתה באופן שלא מתאים לערכיכם. האם אתם פותרים בעיות בכסף במקום בשיחה? האם אתם קונים כל מה שהם מבקשים ללא דיון? אם כן, שנו זאת: דנו בערך הדברים, ושאלו "האם זה נחוץ?". אך אם אתם מרוצים מהאורח חיים, אל תשללו מהם דברים רק כדי "להוכיח נקודה". סמכו על היכולות שלכם כהורים - הרי אתם כבר מגדלים ילדים לא מפונקים.

טיפים נוספים להטמעת תודה ואחריות

כדי להעמיק את הלמידה, שלבו משחקים ופעילויות. למשל, משחק "יום ללא פריבילגיות": יום שבו הם מוותרים על משהו רגיל, כמו טלוויזיה, כדי להעריך אותו יותר. או, צרו תקציב משפחתי פשוט, שבו הם לומדים להקצות כסף לצרכים, רצונות ונתינה.

עודדו סיכונים מבוקרים: תנו להם להתמודד עם כישלונות קטנים, כמו הפסד במשחק, כדי לבנות חוסן. זה מלמד אותם שהצלחה דורשת מאמץ, לא רק מזל.

זכרו, גיל הילדים משחק תפקיד. בילדים צעירים (גילאי בית ספר יסודי מוקדם), התמקדו בסיפורים ובמשחקים. בגילאים מבוגרים יותר, דנו בנושאים חברתיים רחבים יותר, כמו אי-שוויון.

סיכום: המזל הגדול ביותר הוא אתם

בסופו של דבר, לימוד פריבילגיה הוא תהליך מתמשך, המשלב תודה, נתינה והתבוננות עצמית. אתם לא צריכים לשנות את חיי ילדיכם כדי "להקשיח" אותם - רק להנחות אותם להעריך את מה שיש. והכי חשוב: המזל הגדול ביותר שלהם הוא אתם, הורים שרצו לתת להם הכל - ועשיתם זאת.

מקורות: todaysparent.com, savvymom.ca, centerforparentingeducation.org