כמעט כל מדריך לטיסה עם ילדים מתחיל ב"הכינו פעילויות שקטות לילדים" - אך הורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז יודעים שקשה למצוא פעילות שקטה שמחזיקה מעמד יותר מ-47 שניות. כשמדובר בהפרעת קשב, השקט נגמר עוד לפני הצ'ק-אין. כבר בדרך לנתב"ג אפשר להבין: זו לא הולכת להיות טיסה רגועה.
טיסה עם ילדים הסובלים מהפרעת קשב היא שונה בכמה מובנים. עבור ילדים עם הפרעת קשב, זמן הוא מושג ערטילאי - השאלה "מתי נגיע?", מגיעה כל כמה דקות בווריאציות שונות. לעיתים, גם החגורה המהודקת מפריעה להם וקשה להם להבין את ההיגיון, במיוחד לפני שהמטוס אפילו זז. גם הגירויים מציפים את הפרעות הקשב במהלך טיסות, כמו למשל רעש המנוע, בכי של תינוק, הודעות מהקברניט ועוד.
השיעמום מגיע מהר עבורם, יותר מרוב האנשים. אמנם מבחוץ זה נראה רגוע אבל עבור ילדים עם הפרעות קשב, המוח צמא כל הזמן לתנועה, שינוי וחידוש. מכיוון שכך, הגוף דורש גם תנועה מתמדת, גם כשלעיתים אסור. אין איך "להירגע" כי הרוגע לא מגיע. התחושה היא כמו קפיץ פנימי שפשוט מסרב להתכווץ.
הנה חמישה דברים שכדאי לעשות ולא לעשות בטיסה עם ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז.
5 דברים שכדאי לעשות בטיסה עם ילדי הקשב:
1. הכינו "ערכת הישרדות" מגוונת - לא רק פעילות אחת אלא 7-8 פעילויות קטנות. חטיפים, מדבקות, טאבלט עם אוזניות, דפי צביעה, משחק קלפים קטן. כל דבר לחצי שעה מקסימום. חשבו על זה כמו מחסן של גירויים מתחלפים. כשאחד נגמר, אתם עוברים לבא.
2. הסבירו מראש וגם תוך כדי - מומלץ להסביר כמה פעמים. נמריא, נטוס, ננחת - "זה ייקח כמו 3 פרקים של הסדרה שלך". תנו דימויים קונקרטיים במקום זמנים מופשטים. תכננו את התהליך יחד - מה יקרה קודם, מה אחר כך, מה בסוף. זה יוצר תחושת שליטה וצפייה.
3. הזמינו מושב מעבר – הילד או הילדה שלכם לא יצטערו לקום, ואתם לא תצטרכו להתנצל בפני השכן בפעם ה-20. מושב מעבר הוא חופש יחסי, המעניק פחות תחושה של לכידה ואפשרות לעמוד מבלי להזיז חצי מטוס.
4. הצטיידו במגוון של נשנושים - רעב, הפרעת קשב ומקום סגור הם סבל לילדים ולהורים. עדיף חטיפים בריאים שאוהבים מאשר הרצאה על תזונה ב-30 אלף רגל גובה. החטיפים זה לא רק אוכל, זה גם תעסוקה, פרס ודרך להעביר את הזמן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו